דים אמור 

פסק דין חדש, דרמטי וחסר תקדים בעניין אזרחית מדינת ישראל, גב' אנסטסיה רולובץ נוביקובה, חושף מסכת עובדתית מורכבת ומטלטלת. מדובר בתיק משפטי שנדון בדלתיים סגורות והפך לחסוי, עד אשר פתיחתו לעיון הציבור התאפשרה בעקבות מאבק משפטי ונחרץ של מערכת "מעקב". כעת, עם הסרת העמימות המשפטית והתרת הפרסום, נחשפת התמונה המלאה מתוך 16 עמודי פסק הדין שניתן על ידי סגנית נשיא בית משפט השלום בקריית גת, כבוד השופטת ענת חולתא.

על פי פסק הדין, התובעת, גב' אנסטסיה רולובץ נוביקובה (תושבת אשדוד שהתאזרחה בישראל לאחר שהגרה מאוקראינה מכוח נישואיה לאזרח ישראלי), מנהלת גן ילדים פרטי בשם "מאשהקה". נוביקובה הגישה תביעת לשון הרע נגד גולשים ברשת, ובהם אדוארד בטקיס, אשר יוצג על ידי עורכת הדין ויקטוריה ז'גלוב. הנתבעים כיוונו כלפיה התבטאויות בוטות, פוגעניות וקשות, ביניהן הכינויים "וירוס", "שיקצע", "מגפה", "חזירה שקרנית", "זונה" וביטויים נוספים.

מבחינה אופרטיבית ומשפטית יבשה, תביעתה של נוביקובה התקבלה: בית המשפט קבע בחדות כי הכינויים והקללות הקשות הללו מהווים לשון הרע, וכי אין להם הגנה בחוק. השופטת הבהירה כי גם לגבי ייחוס עמדות נאציות לתובעת והצגת הגן שבבעלותה כמקום המחנך לנאציזם, מדובר בפרסומים שמטבעם עלולים להשפיל ולפגוע במשלח ידה.

אולם מתחת לשורה התחתונה של הפיצוי המשפטי, פסק הדין טומן בחובו קביעות עובדתיות נוקשות וחסרות תקדים מצידה של השופטת, אשר מעמידות באור מורכב ופרובוקטיבי את התנהלותה של התובעת עצמה. קביעות אלו מציבות מראה ציבורית נוקבת מול נוביקובה, ומסבירות מדוע התוצאה המשפטית רחוקה מלהיות "ניצחון" במובן הציבורי הרחב.

הקביעה העובדתית: התובעת פרסמה את עצמה בצירוף המילה "נאצית"

החלק הדרמטי והמרכזי ביותר בפסק הדין נוגע לפרסומיה של נוביקובה עצמה ברשתות החברתיות. הנתבעים טענו להגנתם כי התובעת העלתה תכנים הכוללים סמלים המזוהים עם ארגון "אזוב" האוקראיני, אותם הגדירו כסמלים נאציים. מנגד, נוביקובה – אשר יוצגה על ידי עורכי הדין רועי אסור, יגאל פיטקביץ' וטל אופיר – טענה כי הסמל הועלה בהקשר של לאומיות ועצמאות אוקראינית, וכי לא פרסמה סמלים נאציים.

השופטת ענת חולתא ציינה בפסק הדין כי השאלה אם השימוש בסמל "אזוב" מהווה תמיכה בנאציזם מצויה במחלוקת, וכי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח בנקודה זו שפרסומם היה אמת.

עם זאת, בהסתמך על ראיות, תרגומים, תמלולים רבים שהציג הנתבע בכתב ההגנה וחקירה נגדית בבית המשפט – שבה נוביקובה לא הכחישה את עצם הפרסומים – קבעה השופטת ממצא עובדתי מפורש וחד-משמעי:

"התובעת בחרה, יותר מפעם אחת, לצרף לתמונתה בפירסום פומבי ברשתות חברתיות את המילה 'נאצית' באוקראינית".

קביעה זו, המופיעה שחור על גבי לבן בפסק הדין, מהווה קביעה משפטית רשמית שלפיה אזרחית מדינת ישראל, המשמשת כגננת ומחנכת בגן ילדים, פרסמה באופן סדרתי את תמונתה בצמוד למילה "נאצית".

ייצוגה של נוביקובה בידי עורכי דין ישראלים בתיק זה מדגיש את המורכבות הציבורית והערכית של הפרשה, בפרט במדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הנושאת את זיכרון השואה ופשעי המשטר הנאצי. מובן כי הזכות לייצוג משפטי עומדת לכל אדם, גם למי שבוחרת להגדיר את עצמה כ"נאצית". ובכל זאת, לנוכח הדברים שנחשפו במסגרת ההליך, קשה להתעלם מן האירוניה – וכמאמר האמרה העתיקה: "לכסף אין ריח".

בהמשך פסק הדין, מתחה השופטת ביקורת נוקבת על מהימנות גרסתה של נוביקובה, וכתבה כי קשה מאוד לקבל את הטענה שלפיה היא לא צפתה – או לא הייתה צריכה לצפות – שפרסום המילה "נאצית" בצמוד לתמונתה יעורר מחלוקת קשה או יפגע קשות ברגשות הציבור.

בית המשפט למעשה קבע עובדתית כי התובעת עצמה היא שייצרה את הקרקע לסערה: מותר היה לבקר אותה ביקורת נוקבת על פרסומיה, אלא שאסור היה לעשות זאת בדרך של קללות, ביזוי מיני והשפלה אלימה.

ערבוב בין חינוך ילדים לפוליטיקה טעונה

הביקורת השיפוטית בפסק הדין אינה נעצרת בפרסום המילה "נאצית". בית המשפט בחן לעומק גם את "הפרסום הרביעי" שנתבע, ודחה לגביו את טענת לשון הרע לחלוטין.

מפסק הדין עולה כי הפרסום התבסס על סרטונים ותמונות שנוביקובה עצמה בחרה להעלות בפרופיל הציבורי שלה, שבהם נראו ילדי הגן מניפים את דגלי אוקראינה. כמו כן נבחנו סרטונים בעלי אופי פוליטי סוער, שבהם נכללה בין היתר משאלה למותו של נשיא רוסיה פוטין ולסופה של רוסיה.

השופטת ענת חולתא קבעה כי נוביקובה בחרה לקיים בגן הילדים אירוע בעל "הקשר פוליטי טעון ושנוי במחלוקת" ולפרסם אותו בפומבי. לפיכך, קבע בית המשפט, ביקורת מהצד הפוליטי הנגדי הייתה צפויה לחלוטין, ותוכן הביקורת באותו סרטון לא עלה לכדי לשון הרע.

בשלב קביעת גובה הפיצויים, הטילה השופטת על נוביקובה אחריות יצירתית למחלוקת הציבורית. נקבע כי נוביקובה בחרה לערב באותו פרופיל ציבורי בין חייה הפרטיים, עמדותיה הפוליטיות ופעילותה העסקית כגננת המנהלת גן פרטי. בעצם העלייה של תכנים אלו לעמוד הציבורי, היא זו שיצרה במו ידיה את הזיקה והקשר בין עבודתה החינוכית עם קטינים לבין השקפותיה הפוליטיות הסוערות. בית המשפט ביצע הפרדה נורמטיבית ברורה: בין ביקורת פוליטית לגיטימית ומוצדקת על מעשיה ופרסומיה, לבין קללות וגידופים שאסורים על פי חוק.

קריסת טענות הנזק והיעדר בסיס ראייתי

נדבך מרכזי נוסף שבו דחה בית המשפט את נרטיב התובעת נוגע לנזקים החמורים שטענה כי נגרמו לה. נוביקובה טענה בפני בית המשפט כי הפרסומים של הנתבעים הם שהובילו לגל איומים נגדה, לוונדליזם, לפגיעה קשה ברכוש ואף לנסיבות שהביאו בסופו של דבר לסגירת גן הילדים.

בית המשפט דחה טענות אלו לחלוטין וקבע כי הקשר הסיבתי לא הוכח כלל. בפסק הדין צוין במפורש כי לא הוצגה כל ראיה המקשרת בין פרסומי הנתבעים לבין מעשי הוונדליזם, האיומים או סגירת המוסד החינוכי.

יתרה מכך, נחשף כי התלונה המשטרתית שהגישה נוביקובה הוגשה עוד לפני מועד הפרסומים של הנתבעים. ניסיונה לקשר בדיעבד בין הנתבעים לבין הנזקים הוגדר על ידי בית המשפט כ"טענה בעלמא, ללא כל בסיס ראייתי".

המאבק המשפטי לחשיפת פסק הדין והתרת הפרסום

אחד ההיבטים התקשורתיים והמשפטיים השנויים במחלוקת בפרשה זו נוגע להסתרת פסק הדין מעיני הציבור. התיק, שנפתח והתנהל בבית משפט השלום, נסגר והוגדר כחסוי ("בדלתיים סגורות").

בעקבות כך, פתחה מערכת "מעקב" במאבק משפטי נחוש לפתיחת התיק ולחשיפת ההכרעה השיפוטית. הוגשו שתי בקשות רשמיות לבית המשפט, ובהן בקשה דחופה, אשר ביססו את הצורך הציבורי המובהק בעילת פתיחת התיק.

בתאריך 01.09.2026 ניתנה החלטתו הראשונית של בית המשפט בבקשה:

"בכל הכבוד, אין דחיפות בבקשה. לגוף הבקשה – התיק נפתח במקור כתיק חסוי נוכח קיומם של תובעים קטינים. בסופו של דבר נמחקו תביעות הקטינים ועל כן מניעה זו הוסרה. לאור האמור, ולמען הסדר הטוב, אם לדעת מי מהצדדים קיימת סיבה עובדתית ומשפטית למניעת פרסום יגיש עמדתו ביחד בתוך 15 ימים. בחלוף המועד, אם אין תגובה או התנגדות בית המשפט יתר לבקשה. המזכירות תודיע לצדדים ולמבקש ותעקוב".

לאחר חלוף המועד והגשת בקשה נוספת בתאריך 29.09.2026 לפתיחת התיק בעקבות תגובות הצדדים, הורה בית המשפט בתאריך 27.09.2026 על פתיחת התיק לעיון הציבור באופן מלא. הסרת החיסיון מאפשרת כעת לחשוף לראשונה במערכת "מעקב" את קביעותיו הנוקבות של בית המשפט.

בית המשפט לא הורה באופן אוטומטי על פתיחת פסק הדין לציבור. לשם כך הוגשו שתי בקשות נפרדות, כאשר הראשונה שבהן כללה תשתית משפטית וחוקתית מפורטת, הפניות לפסיקת בג״ץ, מספרי הליכים ואסמכתאות משפטיות, לצד טיעונים בדבר הצורך בפתיחת התיק לעיון ולפרסום.

חשוב להדגיש כי ההליך עצמו התנהל בדלתיים פתוחות, ואף נכחנו בדיונים. למרות זאת, עם מתן פסק הדין התברר כי התיק ופסק הדין הוגדרו לפתע כחסויים ונוהלו במערכת כהליך בדלתיים סגורות.

בנסיבות אלה נדרשנו לפעול באופן יזום, להגיש בקשות מנומקות ולבסס מבחינה משפטית את הדרישה לפתיחת התיק לציבור. לאחר המאבק המשפטי והגשת הבקשות, הצלחנו, והתיק נפתח לעיון ולפרסום.

ניצחון טכני, הפסד ציבורי

פסק הדין בעניינה של אנסטסיה רולובץ נוביקובה ממחיש את הפער הקיים לעיתים בין תוצאה משפטית נקודתית לבין הממצאים העובדתיים הנחשפים בהליך המשפטי.

השורה התחתונה של פסק הדין מנוסחת במילותיה של השופטת עצמה: "התביעה מתקבלת לא בשל עצם הפירסומים, אלא בשל אופן הפירסומים".

אף שהתביעה התקבלה ואוסר לקלל ולגאף ברשתות החברתיות, בית המשפט חשף מסמך ביקורתי ונוקב המטיל צל כבד על התנהלות התובעת. ההכרעה המשפטית קבעה כי נוביקובה פרסמה בעצמה את המילה "נאצית" בצמוד לתמונתה, עירבה תכנים פוליטיים טעונים במסגרת גן הילדים שבניהולה, וכשלה לחלוטין בהוכחת הטענות על נזקים והתנכלויות שיוחסו לנתבעים.

נ.ב.

מעניין כיצד נוביקובה תחיה מעתה עם פסק הדין הזה – ובעיקר עם הקביעות שנותרו בו שחור על גבי לבן – במדינה שבה קיים חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ו-1986.

סעיף 3 לחוק, שכותרתו "איסור פרסום אהדה לפשעי הנאצים", קובע כי המפרסם בכתב או בעל פה דברי שבח, אהדה או הזדהות עם המעשים שנעשו בתקופת השלטון הנאצי ושמהווים פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, צפוי לעונש של עד חמש שנות מאסר.

דאז צילמנו את נוביקובה ואת עורכי הדין המייצגים אותה. הצילומים נעשו לאחר הדיונים. צילום: "מעקב":