פנייה שהתקבלה במערכת "מעקב" מתושבי חולון מעלה טענות חמורות בנוגע להתנהלות קו 29 בעיר, המופעל על ידי חברת סופרבוס, ובעיקר לעצירותיו בתחנת בית החולים וולפסון, נקודה מרכזית עבור מטופלים, מלווים ואנשים עם מוגבלויות.

על פי הפניות, קו 29 אמור לעצור בתחנת בית החולים וולפסון, מרכז רפואי המשרת אלפי תושבים מדי יום. אלא שלטענת הפונים, לעיתים האוטובוס אינו עוצר בתחנה, אף שממתינים בה נוסעים. לדבריהם, בתחנה זו עולים בדרך כלל מטופלים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים, לרבות נוסעים על כיסאות גלגלים – עלייה המחייבת פתיחת דלת אחורית והפעלת מנגנון נגישות ידני המותקן באוטובוס.

לפי הטענות, הפעלת המנגנון דורשת מהנהג לעצור, לקום ממקומו, ולפתוח באופן ידני את ברז המנגנון המאפשר הורדת רמפה או שימוש במתקן המיועד לבעלי מוגבלויות. הפונים סבורים כי ישנם מקרים שבהם נהגים בוחרים שלא לעצור, ובכך נמנעת מנוסעים עם מוגבלות האפשרות לעלות לאוטובוס.

ביום 18.02.2026, בשעה 13:57 לערך, הגיע צוות "מעקב" לתחנת בית החולים וולפסון. באותה עת עמדו בתחנה אנשים בעלי צרכים מיוחדים, בהם נוסעים עם מוגבלות. אוטובוס קו 29 חלף על פני התחנה מבלי לעצור. על פי התיעוד במקום, האוטובוס לא האט ולא פתח דלתות.

אוטובוס נוסף של קו 29, שהגיע זמן קצר לאחר מכן, כן עצר בתחנה ואסף נוסעים. מהתצפית עלה כי עצירת האוטובוס תלויה, לכאורה, בהתנהלות הנהג הספציפי. על פי הממצאים בשטח, ישנם נהגים המגלים רגישות ונכונות לסייע לנוסעים עם מוגבלות, ולעומתם נהגים אשר אינם עוצרים כלל.

קו 29 מהווה ציר תחבורה מרכזי עבור תושבי חולון והסביבה, ובמיוחד עבור מטופלי בית החולים וולפסון, חלקם במצב רפואי מורכב. תחנה זו אינה תחנה שולית, אלא נקודת שירות חיונית לאוכלוסייה הנזקקת לנגישות מלאה ושוויונית.

חוקי התחבורה הציבורית בישראל מחייבים נגישות מלאה לאנשים עם מוגבלויות, לרבות התקנת אמצעים טכניים המאפשרים עלייה בטוחה לאוטובוס. כאשר אוטובוס חולף על פני תחנה שבה ממתינים נוסעים על כיסאות גלגלים, מתעוררת שאלה באשר ליישום ההוראות בפועל.

מערכת "מעקב" פנתה לחברת סופרבוס לקבלת תגובה. הפנייה התקבלה בחברה ונמסר כי הנושא בבדיקה.

תושבים מדגישים כי עבור אדם המתנייד על כיסא גלגלים, לא ניתן "להסתיר" את המוגבלות. במקרים כאלה, אם נהג בוחר שלא לעצור – בין אם בשל אדישות, חוסר תשומת לב או כל סיבה אחרת – המשמעות המעשית היא פגיעה בזכות הבסיסית לניידות ולשירות ציבורי שוויוני.

נכון לעת זו, ממתינים התושבים לממצאי הבדיקה של חברת סופרבוס. עד אז, קו 29 בחולון, ובעיקר עצירותיו בתחנת בית החולים וולפסון, נותר תחת סימן שאלה כבד – כזה שאינו נוגע ללוחות זמנים בלבד, אלא לנגישות, לאחריות וליחס כלפי אוכלוסיות הזקוקות לשירות יותר מכל.

אפליה שקטה: המציאות היומיומית של אנשים עם מוגבלויות

אפליה כלפי אנשים עם מוגבלויות אינה אחידה, ואינה מתמצה רק במקרים שבהם המוגבלות נראית לעין. קיימים מצבים בריאותיים ונפשיים שאינם גלויים – מחלות אוטואימוניות, הפרעות חרדה, תסמונות כאב כרוני או מוגבלויות נפשיות – אשר פוגעים בתפקוד היומיומי באופן עמוק, אך אינם מותירים סימן חיצוני ברור.

אדם עם מוגבלות גלויה אינו יכול "להסתיר" את מצבו. עצם הנראות חושפת אותו לשיפוט, לסטריאוטיפים ולעיתים גם לאדישות. כאשר שירות ציבורי אינו מונגש בפועל, גם אם הוא מונגש על הנייר, המשמעות היא שלילת שוויון ממשית. הזכות לניידות, לבריאות, לתעסוקה ולחיים עצמאיים אינה אמורה להיות תלויה בטוב ליבו של אדם אחר, אלא להיות מובטחת כחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי.

עם זאת, דווקא מי שמוגבלותו סמויה נתקל לעיתים בחומת חשדנות. אדם המבקש שיפנו עבורו מושב בתחבורה ציבורית עלול להיתקל במבטים ספקניים או בסירוב. מי שמתמודד עם חרדה חמורה עשוי לחוות קושי ממשי במרחבים ציבוריים – ולעיתים אף להידחות או להיתקל בחוסר הבנה בכניסה לעסקים. הסביבה אינה תמיד ערוכה לזהות מגבלה שאינה נראית, והתוצאה היא עימותים, השפלה ולעיתים הדרה של ממש.

למעשה, ביום 15.02.2026 שודרה ב-כאן 11 כתבה שעסקה בסוגיית היחס לאנשים עם צרכים מיוחדים. במסגרת הדיווח נטען כי גם ברשת סופר פארם התרחשו מקרים שבהם לא כובדו זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.

הכתבה נשאה את הכותרת: "ב-GPT כתוב שאסור לך להיכנס עם כלב": הלוחם אריאל הושפל בסופר-פארם.

הפער בין חקיקה מתקדמת המבטיחה שוויון ונגישות לבין המציאות היומיומית יוצר תחושת מאבק מתמשך. אנשים עם מוגבלויות – גלויות או סמויות – נאלצים לא אחת להסביר, להצדיק ולהוכיח את מצבם, במקום לקבל שירות בסיסי ומכבד.

חברה הבוחנת את עצמה בכנות נדרשת להכיר בכך שנגישות איננה רק רמפה או מעלית. היא גם מודעות, רגישות והבנה כי לא כל קושי ניתן לראות. שוויון אמיתי מתחיל בהכרה בכך שמוגבלות אינה תמיד נראית לעין – אך היא תמיד אמיתית.

עדכון | 20.02.2026

ביום 19.02.2026 נמסרה למערכת "מעקב" תגובה רשמית מטעם חברת סופרבוס.

תגובת סופרבוס:

"החברה מחוייבת לעמידה בכלל תנאי הנגישות ולשירות מקצועי ורגיש, וכך פועלת מידי יום במאות קווי התחבורה אותם היא מפעילה ברחבי הארץ.

עם קבלת הפנייה נערכה בדיקה מקיפה והמקרה טופל תוך חידוד הנהלים במטרה למנוע מקרים דומים".

מן הראוי לציין כי פניית מערכת "מעקב" התקבלה וטופלה, ולפי הודעת החברה בוצע טיפול מלווה בחידוד נהלים שנועד למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

זהו תפקידה של תקשורת חופשית: לאתר כשלים, להציף בעיות במרחב הציבורי, ולהביא לכך שחברות, ארגונים ורשויות יבדקו, יטפלו ויתקנו. במקרה זה נמסרה תגובה מקצועית מטעם דוברות סופרבוס, אשר פעלה באופן ענייני ומסודר. לצד התגובה, הודגש כי נערכה בדיקה וכי בוצע טיפול בפועל – ולא מדובר במענה פורמלי בלבד.

בהתאם לכך, המערכת תמשיך לעקוב אחר יישום הנהלים בפועל. בחודשים הקרובים צפויה המערכת לשוב ולבחון את ההתנהלות בתחנת בית החולים וולפסון, על מנת לוודא כי הטיפול אכן מיושם בהתאם להצהרות החברה.

נזכיר כי במסגרת הכתבה תועדו מקרים שונים בתחנת בית החולים וולפסון: במקרה אחד נהג לא עצר, ונוסעים עם כיסאות גלגלים נותרו בתחנה ללא אפשרות לנסוע, במקרה אחר הנהג עצר ופעל בהתאם לנדרש, תוך העלאת הנוסעים ומתן שירות מלא כנדרש על פי הנהלים.

המערכת מברכת על כך שלאחר קבלת הפנייה נערכה בדיקה מקיפה, וכי לטענת החברה המקרה טופל תוך חידוד הנהלים, במטרה למנוע הישנות מקרים דומים.

הפוסט על כיסא גלגלים בוולפסון? קו 29 אולי לא יעצור הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהדורות החדשות המרכזיות נותר הסטטוס קוו ללא שינוי, כאשר קשת 12 ממשיכה להוביל בפער משמעותי על פני המתחרות. המהדורה המרכזית של הערוץ רשמה 13.9 אחוזי רייטינג ו-387 אלף צופים, נתון שמציב אותה במקום הראשון בפער ברור.

במקום השני ניצב ערוץ 14 עם 7.4 אחוזי רייטינג ו-193 אלף צופים. אחריו מהדורת החדשות של רשת 13 עם 4.4 אחוזי רייטינג, ואילו כאן 11 סגר את הרשימה עם 3.1 אחוזי רייטינג ו-80 אלף צופים.

גם ברצועת השעה 19:00 נרשמו פערים בולטים בין התכניות. התכנית החדשה "שבע" בהגשת קרן מרציאנו הובילה עם 9.7 אחוזי רייטינג ו-280 אלף צופים. אחריה "שבע" של יהודה שלזינגר עם 5.5 אחוזי רייטינג ו-156 אלף צופים.

במקום השלישי ברצועה ניצבה "אזור בחירה" עם 4.6 אחוזי רייטינג ו-116 אלף צופים, בעוד "שבע" של כאן 11 סגרה את הרשימה עם 1.3 אחוזי רייטינג ו-35 אלף צופים בלבד.

גם בגזרת הלייט-נייט נרשמה תחרות, לצד הפתעה בדירוג. "ערב טוב עם גיא פינס" הובילה את הרצועה בפער ברור עם 8.5 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים. עם זאת, המקום השני נרשם לטובת "פתחי את שי", שהשיגה 4.9 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים, והקדימה את "הצינור" עם גיא לרר, שהסתפקה ב-4.5 אחוזי רייטינג ו-111 אלף צופים.

כאן 11, עם התכנית "הורים בטיפול", סגרה את הרשימה ברצועת הלילה עם 2.3 אחוזי רייטינג ו-67 אלף צופים. הנתונים מצביעים על המשך הובלתה של קשת 12 בשוק החדשות, לצד מאבק מתמשך על המקומות הבאים ברצועות השידור השונות.

התכנית "הפטריוטים" בערוץ עכשיו 14, ששודרה בשעה 21:00, רשמה 6.7 אחוזי רייטינג ו-167 אלף צופים.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

• הנתונים לפי הוועדה הישראלית למדרוג

הפוסט רייטינג: קשת 12 מובילה, ערוץ 14 במקום השני הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר טלוויזיוני ששודר בכאן 11 מציג לראשונה תיעודים ועדויות בפרשת מותו של קצין צעיר מיחידה 8200, שנעצר בחשאיות, הוחזק בתנאים קיצוניים ומת לבדו בתא המעצר. הכתבה, מאת העיתונאי עמרי אסנהיים, מביאה רצף של סרטונים, הקלטות ועדויות, המציירים תמונה קשה של התנהלות המערכת סביב מותו של העצור.

חומרי הגלם ששודרו כוללים צילומים מתוך הכלא, המתעדים את הדקות האחרונות לחייו. בסרטונים נראים רגעי ההתמוטטות, לצד עדויות על עשרות דקות שבהן פרכס על רצפת התא. על פי הכתבה, שותפיו לתא קראו לעזרה, אך לא זכו למענה מיידי. רק לאחר פרק זמן ממושך נכנסו סוהרים לתא, ובשלב זה מצבו כבר הוגדר קריטי.

עוד עולה מהתחקיר כי החובשת שהוזעקה למקום התקשתה לבצע פעולות החייאה בסיסיות או להעריך את מצבו של העצור, בעוד גורמים אחרים במתקן שלחו אותו קודם לכן “לישון” לאחר התמוטטות קודמת. רצף האירועים, כפי שהוא מוצג בתיעודים, מצביע על התנהלות שנמשכה לאורך זמן ולא על כשל נקודתי בלבד.

הכתבה מציגה גם את סיפורו האישי של הקצין, שנודע כצעיר מבריק וחריג ביכולותיו. לראשונה, מוצגים פניו, נשמעים בני משפחתו, ונחשפת זהותו מאחורי הכינוי "אסיר X". לפי הפרסומים, העבירות שיוחסו לו לא היו בגין ריגול, בגידה או מגע עם סוכן זר, אלא נבעו מיוזמה אישית ואובר-מוטיבציה, ללא כוונה לפגוע במדינה.

למרות זאת, כך נטען בתחקיר, הוחזק הקצין כאילו היווה איום אסטרטגי. התיעודים והעדויות מציגים מציאות של עצור סודי, ללא הליך פומבי, עם מצוקה רפואית ונפשית מתמשכת, וללא מענה מספק מצד המערכת. הכתבה מדגישה כי מותו התרחש לאחר פרק זמן ממושך שבו שכב על רצפת התא מול מצלמות האבטחה, מבלי שנכנס גורם רפואי לטפל בו בזמן.

למעשה, ככל הנראה קיימת שורה של שאלות הנוגעות לאחריות ולתפקודם של הגורמים המעורבים. בין היתר נבחנות הסוגיות מי היה אחראי למשמרת, מי קבע את מינוני התרופות, מי נתן את ההוראות באותן דקות קריטיות, ומדוע לא ניתן טיפול מיידי לעצור שהתמוטט. לפי הכתבה, מדובר ברצף של כשלים מערכתיים ולא באירוע בודד.

עוד מצוין כי הפרשה מתרחשת במסגרת מערכת ביטחונית המדגישה ערכים של רעות ואחריות הדדית, אולם מן התיעודים עולה מציאות שבה עצור שוכב על רצפת התא במשך דקות ארוכות ללא טיפול. הכתבה מציגה את האירוע ככשל מערכתי רחב יותר, ולא רק כסיפורו האישי של הקצין.

בסיום התחקיר מוצגת המסקנה המרכזית העולה מן התיעודים: ככל הנראה, גם אם מותו של הקצין לא נגרם כתוצאה מהתאבדות, ואף אם מקורו באירוע רפואי, הוא התרחש בתנאים של הזנחה והיעדר טיפול בזמן. לפי הכתבה, זהו הממצא הקשה ביותר העולה מן החומרים שנחשפו – מותו של קצין צעיר בתוך מערכת שלא הצליחה להעניק לו הגנה וטיפול כאשר היה במצבו הפגיע ביותר.

צילום: כאן 11

הפוסט קצין 8200 מת בתא המעצר הופיע לראשונה ב-מעקב.

חקירה פלילית נפתחה היום (1 בפברואר) ביחידה המרכזית של מחוז חוף במשטרת ישראל נגד עורך הדין אביחי אלקובי וכתב בתאגיד השידור הציבורי, דניאל אלעזר, בחשד לסחיטה בנסיבות מחמירות, שוחד לעובד ציבור וקבלת דבר במרמה. החקירה עוסקת בטענות שלפיהן הוצע לאיש עסקים מתחום הקריפטו להימנע מפרסום תחקיר עיתונאי בעניינו, בתמורה לתשלום כספי בסך 200 אלף שקלים במזומן.

הפרשה החלה כאשר עורך הדין פנה לאיש העסקים, המוכר ברשת בכינויו ג'וני ביטקוין (יוני כהן), והציע כי תמורת תשלום במזומן לא תפורסם עליו כתבה עיתונאית. לפי הנטען, הסכום שנדרש עמד על 200 אלף שקלים, ונאמר כי הוא מהווה "תעריף" משותף לעורך הדין ולכתב התאגיד.

בבית של איש העסקים מר כהן תועדו דברים קשים. על פי התיעוד, בשעה 21:30 הגיע עו"ד אביחי אלקובי למקום על מנת לקבל סכום כסף במזומן, בסך של 200 אלף שקלים.

במהלך ביקור לקבלת שוחד הגיע עו"ד אביחי אלקובי לביתו של ג'וני ביטקוין. במסגרת הביקור ביקש ג'וני ביטקוין מעו"ד אלקובי לוודא כי הכתבה נגדו לא תתפרסם, ולשם כך ביקש ממנו ליצור קשר טלפוני עם דניאל אלעזר. זאת, לאחר שהתברר באמצעות עורך הדין כי סכום הכסף במזומן מצוי וממתין למסירה. במהלך השיחה אישר דניאל אלעזר כי הכתבה לא תפורסם.

יש לציין כי כלל האירועים תועדו במסגרת מהלך רחב ומבוקר, שבוצע, על פי הנטען, באישור המשטרה, לצורך יצירת תיעוד המעורר חשד לפעילות משותפת בין דניאל אלעזר לבין עו"ד אביחי אלקובי, שבמסגרתה, לכאורה, נגבים כספים ומתקבלים כספי שוחד.

המערכת תפרסם בשלב זה רק חלק מצומצם מן הראיות, שכן החומרים מצויים בעבודת משטרת ישראל ואין אישור לפרסומם המלא. עם זאת, בידי המערכת מצויים חומרים נוספים שטרם פורסמו, אשר מהם ניתן להבין, לכאורה, כי דניאל אלעזר פועל באופן שיטתי לקבלת כספים בהיקפים של מאות אלפי שקלים, בשיתוף פעולה עם עו"ד.

צילום בלעדי של מערכת "מעקב": עו"ד אביחי אלקובי לצד כספים אשר, כלל הנראה, ביקש לקבלם כשוחד

שלבי הפרשה תועדו באמצעות מצלמות נסתרות, ובתיעוד נטלו חלק גם כוכבי הרשת מישל טרוני ודניס צ'רקוב, וכן לוחם ה-MMA ואיש הציבור חיים גוזלי. בין החומרים מצויים תיעודים של ספירת כספים ונטילת מזומנים, אשר מעלים, לכאורה, חשד לקבלת כספי שוחד.

מן השיחה שהתנהלה בין דניאל אלעזר לבין עו"ד אביחי אלקובי עולה כי הכתבה נגד מר כהן הייתה ערוכה ומוכנה לפרסום כחלק השני של הפרשה, לכאורה לאחר שצוות שלם עמל על הכנתה תוך שימוש במשאבי ציבור, אולם בשלב מסוים התקבלה החלטה שלא לפרסמה.

עוד יצוין כי עוד בטרם פרסום החלק הראשון ביקש, על פי הנטען, עו"ד אביחי אלקובי לקבל סכום כסף, אולם באותה עת סירב ג'וני ביטקוין לשלם, מתוך תחושה כי מתבצע, ניסיון לסחיטה וכי מופעלות עליו מניפולציות שנועדו להביא לקבלת תשלום במזומן.

גם בפעם השנייה לא התכוון ג'וני ביטקוין לשלם או להעביר שוחד לעובד ציבור. תחת זאת החל לתעד את המתרחש ולאסוף ראיות, לטענתו, לנוכח מה שהוא מתאר כניסיון מתמשך לסחוט ממנו כספים בידי עובד ציבור.

כיצד החלה הפרשה: ציר הזמן המלא

מערכת "מעקב" הגיעה לשטח לצורך תיעוד האירועים. בראיון מצולם, אשר בשלב זה אין אישור לפרסמו במלואו, טען מר כהן כי עורך הדין אביחי אלקובי שלח אליו הודעות שבהן נמסר כי צפוי להתפרסם "חלק שני" של תחקיר בעניינו, וכי לשם מניעת פרסומו נדרש תשלום כספי.

לטענתו, עורך הדין מסר כי מדובר בדרישה משותפת לו ולכתב התאגיד. עוד ציין כהן כי בעקבות החוויה הקשה שחווה, לדבריו, בעקבות פרסום החלק הראשון של התחקיר – אותו הגדיר כתחקיר שקרי בעניינו – החל לתעד באופן שיטתי כל שלב, לרבות האופן שבו, לטענתו, פעלו עורך הדין וכתב חדשות כאן 11 בניסיון לדרוש ממנו סכום של 200,000 שקלים במזומן.

על פי הנטען, עו"ד אביחי אלקובי הוא שדחק בקיומה של הפגישה, במטרה לקבל סכום של 200 אלף ש"ח, ובתמורה לכך שחלקו השני של התחקיר לא יפורסם. בהתאם לכך נקבעה הפגישה ליום חמישי האחרון, בשעה 21:30.

בשעה היעודה הגיע עורך הדין לביתו של כהן בקיסריה, שם, המתין סכום של 200 אלף ש"ח במזומן. במהלך הביקור החל עורך הדין בספירת הכסף, בכוונה ליטול אותו עמו, אולם בשלב זה יצאו אל המקום כתבים וצלמים, והמהלך הופסק. עוד על פי אותו תיאור, עורך הדין אף ביקש לקיים ארוחה ולשתות יין, לכאורה לציון קבלת הכסף.

כנראה, עורך הדין איבד שיקול דעת מקצועי, והתנהל באופן שעלול להעמידו בלב פרשה חמורה של סחיטה, איומים וקבלת שוחד. למעשה, פרסום תחקיר שלילי ושקרי, כלל הנראה, עושה פגיעה נפשית קשה, טראומה עמוקה וכתם ציבורי ארוך טווח. מדובר במצב שבו דעת הקהל שופטת ומכריעה עוד בטרם התבררו העובדות לאשורן – תרחיש המתואר כסיוט מתמשך, ולא כהליך ציבורי תקין. חומרה מיוחדת נודעת למצבים שבהם איום בפרסום תחקיר שלילי נגד איש עסקים משמש, כלל הנראה, כאמצעי להפעלת לחץ פסול ואף לסחיטה כספית, וזאת כאשר מדובר בעיתונאי המועסק בגוף תקשורת ציבורי המתוקצב מכספי משלמי המיסים.

דניאל אלעזר: חשדות לדפוס שוחד שיטתי

חומרת הפרשה מתחדדת לנוכח מעמדו של הכתב כעובד ציבור, מדובר, כלל הנראה, בהעברת כספי שוחד באמצעות גורם מתווך – דפוס פעולה הנחזה כשיטתי.

הפרשה הנוכחית אינה מקרה בודד. מן החומרים שבידי המערכת עולה כי דפוס פעולה דומה הופעל, כלל הנראה, גם כלפי איש העסקים נתנאל מזור. בשנת 2024 נפתח במשטרת ישראל תיק חקירה פל"א 539391/2024 נגד הכתב, המצוי בטיפולה של תחנת מוריה בירושלים ונותר פתוח נכון למועד זה, בחשדות לקבלת שוחד, מתן שוחד לעובד ציבור, סחיטה ואיומים.

קרא עוד – לחץ כאן

באותו מקרה ניסה דניאל אלעזר, כתב חדשות כאן 11, לקבל ממזור תשלום כספי במעטפה, בתמורה להימנעות מפרסום תחקיר. מזור סירב להעברת הכספים, ולאחר מכן פורסם נגדו תחקיר אשר הוצג, כלל הנראה, כתחקיר שקרי. מנגד, גורם נוסף – מר מלכה – העביר, כלל הנראה, כספים למר אלעזר, ובהקשר זה לא פורסם תחקיר נגד מר מלכה. הדברים עולים מפרטי התלונה ומהחקירה הפלילית המתנהלת בירושלים.

חומרה מיוחדת נודעת לכך שמר מזור הגיש להנהלת הערוץ תלונה רשמית, שאליה צורפו שיחה מוקלטת – המהווה כלל הנראה תיעוד לדרישה לתשלום כספי בתמורה לאי פרסום תחקיר בחדשות כאן 11 – וכן צילומי מסך של התכתבויות, אשר הוגשו כראיות. חרף קבלת החומרים והפנייה הרשמית, אלה לא נבדקו באותה עת.

הדין קובע כי מקום שבו מתקבל מידע רשמי ותלונה רשמית בחשד לדרישת שוחד או לסחיטה, חלה על נושאי משרה בכירים ועובדי ציבור חובת דיווח מיידית למשטרה. אי עמידה בחובת דיווח זו מהווה עבירה על החוק.

בענייננו, גם מבלי להכריע אם בוצעה עבירת שוחד בפועל אם לאו, עצם אי הדיווח עומד בניגוד לחובה הקבועה בדין. על רקע זה נטען כי הנהלת כאן 11 פעלה להשתקת המקרה ולהסתרתו, במקום להעבירו לבירור רשויות האכיפה.

בשני המקרים פרסם דניאל אלעזר "תחקירים" שקריים, שהתבססו על תלונות של מספר מצומצם של לקוחות בלתי מרוצים, ולא על תשתית רחבה, מבוססת ומאומתת.

מערכת "מעקב" ממשיכה לתעד את שני המקרים האמורים, ותוסיף לתעד ולסקר כל מקרה דומה אם יובא לידיעתה בעתיד. גם המקרה הראשון יוסיף להיסקר עם התקדמות החקירה והבהרת ממצאיה.

אבסורד בולט בפרשה הוא שעו״ד אביחי אלקובי, המנהל קבוצת פייסבוק המוקדשת למאבק בנוכלים, תועד בפרשה כמי שפעל, כלל הנראה, בניגוד לדין.

החקירה המשטרתית מצויה בשלביה הראשוניים, וכל המעורבים בפרשה נהנים בשלב זה מחזקת החפות.

פרשת 200 אלף

מישל טרוני פרסם היום הודעה פומבית, שבה כתב:
"פרשת סחיטה חמורה המשאירה את המשטרה ועולם התקשורת בהלם. איש ציבור ועורך דין סוחטים אנשים עסקים ומאיימים על כולם. בקרוב תדעו מי זה.. כל ערוצי התקשורת על זה כרגע".

גם דניס צ'רקוב התייחס לפרשה ופרסם:
"פרשת 200 אלף.עו"ד אביחי אלקובי הגיע לקחת 200,000 ש״ח במזומן בתמורה לכך שדניאל אלעזר לא יפרסם כתבה שלילית על איש עסקים בערוץ כאן 11.
דניאל אלעזר תועד מאשר שלא תהיה כתבה".

חיים גוזלי מסר הודעה מפורטת, שבה נכתב:
"חקירה פלילית נפתחה היום (1.2) בימ"ר חוף נגד עורך דין מוכר וכתב בתאגיד השידור הציבורי בחשד לסחיטה בנסיבות מחמירות, שוחד לעובד ציבור, וקבלת דבר במרמה. הפרשה החלה כאשר עורך הדין הציע לאיש עסקים מתחום הקריפטו כי בעבור 200,000 שקלים במזומן לא תעלה עליו כתבה. איש העסקים יחד עם כוכבי רשת מוכרים תיעדו את ספירת הכסף במצלמות נסתרות וגם את העיתונאי מכאן 11 מאשר בשיחת טלפון, לאחר העברת הכסף במזומן, כי "לא תהיה כתבה"".

בעקבות הפרסומים פרסם דניאל אלעזר פוסט תגובה, שבו כתב:
"אני מבין שיש סערה קטנה שאחראים לה כמה מושאי תחקיר שלי שכנראה מאוד התעצבנו על התחקירים נגדם ותביעת המיליון שהוגשה בשבוע שעבר, ועושים הכל בצורה שלא תעלה על הדעת במטרה לפגוע בי ובמוניטין שצברתי לאורך שנים. לכל מי שקיבל את הסיפור השקרי אני ממליץ להמתין טיפה, בקרוב מאוד כל הפרטים ייחשפו. תלונה במשטרה הוגשה וכן תביעה תוגדל ואלה יתווספו אנשים נוספים. במאמר מוסגר ובנימה אישית: ממליץ לחזור לתחקירים עליהם כדי להבין האם לקחת אותם ברצינות. המשך יבוא".

לא ניכנס להזיה שלפיה גוף ממשלתי, הפועל ומתקיים מכספי הציבור, רשאי לחסום את הציבור עצמו, שעה שמחלקת הדוברות ממומנת מכספי הציבור ונועדה להשיב לפניות עיתונאיות. לשם כך משלם הציבור מאות אלפי שקלים מדי חודש. סוגיה זו מהווה עניין לתלונה נפרדת בפני מבקר המדינה; בסופו של דבר, תלונות מצטברות – והנהלות נדרשות לבירור ולחקירה.

-אנו במעקב-

צילום של דניאל אלעזר מתוך אתר 'כאן 11', שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

לפעילות ולתיעוד קבלת כספי השוחד, כלל הנראה, ניתן אישור של משטרת ישראל – כך נמסר בעת האירוע.

הפוסט פרשת 200 אלף – חקירת סחיטה ושוחד: 'כאן 11' שותק ואף חוסם הופיע לראשונה ב-מעקב.

לא בכל יום מפרסמת מערכת "מעקב" חדשות שהיא מגדירה כחדשות טובות. אך במקרה זה, הגשת תביעת השתקה מצד כתב כאן 11, דניאל אלעזר, נגד מערכת "מעקב" ונגד גורמים נוספים, נתפסת במערכת כנקודת מפנה מהותית, בעלת חשיבות ציבורית רחבה. לא כהבעת חשש, אלא להפך: כאירוע שמחדד, את הצורך בבירור פומבי, פתוח ושקוף של דפוסי פעולה עיתונאיים, שימוש בכספי ציבור, ומנגנוני הרתעה משפטיים כלפי ביקורת תקשורתית.

המידע בדבר הגשת התביעה לא הגיע למערכת "מעקב" במסירה ישירה או רשמית. הידיעה נודעה למערכת דרך פרסום באתר "העין השביעית", אשר בחר לפרסם פרטים מתוך כתב תביעה שטרם נמסר כדין לנתבעים, מבלי לפנות אליהם לקבלת תגובה. מדובר בכשל עיתונאי מהותי: פרסום טענות משפטיות חד צדדיות, בטרם קיבל הצד המותקף את כתב התביעה עצמו, ובלא שניתנה לו הזדמנות להשיב.

מערכת "מעקב" מבהירה כי אין המדובר בהתנהלות ייחודית כלפיה, אלא בדפוס פעולה רחב יותר, אשר הופעל גם כלפי גורמים נוספים. כך, גם גורמים אחרים הנזכרים בתביעה, ובהם עו"ד אהב כהן, מישל טרוני ודניס צ'רקוב, לא התבקשו למסור את תגובתם טרם הפרסום. הימנעות זו מפנייה לקבלת תגובה מעוררת קושי עיתונאי מהותי, ופוגעת בעקרונות היסוד של עיתונות אחראית, זהירה ומאוזנת, המחויבת לבחינה מלאה של כלל העמדות הרלוונטיות בטרם פרסום.

במהלך עבודתנו על הכתבה התברר כי אתר "העין השביעית" מקיים זיקה למכון הישראלי לדמוקרטיה – גוף המצהיר על פעילותו לקידום ערכי הדמוקרטיה והשוויון בישראל. גילוי זה מעמיד בספק את אופן הפרסום, אשר נעשה, על פי התרשמותנו, בסטנדרט עיתונאי נמוך, ואינו מתיישב עם ערכי הדמוקרטיה והשוויון שעליהם מצהיר המכון.

הקשר האמור נחשף אגב עבודת המערכת על הכתבה. מערכת "מעקב" תפרסם תחקיר נוסף ונפרד העוסק בזיקה זו ובהשלכותיה הציבוריות והעיתונאיות.

מה פורסם באתר "העין השביעית"

בחודש ינואר 2026 פרסם אתר "העין השביעית" כתבה שעסקה בגל תביעות לשון הרע ובהליכים משפטיים הנוגעים לפרסומים ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת. במסגרת הכתבה צוין כי דניאל אלעזר, כתב תאגיד השידור כאן 11, הגיש ביום 20 בינואר 2026 תביעה על סך מיליון שקלים נגד מספר פעילי רשת, ובהם מישל טרוני ודניס צWרקוב. עוד נטען בפרסום כי התביעה כוללת טענות גם כלפי עו"ד אהב כהן, אשר ייצג את הנתבעים בהליכים קודמים, וכן כלפי אתר "מעקב". ואולם, לפרסום עצמו לא נודעה השפעה ציבורית ממשית, והוא לא זכה לסיקור או להדהוד מצד כלי תקשורת נוספים.

לפי הנטען בכתב התביעה, כפי שהובא בכתבה, אלעזר טוען לקיומו של "קמפיין הכפשה" שנוהל נגדו, הכולל פרסומים פוגעניים, כינויי גנאי, ואף טענות למעשה התחזות באמצעות חשבונות מזויפים ברשת. עוד נטען כי הפרסומים פגעו בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו.

ההליך המשפטי מצוי, נכון למועד הפרסום, בשלבים מקדמיים. טרם ניתנה בו הכרעה שיפוטית, ולא ניתן פסק דין. בנוסף, צוין קיומו של צו איסור פרסום, המגביל את היכולת לפרסם פרטים מלאים מתוך ההליך, לרבות טענות היסוד והראיות שצורפו לו.

לצד זאת, הזכיר אתר "העין השביעית" הליכים קודמים שהתנהלו בין אותם גורמים בשנים קודמות, לרבות קובלנה פלילית משנת 2021 וצו הרחקה משנת 2022, נתונים המעידים על מערכת יחסים משפטית מתמשכת ורבת-שנים.

שוב נציין כי הכתבה שפורסמה באתר "“העין השביעית" לוקה בחסר מהותי נוסף: הימנעות מהפניה ישירה לכתבות עצמן, אשר בעטיין הוגשה התביעה. מדובר בכתבות מסוימות שפורסמו באתר "מעקב" בנוגע לכאן 11 ולדניאל אלעזר, ואשר בעקבותיהן הוגשה נגד האתר תביעה כספית בהיקף של מיליון שקלים. חרף מרכזיותן של אותן כתבות להבנת ההליך המשפטי, בחרה הכתבה להתעלם מהן לחלוטין.

במסגרת הפרסום לא הוצגו ראיות כלשהן, לא פורטו עובדות רלוונטיות, ולא נזכרו הליכים משפטיים שהתנהלו בעניינו של דניאל אלעזר, לרבות פסקי דין שניתנו נגדו ואשר לא הוגש עליהם ערעור. פסקי דין אלה, על פי האמור בהם, כוללים קביעות שיפוטיות מהותיות בדבר הפרות חוק חמורות, וכן ביקורת שיפוטית נוקבת על מהימנות פרסומיו ככתב, קביעות שלהן אף נלווה חיוב כספי ששולם מכספי ציבור. חרף זאת, נתונים אלה – שהם עובדתיים, בני אימות ובעלי חשיבות ציבורית מובהקת – לא זכו לכל אזכור.

קרא עוד – לחץ כאן

בנוסף, לא צוינו תלונות שהוגשו במשטרה בעניינו של אלעזר, לרבות תלונות הנוגעות לחשדות חמורים, ובהם חשדות לקבלת שוחד ולסחיטה. כמו כן, נספחי כתב התביעה, אשר יש בהם כדי לשפוך אור על טענות הצדדים ועל התשתית הראייתית הנטענת, לא פורסמו ולא הובאו לעיון הציבור, באופן המונע בחינה ביקורתית מלאה של הדברים.

קרא עוד – לחץ כאן

במקביל, בחרה הכתבה לפרסם קביעות ושיפוט ערכי כלפי אתר “מעקב”, תוך הצגתו כמי שמפרסם, לכאורה, דברי שקר נגד מר דניאל אלעזר. ואולם, חרף חומרת הטענה, לא הוצגו כותרות הכתבות הרלוונטיות, לא צורפו צילומי מסך, ולא ניתנה לקוראים כל אפשרות לעיין בתוכן הפרסומים שבגינם נטען לקיומה של “הכפשה”. בכך נשללה מן הציבור האפשרות לבחון בעצמו את הטענות, להצליב נתונים ולגבש עמדה מושכלת ועצמאית.

התנהלות זו מעוררת תהיות כבדות משקל באשר לסטנדרט העיתונאי שננקט, ומעמידה בספק את היחס המיוחס לקהל הקוראים ולציבור התורמים, אשר מצופה ממנו לקבל מסקנות חמורות וחד־משמעיות מבלי שהונחה בפניו תשתית עובדתית מלאה, גלויה ושקופה.

הימנעות זו שוללת מן הציבור את האפשרות לעיין בחומר באופן בלתי אמצעי, להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהכריע האם מדובר בביקורת עיתונאית לגיטימית או בפרסום החורג מגדרי הדין. בכך נפגעת לא רק זכות התגובה של הנתבעים, אלא גם זכותו הבסיסית של הציבור לדעת.

"העין השביעית": שקיפות מוצהרת מול סימני שאלה

אתר האינטרנט הפועל תחת המיתוג "העין השביעית | ביקורת תקשורת ועיתונות" אינו פועל כישות משפטית בשם זה, ואף אינו רשום תחת השם "העין השביעית". שמו המשפטי והארגוני של הגוף המפעיל את האתר הוא "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה", עמותה רשומה (ע"ר 580489540). פער זה בין המותג הציבורי לבין הזהות המשפטית יוצר, לכאורה, קושי ממשי עבור הציבור המבקש לאתר את הגוף ברשומות רשם העמותות או החברות, ומעלה שאלות באשר לשקיפות ולבהירות זהות המפעיל.

הלכה למעשה, מי שמחפש ברשומות הרשמיות גוף בשם "העין השביעית" אינו מוצא ישות כזו, אלא רק לאחר עיון בתנאי השימוש ובפרטים המשפטיים באתר מתברר כי מדובר בעמותה בשם "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה". מדובר במבנה תפעולי העלול להטעות את הציבור באשר לזהות הגוף העומד מאחורי הפרסומים.

האתר מצהיר, על פי פרסומיו שלו, כי פעילותו ממומנת אך ורק מכספי תרומות, הרצאות ומקורות מימון דומים.

על פי דיווחים פומביים, בשנת 2023 בלבד דווח על תרומות בהיקף של כ-5 מיליון שקלים. במקביל, על פי נתוני חשיפה מקובלים בענף, היקף התנועה לאתר עומד על מעט למעלה מ-170 אלף כניסות חודשיות – נתון חריג בנמיכותו ביחס לאתרי חדשות ותחקיר אחרים, ובפער בולט מהיקף התקציב שעליו מדווח האתר.

הפער בין סדרי הגודל התקציביים לבין רמת החשיפה בפועל מתחדד אף יותר בבחינת הזירה החברתית: פרסומי האתר זוכים, דרך שגרה, למספרים חד ספרתיים של לייקים ולעיתים אף פחות מכך – נתונים שאינם מתיישבים, בלשון המעטה, עם היקף המשאבים המדווח ועם טענות להשפעה ציבורית רחבה.

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של "העין השביעית":

נתונים מצטברים אלה מעלים שאלות כבדות משקל באשר לאפקטיביות הפעילות, לזהות התורמים, למקורות המימון ולמבנה הכלכלי העומד בבסיס פעילות האתר.

עוד יודגש כי מתקיימת זיקה, ישירה או עקיפה, בין פעילות האתר לבין "המכון הישראלי לדמוקרטיה – לקידום דמוקרטיה ושוויון בישראל", זיקה אשר אף היא, לשיטת מבקריו, מחייבת גילוי מלא, מפורש ושקוף לציבור.

מבחינה אידאולוגית, האתר אינו מסתיר את עמדותיו הפוליטיות. פרסומיו מתאפיינים בקו ביקורתי חריף כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלותיו, וביקורת עקבית כלפי הימין הפוליטי. באתר מוצגת פעילות זו כמאבק מתמשך למען "שקיפות", תוך טענה כי הממשלה אינה פועלת בשקיפות מספקת כלפי הציבור.

במקביל, האתר מפרסם ביקורת קשה במיוחד כלפי ערוץ 14, אותו הוא מתאר, במקרים רבים, כגוף תעמולתי ולא כערוץ חדשות לגיטימי.

ציטוטים המובאים בכתבות שונות שפורסמו נגד ערוץ 14, הכוללים התבטאויות פוגעניות וציטוטים חריפים בעלי אופי של לשון הרע:

האתר מביע תמיכה במחאות ובהפרות סדר אזרחיות, לרבות חסימות צירי תנועה מרכזיים, מתוך תפיסה אידאולוגית הרואה בפעולות אלה אמצעי לחץ לגיטימי על השלטון. קו זה, כך נטען, מלווה בביקורת חריפה ולעיתים מסיתה כלפי מחנה הימין.

ואולם, מתגלה לכאורה פרדוקס מהותי בין הרטוריקה של "שקיפות" לבין התנהלותה הפנימית. לפי מידע שהובא בפנינו, העמותה אינה מחזיקה באישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, ומאז שנת 2023 לא הוגשו, לכאורה, דוחות כספיים ודוחות מילוליים לרשם העמותות ולמשרד המשפטים – חובה הקבועה בדין. אי הגשת דוחות אלה, אם אכן כך, מהווה הפרה של חובות סטטוטוריות בסיסיות שנועדו להבטיח שקיפות כלפי הציבור ורשויות הפיקוח.

העמותה אינה מפרסמת לציבור את רשימת תורמיה, וזאת בניגוד לרוח השקיפות שעליה היא מצהירה. כך, אתר המתהדר בשם "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה" מוצג, לטענת מבקריו, כמי שאינו עומד בעצמו בסטנדרטים של שקיפות ודיווח (הכוונה היא כי בדוחות הכספיים ובדוח המילולי מצוין המונח "תורמים" בלבד, ללא פירוט, זיהוי או הבחנה כלשהי באשר לזהותם, היקף תרומתם או מאפייניהם).

יובהר כי האמור לעיל אינו אלא טעימה ראשונית ממידע שנאסף, וכי פעילות אתר "העין השביעית" והעמותה העומדת מאחוריו עומדות במוקד תחקיר נפרד, מקיף ומעמיק, שיפורסם בהמשך.

בזכות פעולתו של דניאל אלעזר זכה אתר "העין השביעית" לתחקיר מעמיק מטעמנו. ביקורת על התקשורת אינה נחלתם הבלעדית של גורם אחד, וגם אנו נפעל לחשיפת המידע, להגברת השקיפות ולהמשך המעקב. כספים ציבוריים ותרומות שמקורן בציבור מחייבים רף עליון של שקיפות, אחריות ודין וחשבון לציבור.

הטענות כלפי דניאל אלעזר והקשרן הציבורי

מערכת "מעקב" סבורה כי התביעה שהוגשה נגדה אינה מתקיימת בחלל ריק. לשיטתה, מדובר במהלך הננקט על רקע שורת תחקירים שפרסמה באשר לפעילותו של דניאל אלעזר ככתב כאן 11. תחקירים אלה עסקו, בין היתר, במנגנוני מימון הייצוג המשפטי, בהליכי התקשרות שבוצעו שלא באמצעות מכרז, ובהוצאות כספיות אשר, לטענת המערכת, הושתו על הקופה הציבורית.

עמדת מערכת "מעקב" ברורה וטענותיה עקביות. במסגרת תיעוד מצטבר שנאסף לאורך שנים, בליווי הליכים משפטיים ובהסתמך על בדיקות במאגרים משפטיים ובמקורות פתוחים, עולה כי בעניינו של דניאל אלעזר התקיימו הליכים משפטיים רבים בעבר. בהליכים אלה נמתחה ביקורת שיפוטית על התנהלותו ועל פרסומיו, לרבות קביעות שיפוטיות מפורשות שלפיהן "אין אמת בפרסומים". עוד נקבע בפסקי דין שונים כי חויב בתשלום פיצויים בגין לשון הרע, וכי לאורך תקופות מסוימות פעל ללא תעודת עיתונאי תקפה.

מתוך פסק הדין בתיק 42864-07-21 נקבע כי דניאל אלעזר פגע בשמו הטוב של אדם, שלא כדין וללא הצדקה. התחקיר שביסוד ההליך פורסם במסגרת שידורי כאן 11, ובפסק הדין צוין כי הפרסום כלל השפלה של מושא הכתבה. ההליך המשפטי שהתנהל בעקבות הפרסום לווה בייצוג משפטי מטעם התאגיד, בעלות שנאמדת במאות אלפי שקלים מכספי ציבור. חרף זאת, בפסק הדין חויב אך ורק דניאל אלעזר, כתב כאן 11, בתשלום פיצוי בגין לשון הרע.

אף שהאמת העובדתית התבררה בסופו של יום במסגרת ההליך המשפטי, הנזק לשמו הטוב של הנפגע כבר נגרם. ההליך הממושך – שנפתח בשנת 2021 והסתיים במתן פסק דין ביום 12.02.2025 – ממחיש את המחיר הכבד שגבה הפרסום. להלן מובאים ציטוטים מהותיים מתוך פסק הדין והחומר שבתיק:

בתיק אחר, תאד"מ 22816-12-22, קבע בית המשפט אף הוא כי מר דניאל אלעזר מסר פרסומים שאינם אמת. חרף זאת, ובניגוד להיקף ההליך, חויב אלעזר לבדו בתשלום פיצוי בסך 8,000 ש"ח. יודגש כי מדובר בפרסום אישי שבוצע באמצעות פרופיל פרטי ברשת X, ולא בפרסום מערכתי:

עם זאת, ההליך המשפטי לווה בייצוג משפטי שמומן, ככל הנראה, בהיקף של מאות אלפי שקלים, על חשבון המדינה. אף שהחיוב הכספי נפסק לחובתו האישית של דניאל אלעזר, בפועל את עלות פסק הדין וההליך נשא התאגיד.

גם במקרה זה נקבע כי דניאל אלעזר השפיל ופגע בשמה הטוב של אזרחית תמימה, אישה ואם, בעקבות פרסום פוסט | כתבה ברשת X. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי אין אמת בפרסומים. ההליך המשפטי נפתח בשנת 2022 והסתיים רק סמוך לשנת 2025, בפסק דין מיום 09.12.2024 – פרק זמן הממחיש עד כמה ממושך, יקר ושוחק הוא המאבק לניקוי שם טוב שנפגע מפרסום שקרי.

ההליך מדגים כי טיהור שמו של אדם אינו עניין נגיש לכלל הציבור. הוא מחייב משאבים כלכליים משמעותיים, זמן ממושך ויכולת נפשית להתמיד בהתדיינות משפטית. במקרה זה, עמדה לנפגעת היכולת לממן ייצוג משפטי ולהופיע בפני בית המשפט. ואולם, יש להדגיש כי אדם המצוי בהליכי פשיטת רגל כלל אינו רשאי להגיש תביעה, ומשמעות הדבר היא כי נפגעי פרסומים שקריים המצויים במצב כלכלי קשה עלולים להיוותר חסרי סעד משפטי לחלוטין.

מציאות זו מחדדת פער חמור: בישראל, בפועל, רק מי שמחזיק באמצעים כלכליים וביכולת לנהל הליך משפטי ממושך יכול לפעול לניקוי שמו הטוב, בעוד אחרים נאלצים לשאת לאורך שנים – ולעיתים לכל חייהם – את נטל ההשפלה והשקר, ללא אפשרות ממשית להשיב את כבודם.

מר אלעזר לא קיים פסקי דין שניתנו בעניינו, וכי אי קיום זה הוביל לפתיחת הליכי הוצאה לפועל, באופן המעלה, לשיטתה, חשש לביזיון בית המשפט.

בסופו של דבר התברר כי תאגיד השידור כאן 11 סילק, מכספי ציבור, חובות אישיים של דניאל אלעזר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. תופעה חריגה זו, הגובלת באבסורד ציבורי, מתקיימת בפועל חרף חומרתה. די להעלות על הדעת תרחיש היפותטי שבו משרד ראש הממשלה, או ראש הממשלה עצמו, היה עושה שימוש בכספי ציבור לצורך סגירת חוב פרטי שאינו שייך למדינה או ללשכתו – מהלך כזה היה מעורר סערה ציבורית מיידית.

אותו אלעזר עצמו פקד בעבר את הפגנות קפלן ותיעד מחאות נגד השלטון, אולם כאשר גוף שידור ממלכתי עושה שימוש בכספי הציבור כדי לסלק חוב אישי של עובד ציבור – דניאל אלעזר – במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מתקבל הדבר, לכאורה, כמעשה שבשגרה, ללא ביקורת ציבורית, מוסדית או תקשורתית. לשיטתנו, מדובר בהתנהלות חמורה, העולה כדי פגיעה בוטה בכללי המינהל התקין ובדין.

אם מבקר המדינה בוחר להתעלם מן הסוגיה, חובת העיתונות להצביע עליה כעל עבירה חמורה. ואם גם "העין השביעית" והמכון הישראלי לדמוקרטיה אינם מוצאים לנכון לעסוק בכך – הרי שלפנינו תשתית מלאה לתחקיר עצמאי העוסק בשאלה אחת ברורה: כיצד תאגיד שידור ציבורי משלם חוב פרטי של עובדיו מכספי הציבור. השאלה המתבקשת היא האם הביקורת מופעלת רק כאשר מדובר בראש הממשלה ובשרי הקואליציה, בעוד שכאשר מדובר בגוף תקשורתי המזוהה פוליטית – הכל מותר.

נכון לעת הזו, מתבהר מדוע בכתבת אתר "העין השביעית" לא הובאה ולו ראיה אחת מתוך כתב התביעה, לא הוצגה ולו כותרת אחת מכתבות מערכת "מעקב", ואף לא צורף צילום מסך מן הפרסומים עצמם. הצגת חומרים אלה הייתה מפנה את הציבור ישירות לאתר "מעקב" ולתחקירים המקיפים שאנו מפרסמים בנוגע לתאגיד השידור כאן 11 ולדניאל אלעזר.

מוקד עיסוקנו איננו שולי ואיננו אישי: השאלה המרכזית היא כיצד תאגיד שידור ציבורי מאפשר פרסומים שקריים, ומדוע הוא ממשיך להעסיק כתב חסר תעודת עיתונאי, אשר, לשיטתנו, מטעה את הציבור ומבזבז כספי ציבור. הפגיעה כאן חורגת בהרבה משמם הטוב של בני אדם בודדים או מהרס חייהם האישיים; אין מדובר רק בריבוי הקורבנות שנפגעו מפרסומים כוזבים, אלא בפגיעה עמוקה ומתמשכת בעיתונאות עצמה, ובכתם כבד המוטל על שמה ועל אמינותה.

בין השנים 2021 ל-2022, פעל אלעזר ללא תעודת עיתונאי תקפה:

להורדת מסמך רשמי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית – לחץ כאן

לאורך השנים יוחסו למר אלעזר התבטאויות פוגעניות וגסות כלפי הציבור וכלפי גורמים שונים, לרבות במסגרת תיעוד מצולם. במהלך ניסיון שערכתי לראיינו, הופנו כלפיי, כעיתונאי מערכת "מעקב", גידופים אישיים וביטויים מבזים, בהם כינויים כגון "נוכל", "שמן" ו"רמאי". התבטאויות אלה פוגעות בזולת, ועל פי פרשנות משפטית מקובלת עשויות לעלות כדי הפרת דיני לשון הרע.

העלויות הנוגעות לייצוג המשפטי ולתשלומי הפיצויים הושתו בפועל על כספי ציבור, במסגרת פעילותו של תאגיד השידור כאן 11, וזאת אף שפסקי הדין הטילו את החיוב על דניאל אלעזר באופן אישי ולא על התאגיד. יתרה מכך, תשלומים אלה בוצעו גם בגין פרסומים שנעשו מחשבונות פרטיים ברשת X, שאינם שייכים ואינם מזוהים עם תאגיד כאן 11.

לשם המחשה, משווה המערכת מצב זה לתרחיש שבו עיריית תל אביב הייתה נושאת בתשלום פיצויי לשון הרע שנפסקו נגד עובד עירייה זוטר, בגין פרסום פרטי, כוזב ופוגעני שביצע בחשבון אישי ברשתות החברתיות. השוואה זו, לשיטת המערכת, מדגישה את חוסר הסבירות הציבורי ואת חומרת השימוש בכספי ציבור לצורך כיסוי אחריות אישית שאינה קשורה לפעילות המוסדית.

חרף סגירת תיקים במשטרה וקביעות שיפוטיות שניתנו לטובת מושאי תחקיריו של אלעזר, לא פורסמו הבהרות פומביות, תיקונים או התנצלות כלשהי. מחדל זה, לשיטת המערכת, גרם לפגיעה מתמשכת בשמם הטוב של אנשים פרטיים ולנזק ממשי לעסקיהם ולחייהם המקצועיים.

קיימים ממצאים המעוררים חשד כבד לניסיונות פסולים לקבלת טובות הנאה או כספים, בהיקפים של אלפי שקלים, כתנאי להימנעות מפרסום תחקירים שליליים. טענות אלו נידונו בעבר במסגרת תחקיר שפורסם, ולטענת המערכת הן מתועדות בחומר שנאסף במהלך עבודת התחקיר.

במסגרת תביעת ההשתקה המתנהלת נגדנו ביוזמת דניאל אלעזר, יוזמנו עדים רלוונטיים וייבחנו הטענות האמורות בפני בית המשפט. בין היתר, יוזמנו עדים הנוגעים לטענות בדבר מתן שוחד, וכן עשרות נפגעים אשר, לטענתם, נפגעו ממעשיו של אלעזר ללא כל הצדקה. עצם ניהול ההליך פותח פתח לבירור עובדתי רחב, לחקירה פומבית של המעורבים ולהצגת מלוא התמונה בפני בית המשפט והציבור גם יחד.

מה רואה "מעקב" בתביעה: לא איום, אלא הזדמנות

הגשת התביעה אינה נתפסת כניסיון הרתעה, אלא כהזדמנות חסרת תקדים לבירור פומבי ומעמיק. לראשונה יתאפשר, במסגרת הליך משפטי סדור, לדרוש גילוי מסמכים, לזמן עדים, ולחקור תחת אזהרה, מעל דוכן העדים בבית המשפט, את כתב כאן 11 וכן גורמים בהנהלת הערוץ.

מערכת "מעקב" הגישה מאות פניות ושאלות רשמיות לגורמי כאן 11, ובהם הנהלת הערוץ, הדוברות, הייעוץ המשפטי, יחידת חופש המידע, פניות הציבור, מנכ"ל התאגיד, חטיבת החדשות, מבקרי הפנים והמחלקה המשפטית, וכן למבקר המדינה ולגורמי פיקוח נוספים.

בסך הכול נשלחו למעלה מ-200 שאלות שונות, שעסקו, בין היתר, בטענות לכאורה בדבר אי קיום מכרזים, שחיתות, לשון הרע, אי אפקטיביות של חטיבת החדשות, תפירת מכרזים, ניסיונות לקבלת שוחד בידי עובדי הערוץ, אי דיווח על ניסיונות לקבלת שוחד ועבירות נוספות על פי דין. זאת, אף במקרים שבהם חלה על הגורמים הרלוונטיים חובה חוקית למסור מענה מכוח חוק חופש המידע – מענה שלא ניתן בפועל.

שוב נציין כי פניות מערכת "מעקב" נותרו, ברובן המכריע, ללא כל מענה, או שנענו בתגובות פוגעניות ואישיות, שאינן הולמות גוף ציבורי ואינן עומדות בסטנדרטים המצופים מגוף הממומן מכספי ציבור.

לפיכך, עצם הגשת התביעה וההתנהלות בקו ההגנה, על רקע הצווים שניתנו, יובילו לזימון עדים ולהתייצבות גורמים רלוונטיים למתן עדות בבית המשפט, תחת אזהרה ובדוכן העדים. בכך נפתחה, הלכה למעשה, תיבת פנדורה: יידרשו תשובות, תיבחן התנהלות הנהלת הערוץ, ובכירים המעורבים, לכאורה, בהסדרים ובקומבינציות שונות, יעמדו לחקירה פומבית. הדברים יתבררו באולם הדיונים, יתועדו בפרוטוקולים הרשמיים, וההליך צפוי להיות טעון ובעל משמעות ציבורית רחבה.

עניינים שערוץ כאן 11 פעל במשך שנים להסתיר מן הציבור, לרבות הפרות דין מתמשכות ובכללן אי מתן מענה לבקשות לפי חוק חופש המידע, נחשפים כעת במלואם. לראשונה יידרשו בכירי הערוץ למסור תשובות ישירות וברורות באשר להתנהלותם: הם אשר נשאו בסילוק חובותיו של דניאל אלעזר בלשכת ההוצאה לפועל, הם אשר נמנעו מקיום הליכי מכרז כדין לייצוג המשפטי, והם אשר נתנו אישור לפרסומים משפילים ולביטויים בעלי אופי של לשון הרע וכו'. מכלול המעשים הללו עומד כעת לבחינה ציבורית ומשפטית מקיפה. תביעתו של אלעזר נגד מערכת "מעקב", אינה אלא מהלך אשר האיץ את חשיפת ההתנהלות כולה והציב אותה, לראשונה, תחת אור הזרקורים הציבורי.

ההליך המשפטי עשוי להוביל לחשיפת היקף ההוצאות הציבוריות, אופן קבלת ההחלטות בערוץ, וכן להציף שאלות מהותיות הנוגעות לאחריות מקצועית ואתית. במערכת "מעקב" סבורים כי השלכות ההליך אינן צפויות להצטמצם למקרה הפרטני, אלא עשויות להקרין על השיח הציבורי הרחב באשר לתפקידה של תקשורת ציבורית, לגבולות הכוח העיתונאי ולשימוש בהליכים משפטיים ככלי הרתעה. בהקשר זה, ובאירוניה שאינה נסתרת, מציינים במערכת כי עצם פתיחת ההליך – בזכות יוזמתו של מר דניאל אלעזר – היא אולי התרומה הציבורית המשמעותית היחידה שנרשמה מצדו.

תגובות:

מערכת "מעקב" פנתה למערכת אתר "העין השביעית" בבקשה לקבלת תגובה, אולם עד למועד פרסום הדברים לא התקבל כל מענה. עם זאת, ברשותנו תגובה רשמית קודמת של מערכת "העין השביעית" בנוגע לערוץ 14, אשר פורסמה בתחקיר מערכת "מעקב" ביום 21 ביולי 2024. במסגרת אותה תגובה נמסר מטעם "העין השביעית":

"ערוץ 14 מפרסם באופן קבוע שקרים, הסתה ותעמולה פוליטית".

 

בנוסף, נשלחה פנייה עיתונאית לדוברות כאן 11. הפנייה התקבלה, ודוברת התאגיד, גב' אדוה גלנטי, מסרה לנו בהודעת מסרון כי יש להפנות את הבקשה לגב' רוני וילדר, האחראית על תחום החדשות. בהתאם לכך הועברה הפנייה, בצירוף כלל השאלות והנתונים שפורסמו בכתבתנו, לגב' וילדר. חרף זאת, עד למועד זה לא נמסרה כל תגובה מטעמה.

יודגש כי מחלקת הדוברות של כאן 11 קיבלה את הפנייה ואת השאלות במלואן, אולם בפועל התקיים הליך של העברת אחריות פנימית ללא מתן מענה ענייני. הפנייה בוצעה תחילה באמצעות דואר אלקטרוני, ובהמשך הועבר המשך ההתכתבות ליישומון ווטסאפ פרטי של גורמי הדוברות, אך גם בדרך זו לא התקבלה תגובה מהותית.

"המכון הישראלי לדמוקרטיה: לקידום דמוקרטיה ושוויון בישראל" מסר בתגובתו כי מערכת "העין השביעית" אינה שייכת, לשיטתו, בשום אופן למכון.

מערכת "מעקב" מציינת כי תגובה זו מעוררת סימני שאלה מהותיים באשר לדיוק הדברים ולאופן הצגתם לציבור. סוגיה זו תיבחן ותתועד בהרחבה במסגרת תחקיר המשך, כפי שהובטח מראש.

-אנו במעקב-

הפוסט תביעת כתב כאן 11 פותחת חשבון ציבורי שלא נוח לערוץ הופיע לראשונה ב-מעקב.

לאורך תקופה מתמשכת פרסמה מערכת "מעקב" שורה של תחקירים עיתונאיים עצמאיים, שבמסגרתם נאספו, תועדו ונבחנו ממצאים, מסמכים, פרסומים, בקשות משפטיות ונתונים טכניים, הנוגעים לפעילותו של לירן אלחרר ולקשרו, כלל הנראה, לאתר "עדנה קרנבל". תחקירי "מעקב" מציגים רצף אירועים ודפוסי פעולה, אשר מעלים שאלות כבדות משקל באשר להתנהלות המתוארת, להשפעתה על גורמי אכיפת החוק והמשפט, ולפגיעה הנטענת באנשים פרטיים ובמוסדות המדינה.

לקריאת הכתבה המלאה, לחצו כאן

לקריאת הכתבה המלאה, לחצו כאן

על פי תחקירי "מעקב", לירן אלחרר קשור, ככל הנראה, להפעלתו של האתר "עדנה קרנבל", אתר אשר מיוחסת לו פעילות מתמשכת הכוללת פרסומים קשים ופוגעניים כלפי נבחרי ציבור, עורכי דין, שופטים, שוטרים, אנשי מערכת המשפט ואנשי ציבור נוספים. בתחקירים נטען כי מדובר בדפוס פעולה שיטתי, שאינו מתמצה בביקורת לגיטימית, אלא כולל הטרדות, איומים, פרסומים מכפישים, מסירת מידע כוזב, הסתה והפעלת מנגנוני הפחדה ולחץ.

לצד התוכן, הציגה מערכת "מעקב" גם ממצאים טכניים מדאיגים. על פי הבדיקות שפורסמו, כתבות מסוימות באתר "עדנה קרנבל" כללו קישורים מסוכנים, אשר בלחיצה עליהם הוטמע קוד שאפשר, שליטה מרחוק במכשירים סלולריים ובמחשבים של גולשים. עוד נטען כי נשלחו הודעות דוא״ל לאנשי עסקים ולאנשים פרטיים, שבהן נכתב כי קיימות לכאורה "תמונות עירום" שלהם באתר, וכי לחיצה על הקישור תוביל לצפייה בהן. לפי תחקירי "מעקב", לחיצה זו הכניסה את הנמען ל"מלכודת" טכנולוגית, שבמסגרתה נחשף מידע אישי למנהלי האתר. ממצאים אלה הוצגו כראיות לכך שהאתר מהווה, לכאורה, סכנה ממשית לציבור.

בהקשר זה יצוין כי בעבר הוגש כתב אישום נגד אמיר מלמד (51), אשר זוהה כבעל האתר "עדנה קרנבל". ב-18.11.2024 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד מלמד, ובמסגרתו ביקשה מאסר בפועל. על פי כתב האישום, מלמד פרסם באופן שיטתי תכנים משפילים ופוגעניים כלפי עובדי ציבור, שופטים ושוטרים, הן באתר והן ברשתות החברתיות. נטען כי במהלך כשנתיים הטריד עובדי ציבור ובני משפחותיהם, פרסם עליהם פרסומים שקריים ומכפישים בהיקפים נרחבים בפייסבוק, טיקטוק, יוטיוב והאתר, בעצמו ובסיוע אחרים. בין היתר יוחסו לו פרסומים של תמונות וסרטונים ערוכים, לרבות פוטושופ של עירום.

עוד נמסר בכתב האישום כי מלמד הגיע לבתי שוטרים ללא הסכמתם, הטריד אותם ואת בני משפחותיהם עד כדי אלימות מילולית ופיזית, תלה כרזות מכפישות וחילק חומרי השמצה בתיבות דואר של שכנים. בהמשך יוחסו לו פרסומים של שמות, קללות, פרטים אישיים, תמונות ואיומים נגד שוטרים ושוטרות, לרבות פרסום תמונתה של שוטרת לצד בנה הקטין בן ה-13. כתב האישום מייחס לו גם הטרדה מינית של שופטת בבית המשפט במחוז מרכז, באמצעות פרסום תמונות ערוכות שלה, וכן מסכת איומים והטרדות כלפי מפקד תחנת משטרה, לאחר שתלונתו לא טופלה לשביעות רצונו.

על פי ממצאי "מעקב", חרף ההליכים המשפטיים, פעילות האתר נמשכה גם לאחר מכן. בשנת 2025, המשיך האתר לפרסם תכנים פוגעניים, להטריד, לאיים, לסחוט, להפר את חוק הספאם ולהפיץ מידע מכפיש כלפי שוטרים, שופטים, נבחרי ציבור ואנשים מפורסמים, בהם גם אנשי ציבור מוכרים.

בתוך הקשר זה חוזר ועולה שמו של לירן אלחרר. בשנת 2017 שודר בתאגיד השידור הציבורי כאן 11 תחקיר שעסק בטענות של מתלונן, שהוצג בשם האות "ל׳", ולפיהן חוקר משטרה איים עליו. על פי ממצאי תחקירי "מעקב", אותו מתלונן שהוצג כ"ל׳" הוא לירן אלחרר.

ההקלטות שפורסמו בתחקיר (כאן 11) נשמעו ערוכות וחתוכות, והוצגו לציבור באופן מגמתי, תוך מסירת מידע שגוי ושקרי באשר להתנהלות קצין המשטרה ולתחנת המשטרה שבה שירת.

הלכה למעשה, עצם הדלפת שיחה עם חוקר, שנערכה במהלך מילוי תפקידו, מהווה פגם חמור. יתרה מכך, עריכת ההקלטה והצגתה בפרשנות חד־צדדית גרמו לפגיעה בעובד ציבור ובשמה הטוב של משטרת ישראל. התחקיר ששודר בכאן 11 לא לווה בבירור עובדתי מינימלי או בבדיקה מעמיקה של הטענות, והדברים הוצגו לציבור כעובדות מוגמרות.

במסגרת אותו תחקיר של כאן 11 צוטט עו"ד דניאל חקלאי, אשר ייצג באותה עת את אלחרר, כמי שהביע תקווה כי המחלקה לחקירות שוטרים תגיש כתב אישום פלילי נגד קצין המשטרה.

מנגד, משטרת ישראל מסרה אז כי לא קיבלה כל עדכון ממח״ש על תלונה שהוגשה, וכי בהיעדר חומרים לא ניתן להתייחס למקרה. נמסר כי ככל שיועברו חומרים כנדרש, ייבחן העניין במחלקת המשמעת.

הפרשה לא הסתיימה בשנת 2017. בחודש אוקטובר 2025 הגיש לירן אלחרר בקשה לבית המשפט, שבה טען כי קצין משטרה בכיר, אבינועם בשארי, איים עליו במהלך דיון שהתקיים ביום 29.09.2025. לטענתו, הקצין נכח מחוץ לאולם הדיונים, הפעיל עליו לחץ והרתעה, והדבר היווה חלק מדפוס מתמשך של איומים והטרדות. אלחרר טען כי עדותו הייתה מהימנה, עקבית ואמינה, וכי הסתירות הנטענות נוגעות לפרטים טכניים בלבד.

בבקשה נטען כי במהלך ניהול ההליכים חווה אלחרר מסכת מתמשכת של איומים ולחץ פסול מצד הקצין, תוך שימוש במעמדו ובסמכותו. עוד נטען כי התובע בתיק 45991-04-23 מקושר, לטענתו, לגורמים במשטרה, וכי קשרים אלה הובילו להפעלת לחץ עליו. לבקשה צורפו מסמכים, פרסומים וכתבות שאלחרר ראה בהם תימוכין לגרסתו, כן הועלו טענות כלפי אתר "מעקב" וכלפי ככתב המערכת, בצד בקשה לנקיטת צעדים נגד האתר ונגדי.

ביום 08.10.2025 דחה בית המשפט את הבקשה.

בעקבות הטענות החמורות, יצרה מערכת "מעקב" ביום 29.12.2025 קשר עם קצין המשטרה אבינועם בשארי וקיימה עמו ראיון עיתונאי. במהלך הראיון מסר הקצין כי ביום 29.09.2025 היה במהלך יום עבודה מלא במשרדו, ניהל חקירות ולא יצא כלל מהמשרד. לדבריו, קיימים תיעודים, מסמכים וראיות חד־משמעיות המעידים על כך שלא נכח בבית המשפט ולא איים על איש. הקצין הדגיש כי מעולם לא איים על לירן אלחרר, וכי הטענות שנמסרו לבית המשפט אינן אמת ומהוות פגיעה חמורה בשמו הטוב ובמקצועיותו. עוד מסר כי בכוונתו לשקול הגשת תלונה, לאחר שנחשף לראשונה לבקשה רק בעקבות פניית מערכת "מעקב".

מערכת "מעקב" מבהירה באופן חד משמעי כי צוות מטעמה נכח בדיון שהתקיים ביום 29.09.2025, ולא הבחין בנוכחותו של קצין משטרה כלשהו מחוץ לאולם הדיונים. בתום הדיון ניסתה מערכת "מעקב" לאתר את אותו "קצין מאיים", כנטען – אולם לא נמצא כל ממצא המעיד על קיומו או על נוכחותו במקום. בדיון הוזכר לכאורה תחקיר בעניינו של הקצין ב"כאן 11", אך בשלב זה אין בידי המערכת תמלול מלא של הדיון, ולא ידוע האם הדברים נרשמו בפרוטוקול הרשמי.

בדיקה נוספת של "מעקב" העלתה כי בסמיכות לדחיית בקשתו של אלחרר בתיק 45991-04-23 פורסמה באתר "עדנה קרנבל" כתבה שלילית ופוגענית נגד השופט יאיר דלוגין, נתון המעלה שאלות באשר ללחצים אפשריים על גורמים שיפוטיים. בנוסף, בדיקה טכנית הצביעה, לכאורה, על התאמה בין כתובת ה-IP של האתר לבין כתובת מגוריו של לירן אלחרר, ממצא המוסיף נדבך נוסף למכלול הטענות.

• באתר "עדנה קרנבל" פורסמו כתבות נגד השופט יאיר דלוגין, הכוללות ביקורת חריפה וטענות קשות, באופן בלתי ראוי וללא סמכות. לפרסומים אלה אופי של ניסיון להשפיע על עבודתו השיפוטית או להטרידו, בין היתר באמצעות העברתם לדוברות בתי המשפט, אשר אינה מתייחסת לתוכנם.

לצד כל אלה, תיעדה מערכת "מעקב" את אלירן אלחרר כמי שפועל כצלם לצדו של דניאל אלעזר, כתב חדשות בתאגיד השידור הציבורי כאן 11. המערכת פנתה עשרות פעמים לדוברות התאגיד ולממונה על חופש המידע, בבקשה לקבל הבהרה באשר למעמדו התעסוקתי של אלחרר – שכיר, פרילנסר או שיתוף פעולה אחר – אך לא קיבלה כל מענה. מדובר בהתעלמות מתמשכת מגוף עיתונאי, חרף היותו של התאגיד גוף ציבורי הממומן מכספי ציבור (את הראיות ניתן לראות בתחקירים, באמצעות הקישורים שצורפו בראשית הכתבה).

כאשר פנתה המערכת אל דניאל אלעזר עצמו, הוא לא מסר תגובה עניינית, ובמקום זאת השיב בקללות ובגידופים שהופנו כלפיי באופן אישי, ככתב מערכת "מעקב".

על פי ממצאי "מעקב", הדברים שנמסרו לבית המשפט והפרסומים הנלווים להם פוגעים באנשים פרטיים, במוסדות המדינה ובשמה הטוב של משטרת ישראל, ומביאים לבזבוז זמן שיפוטי יקר. נגד לירן אלחרר הוגשו, תלונות למשטרה לא אחת, אך עד למועד זה לא הוגש בעניינו כתב אישום.

הפרשה, כפי שהיא משתקפת מתחקירי "מעקב", מציבה שורה של שאלות כבדות משקל באשר לשימוש בכלים תקשורתיים, להפעלת לחצים לכאורה על גורמי אכיפת החוק והמשפט, ולגבולות שבין חופש ביטוי לבין פגיעה חמורה באנשים ובמוסדות המדינה.

נ.ב

מסירת ידיעה כוזבת לבית המשפט מהווה עבירה פלילית חמורה, המעוגנת בסעיף 244 לחוק העונשין, והעונש הקבוע בצידה הוא עד שלוש שנות מאסר. הדין הישראלי מתייחס בחומרה מיוחדת למסירת דברי שקר במסגרת הליכים משפטיים, נוכח הפגיעה הישירה והעמוקה בשלמות ההליך השיפוטי, בחקר האמת ובאמון הציבור במערכת המשפט.

האיסור הפלילי נועד להגן על טוהר ההליך ועל מימוש עקרון עשיית הצדק, מתוך הכרה בכך שכל ניסיון להטות הליך שיפוטי מערער את יסודות המשפט והמשטר הדמוקרטי. היקף הענישה נגזר מחומרת המעשים, מאופן ביצועם ומהשלב שבו בוצעו במסגרת ההליך המשפטי.

וכך קובע סעיף 244 לחוק העונשין:

"העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לעניין זה, ‘הליך שיפוטי’ – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט".

-אנו במעקב-

צילום קצין משטרה, מתוך אתר BE106, שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט לירן אלחרר ייחס עבירה פלילית חמורה לקצין בכיר והכפיש משטרה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט דניאל אלעזר וכאן 11 נתבעים ב-1.5 מיליון ש"ח הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב", שחשפה לראשונה את פרשת דורון מדלי באוגוסט 2025 ופרסמה סדרת תחקירים עד נובמבר, מגלה כעת כיצד כתבים בכירים בשידור הציבורי מנסים לכאורה להכשיר את האשמות החמורות נגד היוצר הידוע. במרכז הסערה: דורית אסרף מזרחי, כתבת וראש תחום התרבות בכאן חדשות ומגישת "תרבותניקים" ברשת ב', שמסריה למערכת מעלים שאלות קשות על אובייקטיביות ודו פרצופיות עיתונאית.

עדות קשה: דורון מדלי במוקד פרשת סמים וניצול מיני

לקריאת הכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: "אני מת לעשות קוקאין שאתה ערום"

לעיון בכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: הקלטות מטרידות חושפות הטרדות מיניות בוטות

לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן

הוגשה תביעה נגד דורון מדלי: ניצול מיני, כפייה מינית, תשלום עבור מין וסמים

לקריאת הכתבה לחץ כאן

בסוף נובמבר השנה, כמעט שלושה חודשים לאחר שקיבלה את תחקיר "מעקב", בחרה אסרף מזרחי להגיב בהודעה שמעוררת תמיהה: "כמו שאתה רואה אף אחד מהערוצים הגדולים לא נגע בזה. מעניין למה. לפי מה שבדקתי זה לא פלילי, מגעיל, אולי פרובוקטיבי, לאן היית רואה את זה מתפתח עכשיו". התבטאות זו, המצביעה על בדיקה עיתונאית שהסיקה שאין פלילי בעניין, מעלה שאלה מהותית: מאימתי כתבים הופכים לשופטים שקובעים מה פלילי ומה לא?

הקשר בין כאן 11 למדלי, שיצירותיו משודרות בערוץ באמצעות חברת אירוויזיון, מוסיף ממד של מורכבות ומעלה שאלות באשר לקיומו האפשרי של ניגוד עניינים. אך הצביעות האמיתית נחשפת דווקא כאשר בוחנים את התנהלות אותה מערכת בפרשות דומות. בסוף דצמבר 2024 פרסמה "כאן 11" בתוכנית "יהיה טוב" כתבה עם הכותרת "ט׳ מפרשת אייל גולן חושפת הכול בפנים גלויות", כתבה שהזדעזעה את המדינה. הפרט המעניין: הכתבה פורסמה לאחר שהפרקליטות ומשטרת ישראל סגרו את התיקים נגד גולן, ללא כתב אישום. אם אין עבירה פלילית, מדוע פרסמו? היכן הבדיקה העיתונאית שקובעת שאין פלילי בעניין?

דווקא אותה כתבת, דורית אסרף, פרסמה ב-16 בינואר 2025 כתבה המשך על פרשת גולן. בכתבה תיעדה העיתונאית כיצד זמולצקי ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שלחו מכתב לערוצי התקשורת, ובו קראו להפסיק את הסיקור הבידורי של גולן. עוד הציגה כיצד ארגונים ורשויות מקומיות החלו לבטל בזה אחר זה את הופעותיו. אולם בשום שלב בכתבה לא צוין כי על פי בדיקות רשמיות של גורמים מוסמכים במדינה לא נמצאה כל עבירה פלילית במעשיו של גולן כלפי גב’ ט’,  כלומר, ביחס לטענותיה של גב’ טאיסיה זמולוצקי (ט'). מחדל זה מעלה שאלה מהותית: האם המידע לא נכלל משום שהיה מערער את יסודות הכתבה ומחליש את האייטם כולו?

בפרשת מדלי, שבה הוגשה תביעה אזרחית לבית המשפט הטוענת לניצול מיני, סם אונס ופגיעה חמורה בגבר צעיר, ובית המשפט טרם פסק דבר, הכתבת מחליטה על דעת עצמה שאין פלילי בעניין. ההבדל בין שתי הפרשאות מהותי: בפרשת גולן התיקים נסגרו, ובכל זאת פרסמו בהרחבה. בפרשת מדלי התביעה מתנהלת בבית המשפט, ולמרות זאת הכתבת טוענת שלפי בדיקתה אין פלילי.

הפער החריף בין האופן שבו טופלו שתי הפרשות מעלה שאלות נוקבות באשר לקיומו של סטנדרט כפול. בעוד שבמקרים שבהם נשים מעלות טענות להתעללות מתפרסמות כתבות נרחבות גם בהיעדר כתב אישום, ואף כאשר התיקים נסגרו במשטרה לאחר בדיקה מעמיקה, ובאותם מקרים היה מופעל לחץ תקשורתי כבד על המשטרה, עד כי עצם סגירת התיק דרשה בירור קפדני ומחמיר, שכן כל טעות הייתה מזמינה מתקפה ציבורית על רשויות האכיפה – כאן ניכרת זהירות יתרה, כמעט תמוהה, שאינה תואמת את הרף התקשורתי המקובל.

כאשר גבר מתלונן על ניצול מיני ופגיעה באמצעות סם אונס, לכאורה הכתבת מחליטה שהכל תקין. המסר: פגיעה מינית בגברים פחות לגיטימית? או שמא הקשר בין הערוץ למדלי משפיע על ההחלטה העיתונאית? או שמא הכתבות המלטפות והמחמיאות שפורסמו על דורון מדלי יצרו מצג מטעה, שחתר למעשה תחת התמונה המלאה, ובכך העניקו במה לאדם שלכאורה התנהגותו חמורה ואכזרית?

מקור מטעם "כאן 11" מסר למערכת "מעקב" כי לטענתו הערוץ מבקש "להלבין" את שמו של דורון מדלי, וכי תמיכתו בו ברורה ומובהקת. לדבריו, הנהלת הערוץ כלל הנראה שואפת להפיק כתבה שתציג את מדלי באור חיובי, וזאת למרות שכתב התביעה מצייר תמונה של ניצול מיני חמור כלפי התובע. לשיטת אותו מקור, בכך ניתן להסביר את הפער בסיקור: בעוד כלי תקשורת מרכזיים כבר פרסמו את פרטי הפרשה, ערוץ "כאן 11" נמנע עד כה מכל התייחסות פומבית לנושא.

עוד הוסיף המקור כי לטענתו הסיבה למחדל הסיקור נובעת מכך שמדובר ב"ערוץ הבית" של מדלי, ששיריו מושמעים תדיר ברשת ב’, וכי התקבלה שם, לכאורה, החלטה בלתי רשמית לשמור על תדמיתו של היוצר. יצוין כי הדברים מובאים כפי שנמסרו על ידי המקור בלבד.

משכך, טענתה של אסרף מזרחי שלפיה איש מן הערוצים הגדולים לא דיווח על הפרשה מתבררת כחסרת כל בסיס. ערוץ 15 וערוץ 13 כבר פרסמו כתבות בנושא, למעשה, ב-26 בנובמבר שודר בתוכנית "הצינור" (רשת) ראיון מפורט עם התובע וכתבה מקיפה. זאת ועוד, כלל כלי התקשורת המרכזיים – וואלה, ישראל היום, אייס, TV-GRAM, "ערב טוב עם גיא פינס" (קשת), מעריב ואחרים – כבר סיקרו את הפרשה בהרחבה.

• לצפייה בכתבה ששודרה בערוץ 13, במסגרת תוכנית "הצינור", יש ללחוץ כאן

פנתה מערכת "מעקב" למחלקת הדוברות של "כאן 11" במסגרת פנייה עיתונאית לצורך קבלת תגובת הערוץ בנוגע לגב' אסרף – אך בערוץ לא טרחו להגיב. זאת למרות שמדובר בערוץ ציבורי ממלכתי המתוקצב בכמעט מיליארד שקלים מכספי הציבור, ואשר מחזיק מערך דוברות מסודר המתוקצב ומשתכר גם הוא מן הציבור.

הפרשה מעלה שאלות יסוד על אתיקה עיתונאית, ניגוד עניינים ודו פרצופיות בשידור הציבורי. המסר לציבור צריך להיות חד וברור: אונס הוא אונס, הטרדה היא הטרדה, ניצול מיני הוא ניצול מיני, ומתן סם אונס הוא מתן סם אונס, ללא כל קשר למעמד החברתי של הפוגע או של הנפגע. יחסי מין חייבים להיערך בהסכמה חופשית וברורה, ובמסגרת החוק. הדברים נאמרים באופן כללי, ואינם מכוונים לאדם מסוים.

הפוסט עיתונאית כאן 11 ככל הנראה קבעה: סם אונס לגבר "לא פלילי" – מלבינים את מדלי? הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

ביום רביעי האחרון התקבלה אליי הודעת טקסט בלתי צפויה. אדוה דדון, כתבת ערוץ 12 בעלת 186 אלף עוקבים, שלחה אליי מסרון מאיים ומשפיל בעקבות כתבה עיתונאית שפרסמתי במערכת "מעקב".

"שלום דים, מה שכתבת עליי מהווה לשון הרע חמור ודיבה, על משהו שבכלל לא נאמר. אם לא תסיר את הפוסט השקרי, לא אהסס לתבוע אותך. תמיד היית שרלטן, זה לא מפתיע אותי, אבל הפעם לא אשתוק. נסה אותי. לא תהיה התראה נוספת. ערב נעים" – כך נוסחה הודעתה. המסרון הועבר לתיבת הספאם שלי וזוהה על ידי רק למחרת.

מהו המעשה העיתונאי שגרם לכתבת בכירה של ערוץ מרכזי לפנות אליי בלשון מעין זו? ביום 4 בנובמבר 2025 פרסמתי כתבה תחת הכותרת "כתבת ערוץ 12 – לוביסטית של הפצ'רית? אדוה דדון מעוררת סערה". הכתבה עסקה באירוע שהתרחש בהופעה ציבורית של חנה לסלאו, ליהי טולדנו, מיה דגן ומיקי מוכתר, במסגרתה התארחה דדון והתבטאה בפומבי בהתייחס לפרשת הפצ'רית יהודית.

לקריאת הכתבה המלאה – לחץ כאן

על פי הדיווח שפורסם תחילה בעיתון ישראל היום ובעשרות כלי תקשורת נוספים, השמיעה דדון באותו מעמד: "לעומת הנוכלים שאני רודפת אחריהם, אנסים וגנבים, קשה לי לראות את מה שנעשה לפצ'רית. היא תישפט ותיענש כי הפרת אמונים היא עבירה רצינית, אבל תזכרו כמה היא תרמה. ובסוף צריך לשפוט כל עבירה לגופה". דבריה אלה הצתו את האולם, אחד הנוכחים צעק לעברה בחריפות, והקאסט אף עזב את הבמה לזמן קצר.

הכתבה שלי נבנתה על יסוד הדיווחים שפורסמו כבר, תוך הוספת פרשנות מערכתית ושאלות ביקורתיות. העליתי את השאלה האם ראוי לעיתונאית להביע עמדות מפורשות כל כך בנושא שנוי במחלוקת כשהיא עומדת על במה ציבורית, שוב מודגש: שאלתי הייתה כיצד התרחש שינוי תפקידים מעין זה – כיצד עיתונאית חוקרת הופכת, לכאורה, למעין לוביסטית של נאשמת בעיצומה של פרשה ציבורית פעילה. ואף הוספתי סימן שאלה בסופה! ציינתי במפורש בכתבה כי היא מבוססת על חומר עיתונאי שפורסם תחילה בישראל היום, וכי מדובר בשילוב של סיקור תקשורתי ופרשנות מערכתית.

טרם הפרסום עברה הכתבה בדיקה משפטית קפדנית. עורך דין בחן את הטקסט ואישר את פרסומו. לאחר קבלת הודעתה של דדון, נבדקה הכתבה פעם נוספת. המסקנה המשפטית נותרה זהה: בכתבה לא נמצא כל רכיב של לשון הרע. היא מכילה דעה עיתונאית, ידיעה, סיקור ודיווח, לצד שאלות ביקורתיות לגיטימיות – אך אין בה לשון הרע.

תגובתה של דדון העלתה בפני שאלות מהותיות. ראשית, ציפיתי מכתבת ערוץ מרכזי לרמה מקצועית נעלה יותר, ולא לניסיון להשפיל עיתונאי זוטר עקב כתיבה ביקורתית. ייחוס הכינוי "שרלטן" לאדם אינו מקובל בשום מערכת יחסים מקצועית, במיוחד בתקשורת שבה חופש הביטוי אמור להיות ערך יסוד. מדוע כתבת ערוץ 12 נמצאת במצוקה כזו? ומדוע היא סבורה כי רשאית לפנות לעיתונאי אחר בניסוח משפיל?

ההסבר עשוי להיות פשוט יחסית: כתבת ערוץ 12 מודעת היטב לעובדה שיש לה מאות אלפי עוקבים, כוח משמעותי בערוץ מרכזי, ועבר תקשורתי מרשים בקשת. לפיכך, היא נוקטת באיומים תוך הסתמכות על פער ההשפעה התקשורתית. האם גישה זו מוסרית? האם מותר להקטין עיתונאי אחר אשר מבצע את תפקידו העיתונאי? מה עלה בגורלו של חופש הביטוי? האם כוח תקשורתי מקנה רישיון להשתקת קולות ביקורתיים?

שאלה נוספת המעסיקה אותי: נניח שלאחר אחד התחקירים בתוכנית "הנוכלים" של ערוץ 12, שבה דדון ממלאת תפקיד מרכזי, היא הייתה מקבלת מסרון אישי הכולל קללות והשפלות – כיצד הייתה מגיבה? הרי תוכנית "הנוכלים" חושפת אנשים בפני הציבור ומתייגת אותם כ"נוכלים", לעיתים טרם ניתן פסק דין סופי או גזר דין המכריע בדבר היותם נוכלים. מדוע כאשר מדובר בביקורת עליה, הכללים משתנים בבת אחת?

קיים גם היבט אירוני לעניין זה. נתקבלה אצלי מחמאה עקיפה מדדון: כתבת ערוץ 12 עוקבת באופן סדיר אחר כתבות "מעקב" וקוראת אותן, ועל פי הודעתה היא חושבת כבר זמן מה שאני "שרלטן". עובדה זו מצביעה על כך שהיא נכנסת לאתר שלנו באופן קבוע. תודה רבה, גברת דדון – כל כניסה להאתר חשובה לנו, וכל תגובה מעין זו רק מקדמת את האתר. בזכות המחלוקת הזו, האתר קיבל עשרות אלפי כניסות בימים האחרונים. זו מוניטיזציה מצוינת.

ידוע שאני עיתונאי בעל דעות ימין, עולה מאוקראינה, ושירתתי בעבר בחטיבת גבעתי, בגדוד שקד, ברצועת עזה . האם אני מוגדר כ"שרלטן" בשל השקפת עולמי הפוליטית? או אולי בשל מוצאי? או בגלל השירות הצבאי שלי? ייתכן שהכינוי נובע מכך שאני עיתונאי אמיץ שאינו חושש לשאול שאלות חודרניות? ערוץ 12 מפרסם תכנים קשים גם על ראש הממשלה, וככל הנראה חושבים בערוץ זמן רב שהוא אינו ראוי לתפקידו. לפיכך, העובדה שדדון עוקבת אחריי וחושבת שאני "שרלטן" אינה מטרידה אותי כלל. היא מוזמנת לכתוב כתבה חוקרת על האתר "מעקב" ועליי אישית – זה רק יביא לנו תועלת תקשורתית.

דדון טוענת כי פרסמתי תוכן "על משהו שבכלל לא נאמר", אולם מדובר בסיקור חדשותי שפורסם בעשרות כלי תקשורת. האם היא שלחה הודעה דומה לעיתון ישראל היום? לאתר אייס? למאיר אדוני, שעליו פורסמה בישראל היום כתבה נוספת תחת הכותרת "פוסטמה: מאיר אדוני נגד אדוה דדון"? אם היא מגישה תביעה גם נגדו, אגיע לתמוך בו בדיונים המשפטיים.

באשר לאיום "אם לא תסיר את הפוסט השקרי, לא אהסס לתבוע אותך. תמיד היית שרלטן, זה לא מפתיע אותי, אבל הפעם לא אשתוק. נסה אותי. לא תהיה התראה נוספת" – ודאי שלכל אדם במדינה דמוקרטית זכות לפנות לערכאות. בית המשפט ברחוב ויצמן 1 בתל אביב פתוח בפניה, וגברת דדון מוזמנת להגיש תביעת לשון הרע. בית המשפט ייתן דעתו המשפטית על הכתבה שפורסמה במערכת "מעקב".

אדוה דדון, בוגרת אוניברסיטת בר אילן בהצטיינות במדע המדינה ובעלת תואר שני בפילוסופיה, מדע ותרבות דיגיטלית מאוניברסיטת תל אביב, שירתה בעברה כקצינת מבצעים וכקצינת דוברות בחיל האוויר, והשתחררה מצה"ל בדרגת סגן. על פי הנתונים המופיעים בוויקיפדיה, היא צברה השכלה אקדמית רחבה אך לא למדה תקשורת באופן פורמלי. ייתכן שמהשירות הצבאי נותרה בה הנטייה לדבר בשם אחרים – אם כי זו, כמובן, רק פרשנות אישית.

בשלב זה של הדברים, איני חש חשש כלשהו. דדון, וכל ערוץ או עיתונאי אחר, לא יצליחו לסתום את פי. אני אמשיך לכתוב כתבות בעלות חשיבות ציבורית. איני חושש מהכוח, מהממון, מהקשרים או מההשפעה של גברת דדון. אם תבחר להגיש תביעה משפטית – ניפגש בכותלי בית המשפט.

זהו אינו עניין אישי. מדובר בעקרונות יסוד. זהו עניין של חופש הביטוי העיתונאי. זוהי השאלה האם עיתונאי בעל פלטפורמה גדולה רשאי להשתיק עיתונאי עצמאי באמצעות איומים משפטיים וקללות אישיות. זוהי השאלה האם עיתונאי רשאי להפעיל ביקורת עיתונאית כלפי עיתונאי אחר על רקע התבטאויותיו הפומביות. ואני מאמין איתן שהתשובה לשאלה האחרונה היא חיובית ברורה וחד משמעית.

ערוץ 12 לא פרסם עד כתיבת שורות אלה תגובה רשמית לאירוע זה. השאלות נותרות פתוחות ומחכות למענה: האם ביקורת עיתונאית כלפי עיתונאי אחר היא לגיטימית? האם כוח תקשורתי מצדיק נקיטת איומים כנגד קולות ביקורתיים? והאם חופש הביטוי חל באופן שוויוני על כל העיתונאים, או שמא קיימים עיתונאים הנתונים מעל לביקורת?

נ.ב.

גב' אדוה דדון, כתבת ערוץ 12, כינתה אותי "שרלטן" – אמירה שמקוממת כשלעצמה. אך האבסורד גדל נוכח העובדה שדווקא הערוץ שבו היא מועסקת, ערוץ 12 (קשת | מאקו), השתמש בשתי תמונות שצילמתי באופן בלתי חוקי, תוך הפרת זכויות יוצרים מובהקת: בפעם הראשונה ללא מתן קרדיט, ובפעם השנייה ללא קבלת אישור וללא רכישה – כנהוג בתחום התקשורת.

מדובר, אפוא, בסוג של גניבה של עבודותיי ופרי עמלי (שבהן השקעתי מאמצים רבים כדי לצלם), לא רק במובן המשפטי אלא גם במובן הערכי. בושה להשתמש ביצירות של אדם ולהטיח בו עלבונות – זה לא רק חוסר יושרה, אלא שרלטנות לשמה.

כפי שאומרים: "הפוסל – במומו פוסל".

• עובדות וראיות לעבירה:

ביום 21 בדצמבר 2022 פורסמה באתר מאקו כתבה שעסקה בכתב תאגיד השידור הציבורי כאן 11, מר דניאל אלעזר. את הכתבה פרסם הכתב גיל משעלי, וזאת ללא מתן קרדיט, ללא קבלת אישור שימוש, ואף ללא פנייה מוקדמת או מינימלית לבעל הזכויות.

הצילום שבמוקד הכתבה שייך לי ולמערכת "מעקב", והוא פורסם לראשונה ביום 1 באוגוסט 2022. התצלום צולם על ידי בבית המשפט, במסגרת סיקור פרשותיו של כתב כאן 11, מר דניאל אלעזר.

בתאריך 28 במרץ 2025, פורסמה באתר מאקו כתבה מאת הכתב שמעון איפרגן, שכותרתה: "השריפה התבררה כהסחה: רצח מסתורי בווילה בקיסריה".

שוב, גם בכתבה זו נעשה שימוש בתצלומים שצילמתי בעצמי, וזאת מבלי שנעשתה אליי כל פנייה מוקדמת, מבלי שהתבקש אישור או ניתנה רשות שימוש – פשוט נעשה שימוש בעבודתי מבלי ליידע אותי.

התמונות הללו פורסמו לראשונה באתר "מעקב" ביום 6 בינואר 2025, במסגרת תחקיר מקורי שערכתי. לשם כך נסעתי לקיסריה תוך נטילת סיכון אישי, במטרה לתעד אדם מסוכן ובעל רקע עברייני חמור. נגדו הוגשו תלונות רבות – בגין אונס, הונאה, מרמה, תקיפות ואיומים – אך רובן נסגרו על ידי המשטרה מבלי שננקטו צעדים של ממש. ניהלתי מאבק ממושך מול תחנת משטרת נתניה, ואף פניתי למח"ש ולעיריית נתניה – ברם דבר לא השתנה.

למשל, גם באותן נסיבות לא נראתה שם גב' אדוה דדון, וגם לא הכתב שמעון איפרגן או מי מכתבי מאקו, N12, קשת, כאן 11 או רשת 13. לאיש מהם, כך נראה, לא היה אכפת מה עשה אריק בן דרור לאלפי קורבנותיו.

וכרגיל, כאשר מדובר במציאות מסוכנת באמת – ה"כתבים" של קשת מעדיפים להישאר במשרדים, ולהסתפק, ככל הנראה, ב"להלוות" את תצלומיהם של אחרים – ללא אישור, ללא רשות, וללא כל פנייה לבעל הזכויות.

אף כתב לא נכח במקום בעת ביצוע התחקיר, וגם לא המשטרה או כל גורם אחר – ואני עצמי נחשפתי לאיומים ולנזק בריאותי במהלך הסיקור, בעוד אריק בן דרור המשיך לכאורה בביצוע הונאות חמורות.

(קרא את התחקירים  לחץ כאן).

במדינת מאקו – או אם לדייק, "הרפובליקה של קשת ערוץ 12" – נדמה כי נוהגים שם על פי מערכת חוקים עצמאית משלהם. חוק זכויות היוצרים של מדינת ישראל, ככל הנראה, אינו חל על ה"פריבילגים" של המערכת.

אין כל צורך, לשיטתם, לפנות אל עיתונאי המחזיק בזכויות בלעדיות על צילומיו ולבקש את אישורו, כאילו מדובר בחומר ציבורי הפתוח לשימוש חופשי.
נראה שבמערכת מאקו השתרשה תחושת חסינות מופרזת – תפיסה שלפיה הכול מותר להם, גם כאשר מדובר בעבודתו העיתונאית המקורית והבלעדית של אחר.

ואם לא די בכך – דווקא אני, מוצג כ"שרלטן"; בעוד שאלה המשתמשים ביצירות שלי ללא אישור וללא קרדיט, ואף מפרים את חוק זכויות היוצרים, זוכים להכרה ולבמה ציבורית.

צילום ראשי: גב' אדוה דדון – צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 12. השימוש בתמונה נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט אדוה דדון, ערוץ 12, משתיקה עיתונאי: איומים וקללות חריפות הופיע לראשונה ב-מעקב.

אתר החדשות העצמאי "מעקב" עומד בפני שלב משמעותי בהתרחבות פעילותו התחקירית והחדשותית, עם שיתוף פעולה חדש עם פלטפורמה דיגיטלית ומצולמת – שזהותה תיחשף במועד מאוחר יותר. היוזמה צפויה להנגיש את תכני האתר לקהל רחב יותר באמצעות תחקירים, כתבות מצולמות ופורמט ראיונות ייחודי בפאנל קבוע.

הפאנל החדש יעלה לשידור מדי יום ראשון בשעה 20:00, ויארח מגוון רחב של דמויות ציבוריות – בהם חברי כנסת, עיתונאים, עורכי דין ואישי תרבות ובידור – שכבר אישרו את השתתפותם ונרשמו ביומן המערכת. המהלך ממקם את "מעקב" כגוף תקשורת עצמאי השואף להרחיב את גבולות הפורמט הכתוב ולהעמיק את השיח הציבורי בזירה החזותית והמצולמת.

המטרות המוצהרות של שיתוף הפעולה כוללות חשיפת נוכלים ורמאים, פרשות שחיתות וסיוע לציבור החלש. לצד זאת, יעסקו התכנים גם בנושאי עסקים, פוליטיקה, ספורט ותרבות, כאשר הדגש הוא על הגעה לקהל רחב ככל האפשר. על פי ההודעה, נעשה הכל שכמה יותר אנשים ידעו על הדברים שהאתר כותב עליהם – הצהרה המדגישה את השאיפה לחשיפה מקסימלית.

"מעקב" – גוף תקשורת עצמאי המבקש להשיב את מהות העיתונות החופשית למרכז הבמה, תוך הדגשת ערכי החקירה, השקיפות והאחריות הציבורית. פעילותו מתמקדת בפרסום תחקירים, חדשות, ניתוחים ודעות מקוריות בתחומי החברה, הכלכלה, המשפט, הפוליטיקה והתרבות, הכול תוך שמירה קפדנית על עצמאות מערכתית מוחלטת, החפה מהשפעות של בעלי הון ואינטרסים פוליטיים.

בין הנושאים שעומדים על סדר היום בתכנית החדשה מופיעה סערה סביב השרה מאי גולן, שלא שירתה בצה"ל אך שיבחה את יואב אליאסי, המכונה "הצל", על הופעותיו בפני חיילים. הפוסט עורר ביקורת חריפה בשל הסתירה בין השתמטותה לבין טענתה לתמיכה בצבא, ובשל תמיכתה באליאסי – דמות שנויה במחלוקת שהורחק מהופעות בבסיסים. בנוסף מוזכרים תחקירים וחקירות נגד גולן בנוגע לשימוש לא תקין בכספי ציבור ולעמותות שבבעלותה, לצד התבטאויות קודמות שזכו לגינויים. הנושא המרכזי מתמקד בפער בין דימוי פטריוטי לבין התנהלות ציבורית מעוררת מחלוקת – קרא עוד

נושא נוסף שעומד על סדר היום הוא גל מעצרים חריג של ישראלים בתאילנד שמעורר שאלות על טיב האכיפה והיחס לתיירים. המשטרה פשטה על עשרות עסקים באי קו פנגן, החרימה מאות רכבים ושמונים ושבעה דרכונים, ועצרה ישראלים בחשד להפעלת עסקים ללא רישיון. אף שהרשויות טוענות לאכיפה שוויונית, ריבוי המקרים בקרב ישראלים מעלה חשד למיקוד ממוקד או הפליה. הכתבה מציבה מראה כפולה: מול היד הקשה בתאילנד, בישראל כמעט אין אכיפה נגד מעסיקים הפוגעים בעובדים תאילנדים – קרא עוד

שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר מציב אולטימטום לראש הממשלה: אם חוק עונש המוות למחבלים לא יעלה להצבעה בתוך שלושה שבועות, מפלגתו לא תתחייב לקואליציה. בן גביר, שמציג את החוק ככלי הרתעתי חיוני, מחריף בכך את המתיחות מול נתניהו והמערכה הביטחונית. במקביל תקף את התקשורת ברשת, טען שהיא פוגעת בהרתעה ומגנה על מחבלים, והבהיר כי בכלא נגמרו ימי הקייטנות. הדרישה מעמידה את הקואליציה בפני מבחן פוליטי וביטחוני רגיש – קרא עוד

מחדל מתמשך בניקיון שכונת עמידר בבת ים נחשף על ידי האתר. למרות סיווגה כרמה א׳ בתעריפי הארנונה, השכונה סובלת מהזנחה חמורה, פסולת מצטברת והיעדר תחזוקה בסיסית. בעוד אזור הטיילת נהנה מניקיון מוקפד, עמידר נראית כשכונה שנשכחה מהעירייה. תושבים תוהים לאן נעלמים תקציבי הניקיון, מדוע הקבלן ממשיך לקבל תשלומים למרות כישלונו, והיכן הפיקוח העירוני. ראש העיר צביקה ברוט והדוברות העירונית סירבו להגיב, מה שמחדד את שאלת השקיפות והאחריות הציבורית – קרא עוד

בדיקה שנערכה על ידי מערכת "מעקב" באמצעות אתר SimilarWeb חושפת פערים חריפים בין אתרי הערוצים: מאקו של ערוץ 12 שומר על ההובלה עם מעל שלושים וארבעה מיליון כניסות, ערוץ 14 מזנק למקום השני עם עלייה של ארבעה עשר אחוזים, וערוץ 11 מתחזק בשלושה עשר אחוזים. לעומתם, אתרי ערוצים 13, 9 ו-15 מציגים ירידות חדות. הנתונים מצביעים על קריסה דיגיטלית בשלושה ערוצים ועל חוסר שקיפות מול מפרסמים, שמקבלים לעיתים נתונים חלקיים או מטעים על היקף החשיפה האמיתי ברשת – קרא עוד

תלונה מקיפה שהוגשה למשטרה מציבה את לירן אלחרר, תושב בית דגן, במרכז חשדות חמורים להפעלת רשת טרור דיגיטלי בשם "עדנה קרנבל" – הכוללת הטרדות, סחיטה, חדירה למחשבים ופרסום מידע אישי על עיתונאים, שופטים ואזרחים. התלונה חושפת גם קשר מפתיע בין פעילות האתר לבין כתב כאן 11, דניאל אלעזר, שהופיע כעד באחד התיקים. עיתונאים שנפגעו דיווחו על מתקפות בוטים, הדלפות פרטים אישיים וניסיונות פריצה – תופעה המעוררת שאלות על אכיפה, אחריות והגנת עיתונאים בישראל – קרא עוד

קטיה אקרמן, בתה של טטיאנה אקרמן שנרצחה בפיגוע בשוק הכרמל בשנת 2004, חשפה בפוסט מצמרר כי המחבל האחראי למות אמה משתחרר בעסקת השבויים. הסיפור מעלה מחדש את הדילמה הכואבת של משפחות נפגעי הטרור: בין ההבנה לצורך המדיני בעסקה לבין תחושת העוול כשמי שהרס את חייהן יוצא לחופשי. עבור קטיה, שאיבדה את אמה בגיל צעיר, השחרור הוא טראומה מחודשת וסמל למחיר האנושי של החלטות מדיניות – קרא עוד

זוג צעיר מחדרה חי זה שש שנים תחת סיוט מתמשך של פשיטות משטרה ליליות – בשל טעות ברישומי משרד הפנים, שבה דירתם רשומה על שם עבריין שאינו מתגורר שם. באחד המקרים תועד השוטר ראשיד שמשון מקלל, משפיל ומצלם את תעודותיהם בטלפון אישי. תלונת המשפחה נמצאה מוצדקת, אך המשטרה הסתפקה בביטול הדוח ובהתנצלות רפה. האירוע חושף ליקוי מערכתי חמור, פגיעה בפרטיות ובזכויות אזרחים תמימים, ואוזלת יד ממושכת של הרשויות – קרא עוד

שיתוף הפעולה החדש עם הפלטפורמה הדיגיטלית מהווה צעד נוסף בכיוון החשיפה הציבורית, כשהוא משלב בין התחקירנות העיתונאית לפורמט הוויזואלי והדיאלוגי. הפאנל הקבוע, שיכלול אורחים מתחומים שונים, צפוי להעמיק את הדיון בנושאים שעל סדר היום הציבורי ולהביא לחשיפה רחבה יותר של הממצאים התחקירניים.

"מעקב" איננו עוד אתר חדשות, אלא תנועה עיתונאית הרואה במילים, בעובדות ובאומץ הלב כלים לשינוי מציאות.

הפוסט "מעקב" משיק תוכנית ראשונה בשיתוף פעולה – אופן השידור יוכרז הערב הופיע לראשונה ב-מעקב.