בדיקה מספרית של מחירי גלידות בישראל מצביעה על פערים משמעותיים בין מוצר הנמכר במסעדת מזון מהיר לבין גלידות הנמכרות ברשתות הקמעונאיות. גלידת "פיצוץ" של מקדונלד׳ס נמכרת בכ-19 שקלים לכוס שמשקלה כ-180 גרם בלבד, נתון המעלה שאלות על מדיניות התמחור ועל התנהגות הצרכנים בשוק המזון המהיר.

על פי החישוב ל-100 גרם, גלידת הפיצוץ מתומחרת בכ-10.55 שקלים. לשם השוואה, גלידה של Ben & Jerry’s הנמכרת בכ-19 שקלים לאריזה של 500 גרם מגיעה לכ-3.8 שקלים ל-100 גרם בלבד. פער גדול עוד יותר נמצא מול גלידת פלדמן מסוג בליסימו, הנמכרת בכ-9.8 שקלים לאריזה של 510 גרם – כלומר כ-1.92 שקלים ל-100 גרם.

• צילום מסך מתוך אתר "רמי לוי אונליין" – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים:

הנתונים המספריים מציגים תמונה ברורה: גלידת הפיצוץ של מקדונלד׳ס יקרה כמעט פי שלושה מבן אנד ג'ריס, ופי חמישה עד שישה מגלידת פלדמן, כאשר ההשוואה נעשית לפי משקל זהה.

נתוני השוואה מרכזיים

גלידת פיצוץ מקדונלד׳ס: 19 ₪ ל-180 גרם: כ-10.55 ₪ ל-100 גרם

Ben & Jerry’s: כ-19 ₪ ל-500 גרם: כ-3.8 ₪ ל-100 גרם

פלדמן בליסימו: כ-9.8 ₪ ל-510 גרם: כ־1.92 ₪ ל־100 גרם

פערי המחיר הללו ממחישים כי מוצר גלידה הנמכר במסעדת מזון מהיר עשוי להיות מתומחר גבוה משמעותית ממוצרים מקבילים הנמכרים ברשתות השיווק, גם כאשר מדובר באותה קטגוריית מזון בסיסית. בשוק חופשי, המחיר נקבע על פי ביקוש והיצע, ולכן שאלת התמחור קשורה גם להתנהגות הצרכנית: כל עוד קיים ביקוש, המחיר נשמר ברמתו.

סוגיית המידע לצרכן

מעבר לפערי המחיר, עולה גם סוגיית הנגישות למידע על מרכיבי המוצר. בעוד חברות גלידה מסוימות מפרטות על גבי האריזה את רכיבי הגלידה, במוצרי מקדונלד׳ס המידע מופיע לרוב במסמכי החברה או בתקנונים מקוונים, ולא בהכרח בנקודת המכירה עצמה.

על פי הנתונים שנמסרו, בסיס גלידת הווניל הרכה עשוי לכלול חלב, סוכר, שמנת, סירופ תירס או גלוקוז, חומרי טעם, מתחלבים ומייצבים. בין התוספים האפשריים שנזכרים:

E407 – קרגינן (מייצב)

E412 – גואר גאם (מייצב)

E471 – מונו ודיגליצרידים של חומצות שומן (מתחלב)

לעיתים גם:

E410 – קמח חרובים (מייצב)

E466 – קרבוקסי מתיל תאית (מייצב)

תוספים אלו משמשים לשמירה על מרקם חלק, למניעת הפרדת שומן ומים וליציבות בהקפאה ובהפשרה.

לצד זאת, חלק מן התוספים עומדים במרכז דיון מדעי. למשל, E466 (CMC) הוא חומר מייצב סינתטי שמופק מתאית. מחקרים בבעלי חיים הצביעו על שינוי בהרכב חיידקי המעי ועלייה בדלקתיות, וכן על קשר אפשרי להשמנה או לתסמונת מטבולית. במחקרים בבני אדם נמצאו שינויים במדדי חיידקי המעי לאחר צריכה מבוקרת, אך לא הוכח נזק ישיר בכמויות מזון רגילות.

גם הקרגינן (E407), המופק מאצות, נמצא בדיון מדעי. מחקרים מסוימים הצביעו על קשר לדלקות במעי בבעלי חיים ועל פגיעה אפשרית ברירית המעי בצריכה גבוהה. עם זאת, הרשויות קבעו כי הקרגינן המותר לשימוש במזון בטוח בכמויות רגילות, והדיון המדעי בנושא נמשך.

תוספים אחרים, כגון קמח חרובים (E410) וגואר גאם (E412), נחשבים בטוחים יחסית, אך בצריכה גבוהה עלולים לגרום לאי נוחות במערכת העיכול. גם המתחלב E471 נחשב מקובל לשימוש, כל עוד אינו מכיל שומן טראנס.

בתמונה מוצגת טבלת ערכים תזונתיים לגלידת "פיצוץ" של מקדונלד׳ס, והיא מרמזת על רכיבים ותוספים תעשייתיים. בטבלה עצמה לא תמיד מופיעים קודי ה-E במפורש, אך התוספים שציינת קודם (כגון E407, E412, E471, E410, E466) נפוצים בגלידות תעשייתיות מסוג זה.

מדובר בחומרים תעשייתיים האופייניים למזון אולטרה מעובד, ויש מחקרים המצביעים על השפעות אפשריות על מערכת העיכול, בעיקר בצריכה תכופה או בכמויות גדולות.

פרשנות רכיבי הגלידה נערכה על ידי אתר "מעקב", שכן רשת מקדונלד'ס אינה מפרסמת מתכון מפורט, מטעמי סוד מסחרי, ולעיתים מציגה תוספי מזון ושומנים תחת שמות טכניים או ידידותיים יותר לצרכן.

שאלת התמחור והצרכן הישראלי

פערי המחיר בין מוצרי הגלידה מעלים שאלות רחבות יותר על מבנה שוק המזון המהיר ועל כוחו של הצרכן. בעוד מוצרים דומים נמכרים ברשתות השיווק במחירים נמוכים בהרבה ליחידת משקל, במסעדות מזון מהיר המחיר עשוי להיות גבוה משמעותית.

המשמעות הכלכלית ברורה: צרכן הבוחר בגלידת הפיצוץ משלם פי שלושה ואף פי חמישה לעומת חלופות הנמכרות ברשתות השיווק. פערים אלו מדגישים את חשיבות ההשוואה והמודעות הצרכנית, במיוחד בתקופה של יוקר מחיה ועליית מחירי המזון.

במציאות שבה מחירים נקבעים לפי ביקוש, התנהגות הצרכנים עשויה להשפיע ישירות על רמות התמחור. כאשר מוצר נמכר למרות פערי מחיר משמעותיים, השוק מאותת כי הצרכן מוכן לשלם את המחיר המבוקש. לעומת זאת, ירידה בביקוש עשויה להוביל להתאמות מחיר.

הנתונים שהוצגו מציבים מראה לשוק הגלידות בישראל: מוצר אחד, במשקל קטן יותר, נמכר במחיר גבוה בהרבה ממוצרים דומים ואף ממותגים יוקרתיים. השאלה שנותרת פתוחה היא עד כמה הצרכן הישראלי מודע לפערים הללו, ועד כמה מודעות זו עשויה להשפיע על המחיר בעתיד.

גלידת פיצוץ: ישראל בין היקרות בעולם

השוואה ממוקדת של גלידת "פיצוץ" ברשת מקדונלד'ס, לפי מדינות, על בסיס מחירים ממוצעים בסניפים רגילים – ללא משלוחים וללא מבצעים.

ישראל
19 שקלים לגלידת פיצוץ רגילה.

ארצות הברית
כ-4.5 דולרים, שהם כ-16 שקלים.

גרמניה
כ-3 אירו, שהם כ-12 שקלים.

מצרים
כ-35 לירות מצריות, שהם כ-3 שקלים.

יוון
כ-3 אירו, שהם כ-12 שקלים.

קפריסין
כ-3 אירו, שהם כ-12 שקלים.

אוסטרליה
כ-4 דולרים אוסטרליים, שהם כ-9 שקלים.

• ישראל נמנית עם המדינות היקרות בעולם ביחס למחיר הגלידה.
• בניו יורק המחיר מתקרב לרמה הישראלית.
• בגרמניה, יוון וקפריסין המחיר נמוך יותר.
• באוסטרליה המחיר נמוך משמעותית.
• במצרים מדובר במחיר נמוך במיוחד ביחס לשאר המדינות.

בעת פרסום הכתבה לא נמסרה תגובה מטעם מקדונלד'ס. ככל שתתקבל תגובה בהמשך, היא תפורסם במלואה.

הפוסט גלידה במקדונלד'ס: יקרה פי חמישה מהמתחרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

הבהרה חשובה: התמונות שלפניכם אינן מציגות מחסן, אינן מתעדות פח אשפה או פסולת, ואינן תוצר של עריכת בינה מלאכותית. מדובר בצילומים אותנטיים, שנעשו בתוך חנות קסטרו – סניף חולון, בקניון עזריאלי חולון.

ביקור של צוות "מעקב" בסניף קסטרו בחולון העלה שורה של ממצאים חריגים, הנוגעים לרמת הסדר, השירות ותנאי העבודה במקום. במשך כרבע שעה, כך לפי התיעוד, הסתובב הצוות בחנות הגברים והנשים מבלי לפגוש עובד אחד. התחושה במקום, כך תואר, הייתה של חנות נטושה, כאילו ננטשה באמצע יום עבודה.

החנות עצמה נראתה, על פי התיעוד, במצב של אי סדר קיצוני: בגדים היו מפוזרים על הרצפה, לקוחות דרכו עליהם, ותאי ההלבשה נחסמו באמצעות ערימות של בגדים, קרטונים וקולבים. התמונה הכללית הזכירה יותר מחסן עמוס מאשר חנות אופנה הפתוחה לקהל הרחב.

המצב עורר שאלות בסיסיות של היגיינה ותחזוקה. בגדים המונחים על הרצפה, שעליה דורכים לקוחות המגיעים מן הרחוב או מהשירותים, אינם יכולים להיחשב למוצרים הנמצאים בתנאי אחסון ראויים. בפרט, במחלקת הילדים והתינוקות נצפו בגדים קטנים המונחים על הרצפה, סמוך לאזורי מעבר. במצב כזה, כך נטען, עלול להיווצר חשש להעברת לכלוך או מזהמים אל בגדי תינוקות וילדים.

תמונות מחנות הנשים והגברים של קסטרו, סניף חולון:

תא הלבשה המיועד לנשים, לגברים ולאנשים עם מוגבלות – אך בפועל אין אליו מעבר נגיש, לא לנשים, לא לגברים ואף לא לאנשים עם מוגבלות

במחלקת הילדים, המצב היה חריג במיוחד: שולחנות מבצעים הוצבו מחוץ לחנות, בעוד לקוחות חולפים על פני הבגדים המונחים בקרבת הרצפה. התוצאה הייתה מציאות שבה בגדי תינוקות וילדים נמצאים בסביבה לא נקייה, באופן שעלול לפגוע בתחושת הביטחון של הורים ולקוחות.

תיעוד מצולם ממחלקת הילדים בסניף קסטרו חולון:

לאחר כ-15 דקות, הגיעו עובדים לחנות והביעו התנצלות על המצב. במהלך שיחות עם כמה עובדים ממחלקות שונות – גברים, נשים וילדים – עלו טענות חוזרות בנוגע לתנאי ההעסקה. לפי דבריהם, השכר עומד סביב שכר מינימום, כ-34 שקלים לשעה, וכי תנאים אלו מקשים על גיוס ושימור עובדים.

חלק מן העובדים ציינו כי תחלופת העובדים גבוהה, וכי עובדים רבים אינם נשארים לאורך זמן. עובדים טענו כי אין שעות נוספות וכי המשכורות משתנות באופן שאינו תמיד ברור להם. לפי עדויותיהם, התחושה היא כי תנאי השכר אינם תואמים את היקף העבודה והדרישות, ולכן עובדים אינם מחויבים למקום העבודה לאורך זמן.

שוב יודגש כי במהלך הסיור בחנות ניכר שחלק מן העובדים נראו מתוסכלים באופן ממשי, אף כי לא כולם הסכימו למסור עדות או להתראיין בנושא.

האווירה במקום שידרה תחושת עומס ותסכול בקרב חלק מן העובדים. מן התמונה שעלתה במקום נדמה כי תנאי ההעסקה והשכר משפיעים על תפקוד החנות ועל רמת הסדר והשירות, וכי שיפור במעמדם של העובדים עשוי להשליך גם על איכות התפעול והארגון במקום.

במהלך הביקור נבחן גם נושא המבצעים בחנות. מן הבדיקה עלה כי מכנסיים שהוצבו באזור שבו הוצגו פריטים במחיר של כ-30 שקלים, סווגו בקופה כפריט מקולקציה חדשה שמחירו 199 שקלים. משמעות הדבר היא כי המכנסיים, שהונחו במדור המבצעים לצד פריטים שמחירם 29.90 שקלים, הוצבו שם, ככל הנראה, בשגגה, על רקע אי-סדר בתצוגה.

בעת התשלום התברר כי מדובר בג'ינס מקולקציה חדשה, אשר הונח שלא במקומו בין פריטי ההנחה. כצרכנים, ביצענו את הרכישה מבלי לדעת כי הפריט אינו כלול במבצע, והסתמכנו על מיקומו במדור ההנחות ועל המחיר שהוצג בסביבתו. אם הדבר לא היה ברור לנו, סביר להניח כי גם לקוחות אחרים היו עלולים להיקלע לאותה טעות.

על פי הוראות הדין, כאשר פריט מוצג לציבור במחיר מסוים, יש למכור אותו במחיר שהוצג לצרכן. במקרה זה הדבר לא נעשה, ולפיכך מתעורר חשש להטעיית הציבור ולכשל בסדרי התצוגה והניהול.

לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אסור לעוסק להטעות צרכנים בכל עניין מהותי בעסקה. האיסור חל גם כאשר מדובר במעשה או במחדל שעלול להטעות, גם אם בפועל לא הוטעה צרכן. החוק מתייחס בין היתר למחיר, לאיכות המוצר, לתנאי העסקה ולפרטים מהותיים נוספים.

במקרה זה, עצם הצבת פריט שאינו במבצע בתוך מדור מבצעים עלולה להיחשב כהטעיה צרכנית, שכן הלקוח רשאי להניח כי כל המוצרים באותו אזור נמכרים במחיר המוצג.

במהלך הביקור תיעד הצוות את מצב החנות והמחלקות. עובדים אחדים הביעו הסתייגות מן הצילום, והזהירו כי הרשת עלולה לפעול משפטית נגד הצוות. עם זאת, הצילום נעשה בשעות הפתיחה ובחלל הפתוח לציבור, מבלי לצלם לקוחות.

גם נתוני הביקורות ברשת משקפים תמונה מעורבת. לפי נתוני Google Business, סניף קסטרו חולון מדורג בציון 3.7.

אחד הגולשים, שמעון אוחנה, כתב:

"איכס יחס מגעיל. דחוף להחליף מנהלת חנות. הכל בלגן גם פיזי וגם בכללי".

גולשת נוספת, Nesiya Juhel, כתבה:

"שירות גרוע מאוד. נכנסתי לחנות רק כדי לבדוק כמה עולים הנעליים, אך העובדים היו עסוקים יותר בסגירת החנות מאשר במתן עזרה. שירות מאכזב מאוד. אם אתם רוצים שאנשים יבואו לקנות, גם שנייה אחת של סיוע הייתה יכולה לפתור הכול".

elad176 ציין ככה:

"בעיה אחת: ת"א מדידה משותף. אחד רואה את השני חח".

לשם השוואה, באותו קניון זוכה רשת רנואר לציון של 4.4, נתון המעיד כי קיים פוטנציאל לשיפור.

ברם, רשת פוקס מקבלת ציון של 2.8 בלבד, נתון המלמד כי ישנו גם מרחב להידרדרות.

נתונים אלה מצביעים על פערים ניכרים בין הרשתות הפועלות באותו מתחם.

עם זאת, בדיקות נוספות שערך צוות "מעקב" העלו כי לא כל סניפי קסטרו מציגים תמונה דומה. בסניף קניון איילון שברמת גן, למשל, נרשם ציון של 3.9, והחנות תוארה כנקייה ומסודרת.

גם בסניף הגרנד קניון בחיפה, אשר קיבל ציון 4.0, נצפתה חנות מתוחזקת, נקייה ומסודרת.

נציין כי גם בסניף הגרנד קניון בוצעה על ידינו רכישה. צוות החנות התגלה כמקצועי, אדיב וסבלני, תאי המדידה היו מתוחזקים היטב, וחוויית הקנייה במקום הייתה נעימה ומסודרת. החנות פועלת בסטנדרט גבוה, ועל כן גברה תחושת האכזבה מן הממצאים שנרשמו בסניף חולון, שם התגלתה תמונה שונה בתכלית, של חנות שאינה מתנהלת כראוי.

עובדי סניף חולון הסבירו כי בסניפים גדולים יותר יש כוח אדם רב יותר, בשל היקף מכירות גבוה יותר ובונוסים הניתנים בהתאם. לדבריהם, בסניף חולון עיקר המכירות מתבצע בתקופות מבצעים, מה שמשפיע על היקף העבודה ועל מצבת כוח האדם.

רווח נקי של 134 מיליון, שכר מינימום בסניף

על פי הדוחות הכספיים לשנת 2024 של קבוצת קסטרו, החברה רשמה הכנסות של כ-2.08 עד 2.14 מיליארד שקלים בשנה. הרווח התפעולי עמד על כ-236 מיליון שקלים, והרווח הנקי על כ-134 מיליון שקלים.

לשם השוואה, בשנת 2023 הסתכם הרווח הנקי בכ-42.5 מיליון שקלים בלבד, כך שבשנת 2024 נרשמה קפיצה חדה ברווחיות. נתונים אלו מצביעים על חברה בעלת מחזור מכירות של מעל שני מיליארד שקלים בשנה ורווח נקי של מעל כ-134 מיליון שקלים לאחר מסים והוצאות.

מנגד, עובדים בסניף חולון מציינים כי שכרם עומד סביב שכר המינימום.

לשם השוואה, קיימות רשתות המשלמות לעובדיהן שכר הגבוה משכר המינימום, לעיתים מעל כ-34 שקלים לשעה. על רקע זה, נראה כי בסניף קסטרו חולון קיימת תחלופת עובדים מהירה, שכן עובדים עשויים להעדיף מקומות עבודה שבהם שכרם ותנאי העסקתם נתפסים כמכובדים יותר.

מקסטרו נמסר בתגובה:

"קסטרו מייחסת חשיבות עליונה לרמת השירות, הסדר והניקיון בכל סניפי הרשת, ובוודאי כאשר מדובר במחלקות ילדים ותינוקות.

מהבדיקה שנערכה מול הנהלת הסניף בחולון עולה כי מדובר באירוע נקודתי וזמני, שאירע במהלך שעות עומס חריגות בחנות.

לא מדובר במחאה, שביתה או תקלה מערכתית, אלא במצב רגעי שנוצר עקב תחלופה גבוהה של לקוחות וסידור סחורה במקביל.

עם קבלת הפנייה בוצעה בדיקה מיידית במקום, והצוות תוגבר על מנת להחזיר את החנות למצב מסודר בהתאם לסטנדרטים הנהוגים ברשת. כמו כן, הונחו הצוותים להקפיד ביתר שאת על נהלי הסדר, האחסון והניקיון ובפרט במחלקות המיועדות לילדים ולתינוקות.

קסטרו פועלת בהתאם לנהלים מחמירים בכל הנוגע לניקיון והיגיינה, ותמשיך לעשות כל שנדרש על מנת להבטיח חוויית קנייה נעימה, בטוחה ומכבדת לכל לקוחותיה".

יש לציין כי לצד הביקורת על מצב הסניף, תגובת דוברות הרשת נמסרה בנוסח מכבד, מקצועי וענייני, וכי המענה התקבל באופן מסודר ובזמן קצר.

נ.ב.

יש לציין כי כאשר רשת בוחרת להעסיק עובדים בשכר מינימום, לא אחת מתקבלת גם תפוקת עבודה מינימלית. אין מדובר רק בפגיעה בתחושת ההערכה כלפי העובד, אלא גם בפגיעה אפשרית בחוויית הלקוח. לקוח הנכנס לחנות שבה שורר אי-סדר, בגדים מונחים על הרצפה ומראה המקום משדר הזנחה – עלול להירתע מרכישה, והדבר עשוי להוביל להפסדים עסקיים.

בבדיקה שבוצעה בקופה, במסגרת ניסיון לבחון את חוויית השירות, הוצע להצטרף למועדון הלקוחות – הצעה שלא התקבלה. בהתאם להתרשמות שנאספה במהלך הביקור, סניף חולון קיבל ציון 0 מתוך 10, לאחר שחוויית הביקור במקום נתפסה כפוגענית כלפי הלקוחות. מנגד, סניף הרשת בגרנד קניון קיבל ציון 10 מתוך 10.

הפוסט קסטרו: חנות מוזנחת, שכר מינימום, רווחי חברה של 134 מיליון הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב" ערכה סיור בשוק הסופגניות של חנוכה 2025 וגילתה: הפראייריות הישראלית לא מכירה תקרה, והצרכנים ממשיכים לשלם מחירי זהב על בצק מטוגן. במקרה של רשת רולדין, המחיר למאפה בודד מגיע ל-20 שקלים, נתון שהופך את הסופגניה ממוצר עממי וחגיגי לפריט יוקרה לא מוצדק.

הביקור התבצע באחד הסניפים המרכזיים של רולדין, שם מחיר הסופגניה הממוצע נע סביב 18 שקלים ליחידה. אמנם קיימות גם סופגניות "זולות" יחסית במחיר של 15 שקלים, אך דווקא הדגם המוביל – זה שנמצא בחזית הדוכן ובקמפיין השיווקי – עומד על 20 שקלים. שוב, ללא בושה, נמכרת היחידה ב־20 שקלים, ללא הסבר, ללא הצדקה, וללא יתרון איכותי או תזונתי ממשי.

הניסוי שערכנו היה פשוט: רכישת סופגניה אחת במחיר המלא, במטרה להבין במו עינינו על מה בדיוק מדובר. התוצאה? סופגניה רגילה לחלוטין, בטעם סטנדרטי, עם מילוי ריבת חלב ועיטור בסיסי. הקופסה, לעומת זאת, הייתה מרשימה ממנה לאין שיעור – ונדמה כי דווקא האותיות המצופות זהב הן שתרמו למחיר של 20 שקלים ליחידה, שאחרת קשה להבין כיצד ניתן להצדיקו.

הטעימה חשפה שמנמנות מוגזמת, ציפוי קרם שמן שהיה יותר מגעיל מנעים, ותחושה כללית שהעולם הפך למקום לא הגיוני.

כאן חשוב להדגיש: לא מדובר במאפייה יוקרתית, לא במסעדה של שף מפורסם ולא במותג בוטיק. זהו בית קפה רולדין – רשת מסחרית רגילה. אם כך, מה מצדיק את המחיר?

כדי להבין את המשמעות האמיתית של 20 שקלים לסופגניה, ביצענו חישוב פשוט. סופגניה ממוצעת שוקלת בערך 100 גרם. כאשר מחירה עומד על 20 שקלים ליחידה, התמונה מתבהרת: קילוגרם של סופגניות עולה כ-200 שקלים. זהו לא ניסוח רטורי ולא משחק מילים – זהו חישוב מתמטי יבש.

וכאן מתחילה ההשוואה המטרידה. מחירו של גרם זהב 18 קראט כיום נע בין 310 ל-350 שקלים בממוצע. המשמעות ברורה: קילוגרם סופגניות עולה כשני-שלישים ממחירו של גרם זהב. במונחי מחיר למשקל, סופגניה של רולדין מתקרבת למתכת יקרה.

כמובן, איש לא טוען שסופגניה עשויה זהב. אין לה ערך סחיר, אין לה שווי פיננסי וגם לא תעשייתי. אבל במונחי צרכנות טהורים, מדובר במוצר יקר מאוד ביחס למשקלו, לערכו התזונתי המוגבל ולחומרי הגלם שמרכיבים אותו: קמח, שמן, סוכר, מילוי סינתטי זול ושמרים. אלו מוצרים בסיסיים עם עלות יצור נמוכה יחסית, גם כשמכינים אותם בצורה איכותית.

אז מדוע צרכנים ממשיכים לקנות? התשובה פשוטה: כי קונים. רשתות כמו רולדין לא היו מתמחרות את הסופגניה ב-20 שקלים אם לא היה ביקוש.

הפראיירים, כנראה, לא נגמרים. אילו הצרכנים היו מתקוממים או מסרבים לשלם, הרשתות היו נאלצות להוריד מחירים או להיפטר מהסופגניות. אבל המציאות הישראלית שונה: בזמן שהשכר הממוצע עומד במקום, המחירים ממריאים, והציבור ממשיך לקנות כאילו מדובר במצרך חיוני.

יש כאן תופעה רחבה יותר שמתבטאת בסופגניה היקרה: נרמול של מחירים מופרזים דרך "מסורת", "עונתיות" ועטיפה שיווקית נאה. כל שנה אנחנו אומרים לעצמנו שזה סתם חנוכה, רק פעם אחת בשנה, אז בואו נתפנק. הרשתות יודעות את זה והן מנצלות את הרגש הזה בצורה אגרסיבית. הן לובשות את הסופגניה בקופסה מעוצבת, מוסיפות שם מפואר כמו "סופגניית פרימיום" או "סופגניה מלכותית", ומתמחרות כאילו מדובר במוצר יוקרה.

הפער בין הדימוי הציבורי של הסופגניה כמאפה עממי וחגיגי לבין המחיר בפועל הופך עצום משנה לשנה. מה שהיה פעם סימן לפשטות ולשמחה הפך למוצר תעשייתי ממוחזר שמחירו מנותק מהעלות והערך. זה כבר לא "מאפה של חנוכה" – זה סחורה שמתמחרת לפי כמה הצרכן מוכן לשלם, לא לפי כמה היא שווה.

רולדין אינה חריגה. גם רשתות אחרות כמו קפה גרג, ארומה, קפה נטו וקופי בר מוכרות סופגניות במחירים שנעים בין 12 ל-20 שקלים, כאשר הממוצע הולך ועולה. מדובר בתעשייה שלמה שהבינה שאפשר לעשות רווחים עצומים על גבי מוצר שהצרכנים קונים מתוך רגש, הרגל ולחץ חברתי.

המסקנה אינה דרמטית, אך היא חדה וברורה: גם במחיר של 20 שקלים ליחידה, קילוגרם סופגניות מתקרב למחיר של גרם זהב – לא בגלל הערך שלהן, אלא בגלל המחיר המופרז שנקבע להן. זה כבר לא "נתון מצחיק" או בדיחה של חנוכה. זה נתון צרכני קר שמעיד על כך שהשוק הישראלי איבד כל פרופורציה, והצרכנים ממשיכים לשלם ללא מחאה אמיתית.

בסופו של דבר, העובדה שאפשר למכור סופגניה ב-20 שקלים מלמדת יותר על המצב הכלכלי והתרבותי בישראל מאשר על הסופגניה עצמה. כל עוד הציבור ימשיך לקנות, המחירים ימשיכו לעלות. אין כאן כוח עליון שיעצור את התופעה – רק הצרכנים עצמם יכולים לעשות זאת על ידי הצבעה בארנק. אבל כל עוד התור ארוך והדוכן מלא, רולדין וחברותיה יכולות להמשיך לתמחר את הסופגניות כאילו הן מצופות זהב.

הפוסט סופגניות רולדין: הגיעו למחיר של זהב הופיע לראשונה ב-מעקב.

במחיר של כאלף שקלים ללילה, סכום המהווה כ-16 אחוזים משכר המינימום החודשי בישראל, ניתן היה לצפות לתנאי אירוח סבירים לכל הפחות. אולם עם הגעת צוות מערכת "מעקב" למלון נווה אילן של רשת C-Hotels, התברר כי המציאות רחוקה לאין שיעור מן ההבטחות המפוארות המוצגות באתר המלון.

במקום "סטנדרטים מלונאיים גבוהים" ו"שרות אישי ואדיב", התגלה חדר שלכאורה לא עבר ניקיון יסודי זמן רב, עמוס באבק, חלודה, קורי עכביש ופטריות – ממצאים אלה עלולים ליצור אי נוחות ממשית ואף להפוך את חוויית האירוח לסיוט עבור מי שסובל מרגישויות נשימתיות ואסתמה.

רשת C-Hotels מציגה עצמה כספקית של "מלונות פסטורליים, באווירה ישראלית וסטנדרטים מלונאיים גבוהים", ואף מתגאה בכך שמעל ארבעים אחוזים מאורחיה הם לקוחות חוזרים. מלון נווה אילן, הממוקם במרחק נסיעה קצר מירושלים וכחצי שעה מתל אביב, משווק כמתאים לחופשה משפחתית, לבילוי רומנטי ולכנסים יוקרתיים. האתר הרשמי מבטיח "חדרים מרווחים", "אוויר הרים צלול כיין" ו"חוויית אוכל מקורית ומגוונת". אולם הפער בין השיווק המבריק לבין המציאות בשטח מעלה שאלות קשות באשר לאופן התפעול והבקרה במלון.

מחיר החדר לליל אחד במלון, בתאריכים שנבדקו בתחילת חודש דצמבר, עמד על 958 שקלים בהזמנה דרך האתר, או 1,009 שקלים במחיר רגיל. בחישוב שמרני, עלות לילה אחד במלון נעה בין 900 ל-1,000 שקלים, כך ששהייה של זוג לשני לילות עומדת על כ-2,000 שקלים. לשם השוואה, שכר המינימום החודשי בישראל עומד כיום על 6,248 שקלים. משמעות הדבר היא שלילה אחד במלון בעלות של אלף שקלים מהווה כ-16 אחוזים משכר מינימום חודשי, ושהייה של שני לילות מגיעה לכ-32 אחוזים מהכנסתו החודשית של עובד המשתכר שכר מינימום.

כאשר מוסיפים לכך את עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית, כ-120 שקלים לאדם הלוך ושוב, או 240 שקלים לזוג – מתקבל שבסכום הכולל ניתן היה לצאת לחופשה בחו"ל, במלון חמישה כוכבים בדובאי בעלות של כ-1,200 שקלים לאדם, או במלון ארבעה כוכבים בקפריסין בעלות של כ-486 שקלים לאדם, זאת על פי נתוני אתר "הדקה ה-90 טיסות" של קשרי תעופה.

המחיר לאדם – הכולל מלון, טיסה וארוחות – ובסופיה אף כולל הסעה משדה התעופה ללא עלות.
צילום מסך מאתר "הדקה ה-90 – טיסות" של קשרי תעופה.

במסגרת עבודתה העיתונאית של מערכת "מעקב", התארח צוות המערכת במלון נווה אילן של רשת C-Hotels. מטרת הביקור הייתה בחינת חוויית האירוח הבסיסית במלון, בהתאם לסטנדרטים המקובלים בענף ולמחיר המבוקש עבור לילה אחד. אלא שכבר עם פתיחת דלת החדר שהתקבל, התברר כי המציאות רחוקה מהמצופה. במקום חדר נקי ומתוחזק, המתין מרחב שלכאורה לא עבר טיפול יסודי זמן רב.

בבדיקה שנערכה על ידי הצוות ותועדה במלואה לצורך הפרסום, נמצאו ליקויי ניקיון ותחזוקה חריגים. בין היתר תועדה הצטברות אבק ניכרת במוקדים שונים בחדר, לרבות על משטחים המשמשים את האורחים באופן יומיומי. קורי עכביש אותרו בציוד, בסמוך לתקרות ובאזורים נוספים, באופן המלמד על טיפול חלקי או היעדר טיפול כלל לאורך זמן.

מעבר לכך, נמצאו סימני חלודה ופטריות על חלק מהמשטחים. בהיבט מקצועי, אלו אינם ליקויים שוליים או נקודתיים, אלא מצב המעיד, לכאורה, על כשל מערכתי בהשגחה ובפיקוח על ניקיון החדרים.

החדר שנמסר היה במצב ירוד ומעורר דאגה. שכבות אבק עבות בכל פינה, כתמי חלודה, לכלוך מצטבר וקורי עכביש. לא נמצאה בחדר ולו נקודה אחת נקייה. כמות האבק הייתה חריגה עד כדי כך שהשהייה בחדר הפכה בלתי אפשרית. נשימת האוויר הייתה כבדה ומכאיבה, והדבר מנע כל אפשרות ללון במקום.

המשמעות הציבורית ברורה. כאשר לקוחות משלמים מחיר מלא עבור שהות במלון, הם מצפים לקבל תנאי אירוח סבירים לפחות, הכוללים חדר נקי, מאוורר ומוגן מפגיעות סביבתיות בסיסיות. הממצאים בשטח מרמזים כי במקרה זה הציפייה לא רק שלא התממשה, אלא שבמקרים מסוימים אף עשויה להיווצר סכנה בריאותית. הפער בין המחיר המבוקש לבין איכות החדר שנמסר מעלה שאלות קשות באשר לאופן התפעול והבקרה במלון. מלון הפועל בשוק התחרותי בישראל, ובמיוחד באזור מרכזי כמו נווה אילן, נדרש לעמוד בסטנדרטים מחמירים של ניקיון ותחזוקה.

שירות החדרים אף הוא לוקה בחסר. במסגרת הבדיקה הוזמן קרם גוף, והצוות המתין כארבעים דקות עד לקבלתו, המתנה המצביעה על תפקוד לקוי, ולעיתים אף בלתי סביר, של השירות.

מבנה המלון עצמו נושא מראה מיושן. ניתן היה לבחור בין שימור עיצוב קלאסי ומודרני לבין ביצוע שיפוץ מקיף ורחב היקף. אך מה שלא ניתן להצדיק הוא מסירת חדרים במצב הדומה למחסן מוזנח. גם מלון ותיק ביותר מחויב לניקיון בסיסי – ועובדה זו לא קוימה במקרה שלפנינו.

המלון אינו מציג באתרו הרשמי דירוג כוכבים רשמי. עם זאת, באתרים שונים הוא מסווג לרוב כמלון ברמת ארבע נקודות או ארבעה כוכבים. באתר Booking המלון מדורג בציון שמונה נקודה שתיים מתוך עשר, בציון "Very Good". באתר Tripadvisor מופיע הדירוג ארבע נקודות. באתר http://jerusalemhotelsisrael.net/ מצוין כי למלון מאה ושישים חדרים, וכי הוא מדורג כמלון בן ארבעה כוכבים.

לפי נתוני Google Business, מופיע למלון דירוג של 4 נקודות בביקורות. נראה כי מנגנון התצוגה של Google משלב מידע מאתרים חיצוניים, ובהם Tripadvisor, ולכן חלק מהביקורות המופיעות ב-Google Business נסמכות, ככל הנראה, על תוכן שמקורו באתרים אחרים.

בבחינת ביקורות עדכניות על מלון נווה אילן, עולות מספר נקודות לשיפור החוזרות במספר פלטפורמות. לפי ביקורות רבות ב-Tripadvisor, איכות התחזוקה במלון אינה אחידה. ישנם חדרים משופצים הנותנים תחושה מודרנית ונעימה, ולעומתם חדרים אחרים המתוארים כישנים, עם ריהוט שאינו מעודכן ומצב כללי הדורש שדרוג. בסוגיית הניקיון, גם כאן עולות טענות עקביות. אורחים מציינים כי חדר האוכל לעיתים חביב אך לא נקי דיו, וכי נמצאו ליקויים כגון קמח במרק, שטיחים שאינם נקיים וריהוט שאיבד מצורתו. מדובר בביקורות שמופיעות שוב ושוב בקרב אורחים שונים. לפי Fodors Travel Guide וכן לפי KAYAK, אחת הנקודות הדורשות תשומת לב היא העובדה שמתקנים כמו הבריכה וחדר הכושר אינם ממוקמים תמיד בתוך המלון עצמו, אלא לעיתים מצריכים מעבר לקאנטרי קלאב סמוך. עבור חלק מהאורחים מדובר בחיסרון המשפיע על תחושת הנוחות הכוללת.

ביקורות נוספות, בעיקר ב-trivago וב-Tripadvisor, מתייחסות למועדון הילדים ולפעילויות הפנאי. בחלק מהזמנים דווח על חוסר פיקוח מספק ועל עומס היוצר אווירה רועשת ופחות מסודרת, בעיקר בעונות העמוסות. בסיכום רחב, ביקורות האורחים מצביעות על פערים בין חדרים משופצים לבין חדרים ישנים יותר, ועל כך שהחוויה במלון משתפרת משמעותית כאשר מזמינים חדר משודרג. עבור חלק מהאורחים המלון סיפק חוויה טובה ונעימה, בעוד שאחרים התאכזבו בעיקר מתחזוקה וניקיון שאינם אחידים.

בביקורות שמופיעות ב-Google Business, וכן במקורות נוספים, עולה תמונה מדאיגה. אורח אנונימי תיאר זוועה של ממש. הוא התארח פעמים רבות במלון, אבל הפעם החוויה הייתה גרועה ביותר. הוא החליט לבלות שבת משפחתית – שמונה מבוגרים ושלושה ילדים בארבעה חדרי גן. סוף השבוע התחיל בכך שכשהגיע למלון קיבל מפתחות עבור כל החדרים וגילה כי באחד מהם ישנו אורח אחר שישן על המיטה עם דלת פתוחה. משלא הצליח להעיר אותו, ניגש לקבלה והפקידה לא האמינה לו. הוא הזמין אותה לבדוק בעצמה, והנה כי כן, הפלא ופלא, היה אורח רדום בחדר. מסתבר, כי ראש קבוצה אחרת השתכנעה כי החדר שלו הוא של הקבוצה שלה וביקשה מעובד שיפתח לה אותו, וזה עשה כן מבלי לבדוק את העניין. האורח לא קיבל התנצלות מאף אחד. כשנכנס לחדר שלו, ישב ביציאה לגינה והניח כוס תה על השולחן, כדי לגלות שהפלטה כלל לא מחוברת לרגליות – סכנה בטיחותית של ממש, במיוחד בהינתן כמות הילדים שמתארחת במקום בחדרים מסוג זה באופן תדיר. דברים נוספים בחדר לא היו תקינים. המנורות ליד המיטות לא נדלקו, הכיור באמבטיה עמד להיסתם, הדלת ליציאה לגינה לא ננעלה, הכספת לא עבדה והרשת נגד יתושים הייתה מלוכלכת ומלאה בנוצות יונים. והוא מדבר על סוג חדרים בין היקרים שבמלון. בפרוזדור ליד החדר, אחד מלוחות המתכת שאמורים להגן על פינות הקיר נתלש מהמקום והונח בצד הפרוזדור – שוב, סכנה בטיחותית משמעותית. בארוחת הערב, השולחן שלו הוקם מעל אחד מפתחי הביוב וליד אחר, והריח היה בלתי נסבל. אחרי שביקש פעמיים לטפל בעניין, שמו סרט הדבקה מעל הפתחים וזה נתלש כעבור כמה דקות. שוב, ללא התנצלות או הצעת פיצוי כלשהן. מיד אחרי שביצע צ'ק אאוט, נשאל לדעתו על המלון בוואטסאפ והשיב שהמלון הותיר רושם גרוע. כשהתבקש לפרט, עשה זאת מיד. זה היה לפני שלושה ימים ואף לא אחד חזר אליו. השניים כוכבים שנתן היו על האוכל, המגוון, הכמות המספקת והטעם, והמיקום.

למעשה, למרבה הצער, ממצא זה תועד גם על ידי צוות "מעקב", דלתות החדרים אינן נסגרות כראוי, והיעדר הפרטיות מוחלט. בכך מתברר כי האורח האנונימי צדק לחלוטין בתיאוריו.

אורחת נוספת, עינת אקרמן, הגיעה לשני לילות במלון. ההסבר בקבלה היה בסיסי מאוד ולא מזמין. לקחה חדר משפחתי עם מרפסת גן. החדר היה מרווח דיו עם מיטה זוגית ושתי מיטות ילדים. עם זאת, היה פער משמעותי בין התמונות שמציג המלון לבין ניראות החדרים. רמת התחזוקה ירודה מאוד. קראה לאחזקה ארבע פעמים לתיקון נזילה בשירותים. דלת הכניסה לחדר ודלת השירותים היו דלתות פנים שאינן אטומות לרעשים כלל. בחדר קומקום חשמלי ושתי כוסות, אך ללא קפה, תה או סוכר. הבריכה היא בריכת הקאנטרי הנמצאת במרחק הליכה של כשלוש דקות. נקי, משופץ ולא עמוס. היה מאוד נחמד בה. כניסה כלולה לאורחי המלון. נקודות האור היחידות היו ההנאה של הילדים ממתחם המגלשה ומהג'ימבורי, וארוחת הבוקר שהייתה מגוונת ועשירה.

מורן מנור תיארה את המלון כיותר אכסניה מאשר מלון. דרוש שיפוץ, התחזוקה ברמה ירודה. קיבלה חדר לא מוכן – היה חסר מיטות לילדים, בלי מרכך, חסר מגבות, הטלפון לא עבד, ואחרי שאספו את הטלפון התקול, לא הביאו אחד אחר. היה קומקום, בלי אפילו שקיקי תה או קפה שניתן להכין. הכלים הסניטריים בחדר האמבטיה במצב ירוד. האוכל ברמה סבירה. לה לא היה טעים. יש גישה לאורחי המלון לבריכה של הקאנטרי הסמוך. היא נחמדה. באותו קאנטרי יש חדר כושר, הכניסה לאורחי המלון היא לא חינמית אלא עולה שלושים שקלים. במלון עצמו יש מגלשה אחת לילדים. כנראה לידה יש איזה חדר סבל כי כשישבה בדשא לידה היו בריזות עם ניחוחות בלתי סבירים. יש אזור נרחב לילדים שכולל גימבורי קטן, טרמפולינה, מחשבים, אולם קולנוע קטן. המיקום של המלון טוב, ובערב נעים להסתובב בחוץ למי שרוצה. בקיצור, יצאה די מאוכזבת. דרוש שם רענון ושיפוץ מכל הבחינות.

ג'וליה טקאץ' כתבה כי בחיים שלה לא הייתה במלון כל כך מגעיל. כשנכנסו לחדר ריח חזק של עובש מהמזגן. רק חשבה על התינוק שלה שישן כל הלילה עם ריח של עובש. חדרים לא מתוחזקים, גועל נפש של החיים.

יואב איצקוביץ הגיע לנופש משפחה, ארבע נפשות. בחר במלון בגלל ביקורות בבוקינג ודירוג בבוקינג והעובדה שהיה מעט זול יותר מהאפשרויות המקבילות בירושלים גם מבחינת תאריכים. שורה תחתונה – מאוד מאכזב. לא ברור לו מדוע הוענק דירוג גבוה וזה מאוד מטעה. חדר אוכל בסדר גמור, טרי, מגוון, נקי ברמה סבירה ומקומות ישיבה רבים ומרווחים. למעט זה, הכול ברמה בינונית ומטה. כל המתקנים מיושנים ונראים לא מתוחזקים כראוי, יש מקומות שזה על סף סכנה בטיחותית – דלתות, דק מרפסת, כיסאות, מנורות. לא בכל המתקנים יש אנשי צוות צמודים למתקן. לובי המלון סבבה ומלא מקומות ישיבה אך מכיוון שאוכלים הרבה בלובי, כל מי שלא בחצי פנסיון, לא תמיד נקי ולא מקפידים לנקות בתדירות גבוהה. תחזוקת חדרים לוקה בחסר החל מניקיון ארונות ועד חלונות שלא נסגרים או נפתחים. נקיון יסודי ברמה נמוכה. בריכת המלון לא ממוקמת במלון אלא מרחק הליכה שלוש דקות. יחסית קטנה ומקורה ובריכת פעוטות בחוץ עם צילייה. בשניהם המים קפואים. סך הכול לדעתו, לא שווה את המחיר ששולם וזה שלא שילם עשרת אלפים שקלים לא אומר שיש צורך להתפשר. תחילה התארח בקומה רביעית שלא עברה שיפוץ ולאחר מכן בקומה ראשונה שם החדרים היו משודרגים אך עדיין לוקים בחסר.

סיון רפאלי רון תיארה במילה אחת – אכזבה. הגיעה למלון, השירות אדיב אך שעלתה לחדר חשכו עיניה. החדר מלא אבק. הווילונות מאובקים, הרהיטים, הריצפה עם גלגולי אבק ושערות כאילו לא שטפו שנים, המיטות מגעילות, כתמי צבע וכתמים על כריות. המקלחת, אמבטיה, מזעזעת והשירותים. החדרים ממש לא מתוחזקים. כל השטיחים במלון עם לכלוכים, המעלית מטונפת, בקיצור יש פער עצום בין מה שרואים באתר למה שמקבלים. המזגן באיזשהו שלב הפסיק לעבוד. כשירדה להתלונן מסתבר שכל האורחים בתלונות על מצב החדרים וזה נראה כאוס. מנהלת התורנית פיצתה אותה בארוחת ערב אבל זה בהחלט לא מפצה על חוויה מאכזבת על סף הונאת הצרכן. הדבר היחיד שהיה אחלה זה באמת ששירותיים ונחמדים.

יש לציין, למען הגילוי הנאות, כי ישנם אורחים שהביעו שביעות רצון מן המלון ומהשירותים שהוא מספק.

מערכת "מעקב" חייבת לציין כי טעמו של האוכל במלון היה טוב, והמבחר כלל מנות בשר, דגים, סלטים, רטבים ועוד. עם זאת, ביחס למלון המדורג או המתומחר כמלון ברמת ארבעה כוכבים, ההיצע בתחום הלחמים, הפירות, הריבות והמנות הטבעוניות היה דל במיוחד. אורחים טבעונים כמעט שלא מצאו מענה, למעט סלטים, אורז, טחינה וכמות מצומצמת של פירות. ניתן היה לצפות למנות טבעוניות בסיסיות כגון המבורגר טבעוני, שניצל תירס או תחליפי בשר מן הצומח. ראוי גם לציין כי בעונה שבה האבוקדו מצוי בשפע, הוא לא הוגש כלל. בנוסף, מלון ברמה זו אמור לציין ערכים קלוריים לחלק מהמאכלים. אמנם הוגשו מגוון עוגות וקינוחים, אך טעמם היה תעשייתי ומלא בסוכר. לא הוצעו אופציות המתאימות לחולי סוכרת או לשומרי תזונה, או שלפחות לא סומנו ככאלו.

אזור המסעדה היה נקי, אך סידורי הפרחים המלאכותיים הזכירו יותר בתי עלמין מאשר חלל אירוח במלון. מעבר לפן האסתטי, מדובר גם בפתרון שאינו סביבתי. רצוי להשתמש בפרחים אמיתיים או לוותר לחלוטין על סידורים שאינם מוסיפים לאווירה. על אף שהאוכל היה טעים, רמתו תואמת בעיקר מלון בדרגת שניים עד שלושה כוכבים, ולא את הרמה הנדרשת ממלון המתומחר וממותג כמלון ארבעה כוכבים.

בשל מצב החדר, שהיה מלוכלך באופן חריג, נאלץ צוות מערכת "מעקב" לוותר על לינה במלון ולכן איננו יכולים להתייחס לארוחת הבוקר. עם זאת, ארוחת הערב שנבחנה הייתה ברמה של מלון שני כוכבים לכל היותר. באשר למשקאות, הוגשו מים קרים עם קרח, שלפי טעמם ולפי אישור המלצר הגיעו מהברז, וכן מיץ תפוזים, כלומר סירופ בטעם תפוזים, זה לא היה מיץ אמיתי. מים מינרליים ניתנים רק בהזמנה מהבר. בעבור מלון ברמה המוצגת כארבעה כוכבים, רמת השירות הזו אינה עומדת בציפיות. בפועל, חלל ההסעדה מזכיר יותר חדר אוכל משודרג, אך רחוק מלהיות מסעדת מלון התואמת מחיר ותדמית של ארבעה כוכבים.

לובי המלון מעוצב בטוב טעם, בסגנון מודרני ונקי קווים, עם ריח נעים ותחושה מזמינה. השהות באזור הלובי נעימה במיוחד, ועמדת הקבלה, המעליות והבר מעוצבים היטב וממוקמים באופן מחושב.

רק חיסרון אחד בולט: עציצי הפלסטיק המוצבים בלובי. מוטב היה להותיר את החלל בלעדיהם.

במתחם המלון מצויה חניה רחבה, לרבות עמדות טעינה לרכבים חשמליים. בסביבת המלון משתרעים גן ופארק גדולים, המתאימים הן לטיולים משפחתיים עם ילדים והן לבילוי זוגי רגוע – על רקע נופי הטבע, היין והגבינות.

המרחב כולו טובל בירק, ורמת הפיתוח הנופי גבוהה במיוחד, מחמאה של ממש לגנן האמון על תחזוקת הגנים.

על רקע כל הממצאים פנתה מערכת "מעקב" להנהלת המלון וביקשה תגובה רשמית בנוגע לליקויים שתועדו. בפנייה, שהועברה בכתב להנהלת C-Hotel, הוצגו השאלות המרכזיות העולות מן הביקור. כיצד אושר החדר לשימוש במצבו. האם הנהלת המלון מכירה בקיומם של הליקויים שתועדו. אילו נהלים אמורים היו למנוע מצב זה מלכתחילה וכיצד ייתכן שבפועל לא נאכפו. האם בכוונת ההנהלה לבצע טיפול מיידי בחדרים נוספים. והאם מוצע פיצוי לאורחים שנפגעו מן התנאים. הדגישה המערכת בפני המלון כי המדובר בליקויים מהותיים שאינם עולים בקנה אחד עם כללי האירוח המקובלים. אבק ברמה גבוהה, קורי עכביש, חלודה ופטריות אינם תוצר של תקלה רגעית, אלא של היעדר תהליך תחזוקה סדיר. לפיכך, קיימת חשיבות ציבורית לכך שהמלון יבהיר כיצד נמסר חדר במצב זה ללקוח, ומדוע לא זוהו הליקויים טרם איכלוס החדר.

הפנייה נשלחה בתאריך 01.12.2025. המלון אישר את קבלת הדואר האלקטרוני והודיע כי יענה במסודר לשאלות במהלך הימים הבאים. מערכת "מעקב" פנתה פעם נוספת, הבהירה כי היא מצויה בהכנת כתבה, וביקשה את מספר הטלפון של גורם מוסמך שיוכל להשיב לשאלות. בתגובה שנמסרה לנו צוין מספר הטלפון הישיר של המנהלת, אך הובהר כי היא מצויה בחופשה עד ל-07.12.2025, וכי עד למועד זה לא יינתן מענה. למרות זאת, מערכת "מעקב" התקשרה למספר שנמסר, אך ללא כל תשובה.

הפנייה המקורית הועברה ביום 01.12.2025, והכתבה פורסמה ב-07.12.2025 – פרק זמן סביר ומספק לכל דבר ועניין, שבמהלכו יכלה הנהלת המלון, כמו גם רשת C-Hotel, למסור תגובה רשמית. תגובה כזו לא ניתנה.

מטבע הדברים אין באפשרות מערכת "מעקב" להמתין עד שגורם מסוים ישוב מחופשה ויאות להשיב לפנייה. לפיכך, התחילה המערכת בגיבוש הכתבה על בסיס המידע והתשובות שנמסרו עד כה. אם תתקבל תגובה רשמית ומכובדת מטעם הנהלת המלון, היא תפורסם במלואה.

הביקור שנערך הדגיש שוב את המשמעות של פיקוח, אחריות ושמירה על בריאות הציבור בענף המלונאות בישראל. לקוחות אינם אמורים לחשוש מסכנות בריאותיות כאשר הם נכנסים לחדר מלון במחיר מלא, ובוודאי שלא להיתקל בליקויים כה בולטים וחמורים. הממצאים מחייבים, ככל הנראה, בדיקה מעמיקה מצד הנהלת המלון ואולי גם מצד גורמי פיקוח רחבים יותר.

ציון מערכת "מעקב" למלון, על פי סקאלה של אחד עד עשר, עומד על 2.

הנקודות הבודדות שנזקפו לזכותו ניתנו לשף, שחרף כלל הליקויים הצליח להגיש מנות טעימות; לגנן – על תחזוקה מוקפדת של הגנים ברמה גבוהה; למעצבי הלובי, על עיצוב נעים ומוקפד; ולמחלקת המשק, על ניקיון מרשים בשטחים הציבוריים, ובכללם הלובי, המסעדה ושירותי קומת הכניסה.

ככל שתימסר תגובת בית המלון, היא תפורסם במלואה, ללא כל שינוי וללא עריכה.

הפוסט מלון נווה אילן: משלמים כמו בחו"ל, מתארחים באבק ובחלודה   הופיע לראשונה ב-מעקב.

קולקציית סתיו חורף 2025 של רשת האופנה רנואר הגיעה לחנויות בישראל תחת הסיסמה "התחלות חדשות, סטייל חדש", כשהמותג מבטיח קולקציה שתלווה את הלקוחות "במשרד, בערב ובכל מקום". אך מאחורי הקמפיין המלוטש והצבעוניות הנייטרלית, עולות שאלות לגבי הרכב הבדים והשפעתם על הבריאות והסביבה.

צוות "מעקב" ביקר בסניף רנואר בקניון עזריאלי תל אביב כדי לתעד מקרוב את הקולקציה החדשה ולבחון את איכות המוצרים, הצבעים והעיצוב. הביקור, שכלל סיור במחלקות הנשים והגברים, חשף תמונה מורכבת: מצד אחד, קו עיצובי מגובש ועדכני שמשקף טרנדים עולמיים, ומצד שני, המשך מגמה של שימוש נרחב בבדים סינתטיים.

הרכב הבדים נותר ללא שינוי משמעותי

האיכות של הבגדים בקולקציה החדשה (2025) נותרה זהה לזו שאופיינה את השנים 2023-2024, כאשר רוב הפריטים עשויים משילוב של פוליאסטר וכותנה. כמות מצומצמת של בגדים בלבד עשויה מכותנה מאה אחוז. בגדי הכותנה הטהורה, על פי מומחי טקסטיל, נחשבים איכותיים ונושמים יותר, אך הם נוטים להיות פחות צמודים ומתרחבים בלבישה. בגדי הפוליאסטר והסיבים הסינתטיים, לעומת זאת, מאפשרים גזרה צמודה יותר, אך עלולים להיות פחות נוחים ופחות בריאים, במיוחד באקלים החם של ישראל.

הדילמה בין סטייל לבריאות היא לא חדשה בתעשיית האופנה. בגדים צמודים, שהפכו לסטנדרט בקולקציות מודרניות רבות, דורשים בדרך כלל שימוש בסיבים סינתטיים או תערובות עם אלסטיין, בעוד שבדים טבעיים מספקים נוחות ונשימה על חשבון הצמידות לגוף.

הבעייתיות הבריאותית של בדים סינתטיים

השימוש הנרחב בבדים סינתטיים מעלה שאלות רפואיות וסביבתיות משמעותיות. בגדים העשויים מפוליאסטר, ניילון או אקרילן, על אף היותם נוחים לתחזוקה ועמידים יותר, נחשבים בעייתיים מבחינה בריאותית. בניגוד לסיבים טבעיים כמו כותנה או פשתן, הם כמעט ואינם נושמים, כולאים חום ולחות, וגורמים להזעה מוגברת. המבנה האטום של הסיבים הסינתטיים יוצר סביבה לחה המעודדת ריבוי של חיידקים ופטריות, במיוחד בעונות החמות או באזורים סגורים של הגוף.

בדים אלה נוטים גם לצבור חשמל סטטי ולשמור על ריחות גוף אפילו לאחר כביסה. הם סופגים שומנים וזיעה אך מתקשים לשחררם, מה שהופך אותם למקור לריח לא נעים לאורך זמן. חלק מהצרכנים מפתחים רגישות או אלרגיה לחומרים הכימיים שבהם נעשה שימוש בתהליך הייצור של הבדים הסינתטיים, כגון צבעים, דבקים ומעכבי בעירה, שעלולים לגרום לפריחות, גירויי עור ותחושת צריבה.

ההיבט הסביבתי והבריאותי העמוק יותר קשור למקור הייצור של הבדים הסינתטיים. פוליאסטר וניילון עשויים מנפט, ובמגע עם חום או לחות הם עלולים לשחרר חומרים מזיקים כמו ביספנול A ופורמלדהיד, שידועים כחומרים בעלי פוטנציאל סיכון בריאותי. מחקרים מראים שכל כביסה של בגדים סינתטיים משחררת חלקיקי מיקרופלסטיק למערכות המים, וחלקיקים אלה בסופו של דבר חוזרים אל האדם דרך מזון ושתייה.

החלופות הטבעיות, כמו כותנה אורגנית, פשתן, במבוק, צמר או משי, נחשבות בריאות יותר. הן נושמות טוב יותר, רכות לעור, בעלות תכונות אנטי-בקטריאליות טבעיות, וידידותיות יותר לסביבה. סיבים טבעיים מווסתים את טמפרטורת הגוף, אינם כולאים ריחות, ואינם גורמים לגירויים כמו הסיבים הסינתטיים.

הקו העיצובי: המשכיות עם עדכון עדין

הקולקציה החדשה של רנואר משקפת המשך ברור של הקו האופנתי המזוהה עם הרשת. היא משלבת נונשלנטיות עירונית, גוונים טבעיים, ומינימליזם מודרני, עם קריצה לעולמות הרחוב והאורבניות הצעירה. הקולקציה שומרת על קו עיצובי מגובש: גזרות רפויות אך מדויקות, משחק בשכבות, ושימוש בבדים שנראים נעימים למגע. הדגש הוא על נוחות משולבת בתחכום – בגדים שנראים טוב ללא מאמץ נראה לעין.

בולט במיוחד השילוב בין פריטים גבריים ונשיים. גם בלוקים גבריים כוללים פריטים "רכים" יותר, כמו סווטרים בגווני שמנת ומכנסי ג'וגרים, ואילו הקולקציה הנשית מציגה אלמנטים של כוח וביטחון: מגפונים חדים, טופ גזור, חצאיות מבדים קשיחים.

שולטת בקולקציה פלטה ניטרלית אדמתית: חול, קאמל, בז', אפור, קרם, ג'ינס כחול בהיר וחום קפה. לעיתים מופיעות נגיעות של צבע בולט או דפוס, כמו חולצת טי עם הדפס אמנותי בצבעי כתום-ורוד, שמספקת ניגוד מעניין לשאר הקולקציה. הצבעים החמים והמאופקים תורמים לתחושה של "פרימיום יומיומי" – לבוש נגיש אך בעל נוכחות.

קולקציית הגברים: רחוב אירופי נקי

הקו הגברי מתבסס על מראה רחוב אירופי נקי, הכולל ג'ינסים רפויים, דנים דהויים ומכנסי קארגו עם כיסים גדולים. השכבות של סווטשירט עם ג'קט ג'ינס או חולצה עבה פתוחה משדרות רכות גברית מודרנית. ניכרת מגמה של "סטייל נייטרלי מגדרית" – צבעים ומרקמים שנעים בין גברי לנייטרלי, מה שתואם את טרנדי האופנה העולמיים לשנת 2025, שבהם הגבולות המגדריים באופנה מטושטשים יותר ויותר.

קולקציית הנשים: בוהו צ'יק עדכני

הפוסט קולקציית רנואר חורף 2025: אלגנטיות ונוחות עירונית הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב" חושפת תיעוד מזעזע מסניף מקדונלד'ס בשרונה, תל אביב – אחד מסניפי הרשת הגדולים במרכז העיר. הצילומים שנעשו באוקטובר 2025 מגלים תמונה עגומה של הזנחה חמורה בניקיון, אחסון מזון בתנאים מסוכנים, חסימת גישה לשירותים ציבוריים, ופגיעה באיכות הסביבה בשטח ציבורי של עיר תל אביב. הממצאים מצטרפים לשורה ארוכה של תלונות לקוחות, תביעות ייצוגיות וביקורת ציבורית נגד הרשת בישראל.

הסניף הממוקם בשרונה, אחד מאזורי המשרדים היוקרתיים בתל אביב, הפך למקום שלקוחות מתארים אותו כ"פח זבל ענק". התיעוד שערכה מערכת "מעקב" מראה סניף מוזנח ומלוכלך באופן קיצוני, כאשר הזבל מצטבר בכל פינה. הבעיה חמורה במיוחד משום שלסניף זה יש שולחנות בחוץ בפארק הציבורי, כך שהפסולת והזבל פוגעים לא רק בלקוחות אלא גם באיכות הסביבה ובשטח הציבורי של העיר.

הזבל והפסולת של מקדונלד'ס שרונה אינם נשארים בתוך הסניף. הם מתפזרים בשטח הפארק הציבורי, יוצרים מפגע סביבתי חמור ופוגעים בנוף העירוני. האחריות לכך מוטלת כולה על הנהלת הסניף, שלא מצליחה – או לא מעוניינת – לשמור על רמת ניקיון מינימלית. השטח הציבורי של תל אביב הופך למזבלה פרטית של הרשת, ללא כל התערבות מצד הנהלת הסניף.

אך בעיית הניקיון היא רק קצה הקרחון. הצילומים חשפו ממצא מדאיג במיוחד – מוצרי מזון שמחייבים קירור, כמו קרמל, הונחו על הדלפק למשך זמן רב ללא כל קירור. מוצרים אלה נועדו לשמירה בטמפרטורה נמוכה, והשארתם בטמפרטורת החדר מהווה סיכון בריאותי ממשי ללקוחות. מה שמדאיג אף יותר – לא נראה שאף אחד מצוות העובדים התעניין בכך או טרח להחזיר את המוצרים לקירור. לפי המסמכים שבידי מערכת "מעקב", העובדים כנראה השתמשו במוצרים אלה לאחר מכן, למרות שנחשפו לטמפרטורות לא מתאימות.

בעיה נוספת שמערכת "מעקב" תיעדה היא חסימת הגישה לשירותים. ביום הצילומים, השירותים של הסניף היו חסומים לחלוטין על ידי שליחי וולט שעמדו במקום. המצב הזה מנע מלקוחות רגילים להשתמש בשירותים, וביתר חומרה – גם אנשים עם מוגבלות לא יכלו לגשת לשירותים הנגישים. חסימת גישה לשירותים ציבוריים, ובפרט לנכים, היא הפרה חמורה של זכויות הציבור ושל חוקי הנגישות בישראל. השליחים חסמו את כל המעבר, והנהלת הסניף לא עשתה דבר כדי לפתור את המצב.

הממצאים של מערכת "מעקב" אינם מפתיעים כשבוחנים את ביקורות הלקוחות. הסניף מחזיק בציון נמוך במיוחד של 3.4 מתוך 5 בגוגל ביזנס.

אמנם הציון אינו הנמוך ביותר בקרב סניפי הרשת – סניף התחנה המרכזית מחזיק בציון עוד יותר ירוד של 2.8 – אך זה לא עושה את המצב יותר טוב. הביקורות עצמן מספרות סיפור קשה של שירות גרוע, מזון ירוד, והתעלמות מלקוחות.

עומר נורי כתב בביקורת שלו: "הזמנתי ארוחת נאגטס הציפס מרגיש מאתמול קר ויבש ולא טעים, אמרתי לעובד הוא אמר שאין ה מה לעשות זה הרגע יצא מהשמן. בנוסף שתיתי קולה זירו אחרי שלוש שלוקים נגמר לא הבנתי למה כי זה כןס בינונית וגיליתי שהכוס הייתה מפוצצת קרח עד הסוף ואמרתי לעובדת היא אמרה שזה לא בעיה שלה וזה חוצפה גועל נפש של שירות לא אחזור לשם חוצפה מטורפת". התיאור הזה חושף לא רק בעיית איכות במזון אלא גם יחס מזלזל של העובדים כלפי הלקוחות, שמעזים להתלונן על מזון לא טרי ושתייה שכמעט כולה קרח.

אלדד ברנר תיאר חוויה דומה של שירות גרוע: "השירות הכי גרוע שקיבלתי שכחו מספר פריטים במנות התעלמו ממני כשפניתי אליהם – פשוט התחילו לאחר שפניתי שיחה עם קלוגה מולי והתעלמו ממני – פינות הישיבה מטונפות פחים מלאים". גם כאן מתגלה תמונה של התעלמות מוחלטת מהלקוח, ניקיון גרוע ושירות מתחת לכל ביקורת. העובדים מעדיפים לשוחח ביניהם מאשר לטפל בלקוח שמחכה להם.

עידו דוברט הביע תסכול עמוק: "סניף עלוב. מכונת השייקים מקולקלת אבל לא דואגים להסיר את זה מהתפריט בעמדת השירות העצמי. אחר כך הם לא יודעים ךזכות אותי על השייק אז במקום זה מזכים בכל ההזמנה ועושים הזמנה חדשה. אומרים שיש צעצוע מיינקראפט ואחר כך מתברר שאין. הצ'יזבורגר מגיע עם גבינה לא מותכת. שולחים אותם לחמם וגם אחרי החימופ הנוסף הגבינה לא מותכת. שכחו לתת קופסא הפי מיל וארזו את הפריטיפ בשקית. פאתטי". הביקורת חושפת אי-סדר ארגוני מוחלט, ציוד מקולקל שנשאר בשימוש, הבטחות שווא ללקוחות, ומזון שלא מוכן כראוי.

ולדיסלב ירושבסקי תיאר אווירה לא נעימה: "שומעים קללות בערבית מהמטבח, עובד דיבר איתי לא יפה. לא דומה למקדונלד׳ס של אירופה בכלל". הביקורת מצביעה על בעיות בתרבות הארגונית ובהתנהלות הצוות במטבח, כשהלקוחות נחשפים לקללות ולשפה גסה.

אהרון קוריץ' סיכם את המצב בצורה הברורה ביותר: "המקום עצמו הוא פח זבל, מעסיקים אנשים שלא יודעים לעבוד אם הייתי יכול לדרג 0 הייתי עושה את זה. כרגיל לא משהו חדש מתי ילמדו לתת שירות?".

לקריאת כל הביקורות – לחץ כאן

הבעיות בסניף שרונה אינן אירוע בודד, אלא חלק מדפוס רחב יותר של בעיות שמלוות את מקדונלד'ס בישראל. הרשת נקלעה בשנים האחרונות למספר תביעות ייצוגיות שעסקו בזכויות צרכנים. כבר ב-2020 הוגשה תביעה ייצוגית נגד אלוניאל בע"מ, הזכיינית של מקדונלד'ס בישראל, בטענה שהחברה הפרה את חובת ההסבר ללקוחות בכך שמחירי ההזמנה באפליקציה ובמשלוח גבוהים יותר מאשר מחירי ההזמנה במקום. הוזכרו עלויות משלוח שלא הוסברו כראוי ללקוחות, והחברה "ככל הנראה" פעלה באופן שמטעה את הציבור.

במסגרת הסדר, הוצע ללקוחות לבחור מתוך שלוש אפשרויות פריט חינמי בהזמנה מקוונת. אולם התביעה המשמעותית ביותר עסקה בנושא שונה לחלוטין – גביית תשלום עבור "הגדלת ארוחה מלאה" שכללה תוספת ושתייה, אף שההגדלה למעשה לא בוצעה או בוצעה חלקית בלבד. התובענה הייצוגית הוגשה בידי עמרי גרופר, ובית המשפט אישר בחלקה את בקשת האישור לתובענה כייצוגית.

ב-21 באוגוסט 2022 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. על פי ההסדר שאושר ב-19 בנובמבר 2023, שווי הפיצוי הכולל עמד על 1.3 מיליון שקלים, והיה אמור להינתן ללקוחות במהלך תקופה של 18 חודשים. החברה הכחישה את הטענות אך הסכימה לפשרה לאחר הליך גישור בפני השופט בדימוס יצחק ענבר, מבלי להודות באחריות.

לעיון בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי – לחץ כאן

תנאי הפשרה כללו מנגנון אוטומטי לפיצוי: כל לקוח שיזמין ארוחה הכוללת בקבוק מים יקבל פיצוי בהתאם – בקבוק 500 מילילטר יוחלף בבקבוק 750 מילילטר, בקבוק 750 מילילטר יוחלף בבקבוק ליטר אחד, ובקבוק ליטר אחד יזכה את הלקוח בהנחה של שקל אחד. הפיצוי היה אמור להינתן אוטומטית בעת קבלת ההזמנה, עד למיצוי סכום הפיצוי הכולל. אם לא יומש הסכום במלואו, יתרתו הייתה אמורה להיות מועברת לקרן הציבורית לפי סעיף 27א' לחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט העניק להסדר תוקף של פסק דין, הקובע מעשה בי דין – כלומר, סיום מוחלט של כל התביעות בנושא זה מצד חברי הקבוצה.

בנוסף לתביעות הצרכניות, הוגשה פעם בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד זכיינית מקדונלד'ס בישראל בטענה ל"הזנחה חמורה וממושכת בניקיון הסניפים". הממצאים של מערכת "מעקב" מעלים את החשד שהבעיה לא נפתרה, לפחות לא בסניף שרונה. בשנת 2024 אירעה תפנית משמעותית – מקדונלד'ס קורפוריישן, החברה האמריקאית הראשית, הודיעה כי תרכוש את כלל 225 הסניפים בישראל מידי הזכיינית אלוניאל. כלי התקשורת פירשו זאת כחלק מהשפעות הבויקוטים והלחצים הציבוריים על הרשת בישראל ובעולם.

הלחצים הבינלאומיים החלו בנובמבר דצמבר 2023, כאשר דווח כי זכיינית מקדונלד'ס בישראל העניקה אלפי ארוחות חינם לחיילי צה"ל. המהלך הזה הוביל למחאה מצד קבוצות שונות וקריאות לביצוע בויקוטים בינלאומיים נגד הרשת. החברה המרכזית של מקדונלד'ס הודיעה כי זהו "השפעה משמעותית" על השוק באזור המזרח התיכון וצפוי כי הביצועים הבינלאומיים ייפגעו. העברת הבעלות על הסניפים בישראל מידי הזכיינית המקומית לחברה האמריקאית הראשית נתפסה כניסיון לצמצם את הנזק למותג.

ביקורת רחבה על הרשת קיימת גם בהקשר של זכויות צרכנים וסנקציות. באתר וויקיפדיה, בערך על הביקורת על מקדונלד'ס, צוין כי הרשת ספגה ביקורות גם בשל תנאי עבודה, איכות מזון, השפעה סביבתית ועוד. במישור הצרכני הישראלי, ההליך שהוביל להסדר התביעה מראה כי גם בישראל קיימת מודעות לפגיעה אפשרית בזכויות הצרכן. כתבה של רויטרס פרסמה כי הרשת ספגה ביקורת על מתן ארוחות חינם לחיילים, והוזכרו גם קריאות לבחינת השפעה על המכירות ועל המותג.

בדיווח נוסף נכתב כי השרשרת בארצות הברית נדרשה לשלם פיצוי בסך כ-800,000 דולר לילדה שנכוותה מנאגט רותח בסניף מקדונלד'ס בפלורידה. הסיפור הזה מזכיר את המקרה המפורסם של סטלה ליבק שקיבלה כוויות קשות מקפה של מקדונלד'ס ב-1992, והוא מראה שבעיות בטיחות באיכות המזון וטמפרטורתו אינן חדשות לרשת.

מערכת "מעקב" שלחה לסניף שרונה פניה מפורטת בקשר לכל הטענות הקשות שתועדו. הפניה כללה את הממצאים על הניקיון, אחסון המזון, חסימת השירותים, תנאי ההיגיינה באזור הכנת האוכל, והפגיעה בסביבה הציבורית. התגובה של הנהלת הסניף הייתה קצרה ומתחמקת: "אני מגיב" – וזהו. לא היה שום ניסיון להתמודד עם הטענות, לא הבטחה לתקן את המצב, לא התנצלות כלפי הלקוחות. רק שתי מילים שמטרתן כנראה להראות שהפניה התקבלה, אך בלי שום כוונה לעשות משהו בנידון.

התגובה הזאת אינה מפתיעה כשבוחנים את התמונה הכללית. סניף שמצוי במצב כל כך גרוע, שהלקוחות מתארים אותו כ"פח זבל", וששום אחד לא מתעניין לתקן את המצב למרות שהבעיות בולטות לעין כל, כנראה לא יגיב באופן רציני לפניות. הנהלת הסניף – או אולי הנהלת הרשת כולה – מעדיפה להתעלם מהבעיות, להמשיך לפעול כרגיל, ולקוות שהלקוחות ימשיכו להגיע למרות הכל. הגישה הזאת אינה רק חוסר אחריות כלפי הצרכנים, אלא גם סיכון בריאותי וסביבתי.

השאלה המרכזית שעולה מהתחקיר היא: מי אמור לפקח על המצב הזה? משרד הבריאות אמון על בדיקת תקני היגיינה במסעדות, אך ברור שאם בדיקות כאלה נעשות, הן אינן מספיקות או שהן נעשות בתדירות נמוכה מדי. העירייה אמורה להיות אחראית על הניקיון בשטחים הציבוריים, אך לכאורה אין פיקוח על הזבל שמקדונלד'ס מפזרת בפארק. הרשת עצמה – שעברה מידי הזכיינית המקומית לשליטת החברה האמריקאית – אמורה להיות מעוניינת בשמירה על המוניטין שלה, אבל נראה שזה לא מספיק.

הממצאים של מערכת "מעקב" אינם רק חשיפה של בעיות בסניף בודד. הם חושפים כשל מערכתי – כשל של הרשת לשמור על תקנים, כשל של הרגולטורים לפקח, וכשל של הציבור שממשיך להגיע למקום הזה למרות כל האזהרות. הביקורות של הלקוחות מספרות את הסיפור בצורה ברורה: מזון לא טרי, שירות גרוע, התעלמות מתלונות, ניקיון מזעזע. ועדיין, הסניף ממשיך לפעול, ללא שום שינוי משמעותי.

התביעות הייצוגיות שהוגשו בעבר נגד הרשת הסתיימו בהסדרי פשרה, אך נראה כי לא הובילו לשינוי מהותי בהתנהלות החברה. במסגרת ההסכמות התחייבה הרשת לפצות לקוחות בגין מקרים של אי הגדלת ארוחות וכדומה.

הלקחים מהתחקיר הזה חורגים מסניף בודד או מרשת בודדת. הם מדברים על תרבות של אדישות – אדישות של בעלי עסקים לזכויות הצרכנים, אדישות של רגולטורים לאכיפת החוק, ואדישות של הציבור לתנאים שבהם הוא צורך מזון. כל עוד הציבור ימשיך להגיע למקומות כאלה, כל עוד הרגולטורים לא יאכפו את התקנים בצורה קפדנית, וכל עוד הרשתות יוכלו "לצאת" בהסדרי פשרה ללא הודאה באחריות – המצב לא ישתנה.

סניף מקדונלד'ס בשרונה אינו סתם מקרה של רשלנות בניקיון. הוא סמל למערכת שלמה שכשלה – מערכת שבה רשתות מזון גדולות יכולות להתעלם מתקני בריאות ובטיחות, לטעון "אני מגיב" בתגובה לתלונות קשות, ולהמשיך לפעול כאילו כלום לא קרה. הצרכנים מגיעים, מקבלים שירות גרוע ומזון לא איכותי, מתלוננים בביקורות, ובסופו של דבר – שום דבר לא משתנה. הרשת ממשיכה להפיק רווחים, העובדים ממשיכים לעבוד באותם תנאים, והסניף ממשיך להיות "פח זבל ענק", כדברי אחד הלקוחות.

התיעוד שערכה מערכת "מעקב" משאיר שאלות רבות פתוחות. האם משרד הבריאות יערוך בדיקה מעמיקה בסניף? האם העירייה תדרוש מהרשת לשמור על ניקיון בשטח הציבורי? האם הלקוחות יפסיקו להגיע עד שהמצב ישתפר? התשובות לשאלות האלה יקבעו אם התחקיר הזה יוביל לשינוי אמיתי, או שהוא יצטרף לרשימה הארוכה של חשיפות שמשאירות את המערכת כמות שהיא – שבורה, אדישה, ומתפקדת רק בשביל הרווח, לא בשביל הצרכן.

מי שיבקר בסניף מקדונלד'ס שרונה בימים הקרובים יוכל לראות בעצמו אם המצב השתנה. האם השולחנות נקיים יותר? האם המזון מאוחסן כראוי בקירור? האם השירותים נגישים לכולם? האם הזבל כבר לא מתפזר בפארק הציבורי? האם העובדים עובדים עם כפפות? האם יש מענה ממשי לתלונות, ולא רק "אני מגיב"? התשובות לשאלות האלה יקבעו אם התחקיר הצליח להניע שינוי, או שהוא נשאר עוד כתבה שקוראים, מתרגזים קצת, ושוכחים. הכדור עכשיו במגרש של מקדונלד'ס, של הרגולטורים, ושל הצרכנים עצמם.

הפוסט סניף "פח זבל": תיעוד מזעזע ממקדונלד'ס שרונה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעידן של תחרות קשה בין פיצריות בתל אביב, רבות מהן מתיימרות להיות הזולות ביותר בעיר. אך מה באמת קורה כאשר בודקים את המחירים בפועל? בדיקה מקיפה שערכנו חשפה פער משמעותי בין הטענות השיווקיות לבין המציאות בשטח.

הבדיקה כללה ארבע פיצריות מובילות בתל אביב: "ג'אפה פיצה קיטשן", "דומינוס פיצה", פיצה "רומא" ופיצה "אוליב". כל פיצרייה נבדקה על פי מספר קריטריונים: זמני המתנה בטלפון, איכות השירות, המחירים המוצגים ברשתות החברתיות לעומת המחירים בפועל, וכמובן טעימה של המוצר הסופי.

תוצאות הבדיקה חושפות תמונה מעניינת.

פיצריית "ג'אפה פיצה קיטשן" הציגה רמת שירות וביצועים נאים בכלל המדדים. זמני ההמתנה למענה טלפוני היו קצרים במיוחד – כשבע שניות בלבד – והנציג שהתייצב לשיחה הפגין תרבותיות, אדיבות ומקצועיות מרשימה.

בפלטפורמת Google Business מופיע טווח מחירים של 40–60 שקלים, נתון שמקורו בדיווחי משתמשים ולא בהגדרה רשמית של העסק עצמו. דירוגה של הפיצרייה עומד על 4.8 כוכבים, עם כ־95% ביקורות חיוביות – נתון המעיד על שביעות רצון גבוהה במיוחד מצד הלקוחות.

ואולם, במבחן המחירים בפועל התמונה מורכבת יותר: הפיצה הבסיסית הזולה ביותר הוצעה ב־64 שקלים ללא תוספות, כאשר כל תוספת כרוכה בתשלום נוסף של 5 שקלים.

פיצריית "רומא" הפתיעה במיוחד בזמני ההמתנה הקצרים – כ־חמש שניות בלבד עד למענה. השירות היה ענייני, מקצועי ונעים. על פי נתוני Google Business, המחיר הממוצע למשלוחי פיצה נע בין 20 ל־40 שקלים, מידע שדווח על ידי משתמשים. דירוגה של הפיצרייה בפלטפורמה עומד על 4.3 כוכבים: רוב הביקורות חיוביות, אך ישנן גם מספר ביקורות שליליות.

במחירים בפועל, פיצה משפחתית הוצעה ב־62 שקלים, כאשר כל תוספת כרוכה בתשלום נוסף של 5 שקלים. פיצה בגודל XL נמכרה במחיר של 77 שקלים, ותוספות לגודל זה עמדו על 7 שקלים כל אחת.

פיצריית "דומינוס פיצה" הציגה תוצאות מאכזבות בכל הקריטריונים שנבחנו. זמני ההמתנה הטלפוניים היו הארוכים ביותר – כעשר דקות בסניף פרונטין. כאשר נציג סוף־סוף ענה, נדרשה המתנה נוספת של שלוש דקות, לאחר שהסתפק באמירה: "דומינוס פיצה, רגע בבקשה".

רמת השירות לא עמדה בסטנדרטים המקצועיים: בכל אחת מן השיחות טען הנציג כי אינו שומע היטב, ובמשך דקות ארוכות לא ניתן היה לקבל מענה פשוט בנוגע למחיר פיצה משפחתית. רק לאחר עיכוב ממושך נמסר כי המחיר עומד על 72 שקלים, כאשר כל תוספת כרוכה בתשלום נוסף של 5 שקלים.

בפלטפורמת Google Business משקף הדירוג את החוויה – 2.9 כוכבים בלבד – בליווי מספר רב של ביקורות שליליות.

פיצה "אוליב" הציגה שילוב מרשים של מהירות ומקצועיות. זמני המתנה בטלפון היו כעשר שניות והמענה היה מקצועי ומדהים. בגוגל ביזנס מופיע מחיר של 20-40 שקלים לאדם, מידע שדווח על ידי 14 משתמשים. רוב הביקורות בגוגל ביזנס היו חיוביות. במבחן המחירים, פיצה משפחתית עלתה 59 שקלים בלבד ללא תוספות, כאשר כל תוספת עולה 5 שקלים. המבצע המיוחד של המקום מציע פיצה ענקית בגודל XL עם שתי תוספות וקולה בעלות 79 שקלים – הצעה המהווה ערך מעולה.

בכדי לבחון את איכות המוצר מעבר למחיר, הוזמנה פיצה מ"אוליב" במסגרת המבצע של 79 שקלים. השירות המשיך להיות מצוין גם בשלב זה – הנהג הגיע לכתובת תוך פחות מ-15 דקות עם פיצה חמה, מלווה בארבעה סוגי רטבים שונים. השליח היה נעים ותרבותי, והפיצה עצמה הציגה טעם מעולה שבלט מעל השאר.

פיצריית "אוליב" תפסה את המקום הראשון בדירוג, ולא בכדי: היא מציעה את המחירים הזולים ביותר בתל־אביב, לצד טעם עשיר ומשובח. לא מצאנו פיצה אחרת בעיר במחיר של 59 ש"ח בלבד – כולל משלוח.

את טעמה הנפלא של הפיצה קשה לתאר במילים, אולם ניתן לקבוע בבירור כי מדובר בפיצה יוצאת דופן באיכותה. נראה כי הבצק והרוטב מוכנים במקום, ולא מדובר במרכיבים תעשייתיים או קפואים. הפיצה נדיבה בכמות הגבינה (כפי שהוזמנה), בעלת בצק דק המזכיר פיצה איטלקית אמיתית, נקייה משומנים מיותרים ומעוטרת בעלי בזיליקום טריים.

רמת התיבול מדויקת: המלח במידה הנכונה, והטעם נשמר גם לאחר קירור וחימום מחדש – עדות לאיכות גבוהה במיוחד. התחושה הכללית היא כי מדובר ביצירה קולינרית של שף מן השורה הראשונה.

משכך, אין זה מפתיע כי פיצריית "אוליב" זכתה במקום הראשון. בקרוב תוענק לבית העסק תעודת הוקרה רשמית מטעם "מעקב" על הישג זה.

• צילום מתוך הזמנה מספר 27-001-009, תעודת משלוח מספר 14687 – פיצריית "אוליב"

הבדיקה מגלה פער ניכר בין המחירים המפורסמים ברשתות החברתיות לבין המחירים בפועל. בעוד שחלק מן העסקים נשענים על מחירונים שמקורם בדיווחי משתמשים ולא בהגדרת העסק עצמו, הצרכנים נאלצים להתמודד עם הפתעות לא נעימות בעת ההזמנה. כך, "דומינוס פיצה" שהציגה עצמה כזולה בפרסומיה, נמצאה בפועל היקרה ביותר, ואילו "אוליב פיצה" בלטה כמשתלמת ביותר, הן במחיר והן באיכות השירות.

תופעה נוספת שעלתה מהבדיקה היא הקשר בין איכות השירות לבין הדירוג ברשתות החברתיות. העסקים עם הדירוג הנמוך ביותר הציגו גם את השירות הגרוע ביותר, בעוד שאלו עם הדירוג הגבוה התממשו גם בפועל.

לצרכנים המבקשים פיצה זולה ואיכותית בתל־אביב, הממצאים מלמדים כי רצוי להשקיע מעט זמן בבדיקת המחירים בפועל, ולא להסתמך אך ורק על נתונים המתפרסמים ברשתות החברתיות. גם פרמטרים כגון זמני ההמתנה במענה הטלפוני ואיכות השירות עשויים לשמש אינדיקציה מהימנה לאיכות הכוללת של בית העסק.

המסקנה הברורה העולה מן הבדיקה היא שבעולם התחרותי של פיצריות תל־אביב, אין די בהצהרות פרסומיות בדבר מחירים נמוכים; לא אחת מתברר כי המציאות שונה מן התדמית. צרכנים מודעים יעדיפו לאמת מראש את הנתונים ולא להסתפק בסיסמאות שיווקיות.

במקרה הנוכחי, פיצריית "אוליב" בלטה לטובה, כשהיא מציעה שילוב מאוזן של מחיר הוגן, שירות אדיב ומקצועי ואיכות קולינרית גבוהה. לעומתה, "דומינוס פיצה" הציגה תוצאות מאכזבות בכל אחד מן המדדים שנבדקו.

הפוסט פיצה זולה בתל אביב: מי באמת הכי זול? הופיע לראשונה ב-מעקב.

סניף סופר פארם במשה דיין 2 בתל אביב עורר זעם בקרב עשרות לקוחות ביום שישי האחרון, כאשר נשאר סגור למשך שעות ארוכות מעבר לשעת הפתיחה המוצהרת. המקרה החמור מדגיש דפוס התנהלות בעייתי שלפי לקוחות הסניף חוזר על עצמו באופן קבוע.

הסניף, אשר נועד לפתוח את שעריו בשעה 08:00 בבוקר, נותר נעול ומסוגר לכל הפחות עד שעות הצהריים, וזאת בלא כל התרעה מקדימה או הסבר הולם ללקוחות הניצבים בהמתנה מחוץ למבנה. צוות "מעקב" שהה במקום החל משעה 08:00 ועד לשעה 10:00; במהלך פרק זמן זה, כחמישים איש המתינו לשווא לפתיחת שערי הסניף, ובהם קשישים המתגוררים במעון האבות הסמוך וחולים הנזקקים לתרופותיהם.

"הרוקח בדרך מצפון, בלי רוקח אין אישור לפתוח", כך צעקה אחת העובדות מהמחסן בשעה 09:15, כאשר לקוחות ממתינים החלו לדפוק על דלתות הסניף בזעם. העובדת לא טרחה לצאת אל הלקוחות או להתקרב לדלת, אלא צעקה מהמחסן באדישות מוחלטת – התנהלות שמשקפת זלזול וחוסר כבוד בסיסי.

מקרה מטריד במיוחד היה של חולה סרטן שהגיע לסניף בשעה 08:15 כדי לאסוף טיפול תרופתי קריטי שהוזמן מראש לסניף זה בלבד. האיש, שנראה סובל מכאבים קשים, נאלץ להמתין שעות ארוכות ללא כל מענה או התייחסות.

הזלזול המופגן בלקוחות ניכר גם בהעדר התקשורת המינימלית – הטלפונים של הסניף לא נענו, לא הוצב פתק על הדלת שיידע את הלקוחות על שעת הפתיחה הצפויה, ולא ניתנה כל הודעה אוטומטית במענה הטלפוני. כל זאת למרות שמנהלי הסניף ידעו על האיחור הצפוי בפתיחה.

העובדה שהסניף מציג באתר הרשת ובגוגל שעות פתיחה החל מ-08:00 בבוקר, בעוד שבפועל נפתח באיחור ניכר, עולה לכאורה כדי הטעיית הציבור על פי חוק הגנת הצרכן. סעיף 2 לחוק קובע במפורש כי אסור לעוסק להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי בעסקה, כולל מועד מתן השירות.

עורך דין שעמו שוחחנו אישר כי ללקוחות שהמתינו לשווא יש עילה משפטית לפנות לבית המשפט. "אולי פסק דין משמעותי ילמד את הרשת לכבד את לקוחותיה", ציין המומחה המשפטי.

סופר פארם, רשת שהפכה לאימפריה בזכות לקוחותיה, מציגה בסניף זה תמונה עגומה של זלזול שיטתי. סקירת הביקורות בגוגל ביזנס מגלה כי הסניף מדורג 3.4 מתוך 5 כוכבים בלבד – ציון נמוך יחסית שמשקף את חוסר שביעות הרצון של הלקוחות.

שרון כפיר כתבה בביקורתה: "סניף מעפן. תמיד תמיד תמיד יש תור בבית מרקחת, תמיד צריך לחכות, מי ישמע מחלקים שם קנאביס בחינם או משהו כזה. הזדמנות אונליין לסניף- כבר עדיף להמתין למשיח הוא יגיע יותר מהר. מי שבמחסן אף פעם לא שומע את ההודעה, היום היה שיא שפשוט מי שהייתה במחסן לא ענתה לטלפונים ובטח שלא טרחה להביא את ההזמנה, חיכיתי איזה רבע שעה ובסוף ויתרתי. בשביל מה בכלל לתת את האופציה להזמין אונליין אם אף אחד לא מוציא את ההזמנה ואני גם ככה מחכה בתור? סניף מעפן שלא נותן שירות נורמלי זה סניף שמזלזל בלקוחות שלו".

שרית מזרחי התלוננה על יחס מזלזל מצד אחת הרוקחות: "בבית מרקחת ישנה רוקחת בשם אנואר עבד אשר רוב הזמן מגלגלת עיניים ללקוחות, מתנהגת ממש לא יפה ונותנת הרגשה של חוסר רצון לעבוד ומין סלידה כזאת מאנשים. בנוסף, נוהגת בקביעות לעצור באמצע חשבון עם לקוח כשכבר התחילה לשרת אותו ולעבור ללקוח אחר וזאת לאחר שמראה ללא שום הסתרה את הקשר הידידותי של עם הלקוח החדש. אינני הלקוחה היחידה שחושבת כך ואני שומעת על הרבה אם לא המון אנשים שמתלוננים עליה".

תמי תמר הוסיפה: "גועל נפש של רוקחים. קומונה שמחליטים את מי לקבל. אחרי 3 לקוחות אמרתי להם למה אתם לא מעבירים לפטור מהתור… מה עונה לי הרוקח? שלא הגיע המספר… למה אני צריכה לריב עם רוקחים כל פעם שאני מגיעה לשם?".

עמית בר-צדק היה חריף אף יותר: "לא להגיע אם לא חייבים: סניף מלוכלך, תור ענק בבית המרקחת, שירות גרוע, רוקחים לא מקצועיים שטועים בתרופות ועוד. להימנע ככל שאפשר".

• לקריאת כלל התגובות ולהשארת ביקורת – לחץ כאן

סניף סופר פארם במשה דיין 2 ממוקם בקרבת בית אבות, כאשר רבים מהקשישים מתקשים פיזית להגיע למקום. עבורם, הגעה לסניף סגור מהווה לא רק אכזבה אלא גם נטל פיזי וכלכלי, במיוחד כאשר נאלצים לשלם על נסיעה באוטובוס או על חניה, רק כדי לגלות שהמקום אינו מספק את השירות המובטח.

העובדה שהרשת אינה מגיבה לביקורות השליליות בגוגל ביזנס מחריפה את התחושה שאין אוזן קשבת לתלונות הלקוחות. בניגוד למצופה מרשת בסדר גודל של סופר פארם, נראה כי אין מנגנון אפקטיבי לטיפול בתלונות או לשיפור השירות בסניפים בעייתיים.

חוק הגנת הצרכן מגדיר במפורש את איסור הטעיית הצרכן, שנועד להבטיח כי הצרכן יקבל מידע מלא ואמיתי לפני ואחרי ביצוע עסקה. האיסור חל על כל מעשה או מחדל שעלול להטעות את הצרכן ביחס לכל עניין מהותי בעסקה.

על פי החוק, בין הפרטים המהותיים נכללים מועד ומקום האספקה של המוצר או השירות. במקרה של סופר פארם במשה דיין, המחדל של אי-פתיחת הסניף בשעה המוצהרת, ללא הודעה מוקדמת או הסבר ראוי, עשוי להוות הפרה של החוק.

מקרים כגון אלה מעלים את השאלה: האם הגיע הזמן שלקוחות יפסיקו לפקוד את הסניף או אף יפנו לערכאות משפטיות כדי לקבל את השירות הראוי? האם רק תביעות משפטיות יובילו את הרשת לשפר את השירות ולכבד את לקוחותיה?

עבור חולים הזקוקים לתרופות באופן דחוף, קשישים המתקשים בניידות, והורים לילדים קטנים שמחכים שעות בחוץ – השאלה הזו אינה תיאורטית. מדובר בפגיעה ממשית בזכותם לקבל שירות הוגן ומכבד, כפי שמתחייב לא רק על פי חוק, אלא גם על פי נורמות בסיסיות של יחסי עסק-לקוח.

סופר פארם, כרשת מובילה בתחומה, נושאת באחריות מוגברת לספק שירות ראוי, במיוחד כשמדובר בשירותי בית מרקחת החיוניים לבריאות הציבור. ההתנהלות המתוארת בסניף משה דיין מצביעה על כשל מערכתי שדורש התייחסות דחופה מצד הנהלת הרשת.

התנהלות זו מקוממת במיוחד לאור העובדה שרשת סופר פארם מציגה עצמה כמובילה בתחום הפארם והבריאות. הפער בין התדמית למציאות בשטח משקף חוסר רגישות לצרכי הלקוחות וזלזול בזמנם ובכבודם.

למרות פניות חוזרות ונשנות של לקוחות, נראה כי הרשת אינה עושה די כדי לשפר את השירות בסניף הבעייתי. השאלה היא האם ההנהלה הבכירה של סופר פארם מודעת למצב, והאם היא מוכנה לנקוט בצעדים משמעותיים כדי לשנות את המצב.

העובדה שהרשת אינה מגיבה לביקורות השליליות, אינה דואגת לעדכן את שעות הפתיחה האמיתיות באתרים השונים, ואינה מספקת פתרונות ללקוחות הממתינים בחוץ, מעלה שאלות קשות לגבי מחויבותה ללקוחותיה.

בסופו של דבר, רשת סופר פארם הפכה לאימפריה רק בזכות לקוחותיה. האם הגיע הזמן שהלקוחות יצביעו ברגליים ויבחרו ברשתות מתחרות שמעניקות יחס טוב יותר? האם רק אז תבין הרשת את חומרת המצב ותפעל לשיפור השירות?

התנהלות הסניף במשה דיין אינה רק עניין של נוחות הלקוחות, אלא נוגעת לסוגיות מהותיות של אמון, כבוד, וציות לחוק. כרשת המספקת שירותי בריאות חיוניים, האחריות של סופר פארם כלפי לקוחותיה גדולה במיוחד, ולכן האכזבה והזעם מהיחס המזלזל גדולים אף הם.

רק הזמן יגיד האם הרשת תשכיל להפנים את המסר ולשפר את השירות, או שמא תמשיך להתעלם מהביקורת ותשלם את המחיר בנטישת לקוחות מאוכזבים. בינתיים, לקוחות הסניף במשה דיין ממשיכים לסבול מיחס מזלזל ושירות לקוי, תוך הפרה לכאורה של זכויותיהם כצרכנים.

תגובות:

רשת סופר־פארם נמנעה מלהשיב לפניותינו בדוא״ל

הפוסט סניף סופר-פארם דרך בר לב ת"א – דורס את כבוד לקוחותיו הופיע לראשונה ב-מעקב.

רשת אליאסי משקאות, מציגה סטנדרטים חדשים בתחום המכירה המקוונת של משקאות אלכוהוליים בישראל. הרשת, שהחלה את דרכה כעסק משפחתי, מפעילה כיום ארבעה סניפים פיזיים – שלושה בתל אביב ואחד בחולון – לצד פלטפורמה דיגיטלית מתקדמת.

במסגרת בדיקה שערך מדור "המבקר", נבחנה חווית הקנייה הדיגיטלית באתר אליאסי משקאות. הממצאים מעידים על מערכת הזמנות מקוונת המשלבת יעילות תפעולית עם בטיחות מירבית. האתר מיישם מנגנוני אימות גיל קפדניים, המבטיחים כי כל הרוכשים הם מעל גיל 18, בהתאם לדרישות החוק.

מערך השירות של החברה מציג ביצועים גבוהים במיוחד בתחום המשלוחים המהירים. החברה מספקת שירות משלוחים "מהיום להיום" באזור גוש דן, כשזמני האספקה מדויקים ועומדים בהתחייבות החברה. מוקד שירות הלקוחות נמצא זמין עם זמני המתנה מינימליים, כשהצוות המקצועי מספק מענה מקיף לכל פנייה.

האתר עצמו מציג ממשק משתמש נקי ואינטואיטיבי, נטול פרסומות מפריעות, המאפשר התמצאות קלה וביצוע הזמנות באופן פשוט ומהיר. מערכת ביטול העסקאות פועלת ביעילות ומאפשרת גמישות מרבית ללקוחות.

במקרה שהלקוח מעוניין לבטל את העיסקה, התהליך יתבצע במהירות וביעילות תוך הקפדה על שביעות רצונו המלאה של הלקוח.

באליאסי קיימת חשיבות עליונה להתקדמות מתמדת, במטרה לספק ללקוחות את השירות והמוצרים ברמה הגבוהה ביותר.

ברמת המוצרים, אליאסי מציעה מגוון רחב של משקאות אלכוהוליים, החל מיינות איכותיים, דרך ויסקי, ג'ין וברבן, ועד לאפריטיפים וקוקטיילים מוכנים. המחירים מוצבים ברמה תחרותית, המנגישה את המוצרים האיכותיים לקהל רחב של צרכנים.

החברה, שהחלה כמיזם משפחתי של חברת אחים אליאסי, התפתחה לאורך השנים והתמקצעה בתחום חנויות היין החל משנת 2007. כיום, הרשת משלבת את המסורת המשפחתית עם חדשנות טכנולוגית, כשרוב בני המשפחה עדיין מעורבים בפעילות העסקית.

בנוסף לפעילות המקוונת, החברה מקיימת טעימות חופשיות בסופי שבוע ואירועי יין ואלכוהול מיוחדים, המאפשרים ללקוחות להתוודע למגוון המוצרים ולפתח את טעמם האישי. צוות מקצועי מנהל את החנויות ומספק ייעוץ אישי ללקוחות.

אליאסי משקאות ממשיכה להתפתח ולהתאים את שירותיה לצרכי השוק המשתנים, תוך שמירה על האיזון בין חדשנות טכנולוגית לשירות אישי ומקצועי. החברה מדגישה את מחויבותה להתפתחות מתמדת, במטרה לספק ללקוחותיה את השירות והמוצרים הטובים ביותר בשוק המשקאות הישראלי.

מעקב מעניק ציון מתוך עשר נקודות, כאשר הציון המרבי – עשר נקודות – מוענק להזמנות המבוצעות באמצעות האינטרנט בלבד, מבלי שחברינו הגיעו לחנות.

ראוי לציין כי מעטים העסקים המשיגים את הציון הגבוה.

הפוסט אליאסי משקאות: הזמנת פתע חושפת את האמת הופיע לראשונה ב-מעקב.

כפי שנצפה ותועד, סניף קרפור באור יהודה מקיים מערכת הטעיה שיטתית וחמורה כלפי ציבור הצרכנים. תחקיר "מעקב" חושף תמונה מדאיגה של זלזול קיצוני בציבור הצרכנים בכלל ובשומרי המסורת בפרט. הסניף פועל ללא השגחה כשרותית כלל, תוך הצגת מצג שווא של כשרות, ומתנהל בתנאי היגיינה ירודים ביותר.

תיעוד בלעדי של מערכת "מעקב" חושף את המציאות המזעזעת בסניף: זבובים מתעופפים בחופשיות על מוצרי המאפה, כולל לחם, פיתות וחלות. נוכחות השרצים על המזון אינה רק בעיה תברואתית חמורה – זבובים ידועים כמעבירי מחלות, חיידקים ופרזיטים מסוכנים – אלא גם הפרה חמורה של דיני הכשרות, שכן בהלכה היהודית שרצים נחשבים טמאים.

הרב יאיר מתוקי, הממונה על הכשרות מטעם רבנות אור יהודה, מאשר: הסניף פועל ללא תעודת כשרות מתחילת 2025, לאחר שלא חידש את התעודה שפגה בתאריך 31.12.24. למרות זאת, ממשיכה הרשת להטעות את הציבור ולהציג מצג שווא של כשרות.

ההזנחה התברואתית ניכרת בכל פינה בסניף. בשירותים אין סבון ואין נייר טואלט – הפרה בוטה של כללי התברואה הבסיסיים ביותר. מדפים שלמים מוצגים ללא מחירים, בניגוד מוחלט לחוק הגנת הצרכן המחייב הצגת מחירים ברורה על כל מוצר.

על פי סעיפים 17א-17ז לחוק הגנת הצרכן, חובה להציג מחיר על כל מוצר בעסק, כולל מוצרים לתצוגה. המחיר חייב להיות מוצג במטבע ישראלי ולכלול את כל התשלומים שהצרכן מחויב בהם, כולל מע"מ ותשלומי חובה. במקרים של הפרת חובת הצגת המחיר, רשאי הצרכן לתבוע פיצוי של עד 10,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק.

בתגובה מתחמקת וחצופה מסרה רשת קרפור: "יש תעודה והסניף כשר וכל הרשת כשרה", זאת למרות שהוצגו בפניהם תיעוד של התעודה שפג תוקפה והקלטת שיחה עם הרבנות המקומית.

ממשרד הבריאות נמסר באמצעות הדוברת שירה סולומון כי "בהמשך לפנייה, תיערך במקום בהקדם ביקורת תברואית ובכפוף לממצאים יינקטו האמצעים המתאימים".

זלזולה של רשת קרפור בציבור הדתי מתעצם נוכח העובדה כי נמנעה מפרסום הודעה בדבר אי-חידוש תעודת הכשרות. תחת זאת, בחרה להמשיך בהטעיית ציבור שומרי המסורת.

הליקויים התברואתיים החמורים, הפרת חוקי הגנת הצרכן וההטעיה המכוונת של הציבור הדתי משקפים תמונה קודרת של רשת שהתנערה מכל אחריות. חומרת הממצאים מחייבת התערבות מיידית של הרשויות והפסקת ההטעיה המתמשכת של ציבור הצרכנים.

מצער במיוחד כי חרף הצגת שיחה מוקלטת עם הרב יאיר מתוקי, נציג רבנות אור יהודה, ותיעוד מצולם של תעודת כשרות שפג תוקפה, הרשת נמנעה מהתנצלות והוסיפה להטעות את הציבור בשנת 2025.

תגובת הרשת לפניית המערכת בשאלה "היכן תתפרסם הכתבה?" הייתה קרה ומתחמקת, חרף הפנייה המפורטת.

על פי עו"ד צבי זגלשטיין, העדר סימון מחירים והטעיה בכשרות מהווים עילה מבוססת לתביעה ייצוגית, כך נמסר למערכת "מעקב".

-אנו במעקב-

הפוסט רשת קרפור מרמה: סניף מתחזה לכשר הופיע לראשונה ב-מעקב.