דים אמור
בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתאר את עסקת החטופים כהישג היסטורי וניצחון אסטרטגי, קולות ביקורת חריפים מתגברים בקרב שותפיו הפוליטיים ומצביעיו, וטוענים כי העסקה היתה יכולה להתרחש שנה וחצי קודם לכן, במחיר נמוך בהרבה מבחינת חיי אדם ויציבות ביטחונית. הכתבה בוחנת את הפער בין הנרטיב הרשמי לבין המציאות המורכבת שהתגלתה, תוך התמקדות בביקורת מצד שרים בממשלתו של נתניהו, בדגש על התמורה הכבדה שישראל משלמת ועל השלכות העסקה לטווח הארוך.
מאז אירועי השבעה באוקטובר, שבהם נחטפו עשרות ישראלים לרצועת עזה, הפך נושא החטופים למבחן מרכזי להנהגה הישראלית. נתניהו הציג את עצמו כמי שמוביל אסטרטגיה מורכבת המשלבת לחץ צבאי ודיפלומטי להשבת כל החטופים. עם זאת, התפתחויות שחלו בחודשים האחרונים מעלות שאלות קשות לגבי תזמון החלטות, מחיר העיכוב והפער בין ההבטחות שניתנו לבין התוצאות בפועל.
העסקה שנחתמה מביאה להשבת עשרים חטופים בלבד, תוך שחרור מסיבי של מחבלים מבתי הכלא הישראליים, בהם רבים המוגדרים כרוצחים מסוכנים. אך מעבר למספרים עצמם, השאלה המרכזית שמעסיקה את המבקרים היא האם לא היה ניתן להשיג את אותן התוצאות, ואף טובות מהן, לפני כשנה וחצי, כאשר המצב הביטחוני היה שונה והמחיר האנושי היה נמוך משמעותית.
לפי הטענות המועלות, בנקודה מוקדמת יותר בלוח הזמנים היו יותר חטופים בחיים, והיה ניתן להשיב אותם הביתה. מאז, נהרגו עשרות חיילים נוספים בקרבות, ישראל נכנסה למצב של בידוד בינלאומי חסר תקדים, והכלכלה הישראלית נקלעה למשבר עם עליות מחירים דרמטיות ומצב כלכלי מדאיג. מעבר לכך, הטענה היא שכיום ישראל מתמודדת עם המציאות שבה חמאס לא חוסל, אלא ממשיך להתכונן למתקפה נוספת, תוך שישראל איבדה את המומנטום הצבאי והדיפלומטי שהיה לה בשלבים הראשונים של המלחמה.
נקודה נוספת שמעוררת ביקורת קשה היא כניסתה של טורקיה לתמונה כשחקן מרכזי בעסקה. המבקרים רואים בכך סכנה אסטרטגית, שכן טורקיה עשויה לנצל את מעמדה החדש כדי להפעיל לחץ על ישראל ולהקשות על חיי הישראלים בעתיד. התפיסה היא שנתניהו, תוך כדי ניסיון להציג הצלחה דיפלומטית, הכניס לזירה גורם שעלול להפוך לגורם מעכב או אף מסכן בטווח הארוך.
ראש הממשלה עצמו, בפרסומיו ברשת החברתית X, תיאר את העסקה כ"אחד ההישגים העצומים" במלחמת התקומה, והדגיש כי מדובר ביעד מרכזי שהממשלה דבקה בו לאורך כל הדרך. נתניהו הבטיח להשיב את כל החטופים, החיים והחללים, ללא יוצא מן הכלל. במסר נוסף, הוא ייחס את ההתפתחות לשילוב של לחץ צבאי, שנוצר באמצעות פעולות כוחות הביטחון בעזה, ולחץ דיפלומטי, בסיוע של ממשל טראמפ בארצות הברית. נתניהו הודה באופן מיוחד לנשיא דונלד טראמפ ולצוותו, כולל סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, על הסיוע יוצא הדופן שהביא, לטענתו, לבידוד של חמאס וליצירת התנאים להשבת החטופים.
עם זאת, מבט מעמיק יותר על ההבטחות והמסרים שנשלחו לאורך הזמן מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר. לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נשמעו קריאות חוזרות ונשנות מהממשלה כי "לא נסלח", אך בפועל נראה שנתניהו ואנשי ממשלתו שכחו במהירות את הכישלונים הראשוניים. מערכת הביטחון הישראלית לא צפתה את הפיגוע, המצלמות בגבול לא תפקדו, וכוחות הביטחון לא הגיעו למקום במשך שבע שעות. כישלונות אלה היו אמורים להוביל לחקירה מעמיקה ולהסקת מסקנות, אך במקום זאת, ערוץ 14, שמשמש לדעת רבים כדובר בלתי רשמי של נתניהו, החל לבנות נרטיב של גאונות ותושייה, תוך הסבר לציבור כי הנהגת ראש הממשלה תביא לביסור מוחלט של חמאס. היום, כשחמאס עדיין קיים ומתכנן את הפעולה הבאה, הנרטיב הזה מתגלה כבעייתי.
בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויושב ראש מפלגת הציונות הדתית, פרסם תגובה מורכבת ומפוכחת יותר לעסקה. סמוטריץ' הביע שמחה עצומה על השבת החטופים, אך במקביל הדגיש את החשש האדיר מהשלכות שחרור אלפי אסירים מבתי הכלא, ובהם הדור הבא של מנהיגות הטרור. לדבריו, שחרור מחבלים אלה עלול להוביל להמשך זרימת נהרות של דם יהודי בעתיד. סמוטריץ' הבהיר כי מסיבה זו הוא לא יצביע בעד העסקה, אף שהוא תומך בהשבת החטופים. הוא הדגיש את חשיבות המשך המלחמה למיגור אמיתי של חמאס ולפירוז אמיתי של עזה, כך שהרצועה לא תהווה עוד איום על ישראל. סמוטריץ' גם הזהיר מפני חזרה למסלול אוסלו ומפני הפקרת הביטחון בידי גורמים זרים, תוך קריאה לא לחזור לקונספציות שהובילו לאירועי השבעה באוקטובר.
חבר הכנסת צבי סוכות הביע עמדה ברורה וחדה נגד שחרור מחבלים. סוכות הבהיר כי הוא לא רוצה לשחרר מחבלים, אלא להרוג אותם או לכלוא אותם לכל החיים. הוא ביקש מהציבור לחשוב על כך שהמחבלים שישוחררו יחיו בשכנות למשפחות ישראליות, ולא רק באזורים מרוחקים. התגובה שלו משקפת את הפחד הגובר בציבור מפני ההשלכות האפשריות של שחרור מסיבי של אסירים.
חברת הכנסת נעמה לזימי, במקביל, העלתה נושא שונה אך קשור, והוא מצב "עצורי הפחים" – אזרחים שנעצרו לטענתה במסגרת מחאות על החטופים ועל הדמוקרטיה הישראלית. לזימי טענה כי מדובר באזרחים טובי לב, רובם בגיל השלישי, ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים, והם כעת כלואים במשך למעלה מחודש במעצרים לא הוגנים, במקום עם פושעים, אנסים ורוצחים מורשעים. לדבריה, העצורים הללו הם אוהבי המדינה שהתמסרו למאבק על דמות המדינה והחזרת החטופים, והם עוצרו במסגרת מדיניות משטרתית פוליטית שמקבלת הוראות מאיתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי. לזימי טענה כי המשטרה משתמשת באלימות כנגד מפגינים, עוצרת מאות במעצרים שווא, ומונעת את חופש המחאה. היא הגישה בקשה לבקר את העצורים במסגרת החסינות הפרלמנטרית, אך המענה מתעכב באופן מטריד. לזימי קראה לא לשתוק ולא לעמוד מנגד, והדגישה כי "היום זה הם, מחר זה אנחנו".
בפרסום נוסף, לזימי פרסה ביקורת כוללת וחריפה נגד התנהלותו של ראש הממשלה. לדבריה, ראש ממשלה שלא מתראיין לתקשורת הישראלית גם אחרי טבח ומלחמה של שנתיים, בז לעמו. ראש ממשלה שמסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל תחת משמרתו, בז לעמו. לזימי טענה כי נתניהו טרפד עסקאות חטופים והדליף חומר מסווג שסיכן חטופים וחיילים, במטרה למנוע מחאה למען הצלתם. היא גם ביקרה אותו על כך שהוא בורר נוחמים של משפחות חיילים שחרפו נפשם, לפי מידת האהדה אליו, ועל כך שהוא מביא לישיבות ממשלה סדר יום מנותק, העוסק בשררה וקומבינות במקום בשיקום הארץ ובטיפול בנפגעים. לזימי אף טענה כי נתניהו עוסק במיסוד השתמטות בזמן מלחמה, מסית כנגד אזרחי המדינה ומוסדותיה, ושוכח עובדות בסיסיות כמו מספר החטופים בשבי, תאריך השבעה באוקטובר, ומקומות בהם התרחש הטבח. היא סיכמה בקביעה כי מי שבז לעמו, עמו יבוז לו, וכי מגיע לישראלים יותר טוב.
איתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי ויושב ראש עוצמה יהודית, הביע גם הוא ביקורת על העסקה, אם כי מנקודת מבט שונה. בן גביר הביע שמחה על כך שכל החטופים צפויים לשוב לבתיהם, אך הדגיש כי המחיר של שחרור אלפי מחבלים, בהם מאתיים וחמישים רוצחים, הוא כבד מנשוא. לדבריו, ניסיון העבר מוכיח שמחבלים אלה ישובו לעסוק בטרור ולפעול לרצח יהודים. בן גביר הבהיר כי הוא ושרי עוצמה יהודית לא יוכלו להרים יד בעד עסקה שמשחררת מחבלים רוצחים, ויתנגדו לכך בממשלה. הוא גם הדגיש כי מטרת המלחמה המרכזית, כפי שהוגדרה בפתחה, היא לוודא שהאסון לא יישנה באמצעות פירוק שלטון החמאס. בן גביר הבהיר כי בשיחות שקיימו בינו לבין ראש הממשלה, הוא הדגיש שבשום מצב לא יהיה חלק מממשלה שתאפשר את המשך קיום שלטון החמאס בעזה. לדבריו, נתניהו התחייב בפניו שכך יהיה, אך בן גביר הזהיר כי אם שלטון החמאס לא יפורק, או שיספרו להם שהוא מפורק תוך שבפועל הוא ימשיך להתקיים בכסות אחרת, עוצמה יהודית תפרק את הממשלה.
העסקה, אם כן, מעוררת שאלות קשות לגבי העתיד הביטחוני של ישראל. מצד אחד, השבת החטופים היא חובה מוסרית וערך עליון. מצד שני, המחיר שישראל משלמת – שחרור מסיבי של מחבלים, כניסה של טורקיה כשחקן מרכזי, והמשך קיומו של חמאס – מעלה חשש כבד שמא ישראל החליפה הישג מיידי בסיכון ארוך טווח. המציאות בשטח מוסיפה למורכבות: מדי יום נכנסים ממצרים לעזה כשלוש מאות רחפנים עמוסי נשק וסמים, והמערכת הביטחונית לא מצליחה לעצור זאת. העובדה שמזרימים נשק ברמה כזו מעידה על כך שהמדינה לא שולטת במצב ושהחמאס ימשיך להתחמש ולהתכונן למערכה הבאה.
השאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הישראלי היא האם ראש הממשלה הוביל אסטרטגיה ברורה ועקבית, או שמא הוא הגיב לאירועים בלבד, תוך שהוא מתאים את הנרטיב למצב המשתנה. המבקרים טוענים כי נתניהו מציג את עצמו כגאון אסטרטגי, אך בפועל הוא מגיב למצבים ולא מוביל אותם. לדעתם, העסקה הנוכחית, שנתניהו מגדיר אותה כהיסטורית, היתה אפשרית לפני זמן רב, במחיר נמוך בהרבה. הדחייה הובילה למותם של חיילים רבים, להרס כלכלי, לבידוד בינלאומי, ולמצב בו חמאס לא חוסל אלא ממשיך להוות איום.
מעבר לכך, הביקורת על נתניהו נוגעת לשקיפות ולאחריות. הטענות כי ראש הממשלה מסרב להתראיין לתקשורת הישראלית, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, טרפד עסקאות חטופים בעבר, והדליף חומר מסווג, יוצרות תחושה כי הוא חושש מפני חשיפת כישלונות ומבקש להימנע מאחריות. הטענה היא שאת הנרטיב מנדסים באמצעות ערוץ 14, שמציג אותו כגאון, תוך התעלמות מהמציאות בשטח.
המציאות כיום היא שחמאס לא חוסל. המון חיילים נהרגו. מקבלים פחות חטופים מאלה שניתן היה להציל בעבר. המחירים בישראל עלו. יש משבר כלכלי. רוב מדינות העולם נגד ישראל. מתקרבת האפשרות שתוקם מדינה פלסטינית ללא שליטה ישראלית. עשרים חטופים סבלו ויכלו לחזור לבתיהם לפני שנה וחצי. כל אלה הם התוצאות של התנהלות שנתניהו היה אמור להוביל, אך לדעת המבקרים, הוא נכשל בכך.
הפער בין ההבטחות למציאות מתעצם כאשר בוחנים את המסרים של נתניהו עצמו. הוא הבטיח להחזיר את כל החטופים, הבטיח לחסל את חמאס, הבטיח ניצחון מוחץ. כיום, העסקה מחזירה חלק קטן מהחטופים, חמאס קיים ומתחזק, והמדינה נמצאת במצב קשה יותר מאשר בתחילת המלחמה. השאלה היא האם המנהיגות הישראלית תלמד מהטעויות, תקיים חקירה מעמיקה, ותפעל אחרת בעתיד, או שמא תמשיך באותו המסלול, תוך הנדסת נרטיבים ציבוריים שלא משקפים את המציאות.
הביקורת החריפה על נתניהו מגיעה לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מחברים קרובים במפלגות הימין, כולל סמוטריץ' ובן גביר. עובדה זו מעידה על כך שהמצב אינו פשוט, ושגם בתוך הממשלה יש הבנה שהמחיר שישראל משלמת על העסקה הוא כבד, ושההישג הוא מוגבל. הטענה שחמאס לא חוסל, והעובדה שהוא כבר מתכנן מתקפה נוספת, יוצרות תחושה כי המלחמה לא הביאה לשינוי מהותי במצב הביטחוני, אלא רק דחתה את הבעיה לעתיד.
העסקה הנוכחית, איפוא, מעוררת שאלות קשות לגבי המנהיגות הישראלית, לגבי היכולת ללמוד מטעויות, ולגבי העתיד הביטחוני של המדינה. האם ישראל תמשיך להיסחף אחרי אירועים, או שמא תפתח אסטרטגיה ברורה שתבטיח את ביטחון אזרחיה לטווח הארוך? האם המנהיגות תיקח אחריות על כישלונות, או שמא תמשיך להנדס נרטיבים ציבוריים? אלה השאלות שמעסיקות את הציבור הישראלי, והתשובות להן יקבעו את עתיד המדינה בשנים הקרובות. הציבור, לדעת רבים מהמבקרים, זקוק להנהגה אמיצה, שקופה, ואחראית, שתקיים את הבטחותיה ותפעל לטובת כלל האזרחים, ולא להנהגה שמתמקדת בשרידות פוליטית ובהנדסת תודעה.
