דים אמור

תחקיר "מעקב": הקומבינות, התצהיר השקרי והמחיקה בבית המשפט – כך קרסה עלילת "ההטרדה המאיימת" של תמי אור עזרא.

אנחנו במערכת "מעקב" ממשיכים לעדכן ולחשוף את הפרטים המלאים בפרשת "ד"ר פייק", שחשפנו לראשונה באופן בלעדי.

תמי אור עזרא ניסתה באופן דוחה ומקומם לנצל את הפלטפורמה המשפטית כדי לפגוע בנו, לחסום עבודה עיתונאית חוקית ולסגור לנו את הפה. אולם, בית המשפט זרק אותה מכל המדרגות, דחה את מהלכיה ולא קיבל שום טענה מטענותיה. כעת, מובאת בפני הציבור השלשלת מלאה, שלב אחר שלב: הקומבינות, הטענות חסרות הבסיס והעבירות על החוק לכאורה.

חלק א': מ"דוקטור לפסיכולוגיה" לתחקיר שמעלה שאלות קשות

ב-11 באוגוסט 2026 פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר מקיף בעניינה של תמי אור עזרא, שהציגה את עצמה בפרסומים שונים כ"דוקטור לפסיכולוגיה". התחקיר, שנמשך כארבעה חודשים, החל דווקא מפנייתו של "איתן" – שם בדוי לחולה דיאליזה בעל 100% נכות רפואית – שביקש לחשוף את נסיבות הסכם הגירושין שלו עם אור עזרא. אלא שהבדיקה התרחבה במהרה לשאלות הנוגעות להשכלתה האקדמית, לעיסוקה ולשימוש בתואר "ד"ר".

לפי הכתבה, ב-28 בינואר 2018, יום לפני ניתוח מורכב, חתם איתן על הסכם גירושין שלטענתו נחתם כאשר היה חולה ותחת השפעת תרופות. ההסכם כלל, בין היתר, חיוב חודשי של 500 שקל ללא הגבלת זמן. נכון למועד התחקיר נטען כי התשלום נמשך 104 חודשים והצטבר לכ-52 אלף שקל, בשעה שאיתן מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל בחודש. התחקיר מציג גם התכתבות מ-15 במאי 2018 שבה נקשר, לכאורה, תשלום כספי לאפשרותו לקבל רכוש וציוד.

ברם הממצא המרכזי בתחקיר נוגע לסוגיית התואר האקדמי. באתרים עסקיים הוצגה תמי אור עזרא כ"דוקטור לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון", ובסרטון שפרסמה היא מציגה את עצמה כ"ד"ר תמי אור עזרא" ומתארת, בין היתר, ביצוע של "אבחון מדויק" במסגרת עבודתה עם בני נוער.

שימוש בצילום בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכות יוצרים

אלא שבדיקת מערכת "מעקב" העלתה תמונה שונה: בבדיקות שנערכו מול האוניברסיטאות בישראל לא אותר תואר דוקטור על שמה, ולא נמצאה אינדיקציה ללימודי דוקטורט שלה באוניברסיטה ישראלית. כמו כן, לא אותר תואר אקדמי בפסיכולוגיה על שמה.

על פי המסמכים שהגיעו לידי המערכת, לימודיה באוניברסיטת בן גוריון כללו תואר ראשון במקרא ובמזרח הקדום ובחינוך, וכן תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית – ולא בפסיכולוגיה.

על רקע הפער הנטען בין האופן שבו הוצגה לציבור לבין ההשכלה האקדמית שאותרה במסגרת התחקיר, השתמשה מערכת "מעקב" בכינוי העיתונאי "ד"ר פייק".

מאור גלאם, שבאתרו הופיע המצג שלפיו אור עזרא היא דוקטור לפסיכולוגיה מבן גוריון, מסר כי לא בדק תעודות וכי הסתמך על דבריה; לדבריו, היא טענה בפניו כי השלימה דוקטורט בהונגריה. המידע הוסר בהמשך מאתר החברה.

לפי הכתבה, בעקבות הממצאים נפתח במשטרה תיק מס' 353999/2026 והוגשה תלונה לרשות להגנת הצרכן. אור עזרא, שאליה פנתה "מעקב" לקבלת תגובה, דחתה את אופן ההתנהלות כלפיה והזהירה מפני נקיטת הליכים משפטיים, אך לפי הכתבה לא מסרה בתגובתה היכן ומתי קיבלה את תואר הדוקטור שבמוקד התחקיר.

לקריאת התחקיר המלא, על כל פרטיו וממצאיו – לחצו כאן

התיק במשטרה פתוח ומתנהלת חקירה, כלומר תיק מס' 353999/2026.

כאשר עבדנו על התחקיר, יצרנו קשר טלפונית כדי לקבל מתמי אור עזרא תגובה (לפי אחריות עיתונאית וחוק המחייב אותנו). ד"ר תמי אור עזרא לא רצתה לשתף פעולה, אך כבר בשיחה הטלפונית איימה על מערכת "מעקב", כמו כן היא המשיכה לפנות בווצאפ ולשלוח איומים בווצאפ.

• השיחה המוקלטת פורסמה לציבור ואף צורפה להליך המשפטי שיזמה תמי אור עזרא. ההקלטה מופיעה בתיק 38189-08-26 כנספח ד'. מדובר בתיק הפתוח לעיון הציבור

• תכתובות WhatsApp צורפו להליך המשפטי שיזמה תמי אור עזרא, והן מופיעות בתיק 38189-08-26 כנספח ה'. מדובר בתיק הפתוח לעיון הציבור

ביום 12.08.2026 פרסמה תמי אור עזרא, הממשיכה להציג את עצמה בתואר "ד"ר", אף שלפי הבדיקה והמסמכים שבידי מערכת "מעקב" לא הוצגה עד כה אסמכתה המעידה כי היא בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה, סרטון פומבי ובו התבטאויות קשות ופוגעניות כלפי מערכת "מעקב" וכלפיי, ככתב המערכת.

בסרטון טענה אור עזרא בפני הציבור הרחב כי נפלה קורבן ל"עוקץ", ואף פרסמה אזהרה שלפיה "חובה להיזהר". נוסף על כך, היא ייחסה בפומבי למערכת ולכתב טענות חמורות, ובהן טענה ל"סחיטה באיומים".

מדובר בטענות חמורות אשר, למיטב הידוע למערכת "מעקב" ועל סמך החומרים המצויים בידיה, פורסמו מבלי שהוצגו לצדן ראיות המבססות אותן. מערכת "מעקב" דוחה את הטענות מכל וכל ורואה בפרסום ייחוסים חמורים, פוגעניים ושקריים, שיש בהם לכאורה כדי לפגוע בשמה הטוב של המערכת ובשמו של כתב המערכת.

הראיה המרכזית והפשוטה ביותר שתמי תמרה אור עזרא נדרשה לפרסם הייתה ברורה: הדוקטורט והאסמכתאות המקצועיות המוכיחות כי היא אכן ד"ר לפסיכולוגיה. אילו הייתה מציגה מסמכים אלה, הייתה סוגרת באחת את הסוגיה – ואף יכולה הייתה לנסות ולבסס בפני הציבור את טענותיה הקשות נגד מערכת "מעקב".

אלא שהדבר לא נעשה. לא הוצגה אסמכתה המוכיחה כי היא ד"ר לפסיכולוגיה, וממילא גם לא הוצגה כל ראיה לאיום או לסחיטה הנטענים. טענות ניתן להשמיע, אך השאלה העיתונאית המתבקשת נותרת בעינה: היכן הראיות?

אילו היו בידיה תיעוד, הודעה, הקלטה או כל ראיה אחרת לאיום או לסחיטה, ניתן היה לצפות כי תציגם לציבור. תחת זאת, בסרטון המשיכה תמי אור עזרא להשתלח במערכת "מעקב" ולהטיח בה האשמות, מבלי להציג ולו אסמכתה ממשית אחת שתתמוך בטענותיה. הרבה האשמות – אפס ראיות שהוצגו.

חלק ב': ההסלמה המשפטית – תצהיר שקרי ובקשות לצו הגנה

תמי אור עזרא לא הסתפקה בפרסום הסרטון השקרי, היא הלכה צעד נוסף ורחוק הרבה יותר. ביום 13.08.2026 הגישה אור עזרא לבית המשפט תצהיר שלטענת מערכת "מעקב" כולל טענות כוזבות וחמורות; ככל שהדברים נמסרו ביודעין ואינם אמת, מדובר בעניין בעל משמעות משפטית חמורה.

בתצהיר טענה אור עזרא כי הייתה נתונה ל"סחיטה", ל"סחיטה באיומים" ול"הטרדות". עוד טענה כי אני, ככתב מערכת "מעקב", התקשרתי אליה ללא הרף וכי כביכול פעלתי בשירותם של אינטרסים זרים. לצד אלה הועלו האשמות חמורות נוספות  ואולם, לטענתנו, הן הוצגו ללא תשתית ראייתית המבססת אותן.

• ציטוטים וצילומי מסך מתוך התצהיר השקרי שהגישה תמי תמר אור עזרא לבית המשפט במסגרת בקשתה לצו למניעת הטרדה מאיימת בתיק 38189-08-26, תיק פתוח לציבור (המשיב בהליך הוא העיתונאי דים אמור; המבקשת היא תמי אור עזרא):

• מכתב שהגישה תמי תמר אור עזרא לבית המשפט במסגרת בקשתה לצו למניעת הטרדה מאיימת בתיק 38189-08-26 – תיק פתוח לציבור

בהחלטה אשר התקבלה ב-13.08.2026, כב' השופט עדי הדר ביקש מגב' תמי אור עזרא לצרף ראיות ועובדות, וקבע כי גם אם גב' תמי אור עזרא טוענת שהכתבה אשר פורסמה באתר "מעקב" היא שקרית, יש לצרף את הכתבה. כמובן שלא ניתו שום צו – לא הטרדה מאיימת, לא צו הגנה ולא שום כלום. בית המשפט מסר בהחלטה כי תשובה של גב' תמי אור עזרא תוגש עד 19.8.2026.

בתאריך 23.08.2026 התעוררה תמי אור עזרא והגישה בקשה עוד יותר שקרית מהבקשה אשר הוגשה בתאריך 13.08.2026. למעשה בבקשה גם כן טענה ומסרה את הדברים הבאים (אך גם הפעם לא הוגשו שום ראיות לטענות של תמי אור עזרא):

מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליך למניעת הטרדה מאיימת. כותרתה: "בקשה דחופה ובהולה למתן הוראות בדבר המצאת כתבי בית דין וההזמנה לדיון למשיב באמצעות משטרת ישראל", ולחלופין – בקשה להתיר המצאה בדרך אחרת.

כבר בפתח הסיקור נדרשת הבחנה משפטית מהותית: מדובר בכתב טענות שהגישה תמי אור עזרא, לא בפסק דין ולא בהחלטה שיפוטית המאמצת את גרסתה. הבקשה, שלטענתי כוזבת, כוללת שורה של האשמות חמורות כלפיי, בתפקידי ככתב מערכת "מעקב", ואולם, בגוף המסמך לא מוצגות ראיות המבססות את מרבית הטענות הללו.

יתרה מכך, הבקשה הוגשה בידי אור עזרא עצמה, ללא תצהיר תומך וללא תשתית עובדתית וראייתית המבססת את הנטען בה.

מה ביקשה תמי אור עזרא מבית המשפט?

הסעד המרכזי שהתבקש היה פרוצדורלי במהותו: אור עזרא ביקשה מבית המשפט להורות למשטרת ישראל להתחקות אחר מקום הימצאי, ליצור עמי קשר, ככתב מערכת "מעקב", ולהמציא לידיי את הבקשה, החלטות בית המשפט וההזמנה לדיון.

על פי הרקע הדיוני שהיא עצמה מפרטת, ב-13 באוגוסט 2026 הגישה אור עזרא בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת. באותו יום ניתנה החלטה שבה נקבע, בין היתר, כי עליה להגיש עותק מהכתבה שפורסמה ולהבהיר את הקשר שבין העיתונאי שפרסם אותה לבין המשיב. בהמשך ניתנה החלטה נוספת לאחר שניסיונות בית המשפט לפתוח קישורים לנספחים לא צלחו, והמבקשת נדרשה לצרפם באופן שיאפשר עיון בהם.

ב-20 באוגוסט ניתנה החלטה נוספת שלפיה על המבקשת לדאוג למסירת הבקשה, תגובתה ומועד הדיון למשיב. בהחלטה אף צוין כי ניתן לבצע את המסירה באמצעות שליח או צד שלישי. הדיון נקבע ל-26 באוגוסט 2026, ההחלטה ניתנה בידי כב' השופט אביים ברקאי.

טענות ההסתתרות וההתחמקות ממסירה

חלק מרכזי בבקשה מוקדש לטענתה של אור עזרא, שלפיה לא ניתן לאתר אותי, אף שאני אזרח ועיתונאי בישראל. אור עזרא טענה כי אני "מסתתר במכוון" וכי אני נוקט, לדבריה, "בשיטתיות בדפוס של התחמקות ממסירת כתבי בי-דין". עוד טענה כי מדובר, לשיטתה, בדפוס המוכר מהליכים נוספים, וכי לנוכח הליכים משפטיים שונים שבהם אני מעורב, קיים לי, לטענתה, אינטרס להימנע מקבלת כתבי בי־דין.

אלא שגם כאן חשוב לדייק: אלה טענותיה של המבקשת בלבד.

"הכפשות בתשלום" ו"סחיטה באיומים", טענות קשות ללא הוכחה בגוף הבקשה

מכאן עוברת הבקשה הרבה מעבר לסוגיית ההמצאה. אור עזרא מקדישה פרק שכותרתו: "מיהו המשיב – דפוס פעולה של סחיטה באיומים ואתר הכפשות בתשלום".

בסעיף 16 היא מתייחסת במפורש למערכת "מעקב", וטוענת כי האתר מציג עצמו כאתר חדשותי או עיתונאי, אך משמש, לטענתה, "כפלטפורמת הכפשות בתשלום".

בסעיפים הבאים מחריפות הטענות. אור עזרא טוענת כי נעשה שימוש בפרסומים ובאיום בפרסומים כאמצעי לחץ כלכלי ואישי. ביחס לעניינה היא טוענת כי הוצבה בפניה דרישה הקשורה לכספים שלטענתה נפסק כי גרושה חייב לשלם לה, וכי לאחר שלא נענתה לדרישה – האיומים הוצאו, לטענתה, אל הפועל באמצעות פרסומים.

היא מוסיפה וטוענת כי קיימים, לדבריה, "מקרים רבים נוספים" שבהם פעלתי, כעיתונאי, כ"שכיר חרב" בשירותם של בעלי אינטרסים. במסגרת טענותיה היא מייחסת לי דרישות שהופנו, לכאורה, כלפי אנשים שונים – לוותר על כספים, למשוך תביעות, להימנע מהתייצבות לדיונים ואף לחזור בהם מעדויותיהם. בהמשך היא אף נוקטת במפורש במונח החמור "סחיטה באיומים".

אולם קריאה מדוקדקת בבקשה מגלה פער משמעותי בין חומרת הטענות והמונחים שבהם נעשה שימוש לבין התשתית הראייתית המוצגת לצדם. בגוף הבקשה אין הקלטה המתעדת איום, אין תמליל של שיחת סחיטה, אין אסמכתה לתשלום כלשהו בעבור "הכפשות", ואין ראיה לכך שגורם כלשהו שילם למערכת "מעקב" או לי, כעיתונאי, בתמורה לפרסום כתבה או לפגיעה באדם אחר.

כך גם לא הוצג פסק דין הקובע כי מערכת "מעקב" היא "פלטפורמת הכפשות בתשלום", ואף לא פסק דין או גזר דין הקובעים כי אני סוחט בני אדם או פועל עבור בעלי אינטרסים בתמורה לתשלום.

קל להטיח בעיתונאי האשמות חמורות; קשה יותר להניח לצדן ראיות של ממש. ובמקרה הנדון, הדרך הפשוטה ביותר להפריך את ליבת התחקיר הייתה דווקא הצגת מסמכי הדוקטורט וההסמכה המקצועית הנטענים ופרסומם לציבור – ובכך, לכאורה, לסיים את המחלוקת העובדתית בסוגיה זו.

לפיכך, מבחינה עיתונאית ומשפטית, אין להציג טענות אלה כעובדות מוכחות. מדובר בהאשמות שהעלתה המבקשת במסגרת כתב טענות, ולא בממצאים שקבע בית המשפט במסמך הנסקר.

סעיף 21: תמי אור עזרא מציגה את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה עסקית"

אחד הסעיפים הבולטים ביותר במסמך נמצא דווקא בפרק שבו אור עזרא מפרטת את הרקע שלה.

בסעיף 21 שוב מציגה תמי אור עזרא את עצמה בפני בית המשפט במילים מפורשות כ"ד"ר לפסיכולוגיה".

כך נכתב במסמך:

"המבקשת היא ד"ר לפסיכולוגיה עסקית, המנהלת פעילות מקצועית ועסקית ותיקה ומוערכת, ובעלים בחברת 'פריזנטאור בע"מ'".

זהו ניסוח מפורש של המבקשת עצמה במסמך שהגישה לבית המשפט. היא אינה מסתפקת בשימוש בתואר "ד"ר", אלא מייחסת לעצמה תחום מוגדר: פסיכולוגיה עסקית.

עם זאת, ובהיצמדות למסמך בלבד, לצד ההצהרה הזאת לא מופיעה בבקשה תעודת דוקטורט, לא מצוין המוסד האקדמי שהעניק את התואר, לא מפורט מועד קבלתו ולא מופיעה אסמכתה אקדמית אחרת המאמתת אותו.

לכן המסקנה העובדתית שניתן להסיק מהמסמך מוגבלת אך ברורה: תמי אור עזרא הציגה את עצמה בפני בית המשפט כ"ד"ר לפסיכולוגיה"; המסמך הנסקר כשלעצמו אינו מספק ראיה אקדמית המאמתת את התואר.

בקשה עמוסת האשמות – אך ללא תצהיר

השורה המשפטית המשמעותית נמצאת דווקא בסופה של הבקשה. לאחר שורה ארוכה של טענות עובדתיות חמורות – החל מהסתתרות מכוונת, דרך "הכפשות בתשלום" ועד ל"סחיטה באיומים" – מציינת אור עזרא כי:

"הבקשה הזו מוגשת ללא תצהיר מפאת מגבלת הזמן".

• ראוי לציין כי בבתי המשפט ניתן להיעזר בעורך דין תורן מטעם לשכת עורכי הדין לצורך אימות תצהירים. תצהיר המצורף לבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת ניתן, ככלל, לאמת גם בסמוך להגשת הבקשה במזכירות בית המשפט, ללא עלות.

על רקע זה, הטענה שלפיה הבקשה הוגשה ללא תצהיר בשל "מגבלת הזמן" מעוררת תמיהה של ממש ומתקשה להתיישב, לכאורה, עם האפשרויות המעשיות העומדות לרשות מי שמגיש בקשה מסוג זה.

בקשתה של תמי אור עזרא מיום 23 באוגוסט 2026 נועדה בעיקרה להביא לכך שמשטרת ישראל תבצע את מסירת כתבי בית הדין לכתב "מעקב", או לחלופין להתיר את המצאתם באמצעים אלקטרוניים. ברם, לצד הבקשה הפרוצדורלית, שולבו במסמך שורה של האשמות חריפות נגדי ונגד מערכת "מעקב".

ההבחנה המרכזית היא בין מה שאור עזרא טוענת לבין מה שהוכח או נקבע בבית המשפט. במסמך הנסקר אין פסק דין המאשר את טענותיה בדבר "סחיטה באיומים", "הכפשות בתשלום", פעולה כ"שכיר חרב" או הסתתרות מכוונת; ובגוף הבקשה לא מוצגות ראיות ישירות המוכיחות את ההאשמות החמורות הללו.

ומנגד, סעיף 21 מתעד באופן שאינו משתמע לשתי פנים כיצד בחרה המבקשת עצמה להציג את מעמדה המקצועי בפני בית המשפט: תמי אור עזרא כתבה במפורש כי היא "ד"ר לפסיכולוגיה".

שוב ראוי לציין ולהדגיש: בבקשה הנסקרת לא צורפה לצד הצהרה זו כל אסמכתה אקדמית המאמתת את התואר הנטען, את תחום הדוקטורט או את זהות המוסד האקדמי שהעניק אותו.

חלק ג': החלטות ביניים ודחיית הבקשות לצו מיידי

בהחלטה שניתנה ביום 23 באוגוסט 2026 בבית משפט השלום, התווה כב' השופט יאיר דלוגין את המשך ההליך בבקשתה של תמי אור עזרא נגדי, ככתב מערכת "מעקב".

הנקודה המרכזית בהחלטה ברורה: בית המשפט לא נתן עד אותו מועד צו במעמד צד אחד נגד המשיב. השופט דלוגין כתב במפורש: "משגם לא ניתן עד היום צו במעמד צד אחד", ובהתאם קבע כי אין חובה לקיים את הדיון בתוך שבעה ימים.

עוד קבע בית המשפט כי מדובר ב"בקשה מורכבת יחסית", ולכן אין מקום לקיים דיון מבלי לאפשר תחילה למשיב להתמודד באופן מסודר עם הטענות שהועלו נגדו. השופט הורה כי תוגש תגובה בכתב מטעם המשיב, וכי יש להעניק לו "שהות סבירה" להכנתה.

עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשתה הפרוצדורלית של תמי אור עזרא בסוגיית המסירה, והורה למשטרת ישראל להמציא למשיב את הבקשה, את ההבהרה שהגישה המבקשת ואת החלטת בית המשפט.

חשוב להבהיר את משמעות ההחלטה: ההיעתרות בשלב זה נגעה אך ורק לאופן המצאת המסמכים למשיב, ולא היוותה קבלה של הטענות המהותיות שהועלו בבקשה או מתן צו כלשהו נגד מערכת "מעקב" או נגד כתב המערכת. במילים אחרות, ובנימה ביקורתית, תפקידה של המשטרה בשלב זה הסתכם למעשה בתפקיד של שליח למסירת מסמכים, מעין "דואר ישראל" של ההליך המשפטי.

בהתאם לכך, הדיון שהיה קבוע ל-26 באוגוסט 2026 בוטל, ובמקומו נקבע דיון ל-3 בספטמבר 2026 בשעה 13:00. עוד נקבע כי המשיב רשאי להגיש את תגובתו בתוך ארבעה ימים מקבלת הבקשה וההחלטה.

בשורה התחתונה: בהחלטה זו בית המשפט לא העניק לתמי אור עזרא צו נגדי, כעיתונאי וככתב מערכת "מעקב", ואף לא הכריע בנכונות הטענות שהעלתה. בית המשפט הסדיר את המצאת המסמכים באמצעות משטרת ישראל, דחה את מועד הדיון והבטיח לי את האפשרות להגיש תגובה בכתב ולהציג את מלוא עמדתי בטרם הדיון.

למעשה, לאורך ההליך ובבקשות שהגישה לבית המשפט, שבה תמי אור עזרא וטענה כי אינני עיתונאי. אלא שלטענה זו לא צורפה כל ראיה המוכיחה כי אינני עיתונאי. מבחינתי, כעיתונאי וכמי שכותב שורות אלה, מדובר בטענה כוזבת וחסרת בסיס עובדתי, טענה שחזרה פעם אחר פעם, מבלי שהוצגה לצדה אסמכתה כלשהי התומכת בה.

חלק ד': תגובת מערכת "מעקב" – 10 נספחים ורשת של הוכחות

ביום 29 באוגוסט 2026 הוגשה תגובתי לבית המשפט הנכבד, במסגרת תיק 38189-08-26, לבקשתה של תמי אור עזרא למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. התגובה הוגשה על ידי, כעיתונאי וככתב מערכת "מעקב", בהתאם להחלטתו של כב' השופט יאיר דלוגין מיום 23.08.2026. למעשה, זוהי תשובתי לטענות הכוזבות שהופנו כלפיי, כלפי עבודתי העיתונאית וכלפי הפרסומים שפרסמתי במסגרת עבודתי במערכת "מעקב".

בניגוד לטענות שהעלתה אור עזרא בבקשתה, לתגובתי שהוגשה לבית המשפט צורפה תשתית ראייתית רחבה ומקיפה, התומכת בטענותיי ומבססת אותן: עשרה נספחים, א'-י', ובהם תעודת עיתונאי, סרטונים ותיעודים, כתבת התחקיר, הקלטת שיחה, תכתובות WhatsApp ודואר אלקטרוני, וכן דרישתי מאור עזרא לחדול מלהטריד אותי ולהפריע לעבודתי.

עוד צורפו תיעודים ופרסומים שבהם אור עזרא מתבטאת נגדי באופן פוגעני, פוגעת בשמי הטוב ומטרידה אותי; תיעוד של פרסומים נוספים; וכן פרטי תלונה שהוגשה נגדה במשטרת ישראל בחשד להתחזות לדוקטור לפסיכולוגיה. במסגרת התלונה אור עזרא רשומה כחשודה, והתיק עודנו פתוח – נכון למועד הגשת תגובתי לבית המשפט ולמועד כתיבת כתבה זו, ובהתאם למידע המצוי ברשותי.

בתגובה התבקש בית המשפט לבחון את הטענות לא על יסוד אמירות והאשמות בלבד, אלא אל מול התיעוד, המסמכים והראיות שצורפו והונחו בפניו.

לא הטרדה – תחקיר עיתונאי וזכות תגובה

בלב התגובה עומדת טענה עקרונית: הפנייה לאור עזרא הייתה חלק מעבודה עיתונאית, שנועדה לקבל את תגובתה לפני פרסום תחקיר.

בתגובתי הפניתי את בית המשפט הנכבד לשתי הלכות של בית המשפט העליון: דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך וע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך. בתגובה נטען כי הפסיקה מכירה בחשיבותה של עיתונות אחראית, הכוללת בדיקת מידע, הצלבת מקורות ומתן אפשרות הוגנת לתגובה בטרם הפרסום.

לפי התגובה, התחקיר נמשך כארבעה חודשים וכלל בדיקת מסמכים משפטיים, רפואיים וכספיים ופניות לגורמים אקדמיים ולרשויות. תחילת הבדיקה, לפי המסמך, הייתה בפנייה שהגיעה למערכת מאדם שכונה בפרסום "איתן", אשר הציג הסכם גירושין ובו חיוב כספי חודשי כלפי אור עזרא.

דאז – ולמעשה גם כיום – מדגישה מערכת "מעקב" כי לא הסתפקה בגרסה שנמסרה לה, אלא ערכה בדיקה עיתונאית עצמאית בטרם הפרסום. מה שהחל בפנייה נקודתית שעסקה בהליך גירושים ובטענות לאי צדק, התפתח במהלך הבדיקה לסוגיה רחבה ומהותית בהרבה: חשד להצגה כ"ד"ר לפסיכולוגיה" ולהטעיית הציבור, כאשר לפי ממצאי הבדיקה, ככל הנראה, לא מדובר בדוקטור לפסיכולוגיה.

משהתבררה התמונה, סברה מערכת "מעקב" כי קיימת חובה עיתונאית וציבורית להביא את הדברים לידיעת הציבור. אף על פי כן, המערכת פעלה בהתאם לדין ולעקרונות האחריות העיתונאית: המידע נבדק, מקורות הוצלבו וניתנה אפשרות לקבלת תגובה בטרם הפרסום.

ושוב יודגש: תמי אור עזרא טיפלה, בין היתר, בילדים, בבני נוער ובמבוגרים. מקרי רשלנות עלולים להתרחש גם בקרב בעלי תארים והסמכות מקצועיות; ברם, הסוגיה שנבחנה כאן שונה ומהותית – האם מי שהציגה עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה" החזיקה בפועל בתואר ובהכשרה המקצועית בתחום הפסיכולוגיה שאותם הציגה לציבור.

שאלת הדוקטורט מגיעה ללב התגובה

אחד הנושאים המרכזיים בתגובה הוא השימוש של אור עזרא בתואר ד"ר לפסיכולוגיה. לפי "מעקב", במהלך התחקיר אותרו פרסומים שבהם אור עזרא הציגה עצמה כדוקטור לפסיכולוגיה וכמי שעוסקת באבחון ובטיפול; לתגובה צורף כנספח ב' סרטון שלטענת המערכת מתעד הצגה כזו.

התגובה טוענת כי בבדיקות שערכה המערכת לא אותר תואר דוקטור שהוענק לאור עזרא במוסד מוכר בישראל, וכי המסמכים שאותרו הצביעו, לפי הנטען, על תואר ראשון בתחומים אחרים ועל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית – ולא על דוקטורט בפסיכולוגיה. בעקבות הממצאים הועבר העניין לרשויות, ובתגובה מצוין תיק משטרה מס' 353999/2026.

יש כאן נקודה משמעותית במיוחד: בבקשתה לבית המשפט, בסעיף 21, הציגה אור עזרא את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה"; כך עשתה גם בתצהיר שהגישה לבית המשפט ביום 13.08.2026.

• חשוב לזכור: עצם הכתיבה בתצהיר "ד"ר לפסיכולוגיה" והגשתו לבית המשפט אינן יוצרות השכלה אקדמית או תואר דוקטור. תצהיר אינו תחליף לתעודה.

יתרה מכך, מסירת תצהיר כוזב ביודעין עלולה להוות עבירה פלילית לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ובכלל זה בהתאם לסעיפים 237 ו- 239 (מידע מתוך חוק העונשין, התשל"ז-1977: קראו עוד על מסירת מידע כוזב לבית המשפט ולרשויות ועל ההשלכות המשפטיות הנלוות לכך).

בסעיף 20 לתגובתי התייחסתי ישירות להצהרה זו, וציינתי כי חרף השימוש החוזר בתואר, אור עזרא לא הציגה בפני בית המשפט תעודת דוקטורט, את שמו של המוסד האקדמי שהעניק לה את התואר או אישור שקילות מתאים. מערכת ״מעקב״ אף התחייבה כי ככל שתוצג תעודה תקפה המאמתת את התואר – תפורסם הבהרה מתאימה לאלתר.

כלומר, ככתב מערכת "מעקב", איני מסתפק בהכחשה בלבד. בתגובתי לבקשתה של תמי אור עזרא הצבתי בפני בית המשפט שאלה ראייתית פשוטה: אם המבקשת (תמי אור עזרא) עומדת על הצהרתה כי היא ד"ר לפסיכולוגיה, מתבקש כי תציג אסמכתה אקדמית המפרטת את התואר שהוענק לה, המוסד שהעניק אותו ותחום הדוקטורט.

״סחיטה באיומים" ו"הסתתרות" – מול הראיות

אור עזרא ייחסה לי "סחיטה באיומים", איומים והטרדה. מנגד, כנספח ד' הגשתי לבית המשפט את הקלטת השיחה מ-16 ביולי 2026 – שלטענתי הייתה היחידה שיזמתי ותכליתה קבלת תגובה עיתונאית בסוגיית התואר האקדמי. אין בה זכר לאיום או לדרישה כספית.

כנספח ה' צורפה תכתובת WhatsApp, המלמדת כי לאחר השיחה דווקא אור עזרא היא שפנתה אליי, וב-10 באוגוסט שבה ופנתה תוך איום בנקיטת הליכים משפטיים. בסעיף 19 לתגובתי הודגש כי לא הוצגה כל ראיה, החלטה שיפוטית או פסק דין המבססים את טענת ה"סחיטה באיומים".

אור עזרא טענה עוד כי אני "מסתתר" ואינני מתגורר במען הרשום. ברם, ב-25 באוגוסט 2026, בשעה 05:31, הגיעה משטרת ישראל לאותו מען ומסרה לי אישית את כתבי בי הדין – ואישור המסירה צורף לתגובתי. המסירה בפועל שומטת את הקרקע מתחת לגרסת ה'הסתתרות'.

25.08.2026, בשעה כ-05:31: משטרת ישראל מסרה את כתבי בי הדין. צילום: דים אמור

"הכפשות בתשלום": "מעקב" דורשת ראיות

אור עזרא טענה בבקשתה כי "מעקב" משמשת, למעשה, כפלטפורמה ל"הכפשות בתשלום". בתגובה דורשת המערכת להציג הוכחה לכך – קבלה, העברה בנקאית או ראיה אחרת – וטוענת כי באתר אין תוכן ממומן.

כלומר, גם כאן התגובה מנסה להעביר את המחלוקת ממישור ההאשמות למישור הראייתי: מי שטוען כי כתבה נקנתה בכסף, נטען בתגובה, נדרש להראות ראיה לתשלום.

הליך עו"ד לי קפלן: "מעקב" מציגה את פסק הדין

תגובתי מיום 29 באוגוסט 2026 מתייחסת גם להליך קודם בעניינה של עו"ד לי קפלן, שאת פרטיו הציגה אור עזרא באופן חלקי, מבלי לצרף את פסק הדין שניתן בו. למעשה, באותו הליך טענה קפלן כי כתבה ופנייה עיתונאית עולות כדי "הטרדה מאיימת", ואף עתרה לבית משפט השלום באילת בבקשה למתן צו נגדי.

ברם, התוצאה המשפטית המלאה הייתה שונה: בה"ט 74309-04-26 בוטל הצו, ונקבע כי פנייה עיתונאית אינה מהווה הטרדה מאיימת.

בעניינה של עו"ד קפלן מצוי בידי מערכת "מעקב" תחקיר נפרד, שפרטיו אינם מובאים בשלב זה.

השורה התחתונה ברורה: מול ההאשמות הצגתי לבית המשפט תשתית ראייתית שכללה עשרה נספחים – הקלטות, התכתבויות, סרטונים, מסמכים ופסק דין קודם – אל מול הטענות בדבר "סחיטה באיומים", "הכפשות בתשלום" ו"הסתתרות".

במוקד נותרה שאלת הדוקטורט: אור עזרא הצהירה בפני בית המשפט כי היא "ד"ר לפסיכולוגיה", אך לטענתי לא הציגה תעודת דוקטורט, שם מוסד אקדמי או אישור שקילות. הבהרתי כי ככל שתוצג אסמכתה תקפה – תפורסם הבהרה לאלתר.

ביום 30.08.2026 קבע כב' השופט יגאל נמרודי כי תגובתי תתקבל לתיק וכי טענות הצדדים יתבררו בדיון שנקבע ל-03.09.2026.

מכאן התקרב ההליך לרגע המכריע, הדיון בבית המשפט, שבו ניתן היה להעמיד את הטענות והראיות במבחן שיפוטי ובחקירה נגדית: לדרוש תשתית לטענות בדבר איומים, הטרדה וסחיטה באיומים; לברר על יסוד מה נטען כי אין ברשותי תעודת עיתונאי; ולהציב במוקד גם את שאלת הדוקטורט הנטען, מאיזה מוסד הוענק, באיזה תחום, ואולי אף להיחשף סוף סוף למסמכים ולאסמכתאות התומכים בטענה.

חלק ה': יום הדיון – המבקשת נעלמת, הבקשה נמחקת

ביום 03.09.2026, בשעה 12:45, התייצבתי לדיון בבית המשפט במטרה להעמיד את הטענות והראיות לבירור שיפוטי ולחתור לחקר האמת. אלא שאז התברר: תמי אור עזרא כלל לא התייצבה לדיון – פשוט לא הגיעה. כך, פעם נוספת, הוקצה זמן שיפוטי יקר להליך, מבלי שניתן היה לקיים את הבירור במעמד שני הצדדים.

בית המשפט מחק את בקשת תמי אור עזרא: "על פניו מדובר בתובענה שלא הייתה צריכה להיות מוגשת"

התפתחות משמעותית בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב: ביום 3 בספטמבר 2026 הורתה כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט על מחיקת התובענה שהגישה תמי תמרה אור עזרא נגדי, במסגרת תיק ה"ט 38189-08-26.

בהחלטתה מתחה השופטת ביקורת על אי התייצבותה של המבקשת, תמי אור עזרא, לדיון במועד ובמקום שנקבעו. לצד זאת, ובזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, העלה בית המשפט סימני שאלה גם באשר להתאמת ההליך למסגרת של בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

שוב יודגש: על פי הפרוטוקול הרשמי, הדיון נקבע לשעה 13:00. אני, כעיתונאי מערכת "מעקב", התייצבתי לדיון בבית המשפט, תמי אור עזרא, מנגד, לא הופיעה. כבר בפתח הדיון תועדה בפרוטוקול הצהרתי: "אני מציג בפני ביהמ"ש תעודת עיתונאי".

לפרט זה חשיבות מיוחדת לנוכח הטענות שהועלו באשר למעמדי ולפעילותי העיתונאית. אין מדובר עוד בטענה הנשמעת מחוץ לכותלי בית המשפט, אלא בהצגת תעודת עיתונאי שתועדה במפורש בפרוטוקול הרשמי. לפיכך, ככל שנטען כי לא הוצגה בפני בית המשפט אסמכתה למעמדי העיתונאי – הפרוטוקול מדבר בעד עצמו.

כאשר בידי תעודת עיתונאי, אין לי כל קושי להציגה – לציבור ולבית המשפט כאחד. כך עשיתי בפועל: התעודה צורפה למסמכים שהגשתי ואף הוצגה פיזית במהלך הדיון.

ומכאן מתבקשת השאלה: אם אור עזרא מציגה את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה", מה מונע ממנה להציג אסמכתה אקדמית פשוטה וברורה המעידה כי היא אכן בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה?

המבקשת לא התייצבה – והשופטת סירבה להמתין

הביקורת השיפוטית החריפה יותר הגיעה בהמשך. השופטת ציינה כי הדיון היה קבוע לשעה 13:00 וכי המבקשת לא הופיעה. לאחר שנמסר למשיב כי בית המשפט עומד למחוק את התובענה, התקבלה הודעה ממזכירות בית המשפט בשוקן שלפיה תמי אור עזרא הגיעה לבית המשפט בבת ים. אלא שבשעה 13:21 קבעה השופטת כי אין הצדקה להמתין לה או לקבוע דיון נוסף, בין היתר משום שהיה עליה להגיע לבית המשפט הנכון.

כלומר, מי שפתחה את ההליך וביקשה סעד מבית המשפט לא התייצבה לדיון במועד ובמקום הנדרשים – ובית המשפט לא מצא לנכון לעכב בשל כך את המשיב שהתייצב כנדרש.

לא ברור מדוע תמי אור עזרא (המבקשת) הגיעה, לטענתה, לבת ים, כאשר בזימון לדיון צוין במפורש: ויצמן 1, תל אביב. תמוה במיוחד כשמדובר במי שמציגה עצמה כ"ד"ר" – קריאת זימון והבנת כתובת אינן אמורות להיות משימה אקדמית מורכבת. טעות או מהלך מתוכנן? לא ידוע. טוב שלא הגיעה לבית המשפט בברלין.

נכון לציין: ככל שתיעוד מערכת "נט המשפט" מלמד כי תמי אור עזרא צפתה בהחלטות ובמסמכים שבהם הופיעו פרטי הדיון, מדובר בנתון עיתונאי בעל משקל. המבקשת היא שיזמה את ההליך וביקשה סעד מבית המשפט, אך חרף הזימון, ההחלטות בתיק ותיעוד הצפייה – ככל שזה אכן מאומת – לא התייצבה במקום שבו נקבע הדיון.

ביקורת מהותית: האם ההליך בכלל התאים להטרדה מאיימת?

אך ההחלטה אינה מסתכמת בסוגיית ההתייצבות. השופטת הוסיפה הסתייגות מהותית הרבה יותר ביחס לבקשה עצמה. תוך שהדגישה כי אינה מביעה "דעה פוזיטיבית בתיק", קבעה כי:

"על פניו מדובר בתובענה שלא היתה צריכה להיות מוגשת במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת".

בית המשפט אף פירט מה היה חסר בתשתית שהציגה תמי אור עזרא: כלל הנתונים, המועדים, הציטוטים, פרטי התקשרות ככל שהייתה, הודעות קוליות ככל שהיו, וכן מידע על מה תוכנן ומתי נעשו הדברים. כל אלה, לפי ההחלטה, נדרשו כדי שבית המשפט יוכל בכלל לבחון אם קיימות נסיבות הרלוונטיות להליך שנבחר.

בסופו של הדיון הורתה כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט באופן חד וברור: "התובענה נמחקת." ההחלטה ניתנה ביום 3 בספטמבר 2026 במעמד המשיב.

החלטת בית המשפט מתעדת ביקורת שיפוטית ברורה על ההליך כפי שהוגש ועל הנתונים שלא סופקו לבית המשפט – ומסיימת, לפחות בשלב זה, את ההליך שפתחה המבקשת נגד כתב מערכת "מעקב".

חלק ו': בזבוז המשאבים הציבוריים והזמן השיפוטי

כמה זמן שיפוטי וציבורי הושקע בהליך – ולשם מה? ראוי לתת את הדעת להיקף המשאבים שהוקדשו להליך שיזמה תמי אור עזרא: לא פחות מחמישה שופטים ושופטות נדרשו לתיק, ניתנו בו למעלה מחמש החלטות שיפוטיות – וזאת נוסף על הזמן השיפוטי שהוקצה לדיון עצמו.

ארבעת השופטים והשופטות שנדרשו להליך:

1. כב' השופט עדי הדר

2. כב' השופט יאיר דלוגין

3. כב' השופט יגאל נמרודי

4. כב' השופט אביים ברקאי

5. כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט – הדיון וההחלטה מיום 03.09.2026, שבמסגרתה נמחקה התובענה.

חלק מההחלטות ניתנו בתקופת פגרת בתי המשפט, שבה שופטים תורנים נדרשים ממילא לטפל בשורה ארוכה של עניינים דחופים. כל דקה שיפוטית המוקדשת להליך אחד היא משאב ציבורי יקר, שעה שבתי המשפט נדרשים להתמודד גם עם הליכים דחופים וחמורים – ובהם תיקי אלימות, עבירות מין, שוד, מעצרים וענייני שוהים בלתי חוקיים.