Maakav conducted an exclusive interview with mixed martial arts fighter Haim Gozali amid the controversy surrounding American internet personality and entrepreneur Dan Bilzerian, who has made harsh statements against Israelis and reportedly raised concerns over potential threats toward them. Gozali, one of the figures most closely associated with the development of MMA in Israel, outlined a hardline approach to combating global antisemitism and announced the launch of a new initiative titled "The Jewish Avengers".

According to Gozali, the initiative is intended to confront incitement, racism, and threats directed at Jews worldwide, using strictly lawful means, including public advocacy, legal proceedings, and authorized demonstrations. "It is unacceptable that individuals threaten to murder Jews while authorities remain silent. Jews cannot afford to be indifferent to such horrific antisemitism", he said.

During the interview, Gozali also addressed the widely publicized controversy surrounding Bilzerian, who has reportedly come under scrutiny by U.S. federal authorities over alleged suspicions related to support for organizations designated as terrorist entities. Reports indicate that the inquiry focuses on social media activity, business connections, and financial transactions, although comprehensive official details or final conclusions have yet to be released.

Gozali further told Maakav that the public confrontation that emerged around the case triggered a large-scale wave of reactions in the digital sphere.

"After a long time, I witnessed Israeli unity. Thousands of Israelis reached out to him and flooded his channels. This is only the beginning of the fight against antisemitism", he noted.

According to Gozali, the exposure of what he described as the antisemite Dan Bilzerian’s phone number led to a series of developments online, creating a broader public impact than anticipated. At the same time, Bilzerian reportedly published Gozali’s personal phone number, further intensifying online activity.

Following the disclosure of Gozali’s number on social media, Bilzerian’s own followers began contacting him, requesting Bilzerian’s contact details in order to communicate with him directly or express support.

However, Israelis and Jews around the world sent Bilzerian messages of a less amicable nature.

Gozali added that within a short period, the surge of outreach from Israelis and Jews, in his view, contributed to the shutdown of Bilzerian’s WhatsApp account. He described this development as part of an ongoing digital struggle against antisemitism and incitement online.

He also stated that Bilzerian’s conduct and the resulting exposure served as the immediate catalyst for the creation of the public initiative "The Jewish Avengers". The interview itself, he noted, was not planned in advance but arose directly from the unfolding developments and the public resonance surrounding the case.

According to Gozali, the initiative is intended to operate as a non-profit organization, funded through donations from Israel and abroad and managed under proper governance standards. He said he plans to establish a team comprising fighters, military personnel, legal professionals, and social media figures who will jointly act against antisemitic phenomena on the international stage.

"If they want a media confrontation, we will engage. If they want a legal confrontation, we will proceed accordingly. Anyone seeking a physical confrontation should enter a lawful arena", he said.

Gozali also referred to other events he associates with anti-Israel demonstrations worldwide, including the "Quds Day" rally in London, during which chants of "Death to the IDF" were reportedly heard. According to reports, British police launched an investigation following the incidents, sparking a wider public debate over the boundaries of free speech and public responsibility. In this context, Gozali also mentioned British rapper Bob Vylan, who, according to various claims, led chants during the rally – allegations that prompted political and media reactions in the United Kingdom.

Beyond his public activism, Gozali is regarded as a central figure in Israel’s MMA scene. Born in Bat Yam, he began his professional career in the late 1990s, when the sport had yet to gain widespread recognition in the country. Over the years, he participated in international competitions, including ADCC events, and later became the first Israeli fighter to compete under the Bellator organization at Madison Square Garden – a milestone that underscored the growing presence of Israeli fighters on the global stage.

Alongside his athletic achievements, Gozali has worked to promote the sport in Israel by organizing international events and establishing training frameworks. His public persona has also been shaped by his association with the comic-book symbol "Batman", which became part of his media image. In recent years, he has continued to compete in various arenas while mentoring a new generation of fighters, including his son Aviv Gozali, who has also become a prominent figure in the sport.

Gozali’s activities extend beyond the sporting arena. In his interview with Maakav, he stated that throughout his career he has consistently acted against manifestations of racism and antisemitism, a stance that, he said, is reflected in his social media content and public initiatives. This activism illustrates his ambition to influence broader public discourse and establish a values-driven presence beyond the world of sport.

Maakav has previously covered and documented Gozali’s involvement in various public causes, including participation in protest initiatives against animal abuse, interviews addressing antisemitism, and public support for children facing bullying in the education system. At the same time, Gozali has expressed support for Israel’s security forces and stated that his actions are guided by a commitment to the country’s values and resilience.

Today, Gozali presents a new objective: an international campaign against antisemitism. According to him, his social media accounts have been blocked on several occasions due to his activism against racism, yet a new account on X gained thousands of followers within days. He also maintains large communities on Instagram and Facebook, granting him significant public influence.

The controversy surrounding Bilzerian and the public debate it generated forms part of a broader discourse on the role of influencers in political and security arenas, as well as the impact of social media in shaping public opinion. Meanwhile, the initiative "The Jewish Avengers" proposes a new operational model that seeks to combine legal, public, and media-driven activity in confronting antisemitic phenomena worldwide.

According to Gozali, "It is time to demonstrate that there is an answer to antisemitism. Am Yisrael Chai (The People of Israel Live)".

הפוסט Haim Gozali Declares War on Antisemites Worldwide הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפני כשלוש שנים, אחרי יותר מחמש עשרה שנות עבודה במקצוע העיתונאות, עשיתי מהלך שנחשב בענף כמעין התאבדות מקצועית: החלטתי להפוך לעיתונאי עצמאי לחלוטין. לא תכננתי את זה מראש, אבל ככה יצא. ההחלטה נבעה מרצון לעשות עיתונות כפי שאני מאמין בה – עיתונות שרואה לנגד עיניה רק את האינטרס הציבורי, ללא פשרות.

• תמיכה לא עולה כסף – פשוט תנו לייק

המודל שבחרתי לעצמי דורש מחיר כבד. ללא מפרסמים גדולים, ללא מו"לים בעלי הון, ללא מנהלים שמכתיבים את הטון ובסופו של דבר דואגים רק לעצמם. ללא אינטרסים זרים שמעוותים את השיקולים המקצועיים, וללא אינטרסים של בעלי עסקים או פוליטיקאים שמפלגותיהם יכולות לרכוש שטחי פרסום ולהשפיע על התוכן העיתונאי. הבעיה, כפי שמסתבר, היא שכל זה אומר גם דבר אחד נוסף: ללא כסף.

אני מפעיל את אתר "מעקב", שבו פורסמו עד כה למעלה משלושת אלפים כתבות שנכתבו על ידי בלבד. האתר מושך למעלה ממיליון כניסות בחודש, אך אני לא מקבל תמורה כספית עבור עבודתי. הכתבות, כך אני מגדיר, הן כתבות חשובות לציבור, אבל העבודה העיתונאית האיכותית שאני עושה נעשית ללא שכר.

המציאות של עיתונות אמיצה וחוקרת, כך אני מסביר, היא שהיא עולה הרבה כסף. המון כסף. זו הסיבה שלא רואים הרבה ממנה בתקשורת המסחרית. תחקיר רציני לוקח זמן, לפעמים חודשים רבים ולעיתים אפילו עד שנה שלמה של עבודה מאומצת. פוטנציאל הרייטינג של תחקירים כאלה אינו עצום, מה שהופך אותם לפחות אטרקטיביים עבור כלי תקשורת שמודדים הצלחה במדדים מסחריים.

מדובר בעבודה ממושכת ומורכבת שדורשת גם עורך או עורכת מקצועיים, ואני מציין שכמעט אין תחקיר שמתפרסם בלי שמאיימים בתביעת השתקה או בתביעות לשון הרע כדי למנוע את פרסומו. לכן, ייעוץ משפטי קפדני הוא חובה. וזה עוד לפני שנכנסים לתמונות שעולות כסף, לנסיעות, לעשרות או מאות פגישות, לתמלול הקלטות. ואלו, כפי שאני מדגיש, הן רק חלק מההוצאות.

לדברי, כל כלי תקשורת ענק הוא בעצם פחות אמיץ ודואג בעיקר לרייטינג ולקהל היעד שלו, לפי האג'נדה הפוליטית. הלחצים המסחריים והפוליטיים שמופעלים על כלי התקשורת הגדולים מקשים עליהם לעסוק בעיתונות חוקרת אמיתית, שלא תמיד משרתת אינטרסים של מפרסמים, בעלי מניות או גורמים פוליטיים.

המודל העצמאי שבחרתי הוא ניסיון לשבור את המעגל הזה. לעשות עיתונות שאינה כפופה לאף אינטרס מלבד האינטרס הציבורי, גם אם המחיר הוא כלכלי. במקום לבקש כסף ישירות, אני פונה לציבור בבקשה פשוטה: לייק בפייסבוק. תמיכה סימבולית שתאפשר לי להמשיך לפעול ולכתוב.

השאלה שעולה מהמקרה שלי היא שאלה רחבה יותר על מצב העיתונות החוקרת בישראל. האם ניתן לקיים עיתונות אמיצה ללא תלות בגופים מסחריים או פוליטיים? האם הציבור מוכן לתמוך במודל חלופי של עיתונות עצמאית? והאם יש מקום לעיתונאים שמוכנים לשלם מחיר אישי כבד כדי לשמור על עצמאות מקצועית מוחלטת?

אני, שלא תכננתי להיות עיתונאי עצמאי אך מצאתי את עצמי בתפקיד הזה, מייצג דגם שונה של עיתונות. דגם שבו האינטרס הציבורי עומד במרכז, גם כשהמחיר האישי גבוה. שלושת אלפים הכתבות שלי באתר "מעקב" הן עדות למסירות הזו, וגם לאתגר שבפניו עומד מי שבוחר בדרך הזו.

בעידן שבו כלי תקשורת מסחריים נאבקים על קליקים ועל רייטינג, ושבו שיקולים כלכליים ופוליטיים משפיעים על התוכן העיתונאי, הניסיון שלי כעיתונאי בודד לשמור על עצמאות מוחלטת מעורר שאלות על העתיד של העיתונות החוקרת בישראל. האם מודל כזה בר-קיימא לטווח הארוך? האם יהיו עוד עיתונאים שיבחרו בדרך הזו? ומה יקרה לעיתונות החוקרת אם רק מעטים יוכלו להרשות לעצמם לעבוד ללא תמורה כספית?

אלו שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות, אבל הן שאלות שחייבים לשאול כשבוחנים את מצב העיתונות בישראל. ואני, עם אתר "מעקב" שלי ושלושת אלפים הכתבות, אני בינתיים ממשיך לנסות למצוא תשובות דרך העבודה העיתונאית שלי.

חדשות │ פוליטיקה │ דעות │ תחקירים │ ועוד…
לקריאה ולהעמקה – לחצו על הקישור המבוקש

למי שיקרא את התחקירים והכתבות שפורסמו ויביט ברשימה זו, עלול להיווצר רושם ברור: איש זה צבר אויבים רבים. ואכן, כך עשוי הדבר להיראות למעיין הראשון בקישורים. אולם בעיניי, אין כאן אף אויב אישי. להיפך – רשימה זו מעוררת בי בראש ובראשונה גאווה.

בתחקירים ובכתבות שלי מופיעים לעיתים עבריינים – מזדמנים או סדרתיים – ולצדם גם אנשים שמעולם לא עברו עבירה, שלא ניתן לייחס להם כוונה פלילית או אף רוע לב.

ועם זאת, כל שם ברשימה זו טומן בחובו סיפור: סיפור על עוול, על רמיסת זכויות, על דיכוי החלש – במודע או שלא במודע. ודווקא לכן, רשימה זו מזכירה לי מסר אחד ויחיד: כמה טוב הצלחתי לחולל. או לפחות – כמה ניסיתי.

• רוצים לתמוך? זה לא עולה כלום – רק לייק אחד

אני פונה אליכם בבקשה: אם נחשפתם לאי-צדק, בריונות, אבסורד, אפליה, נוכלות או תרמית – ואתם מעוניינים לשתף את סיפורכם, את דעתכם או את חוויותיכם – אשמח לשמוע מכם.

ניתן ליצור קשר בווטסאפ בלבד: 050-4988179
או בדוא״ל: infomaakav@gmail.com

הפוסט דים אמור: עיתונאות אמיצה ללא פשרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

ישראל חוגגת היום את חג שמחת תורה, והפעם החגיגות מלוות במשמעות מיוחדת כאשר החטופים שחזרו בחיים יכולים לחגוג את המועד עם משפחותיהם. ברחבי הארץ מתקיימות חגיגות המסורת של המועד, עם ריקודים בספרי התורה ואירועי שמחה שנמשכים לאורך היום.

בעיר בת ים מתעד צוות "מעקב" את חגיגות שמחת תורה המתרחשות במהלך היום. תושבי העיר רקדו ונהנו מהחג, כאשר במרכז האירועים ניצב הרב לאון כהן, שנתן ברכה לעם ישראל, לחיילים, לשוטרים ולמילואימניקים. הברכה המיוחדת של הרב כהן מדגישה את האווירה הייחודית של החג השנה, על רקע המצב הביטחוני והשמחה על שובם של החטופים.

שמחת תורה הוא מועד יהודי שמקורו במנהג, והוא מציין את סיום מחזור הקריאה השנתי בתורה ואת התחלתו של מחזור חדש. ביום זה קוראים את פרשת השבוע האחרונה בתורה, פרשת וזאת הברכה, ומיד אחריה את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת בראשית. מעגליות זו מסמלת את הרצף הנצחי של לימוד התורה והקשר התמידי של העם היהודי למקורות המסורת שלו.

בארץ ישראל נוהגים לציין את שמחת תורה בכב בתשרי, בחג שמיני עצרת, ואילו בחוץ לארץ נוהגים לציינו למחרת, בכג בתשרי, ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת. הבדל זה בין המנהגים משקף את המסורת ההלכתית של חגיגת ימים טובים בארץ ישראל לעומת התפוצות.

מנהג ארץ ישראל הקדום היה לסיים את מחזור קריאת התורה אחת לשלוש שנים וחצי. חכמי בבל היו אלה שחידשו את המנהג לסיים את קריאת ספר התורה בשלמותו מדי שנה. מנהג בבל התחבר עם מנהג הקליר לקרוא את פרשת וזאת הברכה בשבת שאחרי שמיני עצרת. עם התפשטותו של מנהג בבל בעולם היהודי כולו, ואף בארץ ישראל, התפשט גם מנהג חגיגות שמחת תורה, והוא התקבע בשמיני עצרת או ביום טוב השני שלו.

השם "שמחת תורה" עצמו עבר תהליך התפתחות היסטורי לאורך מאות בשנים. לפני שהשתרש השם הנוכחי, בסידורו של רב עמרם גאון החג כונה בפשטות "יום שני של שמיני עצרת", ואצל רב האי גאון הוא כונה "תשיעי לחג". קיימת תשובה המיוחסת לאחד הגאונים ובה מופיע הביטוי "יום שמחת תורה", אך ככל הנראה נוסח זה הוא תוספת מאוחרת לחיבור המקורי.

השם "שמחת תורה" מופיע בספר החילוקים מתחילת המאה השמינית כתיאור לשמחה שעשו בגמר קריאת ספר התורה. שם נאמר שבני בבל עושים שמחת תורה בחג הסוכות. אולם ככינוי מלא לחג מופיע השם לראשונה במאה האחת עשרה ביהדות ספרד אצל הריץ גיאת, שתיעד את המנהגים והחגיגות של היום המיוחד הזה.

רבי יצחק בן רבי יהודה אבן גיאת כתב כי נוהגים ביום זה, הואיל ובו מסיימים את קריאת התורה, להרבות בקילוסין ובהידורין לכבוד ספר התורה, ולאמר דברי שבח והודיה לכבודם של ספרי התורה. לדבריו, מיני שבחות ושמחות רבות נוהגים לעשות ביום זה, ומכאן שמו – יום שמחת תורה.

תיאור זה משקף את אופיו החגיגי והייחודי של היום, שהפך לאחד המועדים העליזים והשמחים ביותר בלוח השנה העברי, המאופיין בריקודים עם ספרי התורה, בשירה ובשמחה גדולה הנמשכת שעות ארוכות בקהילות רבות ברחבי הארץ והעולם היהודי כולו.

הפוסט ישראל חוגגת שמחת תורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

טל גלבוע, אקטיביסטית זכויות בעלי החיים הידועה וזוכת העונה השישית של תוכנית המציאות "האח הגדול", ובן זוגה רועי שפרניק, צלם מקצועי ומייסד פרויקט התיעוד "קירות שקופים", יתחתנו בקרוב. הזוג, המצוי בזוגיות מאז שנת 2016, החליט לקשור את גורלו לאחר כמעט עשור של חיים משותפים, אך במועד הנושא משמעות מיוחדת ומרגשת במיוחד.

בראיון בלעדי שנערך לפני כשנה וחודשיים עם מערכת "מעקב", חשף שפרניק את ההבטחה שניתנה בין בני הזוג. "טל אמרה שאחרי שגיא יחזור הביתה אנו מתחתנים, אז כנראה בקרוב אנו מתחתנים", אמר שפרניק בראיון, שלאחר פרסומו ביוטיוב נמחק ללא הסבר. גיא גלבוע, בן 23 מאלפי מנשה, הוא קרוב משפחתה של טל, ונחטף ממסיבת הנובה באותה שבת שחורה – 7 באוקטובר.

לאורך שנתיים הוחזק גיא גלבוע בשבי חמאס. כעת, עם שובו הביתה, יכולים השניים סוף סוף לקיים את ההבטחה שניתנה – והחתונה צפויה להיערך בקרוב.

טל גלבוע, היא דמות מוכרת בזירה הציבורית הישראלית כבר שנים רבות. פעילותה למען זכויות בעלי החיים הפכה אותה לאחת הדמויות המרכזיות בתחום בישראל. גלבוע נמנית עם מייסדי תנועת "שחרור מוחלט", שפעלה בעבר תחת השם "החזית לשחרור בעלי חיים", ושל עמותת "קירות שקופים" – ארגון תיעוד שמתמקד בחשיפת התנאים במשקי בעלי חיים ובבתי מטבחיים בישראל. במקביל לפעילותה הציבורית, משמשת גלבוע כיועצת לראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא זכויות בעלי חיים, תפקיד שמעניק לה השפעה ישירה על קביעת מדיניות ברמה הממשלתית.

פריצתה להכרה הציבורית הרחבה הגיעה עם זכייתה בעונה השישית של תוכנית המציאות "האח הגדול", שבה הצליחה לרתק צופים ולהביא את נושאי זכויות בעלי החיים לשיח הציבורי הרחב. מאז, המשיכה גלבוע לפעול בעוצמה למען המטרות שלה, תוך שימוש בפלטפורמה הציבורית שלה כדי להגביר את המודעות לנושאים שעומדים בליבת פעילותה.

רועי שפרניק, בן זוגה של גלבוע, הוא צלם מקצועי שמסלול חייו עבר תהפוכה משמעותית לפני כעשרים שנה. בגיל 22, כפי שסיפר בעצמו, הגיע לידיו הספר "הטעם בצמחונות", שהפך נקודת מפנה בחייו. "שתיתי את המידע שבו בצמא רב וללא ספק החומרים שקראתי בו היו חדשים לי לחלוטין וחשתי מבוכה גדולה על שלא ידעתי מהי המציאות מאחורי מה שמונח אצלי בצלחת", תיאר שפרניק את המפגש עם הספר. "בעיקר היה חזק לי החיבור לנפש ולרוח ועד כמה משפיע המזון שלנו על כל חיינו ומאותו הרגע החלטתי שיצורים שהיו חיים אני לא אוכל".

מסלול חייו של שפרניק כלל עבודה חברתית ממושכת. לאחר שירותו הצבאי עבד כגנן ומטפל בגן ילדים, כמדריך בהוסטל לאוטיסטים מבוגרים וכמנהל פרויקט שיקומי למתמודדי נפש ונכי צהל.

המעבר מצמחונות לטבעונות הגיע מספר שנים לאחר מכן, כאשר נחשף למציאות במשקי החלב והביצים. "נחשפה בפני המציאות האכזרית של משקי החלב והביצים ועד כמה תזונה מן החי אינה בריאה וזה הוביל את הדרך לטבעונות", הסביר. אך המהפך האמיתי בחייו הגיע כאשר החליט לא רק להימנע מפגיעה בבעלי חיים, אלא גם לפעול למענם באופן אקטיבי. "לקחתי את שתי המצלמות המקצועיות שלי ופשוט יצאתי החוצה לצלם. שם התחיל פרויקט קירות שקופים וההכרות עם טל הגיעה ביחד", תיאר את הרגע שבו נולד הקשר המקצועי והאישי עם בת זוגו לעתיד.

מאז שנת 2016 פועלים גיא גלבוע ורועי שפרניק יחד לתיעוד משקים ובתי מטבחיים ברחבי הארץ.
"אנחנו מתעדים משקים ובתי מטבחיים, מגיעים למקומות שאיש אינו מעז להיכנס אליהם, מצלמים, מתעדים ומוציאים לאור מידע שמוסתר מהציבור", תיאר שפרניק את עבודתם המשותפת.
התיעודים שפרסמו השניים הפכו לחלק מרכזי במאבק למען זכויות בעלי החיים בישראל, וחשפו מציאות קשה שלא הייתה גלויה לעיני הציבור בעבר.

כעת, לאחר כמעט תשע שנים של זוגיות ושיתוף פעולה מקצועי הדוק, הזוג מתכונן לצעד הבא בחייהם המשותפים. החתונה המתוכננת מסמלת לא רק איחוד אישי בין שני בני אדם, אלא גם סגירת מעגל מרגש עבור המשפחה כולה – הבטחה שניתנה בתקופה הקשה ביותר, כאשר גיא גלבוע היה בשבי, והיא צפויה להתממש כעת לאחר שחרורו ושובו הביתה.

מערכת "מעקב" מוסרת בלעדיות זו כפרסום ראשון לציבור, תוך שליחת איחולים לזוג ולמשפחה כולה בעת הזו המשמחת.

צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של רועי שפרניק — שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט בלעדי: טל גלבוע ורועי שפרניק יתחתנו בקרוב? הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתאר את עסקת החטופים כהישג היסטורי וניצחון אסטרטגי, קולות ביקורת חריפים מתגברים בקרב שותפיו הפוליטיים ומצביעיו, וטוענים כי העסקה היתה יכולה להתרחש שנה וחצי קודם לכן, במחיר נמוך בהרבה מבחינת חיי אדם ויציבות ביטחונית. הכתבה בוחנת את הפער בין הנרטיב הרשמי לבין המציאות המורכבת שהתגלתה, תוך התמקדות בביקורת מצד שרים בממשלתו של נתניהו, בדגש על התמורה הכבדה שישראל משלמת ועל השלכות העסקה לטווח הארוך.

מאז אירועי השבעה באוקטובר, שבהם נחטפו עשרות ישראלים לרצועת עזה, הפך נושא החטופים למבחן מרכזי להנהגה הישראלית. נתניהו הציג את עצמו כמי שמוביל אסטרטגיה מורכבת המשלבת לחץ צבאי ודיפלומטי להשבת כל החטופים. עם זאת, התפתחויות שחלו בחודשים האחרונים מעלות שאלות קשות לגבי תזמון החלטות, מחיר העיכוב והפער בין ההבטחות שניתנו לבין התוצאות בפועל.

העסקה שנחתמה מביאה להשבת עשרים חטופים בלבד, תוך שחרור מסיבי של מחבלים מבתי הכלא הישראליים, בהם רבים המוגדרים כרוצחים מסוכנים. אך מעבר למספרים עצמם, השאלה המרכזית שמעסיקה את המבקרים היא האם לא היה ניתן להשיג את אותן התוצאות, ואף טובות מהן, לפני כשנה וחצי, כאשר המצב הביטחוני היה שונה והמחיר האנושי היה נמוך משמעותית.

לפי הטענות המועלות, בנקודה מוקדמת יותר בלוח הזמנים היו יותר חטופים בחיים, והיה ניתן להשיב אותם הביתה. מאז, נהרגו עשרות חיילים נוספים בקרבות, ישראל נכנסה למצב של בידוד בינלאומי חסר תקדים, והכלכלה הישראלית נקלעה למשבר עם עליות מחירים דרמטיות ומצב כלכלי מדאיג. מעבר לכך, הטענה היא שכיום ישראל מתמודדת עם המציאות שבה חמאס לא חוסל, אלא ממשיך להתכונן למתקפה נוספת, תוך שישראל איבדה את המומנטום הצבאי והדיפלומטי שהיה לה בשלבים הראשונים של המלחמה.

נקודה נוספת שמעוררת ביקורת קשה היא כניסתה של טורקיה לתמונה כשחקן מרכזי בעסקה. המבקרים רואים בכך סכנה אסטרטגית, שכן טורקיה עשויה לנצל את מעמדה החדש כדי להפעיל לחץ על ישראל ולהקשות על חיי הישראלים בעתיד. התפיסה היא שנתניהו, תוך כדי ניסיון להציג הצלחה דיפלומטית, הכניס לזירה גורם שעלול להפוך לגורם מעכב או אף מסכן בטווח הארוך.

ראש הממשלה עצמו, בפרסומיו ברשת החברתית X, תיאר את העסקה כ"אחד ההישגים העצומים" במלחמת התקומה, והדגיש כי מדובר ביעד מרכזי שהממשלה דבקה בו לאורך כל הדרך. נתניהו הבטיח להשיב את כל החטופים, החיים והחללים, ללא יוצא מן הכלל. במסר נוסף, הוא ייחס את ההתפתחות לשילוב של לחץ צבאי, שנוצר באמצעות פעולות כוחות הביטחון בעזה, ולחץ דיפלומטי, בסיוע של ממשל טראמפ בארצות הברית. נתניהו הודה באופן מיוחד לנשיא דונלד טראמפ ולצוותו, כולל סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, על הסיוע יוצא הדופן שהביא, לטענתו, לבידוד של חמאס וליצירת התנאים להשבת החטופים.

עם זאת, מבט מעמיק יותר על ההבטחות והמסרים שנשלחו לאורך הזמן מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר. לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נשמעו קריאות חוזרות ונשנות מהממשלה כי "לא נסלח", אך בפועל נראה שנתניהו ואנשי ממשלתו שכחו במהירות את הכישלונים הראשוניים. מערכת הביטחון הישראלית לא צפתה את הפיגוע, המצלמות בגבול לא תפקדו, וכוחות הביטחון לא הגיעו למקום במשך שבע שעות. כישלונות אלה היו אמורים להוביל לחקירה מעמיקה ולהסקת מסקנות, אך במקום זאת, ערוץ 14, שמשמש לדעת רבים כדובר בלתי רשמי של נתניהו, החל לבנות נרטיב של גאונות ותושייה, תוך הסבר לציבור כי הנהגת ראש הממשלה תביא לביסור מוחלט של חמאס. היום, כשחמאס עדיין קיים ומתכנן את הפעולה הבאה, הנרטיב הזה מתגלה כבעייתי.

בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויושב ראש מפלגת הציונות הדתית, פרסם תגובה מורכבת ומפוכחת יותר לעסקה. סמוטריץ' הביע שמחה עצומה על השבת החטופים, אך במקביל הדגיש את החשש האדיר מהשלכות שחרור אלפי אסירים מבתי הכלא, ובהם הדור הבא של מנהיגות הטרור. לדבריו, שחרור מחבלים אלה עלול להוביל להמשך זרימת נהרות של דם יהודי בעתיד. סמוטריץ' הבהיר כי מסיבה זו הוא לא יצביע בעד העסקה, אף שהוא תומך בהשבת החטופים. הוא הדגיש את חשיבות המשך המלחמה למיגור אמיתי של חמאס ולפירוז אמיתי של עזה, כך שהרצועה לא תהווה עוד איום על ישראל. סמוטריץ' גם הזהיר מפני חזרה למסלול אוסלו ומפני הפקרת הביטחון בידי גורמים זרים, תוך קריאה לא לחזור לקונספציות שהובילו לאירועי השבעה באוקטובר.

חבר הכנסת צבי סוכות הביע עמדה ברורה וחדה נגד שחרור מחבלים. סוכות הבהיר כי הוא לא רוצה לשחרר מחבלים, אלא להרוג אותם או לכלוא אותם לכל החיים. הוא ביקש מהציבור לחשוב על כך שהמחבלים שישוחררו יחיו בשכנות למשפחות ישראליות, ולא רק באזורים מרוחקים. התגובה שלו משקפת את הפחד הגובר בציבור מפני ההשלכות האפשריות של שחרור מסיבי של אסירים.

חברת הכנסת נעמה לזימי, במקביל, העלתה נושא שונה אך קשור, והוא מצב "עצורי הפחים" – אזרחים שנעצרו לטענתה במסגרת מחאות על החטופים ועל הדמוקרטיה הישראלית. לזימי טענה כי מדובר באזרחים טובי לב, רובם בגיל השלישי, ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים, והם כעת כלואים במשך למעלה מחודש במעצרים לא הוגנים, במקום עם פושעים, אנסים ורוצחים מורשעים. לדבריה, העצורים הללו הם אוהבי המדינה שהתמסרו למאבק על דמות המדינה והחזרת החטופים, והם עוצרו במסגרת מדיניות משטרתית פוליטית שמקבלת הוראות מאיתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי. לזימי טענה כי המשטרה משתמשת באלימות כנגד מפגינים, עוצרת מאות במעצרים שווא, ומונעת את חופש המחאה. היא הגישה בקשה לבקר את העצורים במסגרת החסינות הפרלמנטרית, אך המענה מתעכב באופן מטריד. לזימי קראה לא לשתוק ולא לעמוד מנגד, והדגישה כי "היום זה הם, מחר זה אנחנו".

בפרסום נוסף, לזימי פרסה ביקורת כוללת וחריפה נגד התנהלותו של ראש הממשלה. לדבריה, ראש ממשלה שלא מתראיין לתקשורת הישראלית גם אחרי טבח ומלחמה של שנתיים, בז לעמו. ראש ממשלה שמסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל תחת משמרתו, בז לעמו. לזימי טענה כי נתניהו טרפד עסקאות חטופים והדליף חומר מסווג שסיכן חטופים וחיילים, במטרה למנוע מחאה למען הצלתם. היא גם ביקרה אותו על כך שהוא בורר נוחמים של משפחות חיילים שחרפו נפשם, לפי מידת האהדה אליו, ועל כך שהוא מביא לישיבות ממשלה סדר יום מנותק, העוסק בשררה וקומבינות במקום בשיקום הארץ ובטיפול בנפגעים. לזימי אף טענה כי נתניהו עוסק במיסוד השתמטות בזמן מלחמה, מסית כנגד אזרחי המדינה ומוסדותיה, ושוכח עובדות בסיסיות כמו מספר החטופים בשבי, תאריך השבעה באוקטובר, ומקומות בהם התרחש הטבח. היא סיכמה בקביעה כי מי שבז לעמו, עמו יבוז לו, וכי מגיע לישראלים יותר טוב.

איתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי ויושב ראש עוצמה יהודית, הביע גם הוא ביקורת על העסקה, אם כי מנקודת מבט שונה. בן גביר הביע שמחה על כך שכל החטופים צפויים לשוב לבתיהם, אך הדגיש כי המחיר של שחרור אלפי מחבלים, בהם מאתיים וחמישים רוצחים, הוא כבד מנשוא. לדבריו, ניסיון העבר מוכיח שמחבלים אלה ישובו לעסוק בטרור ולפעול לרצח יהודים. בן גביר הבהיר כי הוא ושרי עוצמה יהודית לא יוכלו להרים יד בעד עסקה שמשחררת מחבלים רוצחים, ויתנגדו לכך בממשלה. הוא גם הדגיש כי מטרת המלחמה המרכזית, כפי שהוגדרה בפתחה, היא לוודא שהאסון לא יישנה באמצעות פירוק שלטון החמאס. בן גביר הבהיר כי בשיחות שקיימו בינו לבין ראש הממשלה, הוא הדגיש שבשום מצב לא יהיה חלק מממשלה שתאפשר את המשך קיום שלטון החמאס בעזה. לדבריו, נתניהו התחייב בפניו שכך יהיה, אך בן גביר הזהיר כי אם שלטון החמאס לא יפורק, או שיספרו להם שהוא מפורק תוך שבפועל הוא ימשיך להתקיים בכסות אחרת, עוצמה יהודית תפרק את הממשלה.

העסקה, אם כן, מעוררת שאלות קשות לגבי העתיד הביטחוני של ישראל. מצד אחד, השבת החטופים היא חובה מוסרית וערך עליון. מצד שני, המחיר שישראל משלמת – שחרור מסיבי של מחבלים, כניסה של טורקיה כשחקן מרכזי, והמשך קיומו של חמאס – מעלה חשש כבד שמא ישראל החליפה הישג מיידי בסיכון ארוך טווח. המציאות בשטח מוסיפה למורכבות: מדי יום נכנסים ממצרים לעזה כשלוש מאות רחפנים עמוסי נשק וסמים, והמערכת הביטחונית לא מצליחה לעצור זאת. העובדה שמזרימים נשק ברמה כזו מעידה על כך שהמדינה לא שולטת במצב ושהחמאס ימשיך להתחמש ולהתכונן למערכה הבאה.

השאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הישראלי היא האם ראש הממשלה הוביל אסטרטגיה ברורה ועקבית, או שמא הוא הגיב לאירועים בלבד, תוך שהוא מתאים את הנרטיב למצב המשתנה. המבקרים טוענים כי נתניהו מציג את עצמו כגאון אסטרטגי, אך בפועל הוא מגיב למצבים ולא מוביל אותם. לדעתם, העסקה הנוכחית, שנתניהו מגדיר אותה כהיסטורית, היתה אפשרית לפני זמן רב, במחיר נמוך בהרבה. הדחייה הובילה למותם של חיילים רבים, להרס כלכלי, לבידוד בינלאומי, ולמצב בו חמאס לא חוסל אלא ממשיך להוות איום.

מעבר לכך, הביקורת על נתניהו נוגעת לשקיפות ולאחריות. הטענות כי ראש הממשלה מסרב להתראיין לתקשורת הישראלית, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, טרפד עסקאות חטופים בעבר, והדליף חומר מסווג, יוצרות תחושה כי הוא חושש מפני חשיפת כישלונות ומבקש להימנע מאחריות. הטענה היא שאת הנרטיב מנדסים באמצעות ערוץ 14, שמציג אותו כגאון, תוך התעלמות מהמציאות בשטח.

המציאות כיום היא שחמאס לא חוסל. המון חיילים נהרגו. מקבלים פחות חטופים מאלה שניתן היה להציל בעבר. המחירים בישראל עלו. יש משבר כלכלי. רוב מדינות העולם נגד ישראל. מתקרבת האפשרות שתוקם מדינה פלסטינית ללא שליטה ישראלית. עשרים חטופים סבלו ויכלו לחזור לבתיהם לפני שנה וחצי. כל אלה הם התוצאות של התנהלות שנתניהו היה אמור להוביל, אך לדעת המבקרים, הוא נכשל בכך.

הפער בין ההבטחות למציאות מתעצם כאשר בוחנים את המסרים של נתניהו עצמו. הוא הבטיח להחזיר את כל החטופים, הבטיח לחסל את חמאס, הבטיח ניצחון מוחץ. כיום, העסקה מחזירה חלק קטן מהחטופים, חמאס קיים ומתחזק, והמדינה נמצאת במצב קשה יותר מאשר בתחילת המלחמה. השאלה היא האם המנהיגות הישראלית תלמד מהטעויות, תקיים חקירה מעמיקה, ותפעל אחרת בעתיד, או שמא תמשיך באותו המסלול, תוך הנדסת נרטיבים ציבוריים שלא משקפים את המציאות.

הביקורת החריפה על נתניהו מגיעה לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מחברים קרובים במפלגות הימין, כולל סמוטריץ' ובן גביר. עובדה זו מעידה על כך שהמצב אינו פשוט, ושגם בתוך הממשלה יש הבנה שהמחיר שישראל משלמת על העסקה הוא כבד, ושההישג הוא מוגבל. הטענה שחמאס לא חוסל, והעובדה שהוא כבר מתכנן מתקפה נוספת, יוצרות תחושה כי המלחמה לא הביאה לשינוי מהותי במצב הביטחוני, אלא רק דחתה את הבעיה לעתיד.

העסקה הנוכחית, איפוא, מעוררת שאלות קשות לגבי המנהיגות הישראלית, לגבי היכולת ללמוד מטעויות, ולגבי העתיד הביטחוני של המדינה. האם ישראל תמשיך להיסחף אחרי אירועים, או שמא תפתח אסטרטגיה ברורה שתבטיח את ביטחון אזרחיה לטווח הארוך? האם המנהיגות תיקח אחריות על כישלונות, או שמא תמשיך להנדס נרטיבים ציבוריים? אלה השאלות שמעסיקות את הציבור הישראלי, והתשובות להן יקבעו את עתיד המדינה בשנים הקרובות. הציבור, לדעת רבים מהמבקרים, זקוק להנהגה אמיצה, שקופה, ואחראית, שתקיים את הבטחותיה ותפעל לטובת כלל האזרחים, ולא להנהגה שמתמקדת בשרידות פוליטית ובהנדסת תודעה.

הפוסט האשליה הגדולה: נתניהו הגאון שהוביל לתבוסה הופיע לראשונה ב-מעקב.

• לתחקירים – לחץ כאן

• חדשות מן העולם הפלילי – לחץ כאן

• מדור פוליטי – לחץ כאן

• לדעות – לחץ כאן

• לחדשות התרבות – לחץ כאן

• לכתבות הכלכלה – לחץ כאן

• למדור "כדי להכיר" – לחץ כאן

בעידן שבו רוב כלי התקשורת הפכו למגפון של דוברויות, שבו כותרות מעוצבות לפי אינטרסים ושבו המילה "חדשות" איבדה את משמעותה המקורית – נוסד בשטח ישראלי ניסיון נועז להחזיר את העיתונות למסלולה: אתר "מעקב".

לא מדובר בעוד פלטפורמה דיגיטלית שמשכפלת הודעות לתקשורת או מעבירה הלאה תדרוכים ממוסדים.

"מעקב" הוא קריאה גלויה למלחמה בעיתונות המזויפת, בניסוחים הזהירים ובפחד מלומר את האמת.

המציאות התקשורתית הישראלית של היום אינה סוד. תוכן עיתונאי רב שמגיע לידי הצרכן אינו פרי חקירה עצמאית או עבודת שטח מעמיקה, אלא תוצר של מערכות יחסי ציבור מתוחכמות, לחצים כלכליים ותלות במפרסמים. המידע זורם מלמעלה למטה, מגופי כוח אל האזרח, תוך שהוא עובר עיבוד קפדני שנועד להגן על אינטרסים ולרכך פינות חדות. מה שמוגדר כ"חדשות" הוא לעתים קרובות גרסה מנוסחת היטב של מציאות שמישהו רוצה שנאמין בה.

מול מציאות זו נולד "מעקב". הפלטפורמה הדיגיטלית החדשה מציבה לעצמה מטרה פשוטה אך קיצונית: להחזיר את העיתונות למהותה המקורית כשומרת סף, כחושפת פרשות וכמייצגת של הציבור מול השלטון. לא לרצות, לא לפייס, לא להתחמק מאמיתות קשות – אלא לשאול את השאלות הנכונות, אפילו כשהן לא נוחות. "מעקב" אינו מבטיח נייטרליות מלאכותית, אלא כנות גולמית. האתר אינו שואף לפנות לכולם, אלא דווקא למי שעדיין מחפש עיתונות אמיתית – זו שמעיזה לחקור, לערער ולהציב מראה מול מרכזי הכוח.

הפילוסופיה שמאחורי "מעקב" מתבטאת במשפט מנחה אחד: "למילים יש כוח". זהו לא סלוגן פרסומי ריק, אלא עיקרון מבצעי. מילה שנכתבת ביושר, ללא השפעות חיצוניות, ללא תמורה כספית ומבלי לפחד מתוצאות, היא נשק עוצמתי. היא יכולה לחשוף שחיתות, לעורר דיון ציבורי, לשנות מדיניות. כשמילה כזו יוצאת לדרך, היא שוברת חומות של שתיקה. לכן "מעקב" אינו בנוי על מודל מסחרי מסורתי שתלוי בפרסומות ובאינטרסים מסחריים. כל תוכן שמתפרסם בו נועד להשיג מטרה אחת: להציג את האמת כפי שהיא, ללא קישוטים וללא ויתורים.

השוק התקשורתי הישראלי מלא בכותרות זהירות, במשפטים המתחילים ב"לכאורה" ובתגובות רשמיות שמעבירות את הנטל ממערכת העיתון אל הקורא. עיתונאים רבים הפכו לשחקנים זהירים, שמודעים לתלות הכלכלית של המערכת שלהם ולכן מוותרים על חדות ועל שאילת השאלות הקשות. המסר שעובר הוא שעיתונות צריכה להיות מאוזנת, לא לפגוע, לא להיחשף לתביעות. "מעקב" מגיע ואומר הפוך: עיתונות צריכה לפגוע – לא באנשים חפים מפשע, אלא במערכות שחיתות, בשקרים ממלכתיים ובניסיונות להסתיר אמת. העיתונות לא נועדה להיות נעימה. היא נועדה להיות נכונה.

המהלך המרכזי של "מעקב" הוא הזמנה פתוחה לציבור העיתונאים: למי שיש תחקיר, כתבה או דעה שהוא מאמין בה אך לא מצא פלטפורמה שתתן לה במה הוגנת, "מעקב" פותח דלת. הפרויקט מבוסס על הנחה שיש עיתונאים בשטח, צעירים וותיקים כאחד, שכתבו חומרים חזקים אך נתקלו בחסמים: עורכים זהירים, מפרסמים לוחצים, חשש משפטי. "מעקב" מבטיח להם חשיפה נרחבת, ללא התערבות עריכתית שמכוונת לרכך או לנטרל. ההצלחה של העיתונאי היא ההצלחה של הפלטפורמה, והיא רואה את עצמה כשותפה לקידום דור חדש של עיתונאים נועזים.

אין כאן מדובר בניסוי אקדמי או בפרויקט שולי. "מעקב" שואף להיות שחקן משפיע בזירה התקשורתית הישראלית, מקום שבו קוראים יגיעו כשהם רוצים לדעת מה באמת קורה, ללא סינון ממסחרי. זהו ניסיון להוכיח שעיתונות עצמאית, כזו שלא כופה לה אדון מסחרי או פוליטי, עדיין אפשרית. שאפשר לכתוב תחקיר קשה, לפרסם אותו ולצאת עם זה לדרך.

הציבור הישראלי, לפי מייסדי הפרויקט, עייף. עייף מכותרות מתחנפות, מכתבות שקוראות כמו הודעות דוברות, ומעיתונות שחוששת מעצמה. "מעקב" בא לענות על עייפות זו. הוא מניח שיש קהל שמבין את ההבדל בין עיתונאי ששואל שאלות לבין כזה שמחלק תשובות מוכנות. קהל שיודע לזהות אמת כשהוא רואה אותה. הפלטפורמה נבנתה עבור אלו שעדיין מאמינים שלעיתונות יש תפקיד ציבורי, לא מסחרי, ושהיא צריכה לשרת את האזרח, לא את בעלי ההון.

"מעקב" אינו מתחייב לרצות את כולם. הוא לא מציע גרסה מרוככת למציאות. מה שהוא מציע הוא פשוט: מקום שבו האמת מונחת על השולחן, גם כשהיא לא נוחה. זו עיתונות שלא מבקשת אישור – היא מבקשת צדק.

הפוסט רוצים עיתונות אמיתית ואמיצה? היכנסו ל'מעקב' הופיע לראשונה ב-מעקב.

"מי שאחראי לפיגוע שבו אמא שלי נרצחה יוצא עכשיו בעסקה. כרגע אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה". כך כתבה היום קטיה אקרמן בפוסט מצמרר ברשת החברתית פייסבוק, וחשפה את המחיר הכבד שמשפחות נפגעי טרור משלמות בימים אלה. מאחורי מילים אלה עומד סיפור של אובדן, טראומה ממושכת, ועכשיו גם עימות עם המציאות שבה האחראי לרצח אמה יצא לחופשי במסגרת עסקת השחרור.

קרא את הפוסט ואת התגובות — לחץ כאן

ביום הראשון בנובמבר 2004, סמוך לשעה 11:15 בבוקר, הפך שוק הכרמל בתל אביב, אחד ממוקדי החיים התוססים והסואנים של העיר, לזירת אימה וטרור. טטיאנה אקרמן, אישה בת שלושים ושתיים, הגיעה לשוק לרכוש מצרכים – משימה יומיומית שביצעו אלפי ישראלים באותו יום. מחבל מתאבד פוצץ מטען חבלה סמוך לדוכן ירקות בדרום שוק הכרמל, במקום שבו עמדה טטיאנה עם סלי הקניות בידיה. המטען הכיל חומר נפץ במשקל חמישה קילוגרמים והוטמן בתוך בקבוק חלב.

הפיצוץ היה קטלני. שלושה אזרחים נהרגו במקום: טטיאנה אקרמן בת השלושים ושתיים, שמואל לוי בן שישים וחמש מיפו, ולאה לוין בת שישים וארבע מגבעתיים. למעלה מחמישים אנשים נוספים נפצעו בפיגוע, חלקם באורח קשה. רחובות השוק הציבורי, שרגע קודם לכן היו מלאי קוני קניות ומוכרים, הפכו לזירת אסון עם נפגעים רבים, זעקות ואמבולנסים ממהרים. מאחורי כל אחד מהנרצחים נותרה משפחה שלמה שחייה השתנו לנצח.

טטיאנה הותירה אחריה משפחה הרוסה, בהם את בתה קטיה, שנאלצה לגדול ללא נוכחות אמהית והתמודדה עם אובדן זה לאורך עשרים ואחת שנה. הפיגוע בשוק הכרמל היה חלק מגל הטרור של האינתיפאדה השנייה, תקופה בה פיגועי התאבדות היו תופעה כמעט יומיומית ברחובות ישראל. בין השנים 2000 ל-2005 נרצחו בפיגועים אלפי ישראלים, ועוד אלפים נפצעו ונותרו עם נכויות גופניות ונפשיות לכל החיים.

כעת, במסגרת עסקת השחרור הנוכחית, מתברר כי האחראי לפיגוע שוק הכרמל מיועד לצאת לחופשי. עבור קטיה אקרמן ועבור משפחות נוספות של נפגעי טרור, זהו מועד של עימות קשה עם המציאות. הן עוקבות אחר השחרור הצפוי של מי שאחראי לרצח יקיריהן, בעוד שאהוביהן נותרו קבורים באדמה. המחיר הרגשי של עסקה זו אינו מתפרסם בכותרות, אך הוא נושא על ידי עשרות ומאות משפחות בכל רחבי הארץ.

משפחות נפגעי טרור מתמודדות עם דילמה כפולה: מצד אחד, הן מבינות את הצורך המדיני והביטחוני בעסקת השחרור, את הלחץ להשבת החטופים והשבויים. מצד שני, הן נדרשות לשלם מחיר אישי כבד – לראות את רוצחי יקיריהן משוחררים, לעתים זוכים לקבלות פנים גיבורים בצד הפלסטיני, ולהתמודד עם הרגשות הכואבים והמורכבים הנלווים למציאות זו. עבור קטיה, שגדלה ללא אמה, השחרור הצפוי של האחראי לרצחה מהווה טראומה נוספת בשרשרת ארוכה של כאב.

המציאות הישראלית מציבה לעתים קרובות משפחות נפגעי טרור בסיטואציה שבה שיקולים ביטחוניים ומדיניים רחבים מתנגשים עם צורכי הצדק האישיים שלהן. לאורך השנים שוחררו מאות מחבלים במסגרת עסקאות שונות, כל אחד מהם הותיר אחריו משפחות כמו זו של קטיה אקרמן, המנסות להבין כיצד מי שהרס את חייהן יכול לצאת לחופשי. השאלות הללו נותרות ללא מענה מספק, והמשפחות נותרות לבד עם כאבן.

בימים אלה, כאשר העסקה מתקרבת למימושה, קולותיהן של משפחות נפגעי טרור נשמעים באופן חזק יותר. הן לא מבקשות לעצור את העסקה, אך הן דורשות שהמחיר שהן משלמות לא יישכח. הן דורשות שהחברה הישראלית תזכור שמאחורי כל החלטה מדינית ישנן משפחות שמשלמות את המחיר האישי הגבוה ביותר. קטיה אקרמן, בפוסט הקצר והמצמרר שלה, העלתה מחדש את הדילמה הזו לתודעה הציבורית ואילצה את כולנו להתמודד עם המחיר האמיתי של עסקאות שכאלה.

צילום מחבלים: דוברות שירות בתי הסוהר.
צילום גב' אקרמן: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי שלה.
השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט האחראי לרצח אמי יוצא חופשי בעסקה הופיע לראשונה ב-מעקב.

יש לציין, כי בתקופת ממשלת לפיד–בנט, אותם פעילי אופוזיציה שכיום יוצאים נגד ראש הממשלה נתניהו, הם עצמם עשו שגיאות חמורות בהתנהלותם מול חמאס – ולעיתים אף טעויות קשות מאלה של הממשלה הנוכחית.

ובכל זאת, מעניין לשמוע מה טוען מחנה השמאל – להלן בכתבה:

הבוקר שאחרי ההכרזה על הסכם החטופים הביא גל תגובות מהזירה הפוליטית הישראלית, כאשר דמויות מובילות ברחבי המפה הפוליטית מתייחסות לאירוע היסטורי שהביא להפסקת האש ולשחרור החטופים מרצועת עזה. התגובות משקפות את המתחים הפנימיים בחברה הישראלית ואת הקווים המנחים השונים בנוגע לעתיד הסכסוך.

יושבת ראש מפלגת העבודה לשעבר, מרב מיכאלי, פרסמה ברשת החברתית X הודעה שבה תיארה את הרגע כ"הבוקר שייחלנו לו במשך שנתיים". מיכאלי ייחסה את ההישג בראש ובראשונה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שלדבריה כפה על הצדדים לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. במקביל, היא הקדישה תודות למפגינים שבמשך שנתיים הגיעו בגשם ובחום בכל שבוע לקרוא לשחרור החטופים ולהפסקת המלחמה, ללוחמים ולמשפחותיהם, ולאלוף ניצן אלון וצוותו ששמרו על נושא החטופים לאורך כל התקופה.

בדבריה, מיכאלי הביעה שביעות רצון מכך שלדבריה ההזיות המשיחיות על התיישבות בעזה התרסקו אל קרקע המציאות. היא קראה לנשיא טראמפ להמשיך ולהוביל למה שכינתה ניצחון מוחלט, הכולל היפרדות מהפלסטינים והסכם אזורי עם כל מדינות האזור, ברוח יוזמת השלום הערבית. מיכאלי סיימה בברכה למשפחות ובקריאה להתחיל את היום שאחרי במדינת ישראל.

יאיר לפיד, ראש האופוזיציה ויושב ראש מפלגת יש עתיד, בחר בגישה שונה בתגובתו. לפיד פתח בברכה לנשיא טראמפ, תוך שהוא מצהיר כי אין אדם שמגיע לו יותר את פרס נובל לשלום ואת תודתו הנצחית של עם ישראל. הוא המשיך לברך את צוות הממשל האמריקאי, כולל סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר, מרקו רוביו וטוני בלייר. לפיד לא השמיט את ראש הממשלה נתניהו מדבריו, כאשר בירך אותו יחד עם מפקדי וחיילי צה"ל, אך את הברכה המרכזית שמר למשפחות החטופים, שאותן תיאר כ"אריות ולביאות שלא נתנו לעולם לשכוח אפילו לרגע". לפיד סיכם בציון כי בשנתיים הקשות מדובר ברגע של אור גדול באפילה.

יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ויושב ראש מפלגת הדמוקרטים, הצטרף למקהלה עם תגובה שהדגישה את הכאב והמאבק של השנתיים האחרונות. גולן פתח בתודה גדולה לנשיא טראמפ שהביא להסכם ולסיום המלחמה, ולאחר מכן העניק מקום מרכזי למשפחות שלדבריו לא ויתרו לרגע, נאבקו בארץ ובעולם, ושללא הנחישות שלהן זה לא היה קורה. גולן הקדיש תודות לחיילים ולחיילות שנלחמו, הסתערו, נפצעו והקריבו נפש וגוף ואיפשרו את הרגע, ולהמוני הישראלים שיצאו לרחובות וגילו סולידריות ואחווה אנושית. הוא סיים בקריאה להמשיך במלוא העוז כדי לוודא שהחטופים אכן חוזרים, ולאחר מכן להתחיל במלאכת תיקון ישראל, בנייה מחדש של ישראל חזקה, דמוקרטית וצודקת.

חבר הכנסת אחמד טיבי הביא נקודת מבט שונה בתגובתו. טיבי הצהיר כי המלחמה הזאת חייבת להיות האחרונה וכי זה אפשרי. הוא קרא לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש והסגר לאחר כל הדם, ההרס והכאב, תוך שהוא טוען כי רק חירות, צדק ושוויון לשני העמים יולידו שלום אמיתי שיביא ביטחון. טיבי תמך במדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל כפתרון.

בדבריו, טיבי לא חסך ביקורת מהנשיא טראמפ. לדבריו, טראמפ שחימש את המלחמה, האריך אותה והטיל וטו על כל הצעה להפסיקה במועצת הביטחון, הביא בסוף לסיומה. טיבי הביע תקווה שזה יהיה לתמיד, תוך התייחסות אנושית לאמהות שיחבקו שוב את ילדיהן עם דמעות בעיניים ולאמהות עם דמעות בעיניים שלא יחבקו שוב את ילדיהן. בסיום, הוא הזהיר מפני מה שכינה מטורפי הממשלה שעלולים באכזבתם מתוצאות העסקה להבעיר את הגדה המערבית כדי לספק את ההזיות המשיחיות שלהם. טיבי סיכם כי סיום המלחמה הוא צעד חשוב בכיוון הנכון.

אי אפשר לסמוך על חמאס, לדעתי צפויות עוד רבות מן ההפתעות. אך ייתכן שבאמת ניצב הפעם שינוי אמיתי באופק.

התגובות המגוונות משקפות את מורכבותו של הרגע ההיסטורי: מחד – שמחה אמיתית על החזרת החטופים והוקרת תודה למאמץ הבינלאומי והביטחוני; מאידך – קריאות גוברות לחשיבה מחודשת ולפתרונות מדיניים ארוכי טווח. ההבדלים בדגשים מבטאים פערים עמוקים בתפיסת העתיד, אך חוט משותף עובר בין כולם – ההכרה בעוצמתו ההיסטורית של הרגע ובתרומתן האדירה של משפחות החטופים והמפגינים שלא הרפו במשך חודשים ארוכים.

השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא האם מדובר בנקודת מפנה אמיתית בסכסוך, או רק בהפוגה זמנית נוספת במעגל האלימות. בעוד שחלק מהדוברים רואים במהלך הזדמנות נדירה לשינוי עומק במציאות האזורית, אחרים מזהירים מפני חזרה מהירה לשגרה הישנה – ואולי אף להידרדרות מחודשת.
הזמן, כרגיל, הוא שיכריע איזו מן התחזיות תתממש.

צילומים מתוך אתר הכנסת – בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט השמאל חוגג: טראמפ הצליח איפה שנתניהו נכשל הופיע לראשונה ב-מעקב.

Basel, Switzerland – On the eve of the grand finale of Eurovision 2025, which will take place tomorrow (Saturday) in Basel, the tension between the leading countries reaches its peak. The battle for victory is being waged between Israel, Armenia, Czechia, Ireland, and Estonia, with the question of political influence on the results hovering in the background.

Polls and betting odds place Israel, represented by Yuval Rafael with "New Day Will Rise", in first place in audience voting, with qualification chances of 94% according to betting agencies. However, as happened in previous years, everything depends on the "professional" judges, who have often preferred political considerations over genuine talent.

Yuval Rafael, a survivor of the Hamas attack from October 2023, brings a powerful ballad in three languages – English, French, and Hebrew – to the stage. Her performance has evoked mixed reactions across Europe, with political protests on one side and enthusiastic support on the other. Despite the controversy, the wider audience continues to vote for her in large numbers.

Armenia is represented by Parg with "Survivor", a song with dramatic elements whose chances of making the finals stand at only 42%, placing the country on the borderline of qualification. Ireland, represented by Amy with "Laika Party", comes with an upbeat pop song and a colorful stage performance. With qualification chances of 39%, Ireland is in an insecure position. Reactions to the song were mixed – some viewers found it enjoyable and catchy, while others struggled to connect with it.

For its part, Estonia is represented by Tommy Cash with "Espresso Macchiato", an electro-swing song in Estonian and Italian. Cash, an eccentric artist with a post-Soviet style, brings a performance with exceptional visual elements to the stage. His winning chances stand at about 2% according to the betting odds, placing Estonia in the second tier of favorites.

Czechia, represented by Adonx with "Blood and Glitter", comes with a dramatic ballad with gothic influences. Adonx, a singer born in Slovakia, focuses on dark aesthetics and showcases his powerful voice. Czechia's winning chances stand at only about 1%, placing it at the bottom of the table.

Behind the scenes of the competition, the discussion about the influence of politics in Eurovision is growing. Many times in the past, Israel has led in audience voting, but "professional" judges awarded points to other countries due to political considerations rather than in accordance with the real talent displayed on stage. "Eurovision is a political competition and not one of talent – it hasn't been about talent for a long time", many critics claim.

If we look at the expected results according to the "professional" judges, Israel is expected to reach fifth place, a result considered excellent considering the political situation. Above it in the table are Sweden with KAJ and his song "Bara Bada Bastu" (39% chance of winning), Austria with JJ and "Wasted Love" (23%), the Netherlands with Claude Kmbm and "C'est la Vie" (8%), and France with Louane (11%).

The Swedish song "Bara Bada Bastu" is a humorous song in the pop-schlager style, performed in the Voroa dialect, with an original and vibrant stage performance. Austria, on the other hand, brings a powerful ballad combining pop and opera, with an impressive vocal performance that has received much praise.

The Netherlands competes with an emotional multilingual song with soul influences, delivered in a touching performance, while France presents a traditional ballad in French, dedicated to the mother and daughter of singer Louane, with an emotional performance that captured the hearts of the judges.

The tension ahead of tomorrow's final is strongly felt in the hall in Basel. Organizers expect a viewership of over 200 million people worldwide, who will follow the big decision. The central question occupying everyone is whether this time the audience vote will overcome the judges' considerations and allow Israel to win first place.

The Eurovision organizers, for their part, emphasized the importance of maintaining a non-political character for the competition. Nevertheless, it is difficult to ignore the political tension that hovers over the event. Outside the hall, demonstrations were held both for and against Israel's participation, and the discourse on social networks has become particularly stormy. The Swiss police have increased security around the event, and promised to maintain order and the safety of all participants.

An in-depth analysis of voting patterns in recent years shows that there is often a significant gap between audience preferences and judges' scores. Last year, for example, Israel enjoyed great success in audience voting but received relatively low scores from the judges, which prevented it from reaching the top positions.

Eurovision experts explain that political considerations play a significant role in judges' voting, while the audience tends to vote more according to musical preferences.

Yuval Rafael's performance attracts much interest also because of its musical quality. Yuval's personal connection to the song, as a survivor of the terrorist attack in October 2023, adds another dimension to her performance. Forecasts for tomorrow's final point to a particularly close battle. If we combine audience votes with judges' scores, Israel might certainly reach first place, but everything depends on the weight given to each of the components.

While Sweden enjoys strong support from the judges thanks to the original and colorful performance, and Austria impresses with the spectacular vocal performance, Israel combines musical power with a universal message, which may bring it the support needed to win.

Ireland, with "Laika Party", brings energy and vitality to the competition, but seems to lack the power and emotional depth to compete for the top positions. Czechia and Estonia, despite the uniqueness and authenticity of their performances, are at a disadvantage in the polls, although surprises are always possible at Eurovision.

Tomorrow's grand final is expected to be one of the most fascinating in recent years, with a diverse mix of musical styles, personal messages, and of course, the politics that is always present behind the scenes. Will Yuval Rafael bring Israel an emotional victory? Will one of the other countries surprise? The answers will be given tomorrow, on the Eurovision stage in Basel.

The Israeli delegation continues with its final rehearsals and preparations for this sublime event.

As the hour of decision approaches, all eyes are on Basel. Beyond the identity of the winner, the essential question is whether Eurovision 2025 will succeed in rising above political disputes and celebrating the art of music as the founders of this cultural enterprise originally aspired. The answer to this will be given tomorrow evening, when the spotlights are directed at the Eurovision stage in Basel, Swiss Confederation.

Graphics: Maakav

הפוסט Who Will Win Eurovision: The Audience or the Judges הופיע לראשונה ב-מעקב.

Базель, Швейцария – Накануне большого финала Евровидения 2025, который состоится завтра (суббота) в Базеле, напряжение между ведущими странами достигает своего пика. Борьба за победу ведется между Израилем, Арменией, Чехией, Ирландией и Эстонией, в то время как на заднем плане витает вопрос о политическом влиянии на результаты.

Опросы и ставки букмекеров ставят Израиль, представленный Юваль Рафаэль с песней "New Day Will Rise", на первое место в голосовании зрителей, с 94% шансами на выход в финал согласно букмекерским агентствам. Однако, как это случалось в прошлые годы, всё зависит от «профессиональных» судей, которые нередко предпочитали политические соображения настоящему таланту.

Юваль Рафаэль, выжившая после нападения ХАМАС в октябре 2023 года, исполняет мощную балладу на трех языках – английском, французском и иврите. Её выступление вызвало неоднозначную реакцию по всей Европе, с политическими протестами с одной стороны и восторженной поддержкой с другой. Несмотря на разногласия, широкая публика продолжает массово голосовать за неё.

Армению представляет Парг с песней "Survivor", с драматическими элементами, шансы на выход в финал которой составляют всего 42%, что ставит страну на грань квалификации.

Ирландию представляет Эми с песней "Laika Party", с ритмичной поп-музыкой и красочным сценическим выступлением. С шансами на квалификацию в 39%, Ирландия находится в ненадежном положении. Реакция на песню была неоднозначной – часть зрителей нашла её веселой и запоминающейся, в то время как другим было трудно к ней подключиться.

Эстония представлена Томми Кэшем с песней "Espresso Macchiato", электро-свинг на эстонском и итальянском языках. Кэш, эксцентричный артист с постсоветским стилем, представляет выступление с необычными визуальными элементами. Его шансы на победу составляют около 2% по ставкам букмекеров, что ставит Эстонию во вторую десятку фаворитов.

Чехию представляет Адонкс с песней "Blood and Glitter", драматической балладой с готическими влияниями. Адонкс, певец родом из Словакии, делает акцент на темной эстетике и демонстрирует свой мощный голос. Шансы Чехии на победу составляют всего около 1%, что ставит её в нижнюю часть таблицы.

За кулисами конкурса усиливается обсуждение влияния политики на Евровидение. Неоднократно в прошлом Израиль лидировал в голосовании зрителей, но «профессиональные» судьи отдавали баллы другим странам из политических соображений, а не в соответствии с реальным талантом, продемонстрированным на сцене. «Евровидение – это политический конкурс, а не конкурс талантов – уже давно не талант», утверждают многие критики.

Если посмотреть на ожидаемые результаты по оценкам «профессиональных» судей, Израиль, как ожидается, займет пятое место, что считается отличным результатом с учетом политической ситуации. Выше в таблице находятся Швеция с KAJ и песней "Bara Bada Bastu" (шансы на победу 39%), Австрия с JJ и "Wasted Love" (23%), Нидерланды с Claude Kmbm и "C'est la Vie" (8%) и Франция с Луан (11%).

Шведская песня "Bara Bada Bastu" – юмористическая композиция в стиле поп-шлягер, исполняемая на диалекте вороа, с оригинальным и энергичным сценическим выступлением. Австрия, в свою очередь, представляет мощную балладу, сочетающую поп и оперу, с впечатляющим вокальным исполнением, получившим много похвал.

Нидерланды соревнуются с трогательной многоязычной песней с влиянием соул, передаваемой в душевном исполнении, в то время как Франция представляет традиционную балладу на французском языке, посвященную матери и дочери певицы Луан, с эмоциональным исполнением, которое покорило сердца судей.

Напряжение перед завтрашним финалом ощущается в зале в Базеле. Организаторы ожидают, что более 200 миллионов зрителей по всему миру будут следить за большим решением. Главный вопрос, который занимает всех, заключается в том, превзойдет ли на этот раз голосование зрителей соображения судей и позволит ли Израилю занять первое место.

Организаторы Евровидения со своей стороны подчеркнули важность сохранения аполитичного характера конкурса. Тем не менее, трудно игнорировать политическое напряжение, витающее над мероприятием. За пределами зала проходили демонстрации как за, так и против участия Израиля, а дискуссии в социальных сетях стали особенно бурными. Швейцарская полиция усилила охрану вокруг мероприятия и пообещала поддерживать порядок и безопасность всех участников.

Глубокий анализ моделей голосования в последние годы показывает, что часто существует значительный разрыв между предпочтениями зрителей и оценками судей. В прошлом году, например, Израиль добился большого успеха в голосовании зрителей, но получил относительно низкие баллы от судей, что помешало ему занять первые места.

Эксперты по Евровидению объясняют, что политические соображения играют значительную роль в голосовании судей, в то время как зрители склонны голосовать больше в соответствии с музыкальными предпочтениями.

Выступление Юваль Рафаэль привлекает большое внимание также благодаря своему музыкальному качеству. Личная связь Юваль с песней, как выжившей после террористической атаки в октябре 2023 года, добавляет дополнительное измерение её выступлению. Прогнозы на завтрашний финал указывают на особенно плотную борьбу. Если объединить голоса зрителей с оценками судей, Израиль вполне может занять первое место, но всё зависит от веса, который будет придан каждому из компонентов.

В то время как Швеция получает большую поддержку от судей благодаря оригинальному и красочному исполнению, а Австрия впечатляет потрясающим вокальным исполнением, Израиль соединяет музыкальную силу с универсальным посланием, что может принести ему необходимую поддержку для победы.

Ирландия с песней "Laika Party" привносит энергию и жизненную силу в конкурс, но, кажется, ей не хватает силы и эмоциональной глубины, чтобы конкурировать за первые места. Чехия и Эстония, несмотря на уникальность и аутентичность своих выступлений, находятся в невыгодном положении в опросах, хотя сюрпризы на Евровидении всегда возможны.

Большой финал завтра обещает быть одним из самых увлекательных за последние годы, с разнообразной смесью музыкальных стилей, личных посланий и, конечно же, политики, которая всегда присутствует за кулисами. Принесет ли Юваль Рафаэль Израилю волнующую победу? Удивит ли одна из других стран? Ответы будут даны завтра, на сцене Евровидения в Базеле.

Израильская делегация продолжает свои последние репетиции и приготовления к этому величественному событию.

С приближением времени решения все взгляды обращены к Базелю. Помимо того, кто победит, фундаментальный вопрос заключается в том, сможет ли Евровидение 2025 подняться над политическими разногласиями и отпраздновать искусство музыки, как изначально стремились основатели этого культурного мероприятия. Ответ на это будет дан завтра вечером, когда прожекторы направятся на сцену Евровидения в Базеле, Швейцарская Конфедерация.

Графика: Maakav

הפוסט Кто победит на Евровидении: зрители или жюри הופיע לראשונה ב-מעקב.