דים אמור

בזמן שתושבי בת ים משלמים ארנונה ברמה א' זהה לזו של תושבי הטיילת, הם מוצאים את עצמם חיים במציאות שונה בתכלית. בעוד אזור הטיילת נהנה מניקיון סדיר ותחזוקה שוטפת, שכונת עמידר בעיר שקועה במשבר ניקיון חמור שמעלה שאלות קשות על סדרי העדיפויות העירוניים ועל התנהלות ההנהגה המקומית.

• רחובות הסמוכים לטיילת – צילום שנעשה בקרבת הטיילת

רחוב החלמית בבת ים מצוי למעשה בגבול יפו, ואינו נמנה עם אזורי רמה א' – לא ברמת הניקיון ולא באיכות השירותים הניתנים לתושבים. נדמה כי העירייה בוחרת להגדיר את האזור כ"רמה א'" בעיקר משיקולים כספיים, שכן הגדרה זו מאפשרת גביית תשלומים גבוהים יותר. נראה כי הבנו היטב את השיטה ואת דרך החשיבה של הנהגת העיר, בראשות צביקה ברוט וצוותו.

סיור בשכונת עמידר חושף תמונה עגומה של זבל בכל פינה, פסולת מצטברת ברחובות, ומצב תברואתי שמעורר דאגה. התושבים, המשלמים ארנונה מלאה כמו כל תושב אחר בעיר, תוהים מדוע השכונה שלהם מוזנחת באופן בולט. לדבריהם, נוצרת תחושה שהם אזרחים סוג ב', שאף שמשלמים את מלוא חובותיהם לעירייה, אינם זוכים לאותה רמת שירות הניתנת באזורים אחרים בעיר.

• תיעוד קשה ומזעזע משכונת עמיד בבת ים – אזור שבו לא בוצע ניקיון זה שנים. צילום: מעקב

הכירו את מה שמכונה "רמה א'":

העירייה מעבירה מדי חודש מאות אלפי שקלים לקבלן הניקיון שזכה במכרז העירוני, אך השאלה המרכזית שעולה שוב ושוב היא: איפה הניקיון? ואיפה הכסף? תושבים רבים מפנים אצבע מאשימה לעבר ראש העיר צביקה ברוט ושואלים האם השכונה שלהם נמצאת בכלל תחת פיקוחו, או שמדובר באזור שנשכח מעיניו של הממונה העליון על העיר.

בחודשים יולי ואוגוסט 2024 נשלחו פניות רשמיות למחלקת הדוברות העירונית, בבקשה להבהיר את המצב ולקבל תשובות באשר למשבר הניקיון בשכונה. עד למועד כתיבת שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה מהעירייה.

שתיקה ממושכת זו מעלה שאלות קשות על רמת השקיפות בניהול המוניציפלי ועל נכונות העירייה להתמודד עם ביקורת ציבורית (באותה עת ניהלה את המחלקה גב' רון לאביוד).

בחודש ינואר פנתה מערכת "מעקב" אל מבקר המדינה, ובחודש פברואר 2025 התקבל המענה הרשמי:

מערכת הפיקוח העירונית על עבודת הקבלן נראית כבלתי מתפקדת. חודש אחר חודש, ראש העיר וחברי הקואליציה מאשרים את העברת התקציבים לקבלן, אך התוצאות בשטח אינן תואמות את ההשקעה הכספית. מתעוררת השאלה האם הפיקוח העירוני קיים בכלל, ומדוע לא מופעל המנגנון של ביטול החוזה עם קבלן שלכאורה אינו ממלא את התחייבויותיו.

הציבור זכאי להכיר את השמות. גם אם נערכו בחירות והוקמה הנהגה חדשה, חשוב להזכיר שוב ושוב לציבור מי הם האנשים שמרכיבים את מועצת העיר – אותם נציגים האמונים על קבלת ההחלטות ועל ניהול חיי היום יום של התושבים.

צביקה ברוט, יהודה הרוש, אנסטסיה סהר שבצוק, טל אסייג, ששון אליהו, ורד דנינו, דוד פפיא, אורי אברהם בוסקילה, אלי יריב, יוסף היזמי, לאה בם, ילנה פינסקי וולסמן, ויקטור טל, רפאל ברנז, שמעון כהן סבן, חכם שלמה פינטו, אברהם חקק, שלמה לחיאני, אילנה נג'ר, אפרים מזרחי, אירנה גנין, פבל אסטחוב, ויקטור וולודשיק, קטי פיאסצקי מורג, יסמין ולקומיר פרייסמן

• צילום מסך מאתר עיריית בת ים

הליך הזכייה במכרז עירוני הוא מורכב ומחייב עמידה בקריטריונים מחמירים, ומכאן עולה התמיהה כיצד קבלן שאינו מספק את השירות הנדרש ממשיך לקבל את הכספים ללא כל סנקציה. האם קיימים שיקולים נסתרים להמשך ההתקשרות עם קבלן ספציפי זה? מדוע לא מופעלים מנגנוני אכיפה? ומה יהיה הגורל של תושבי השכונה שממשיכים לשלם מחיר כבד על רשלנות מוניציפלית לכאורה?

השוואה בין מצב הניקיון בשכונת עמידר לבין אזור הטיילת מעלה תהיות קשות על קיפוח אפשרי. שני האזורים משלמים אותה ארנונה ברמה א', אך רמת השירות שונה באופן דרמטי. בעוד הטיילת זוכה לתחזוקה מתמדת ונראית מטופחת, עמידר נראית כשכונה נטושה שאיש אינו דואג לה. תושבים מדווחים כי הם מרגישים כאילו התפקיד היחיד שלהם בעיר הוא לשמש כארנק ולמלא את קופת העירייה, מבלי לקבל תמורה ראויה.

ראש העיר צביקה ברוט, שעל כתפיו מוטלת האחריות הסופית לניהול העיר, לא התייחס בפומבי למצב בשכונת עמידר. תושבים תוהים האם הוא מודע בכלל למצב, או שמא בחר להתעלם ממנו. היעדר תגובה רשמית מהעירייה מחזק את התחושה שההנהגה המקומית אינה רואה בבעיה עדיפות, או גרוע מכך – אינה מכירה בקיומה.

הפערים בניקיון בין שכונות שונות בעיר מעוררים שאלות על האחידות במתן שירותים עירוניים. כאשר תושבים משלמים ארנונה זהה אך מקבלים שירותים שונים באופן קיצוני, נפגעת תחושת השוויון והצדק החברתי. שכונת עמידר, שמאכלסת אוכלוסייה מגוונת, רבים מהם משפחות עם מצב כלכלי לא פשוט, נראית כשכונה שהוזנחה על ידי מקבלי ההחלטות העירוניים.

מחלקת הדוברות העירונית, שתקציבה עולה למשלם המיסים מאות אלפי שקלים בשנה, נמנעת מלמלא את תפקידה הבסיסי – לספק מידע לתושבים ולתקשורת. כאשר מחלקה ציבורית המממנת מכספי הציבור בוחרה להישאר אילמת מול שאלות לגיטימיות, נפגעת השקיפות הדמוקרטית ונוצר חשש מפני ניהול לקוי או ניסיון להסתיר מידע.

מעבר לנזק האסתטי והסביבתי, מצב הזנחה זה עלול להוביל לסיכונים בריאותיים. הצטברות פסולת מושכת מזיקים, מייצרת ריחות רעים ועלולה להפוך לבעיה תברואתית חמורה. תושבים המתגוררים במקום, במיוחד משפחות עם ילדים וקשישים, חשופים למצב בלתי סביר שאינו מתיישב עם הסטנדרטים המינימליים הנדרשים מרשות מקומית מתפקדת.

השאלות שמעלה המצב בשכונת עמידר חורגות מסוגיית הניקיון בלבד. הן נוגעות למהות החוזה החברתי בין הרשות המקומית לתושביה, לשאלת השקיפות והאחריות הציבורית, ולסוגיית השוויון במתן שירותים. כאשר שכונה שלמה מרגישה מוזנחת ונטושה, מדובר בכשל מערכתי שדורש התייחסות מיידית מצד הגורמים האחראיים.

תושבי בת ים, ובמיוחד אלה המתגוררים בשכונת עמידר, ממתינים לתשובות. הם דורשים להבין מדוע הם משלמים ארנונה מלאה אך מקבלים שירותים חלקיים בלבד. הם מצפים מראש העיר ומהעירייה להתעורר, לקחת אחריות ולטפל במצב באופן מיידי. השאלה היא האם קולם ייענה, או שהשתיקה הממושכת תימשך ותחזק את התחושה שהשכונה ותושביה אינם בסדר העדיפויות של ההנהגה העירונית.

דוברת עיריית בת ים החדשה, גב' קנדיטי מור, סירבה להשיב לפנייתי – תחילה בכתב, ובהמשך גם בעל־פה, בשיחה מוקלטת.

פנייתי הראשונית נשלחה בדוא"ל כנדרש, אך תחת מענה ענייני הופניתי ליחידת פניות הציבור. בעקבות זאת התקשרתי, במהלך השיחה – שתועדה במלואה – הודיעה כי בחרה שלא למסור תגובה, בנימוק שאני "מכפיש את עיריית בת ים".

כששאלתי מדוע, אם כך, אין בכוונת העירייה או ראש העיר לנקוט צעדים משפטיים במקרה של הכפשה לכאורה, השיבה שאינה מעוניינת לשלוח מכתב התראה ואף לא להגיש תביעה.

סירובה החוזר ונשנה יצר רושם ברור של הימנעות ממסירת מידע לציבור – הציבור שמממן את פעילות העירייה.

למען הסר ספק: הכתבות שאני מפרסם נערכות על פי כללי האתיקה, מבוססות תיעוד ובדיקה, ומטרתן חשיפת אמת. אמת, גם כשהיא צורבת, איננה הכפשה; ההבדל בין השתיים תהומי.

נוח להמעיט בערכו של עיתונאי כדי להתחמק מתשובות, נוח יותר להסתתר מאחורי שתיקה. אלא שהמציאות בשטח גלויה: התמונות משכונת עמידר מדברות בעד עצמן – הזנחה, היעדר ניקיון, ותושבים המשלמים כסדרם.

השאלות מתבקשות: היכן כספי הציבור? מדוע שכונה שמקבלת שירותים דלים משלמת ארנונה כבשכונות המטופחות סמוך לטיילת? ומה מנסה העירייה להסתיר?

נכון לעכשיו לא נמסרה כל תגובה רשמית. פניתי שוב ושוב כנדרש מעיתונות אחראית, אך הדלת ננעלה.

ראוי להזכיר: אגף הדוברות ממומן מכספי משלמי המסים, ותפקידו להשיב לפניות עיתונאים ולמסור מידע לציבור. זכות הציבור לדעת איננה סיסמה.

מן ההתנהלות המצטברת עולה רושם שגב' קנדיטי מור פועלת בתיאום הדוק עם ראש העיר – וייתכן שזו הסיבה לסירובה להשיב. בעיריית בת ים כמעט שאין התמודדות עם עיתונות חופשית וביקורתית; מרבית כלי התקשורת המקומיים מתפקדים הלכה למעשה כשלוחה יחצנית של העירייה.

התיק בעניין התנהלות העירייה מצוי בבדיקת מבקר המדינה, ואני ממתין למסקנות הבירור הרשמי – בתקווה שהפעם יינתנו לציבור התשובות המתחייבות.

צילום ראש העיר צביקה ברוט מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות היוצרים