דים אמור
אמש (07.11.2026), במהלך הפגנת שמאל שארגנה "התנועה לאיכות השלטון" בכיכר הבימה, עמדה על הבמה פרופ' נויה רימלט ונשאה נאום המעלה תמיהות קשות באשר לגבול שבין מחקר אקדמי לבין תעמולה פוליטית.
פרופ' נויה רימלט היא חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, המשמשת שמנהלת מייסדת משותפת של הפורום למשפט, מגדר ומדיניות חברתית – גוף שהקימה בשנת 2014 במטרה לסייע בגיבוש מדיניות משפטית בנושאי אי-שוויון מגדרי ולחבר בין ידע אקדמי לאקטיביזם פמיניסטי. בנוסף, היא עומדת בראש התוכנית לתואר שני בלימודי משפט ללא-משפטנים, ומלמדת וחוקרת בתחומי המשפט הפלילי, איסור הפליה ותיאוריות פמיניסטיות של המשפט, תוך התמקדות בניתוח פמיניסטי ביקורתי ובקשר שבין הסדרים משפטיים לאי-שוויון מגדרי בחברה.
אולם אמש פנתה פרופ' נויה רימלט לקהל השמאל והצליפה בממשלה שנבחרה כחוק:
"ערב טוב לציבור שומר החוק בישראל. ערב טוב לכל מי שהגיע לכאן היום כדי לשמור על הדמוקרטיה. עכשיו מנסים לגנוב את תוצאות הבחירות באמצעים אנטי-דמוקרטיים.
בראש ממשלת ישראל עומד היום אדם ששכח מה זה להיות ציוני. הוא אף פעם לא הבין שהציונות שבזכותה הוקמה מדינת ישראל היא ציונות ליברלית. זאת ציונות שביקשה להגדיר את מדינת ישראל לא רק כמדינה יהודית, אלא גם כדמוקרטיה ליברלית. זאת ציונות שהושיטה יד לערבים בישראל והבטיחה להם אזרחות מלאה ושווה.
הקמפיין הגזעני שמנהל הגוש שהפסיד בבחירות נגד ערביי ישראל – וערביי ישראל אמרו בקלפיות: 'די!' די לממשלה שהסיתה נגדם והפקירה אותם. הקמפיין הגזעני הזה הוא לא רק נגד הערבים. זהו ניסיון לחסל סופית את הפרויקט הציוני".
דברים אלו מציפים פרדוקס מקומם: פרופ' נויה רימלט מלינה על קיומה של הדמוקרטיה בישראל, אך בד בבד היא מועסקת במוסד ציבורי-ממשלתי, נהנית משכר עתק מכספי הציבור, ומנצלת את הבמה שמעניקה לה המדינה כדי להסית נגד הממשלה שמינתה אותה ואפשרה את קידומה בתפקיד בכיר.
מעבר לכך, התאוריה הציונית שהציגה פרופ' נויה רימלט מעוררת ספקות באשר לבקיאותה בהיסטוריה. לא ברור על איזה "ציונות של פעם" היא מתרפקת; מאז שנת 1948, עם הקמת המדינה, מפיצים גורמים בציבור הערבי שטנה נגד הממשלה בטענה שניטלה אדמתם, ומנהלים מאבק מתמשך נגד המדינה היהודית. נראה כי פרופ' רימלט אינה מכירה את כתביהם והתבטאויותיהם של מנהיגי האומה – מדוד בן גוריון וגולדה מאיר, מנחם בגין ועד אריאל שרון.
האם פרופסור למשפטים אינה בקיאה בעובדות ההיסטוריות, או שמא היא מעדיפה לאמץ נרטיב מדומיין של "ציונות ודמוקרטיה"? באיזו דמוקרטיה מדובר, כאשר אותה תפיסה אפשרה לערבים לרצוח יהודים, אזרחים ישראלים ואף מטפלות פיליפיניות בטבח ה-7 באוקטובר? האם פרופ' נויה רימלט נוכחה כאן ב-7 באוקטובר או שהייתה בשתרדמת?
דבריה של פרופ' רימלט אינם אלא נאום מנותק ואווילי, המחיש שוב את הפער שבין האליטה האקדמית למציאות בשטח.
