זוג צעיר בחדרה, שרכש דירה ומקים בה משפחה, חווה מזה שנים ארוכות הטרדות משטרתיות קשות, הנובעות מטעות ברישומי משרד הפנים. בדירה שרכשו רשום חשוד למעשה עברייני, המוגדר כ“דרוש חקירה”, שגר שם בעבר הרחוק, והמשטרה ממשיכה להגיע אליהם באמצע הלילה במטרה לעצור אותו, אף שהובהר לה פעמים רבות כי אינו מתגורר עוד במקום.

• כל מקרה כזה הפך זה מכבר לעינוי מתמשך, שנמשך שנים ארוכות, כאשר שוטרים מתפרצים בלילות לחפש אחר עבריין שאיננו מתגורר במקום. מצב זה כשלעצמו מצריך כתבה מעמיקה, אך לא בכך מסתיים העניין – לעיתים המשטרה חוצה גבולות ומביאה לפגיעה ממשית בזכויות האזרחים

המקרה החמור ביותר התרחש ב-12 במאי 2025, כאשר השוטרים יניב שקורי וראשיד שמשון הגיעו לדירה בשעה 03:30 בלילה. על פי תלונה שהוגשה על ידי המשפחה, השוטר ראשיד שמשון עבר את כל הגבולות המקצועיים והאישיים, קילל את בני המשפחה, כינה את בעל הבית "חוצפן" ו"בושה", וטען שהוא "מתנהג כמו עבריין". בנוסף, נתן השוטר לזוג דוח על הקמת רעש, למרות שהמשפחה לא עשתה דבר.

המשפחה – זוג הורים צעירים וילדיהם הקטנים – מתארת מציאות בלתי נסבלת של הטרדות מתמשכות הנמשכות מעל שש שנים. לדבריהם, נוהגת המשטרה להגיע תדיר, בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, תוך דפיקות עזות בדלת, קריאות רמות במדרגות, הארה בפנסים והקמת מהומה בכל הבניין. תוצאה ישירה של מעשים אלו היא לילות חסרי שינה, בכי הילדים ותחושת טראומה מתמשכת.

על פי עדותם של בני המשפחה, הם פנו מספר פעמים לתחנת משטרת חדרה והסבירו שהחשוד אינו גר בדירה ושאין להם שום קשר אליו. הם אף פנו למשרד הפנים כדי שיוסר שמו של החשוד מהכתובת, אך ללא הועיל. המשטרה המשיכה בפעולותיה ללא שינוי, למרות ההסברים החוזרים ונשנים.

במקרה שהתרחש ביום 12 במאי, לאחר שהשוטר יניב שקורי עזב את המקום, נותר השוטר ראשיד שמשון עם בני המשפחה. תחת להתנצל על ההפרעה, בחר השוטר להחריף את התנהלותו. על פי עדות האישה, היא חשה פחד כבד מפניו, ולדבריה "השוטר דיבר באופן מגעיל, כמי שמתנהג כבריון". עוד ציינה כי במהלך האירוע כיבה השוטר את מצלמת הגוף שלו.

התמלול הרשמי שסופק על ידי המשטרה למשפחה חושף את חומרת ההתנהלות. בתמלול נרשמו הביטויים "חוצפן", "אתה חתיכת חוצפן", "בושה" ו"אתה מדבר כמו עבריין" שנאמרו על ידי השוטר. כאשר בעל הבית אמר בתמימות "אחי שלי", השוטר השיב לו בזלזול "אתה מדבר כמו עבריין".

• בסרטון נראים שוטרים המגיעים לאחר השעה שלוש בלילה, דופקים על דלת האזרחים, מצלצלים שוב ושוב בפעמון, מקימים רעש ומפריעים למנוחת התושבים. עם מסירת התעודות בידי בני המשפחה, תיעדו המצלמות כי אחד השוטרים מצלם אותן באמצעות מכשיר הטלפון הנייד האישי שלו – אף לטענת המשפחה גם את כרטיס האשראי. פעולה זו מעלה סימני שאלה כבדים, שכן בידי השוטרים מצויים טאבלטים ומצלמות גוף ייעודיות, כמו גם פנקסי רישום. לפיכך, צילום תעודות באמצעי אישי נתפס כחדירה חמורה לפרטיות וכמעשה בלתי־תקין בעליל

מהתמלול עולה גם שהאישה ניסתה להסביר לשוטר על הטראומה שעוברים הילדים, אך השוטר המשיך לרשום את הדוח. האישה אף ניסתה לספק מידע על מקום הימצאותו האפשרי של החשוד, אך ללא הועיל.

המשפחה החליטה שלא לשתוק על העוול והגישה תלונה רשמית. בדיקת התלונה העלתה שהטענות מוצדקות – השוטר אכן קילל את בני המשפחה וכינה אותם "בושה" ו"כמו עבריינים". המשטרה ציינה שציפתה מהשוטר ראשיד שמשון לגלות "איפוק", אך זה לא הודגם. הדוח שניתן למשפחה בוטל בסופו של דבר על ידי המשטרה.

• עובדות וראיות העולות מן התלונה הרשמית ומן המסמכים המצורפים לה מצביעות על כך שגורמים משטרתיים, אשר בחנו את פרטי המקרה, קבעו כי התלונה מוצדקת ואף אישרו כי השוטר קילל את האזרחים, רשם דו"ח באופן בלתי־תקין ועוד. להלן מובאים פרטים עובדתיים מתוך התלונה וכן מענה מטעם הגורם שבדק את הסוגיה:

התלונה נבחנה בידי סגן מפקד המרחב, סנ"צ דודי רוזנטל, ואלו הם הממצאים שנמצאו מוצדקים ואישרו את טענות התלונה:

תמלול מתוך התלונה נגד השוטר ראשיד שמשון: מן הדברים עולה כי השוטר השפיל אזרחים – אירוע שתועד במצלמת הגוף:

המשטרה עצמה מודה כי מזה למעלה משש שנים רשום בדירה אדם המצוי בחקירה. משמעות הדבר היא שהמשטרה יודעת היטב את זהות העבריין, אך חרף זאת אותו אדם ממשיך להסתובב חופשי ברחובות ישראל, וכלל הנראה אף מבצע עבירות נוספות. בכל פעם שפנתה המשפחה אל המשטרה ואף אל משרד הפנים בבקשה למחוק את שמו של אותו עבריין מרישום הדירה (רישום שקיבלו ב"ירושה" עם רכישת הדירה מבלי לדעת כלל על קיומו) נתקלו בחוסר מענה ממשי. המוכרים, מצדם, לא גילו לרוכשים כי יחד עם הבית ירכשו גם סיוט מתמשך בן שבע שנים של פשיטות משטרה. נכון להיום, נאלצת המשפחה לפנות לבית המשפט בבקשה להוציא צו שיביא סוף לסיוט המתמשך.

המשטרה ביטלה את הדו"ח הכוזב שנרשם בידי השוטר, ובעבור כל הסיוט שעברה המשפחה הסתפקה בהתנצלות קלושה וחסרת ערך של ממש. אזרחים נורמטיביים נאלצים להתמודד עם דו"ח כוזב או קנס, סופגים קללות, נחשפים להפרעות שינה בשעות הלילה הקטנות – כגון 03:30 – ומושפלים לעיני שכניהם; ואילו לכאורה עבריינים – או, בלשון מדויקת יותר, דורשי חקירה – ממשיכים להלך חופשי במדינה זה קרוב לשבע שנים, מבלי שהמשטרה תנקוט פעולה ממשית לעוצרם ולחקור את מעשיהם. בקרוב ייכנס לתוקפו חוק ההתיישנות, ועבריין זה עלול לחמוק כליל מן הדין. זוהי תמונתה הקשה והכואבת של משטרת ישראל.

למרות התלונה המוצדקת והממצאים החמורים, השוטר ראשיד שמשון ממשיך לעבוד כרגיל, כאילו דבר לא קרה. לא ננקטו נגדו צעדים משמעתיים, ואף אחד לא לקח אחריות על ההתנהלות הבלתי מקצועית והפוגענית.

המקרה מעלה שאלות חמורות על איכות השירות המשטרתי ועל הטיפול בטעויות מנהליות. זוג צעיר, המנסה לבנות חיים נורמליים ולגדל ילדים, נאלץ לחיות בפחד מתמיד מהגעת המשטרה. הילדים חווים טראומה, השכנים מופרעים, והמשפחה משלמת מחיר כבד על כשל מנהלי שאינו תלוי בהם.

המצב מחמיר עוד יותר כאשר מתגלה שהחשוד נמלט מהצדק כבר שבע שנים. בעוד משפחה חפה מפשע סובלת מהטרדות קבועות, העבריין המבוקש מסתובב חופשי ברחובות. המשטרה, במקום להשקיע משאבים בתפיסתו בפועל, ממשיכה להטריד אנשים חפים מפשע בגלל רישום כתובת מיושן.

כאשר פנינו למשטרת ישראל לתגובה על המקרה החמור, קיבלנו תשובה מתחמקת ולקונית: "ככל ועולות טענות הנוגעות להתנהלות השוטרים באירוע יש לפנות בנושא לגורמים הרלוונטיים". למרות שהעברנו פרטים מלאים על המקרה ושאלנו שאלות ספציפיות, המשטרה בחרה להתחמק מלקיחת אחריות או מתן הסבר מהותי.

המקרה בחדרה אינו עומד לבדו. הוא משקף בעיה רחבה יותר של חוסר מקצועיות, היעדר איפוק, ויחס פוגעני כלפי אזרחים חפים מפשע. המשטרה אמורה לשרת את הציבור ולהגן עליו, לא להטריד ולפגוע בו. כאשר שוטרים מגיעים באמצע הלילה לבית משפחה, הם אמורים להתנהג במקצועיות ובכבוד, גם כאשר מתגלה שמדובר בטעות.

הטיפול הרשלני במקרה זה, הן ברמת השוטר הפרטי והן ברמת המערכת, מעיד על בעיות מבניות במשטרת ישראל. השוטר ראשיד שמשון לא רק שלא הודח או נוכח, הוא ממשיך בתפקידו כאילו דבר לא קרה. המסר שנשלח לציבור ברור: אפשר לפגוע באזרחים, לקלל אותם, להטריד אותם, ולא לשלם מחיר.

המשפחה הצעירה בחדרה ממשיכה לחיות במצב של חרדה וחוסר ודאות. הם לא יודעים מתי תגיע שוב המשטרה, מתי יתעוררו הילדים בפחד, ומתי יצטרכו להסביר שוב ושוב שהם אנשים חפים מפשע. הבעיה הטכנית פשוטה לפתרון – צריך להוציא את שמו של החשוד מרישומי הכתובת ולחפש אותו במקומות אחרים. אבל הבעיה המהותית עמוקה יותר – מדובר בחוסר כבוד בסיסי כלפי האזרח ובהיעדר אחריותיות של גורמי האכיפה.

המקרה מעורר תהיות על תהליכי הגיוס, ההכשרה והפיקוח במשטרה. איך אפשר ששוטר יקלל אזרחים ויכנה אותם עבריינים? איך אפשר שהוא ייתן דוח כוזב למשפחה שסובלת ממנו? ואיך אפשר שאחרי שהתבררה האמת, הוא ממשיך לעבוד כאילו דבר לא קרה?

התשובות לשאלות הללו חייבות לבוא מההנהגה הבכירה במשטרה. הציבור זכאי לדעת איך נמנעים מקרים כאלה בעתיד, איך מטפלים בשוטרים שעוברים את הגבול, ואיך מבטיחים שטעויות טכניות לא יהפכו לסיוט אישי של משפחות שלמות.

עד אז, המשפחה בחדרה תמשיך לחיות בצל הפחד מהמשטרה שאמורה להגן עליה, והשוטר ראשיד שמשון ימשיך לשרת את הציבור כאילו מעולם לא קרה דבר.