דים אמור 

בזמן שבית המשפט חשף כי אזרחית ישראלית העלתה לרשתות פרסומים המגדירים אותה כ"נאצית", חברי הכנסת יבגני סובה ויוליה מלינובסקי מסיעתו של אביגדור ליברמן בוחרים בקו של אדישות ומסרבים לגנות. האם כבודם של ניצולי השואה נדחק הצידה?

סערה ציבורית ומשפטית מתחוללת סביב פרשת הגננת מאשדוד, אך במסדרונות הכנסת יש מי שבוחרים לשמור על שתיקה רועמת. בעוד הציבור הישראלי רגיש לכל גילוי של אהדה או הזדהות עם האידיאולוגיה הנאצית, נבחרת הציבור של מפלגת "ישראל ביתנו" מפגינה אדישות מעוררת תהיות מול ממצאים שיפוטיים חמורים.

פסק הדין שחשף את הפרסומים החמורים

ראשיתה של הפרשה בתחקיר שפורסם ב-27 בספטמבר 2026 על ידי מערכת "מעקב", בעקבות היתר עיון בתיק חסוי (ת"א 2331-02-23) שניתן על ידי סגנית נשיא בית משפט השלום בקריית גת, השופטת ענת חולתא.

מפסק הדין עולה כי אנסטסיה רולובץ נוביקובה, ילידת אוקראינה שהתאזרחה בישראל מכוח נישואיה לאזרח ישראלי וניהלה גן ילדים פרטי בשם "מאשהקה", צירפה יותר מפעמים אחת את המילה "נאצית" (בשפה האוקראינית) לתמונותיה ברשתות החברתיות. בית המשפט מתח ביקורת קשה על הסבריה של נוביקובה בנוגע לפרסומים אלו.

בנוסף, נבחנה במסגרת ההליך המשפטי פעילות פוליטית שיוחסה לגן הילדים, לרבות הנפת דגלי אוקראינה והפצת סרטונים המייחלים למותו של נשיא רוסיה. בתביעת לשון הרע שהגישה נוביקובה נגד גולשים, ובהם אדוארד בטקיס, קבע בית המשפט כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד בשל ביטויים פוגעניים, אך דחה מנגד את הטענות המייחסות לנתבעים אחריות לאיומים או לוונדליזם.

על פי הוראות סעיף 3 לחוק איסור הכחשת השואה, תשמ"ו-1986, המפרסם דברי שבח, אהדה או הזדהות עם מעשי הנאצים צפוי לעונש קבוע בחוק. למרות התלונות שהוגשו בנושא ונסגרו במשטרה, עצם קיומם של הפרסומים המזוהים עם הביטוי "נאצית" על ידי אזרחית המנהלת מוסד חינוכי בישראל מעורר שאלות ערכיות וציבוריות נוקבות, קרא עוד.

התגובות שמחזקות את התמיהה: "לא חייב להגיב"

על רקע חומרת הממצאים בפסק הדין, נשלחו ב-6 באוקטובר 2026 פניות עיתונאיות ישירות לחברי הכנסת מטעם מפלגת "ישראל ביתנו", בראשותו של אביגדור ליברמן. המטרה הייתה לקבל אמירה נחרצת וגינוי חד-משמעי לגילויי הזדהות עם הנאציזם במדינת ישראל.

אלא שתגובותיהם של חברי הכנסת יבגני סובה וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי מעלות תהיות קשות באשר לאחריותם הציבורית:

• ח"כ יבגני סובה בחר להגיב בביטול: "לא לכל דבר אני חייב להגיב, אעביר את הפנייה שלך לדוברות".

• ח"כ יוליה מלינובסקי הסתפקה בתגובה קצרה ואדישה לא פחות: "תפנה לדוברות".

בפועל, ככל הנראה, על אף ההבטחות להעביר את הנושא לטיפול הדוברות – גוף הממומן אף הוא מקופת המדינה ומכספי הנישומים – לא התקבלה כל תגובה או התייחסות עניינית מצד הדוברות. שיחות טלפון ופניות חוזרות שנערכו לאחר העברת חומרי פסק הדין נענו בהתעלמות.

אדישות ציבורית או חוסר כבוד לזכר השואה?

התנהלותם של חברי הכנסת מסיעתו של ליברמן מעלה תהיות קשות, בפרט כאשר מדובר בנבחרי ציבור המתמודדים על אמון הבוחר ונהנים משכר וממשאבים ציבוריים. במדינה שקמה מתוך אודים מוצלים מאש, מצופה מכל נבחר ציבור להציג עמדה חד-משמעית, תקיפה ובלתי מתפשרת נגד כל גילוי או תופעה הקשורה באידיאולוגיה הנאצית.

התנהלותו של חבר הכנסת יבגני סובה, שהבטיח להעביר את פנייתנו העיתונאית לטיפול הדוברות, אך עד כה לא התקבל מענה ענייני בעניינה, מעוררת שאלות ציבוריות נוקבות. הפניית עיתונאים לדוברות, מבלי שנמסרת בהמשך עמדה ברורה, עלולה להתפרש כהפניית עורף לרגשות הציבור, לניצולי השואה ולבני משפחותיהם, ואף כזלזול בחובתו הציבורית של נבחר ציבור להשיב לשאלות בעלות חשיבות מוסרית והיסטורית.

ומכאן עולה שאלה פשוטה: בסופו של דבר, הציבור בוחר בחבר הכנסת יבגני סובה או בדוברו?

האם הימנעותם של חברי הכנסת ממתן גינוי פומבי ומפורש נובעת משיקולים פוליטיים, או שמא מדובר בזלזול נמשך בחובת הדיווח והשקיפות כלפי האזרחים? עד למועד פרסום הכתבה, לא נמסר כל גינוי רשמי מטעם חברי הכנסת או מפלגת "ישראל ביתנו". הסרטונים והתיעודים המלאים מתוך הפניות לנבחרי הציבור יפורסמו בהמשך.

נ"ב: מדוע רק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אנו נזכרים בזוועות השואה ובפשעי הנאצים? האם המאבק בנאציזם, באנטישמיות ובגילויי הזדהות עם אידאולוגיות רצחניות צריך להתעורר רק ביום אחד בשנה? זיכרון השואה אינו טקס שנתי בלבד, אלא מחויבות מוסרית וציבורית המחייבת אותנו בכל ימות השנה.