דים אמור
תחקיר רחב היקף של מערכת "מעקב" עוסק בהתנהלותו של התסריטאי יניב שלום מול לקוחותיו, לרבות גביית כספים והצגת ניסיון מקצועי לציבור.
מן החומרים, העדויות והמסמכים שנאספו עולה תמונה עקבית של פער ניכר בין ההבטחות המוצגות בכתב ובפומבי לבין היישום בפועל: בין "חבילת הגשה" מקיפה ומקצועית המובטחת ללקוחות לבין תהליך המתואר, על פי העדויות, כרצף מפגשי זום שבהם עיקר מלאכת הכתיבה מוטלת על הלקוח עצמו, בעוד תפקיד הספק מתמצה בביקורת והערות כלליות, ובין רזומה פומבי מרשים, כפי שהוא מוצג באתרי ייצוג, לבין קושי מהותי לאתר אימותים חיצוניים, קרדיטים רשמיים או תיעוד מקצועי סדור התומך בטענות אלו.
סרטון מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של יניב שלום (Yaniv Shalom – @Yanivshalomwriter), שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
התחקיר מתבסס על מסמכים חוזיים, עדויות של מרואיינים (רובם בשם בדוי), עדות אחת בשם גלוי, בדיקות עצמאיות של המערכת במאגרים, בארכיונים ובפלטפורמות מקצועיות, וכן פניות רשמיות לגופים הרלוונטיים בישראל ובחו"ל. המערכת מדגישה: אין מדובר בקטע דעה, אלא בפריסה עובדתית של טענות, מסמכים, פניות ותגובות כפי שנאספו. כמו כן, המערכת מתבססת על עדויות הלקוחות ועל המידע והמסמכים שנמסרו למערכת "מעקב" מטעם הלקוחות.
ברקע עומדת טענה מרכזית: יניב שלום "מוכר חלומות" ליוצרים צעירים, גובה אלפי שקלים בתמורה להבטחות של פיתוח תסריט והגשה למפיקים ולקרנות, אך בפועל, לפי החומר שבידי המערכת, אותם רכיבים מהותיים אינם מתממשים, ולעיתים אף מוצגת דרישת תשלום נוספת עבור רכיבים שכבר הובטחו בחוזה.
כבר בשלב הזיהוי הבסיסי של הגורם העומד מאחורי השירותים, עולה מן החומרים שנאספו בידי מערכת “מעקב” כי שמו המלא של יניב שלום הוא שלוים חיים יניב. המערכת אינה טוענת כי שימוש בשם מקצועי הוא, כשלעצמו, פסול; אולם כאשר מדובר בעסקאות בהיקפים כספיים משמעותיים מול ציבור צעיר, שקיפות אינה קישוט רטורי אלא יסוד מהותי. ובתחקיר הנוכחי, השקיפות – בלשון המעטה – אינה מתחילה בנקודת המוצא הראויה.
10,000 שקלים, שלושה חודשים, "תוצר מוגמר" – ומה קרה בפועל
ליבת התחקיר נשענת על תיק אחד שמובא בשם מלא: אסף שושן, בן 19, לפני גיוס לצה"ל, שעבד לדבריו קשה לפרנסתו במקביל, והחזיק חלום להפוך סיפור אישי לסרט קולנוע. לפי עדותו, הוא נחשף לפרסום שהציג את יניב שלום כמי שמסוגל להפוך סיפור לתסריט מקצועי, לבנות "חבילת הגשה" ולהוביל את הפרויקט לשלב של פנייה למפיקים ולקרנות.
שושן, כך לפי עדותו והמסמכים שבידי המערכת, שילם 10,000 שקלים וקיבל כ-8 מפגשי זום. לא התקיימה פגישה פרונטלית. לטענתו, במפגשים לא נלמד "שום דבר" במובן של הוראה מקצועית סדורה או ליווי כתיבתי שמייצר תוצר. לדבריו, הוא עצמו כתב, ויניב שלום נתן הנחיות כלליות כיצד לכתוב ואז חוות דעת על מה שכבר נכתב.
במילים אחרות: מר שושן נכנס לתהליך מתוך ציפייה לקנות פיתוח תסריט והכנה להגשה; לטענתו, הוא קיבל בעיקר ביקורת טקסטואלית על כתיבתו שלו. זה אולי שירות לגיטימי כשלעצמו, אך השאלה המהותית בתחקיר אינה אם מותר "לתת פידבק", אלא האם זה מה שהובטח, ואם זה מצדיק את המחיר וההבטחות.
הסכם חבילת הגשה ויסודות התסריט – סיפורו של אסף שושן – "נקודות שבירה":
הסכם לפיתוח חבילת הגשה לסרט, המבוסס על סיפורו של אסף שושן:
החוזה, כפי שנמסר למערכת, כולל התחייבויות מפורשות:
1. "מר יניב שלום יפתח תסריט בהשראת סיפור של מר אסף שושן".
2. "מר יניב שלום ייפתח את הסיפור לחבילת הגשה למפיקים וקרנות יחד עם אסף, החבילה כוללת: סינופסיס ובו תקציר הפרויקט והקונספט, תקציר דמויות וטריטמנט של התסריט להגשה".
עוד נמסר כי משך תקופת העבודה נקבע בחוזה לעד שלושה חודשים, אולם בפועל התקיימו מפגשי הזום למשך כחודשיים בלבד, ובהיקף של כ-8 מפגשים. בתמורה לכך נקבע תשלום "סכום פיתוח" בסך 10,000 ש"ח, כאשר 50% מן הסכום ישולמו עם החתימה על ההסכם ו-50% נוספים עם סיום העבודה, לאחר העברת התוצר המוגמר לידיו של אסף.
על פי הטענה, לא נמסר תסריט שפותח בפועל בידי יניב שלום, ולא בוצעה כל הגשה מטעמו לגורם מקצועי או מוסדי כלשהו, לרבות קרנות קולנוע או מפיקים. עוד נטען כי לא התקיימו פגישות עם מפיקים או גורמים בתעשייה. החומר היחיד שהועבר היה עמוד הכולל רשימת כתובות דוא"ל של קרנות, מידע הזמין גם באמצעים פתוחים וברשת. את התסריט עצמו הגיש אסף שושן באופן עצמאי, לאחר שהכין אותו בעצמו, עם זאת, ההכנה בוצעה, כך נטען, במסגרת שיעורי זום בהנחיית יניב שלום – אשר גבה עבור כך תשלום כספי.
כאן מופיע קו פרובוקטיבי אך ענייני: החוזה נראה כמו חוזה פיתוח תסריט; התהליך, לפי הטענה, נראה כמו שירות של הערות על טקסט; והתשלום נראה כאילו נועד לממן מסלול מלא. אם זה אכן כך, השאלה אינה ספרותית אלא ציבורית: מה בדיוק נמכר כאן – פיתוח, או תחושת פיתוח?
אנו במערכת "מעקב", בסיוע GPT, יצרנו עבורכם קורס קצר, ממוקד וענייני להכנת תסריט, הכולל גם פירוט של אפיקי ההגשה הרלוונטיים – ללא כל עלות ולשימושכם החופשי – לחץ כאן
"תוסיף עוד 12,000 ש"ח"
לאחר סדרת המפגשים, כך לפי עדותו של שושן, הוא פנה ושאל מה עם החוזה ומה עם ההבטחות. לשיטתו, הוא לא קנה "קורס כתיבה" אלא תהליך שמוביל להגשה, ובהתאם לחוזה ציפה כי יניב שלום "יתחיל לעבוד סוף סוף" (למרות שמר אסף שושן מעריך את הטיפים שניתנו לו על ידי מר יניב שלום, מובהר כי התשלום לא נועד לייעוץ בלבד, אלא לשם התחייבות כי הסיפור יעובד לתסריט מלא בידי מר יניב שלום, וכי הוא יוגש ויקודם על ידו באופן מקצועי, לרבות שלבי פיתוח, ליווי ועריכה).
בתגובה, כך נטען, נמסר לו כי "הגשה והכנת התסריט"” עולות עוד 12,000 ש"ח.
בנקודה זו מקבלת המציאות נופך כמעט סאטירי: הלקוח פותח חוזה שבו מצוין במפורש כי ההגשה והמסמכים הנלווים מהווים חלק בלתי נפרד מן ההתקשרות, אך בהמשך נמסר לו כי אותו רכיב עצמו – שהובטח והוסדר בכתב – מוצג לפתע כ"שדרוג" הכרוך בתשלום נוסף.
למעשה, כלל הנראה, מדובר בדפוס פעולה מובהק: התחייבות רחבת היקף, ביצוע מצומצם, ולאחר מכן דרישת תשלום נוספת בעבור רכיבים שהובטחו מלכתחילה. אם הטענה נכונה, אין מדובר בתקלה נקודתית, אלא במנגנון שיטתי, לכאורה.
במישור העיתונאי, אין מדובר בפרשנות חיצונית או בהסקת מסקנות עצמאית; לפנינו רצף טענות שנמסר על ידי מי ששילם בפועל, ובידי המערכת מצוי מסמך חוזי אשר, על פניו, מדבר בעד עצמו. ההכרעה המשפטית איננה מתפקידה של הכתבה, אולם הפער המתואר כבר חוצה את רף הטענה והופך לממצא תחקירי: פער בין נוסח ההתקשרות לבין הביצוע הנטען.
הכסף עבר בביט, הקבלות לא הגיעו – והחוק לא מתבלבל
לפי החומרים שנמסרו למערכת, אסף שושן העביר 10,000 ש"ח בביט, בהעברות שבוצעו בין מאי לספטמבר 2025. לפי הטענה: לאחר כל העברה, ועל פי החוק במדינת ישראל, יניב שלום היה חייב להנפיק קבלה. קבלה כזו לא התקבלה עד 04.02.2026.
יניב שלום רשום כעוסק פטור. עוסק פטור אינו רשאי להוציא חשבונית מס, אולם הוא מחויב, על פי דין, להנפיק קבלה בגין כל תקבול ומיד עם קבלת התשלום. בהתאם להוראות החוק נקבע כי: "קבלה – חובה להפיק מיד עם קבלת התשלום, והיא המסמך העיקרי המאשר את ביצועו".
הפטור ממע"מ אינו פוטר מחובת הוצאת קבלות, מדיווח על הכנסות ואף לא מתשלום מסים וחובות סוציאליים. נציין פעם נוספת: אי הוצאת קבלה בגין תקבול מהווה הפרת דין, וכאשר מדובר בדפוס פעולה חוזר או בסכומים משמעותיים, חומרת המעשה עשויה לעלות מעבר לאירוע נקודתי וחד פעמי.
לצורך העניין, אין מדובר באירוע בודד: במספר מקרים נגבו ממר שושן כספים – בשלוש הזדמנויות נפרדות – בסכומים מצטברים של אלפי שקלים, מבלי שנמסרה קבלה כדין. דפוס פעולה זה מעורר חשד להתנהלות כרונית בתחום יסודי של שקיפות ודיווח. מר שושן מסר כי לא קיבל קבלה בשום שלב.
רשויות המס מוסמכות לקבוע שומה לפי מיטב השפיטה, להטיל קנסות מנהליים ולחייב בתשלומי מס בצירוף ריבית והצמדה. במקרים חמורים עשויה להיפתח גם חקירה פלילית. גם מול המוסד לביטוח לאומי קיימת חובת דיווח, אי דיווח גורר חיובים רטרואקטיביים, קנסות וריבית, ולעיתים פגיעה בזכויות.
גם אם מישהו מוכר "חלום", החוק מבקש לראות קבלה.
קורות חיים מרשימים, ראיות חסרות: שאלות קשות
החלק השני של התחקיר עוסק במה שמוצג לציבור כ"ניסיון תעסוקתי", ומנסה להצליב אותו עם המציאות הפומבית. מוקד הבדיקה הוא האתר kotler.co.il, שבו מתפרסם רזומה מקצועי רחב המיוחס ליניב שלום.
לפי הרשימה שנמסרה למערכת, מופיעים בו בין היתר:
2020 – פיתוח סדרת דרמה ישראלית אמריקאית בשיתוף השחקנית איילת זורר.
2018 – כתיבה ובימוי פרסומות.
2017 – יוצר ותסריטאי ראשי של הסדרה "ת'קדמי", בהפקת "נוץ הפקות".
2015 – סדרת רשת קומית ישראלית חדשה בהשתתפות יפית אסולין וחן אמסלם ("זגורי אימפריה").
2015 – כתיבת סדרת רשת באנגלית, שלפי הטענה "זכתה לשבחים מן המחלקה הקומית" של BBC, ובהשתתפות קומיקאים פועלים בלונדון, בהם רוברט לינדזי, ניש קומר ודיאנה ווסטון, וכן נטען כי הפרק הראשון שודר באתר British Comedy Guide.
2012 – "בכפיים" – פיתוח סדרה קומית חדשה עבור yes.
מול זה, המערכת מציגה את תוצאת הבדיקה: לחלק ניכר מן הטענות אין ביסוס פומבי שניתן לאתרו. לא נמצאו קישורים פעילים, אזכורים במאגרים מקצועיים, קרדיטים רשמיים, תיעוד חזותי, הודעות לעיתונות או חומרי עבודה מאמתים. התוצאה אינה "שאלה קטנה" אלא סימן אזהרה בסיסי: הציבור משלם לעיתים עשרות אלפי שקלים עבור שירותים שמוצגים כ"פיתוח והגשה", אך מתקשה להבחין בין ניסיון מתועד לבין טענות שאין להן אימות חיצוני.
• "זגורי אימפריה"
נערכה בדיקה ייעודית ביחס לטענה המשתמעת מן האזכור בדבר השתתפות שחקנים המזוהים גם עם הסדרה "זגורי אימפריה". בתגובה רשמית שנמסרה למערכת מטעם חברת הוט נמסר כי הסדרה נוצרה ונכתבה על ידי מאור זגורי, וכי הקרדיטים הרשמיים מפורסמים בפלטפורמות השידור ובמאגרי מידע מקצועיים. עוד נמסר למערכת, באופן חד משמעי, כי אין כל אזכור פומבי או קרדיט רשמי הקושר את יניב שלום לסדרה – לא כיוצר, לא כתסריטאי, לא כבמאי ואף לא כחלק מצוות ההפקה.
• טענת "שבחים מהמחלקה הקומית של BBC"
מערכת "מעקב" פנתה לדוברות ה-BBC לקבלת הבהרה רשמית. מדוברות הארגון התקבלה תגובה חד משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים: יניב שלום לא הועסק ב-BBC, לא היה קשור אליו בכל דרך, לא שימש כפרילנסר מטעמו, ולא התקיים בינו לבין הארגון כל קשר מקצועי – לא בעבר ולא בהווה.
• "בכפיים" עבור yes
חברת yes מסרה למערכת כי אין כל היכרות עם פרויקט בשם זה, וכי לא קיימת כל אינדיקציה לפיתוח, להפקה או לצילום של סדרה כזו מטעמה.
מערכת "מעקב" מדגישה כי המידע היחיד שנמצא אודות "בכפיים" מופיע באתר kotler.co.il, שאינו מהווה מקור רשמי של החברה.
• "החיים של דיוויד אפפלד" (2013)
יניב שלום מציג עצמו כמי שביים וכתב סרט דוקומנטרי אשר הופק, לטענתו, על ידי חברת "פרש קאט". ואולם, בבדיקת המערכת לא נמצא כל תיעוד פומבי עצמאי או מאומת לקיומה של הפקה כזו, והאזכור היחיד לה מצוי בדף הייצוג האישי באתר קוטלר-כרמון, מקור שאינו רשמי ואינו מלוּוה באסמכתאות חיצוניות תומכות.
• "החתונה ההודית של סבא שלי" (2016)
מר יניב שלום מציין בקורות חייו וברזומה המקצועי שלו כי החזיק, לטענתו, בזכויות על תסריט לפיצ'ר קומי בריטי שהופק בידי חברת ההפקה "טוקינג לאנס" בלונדון. ואולם, מבדיקת מערכת האתר עולה כי לא אותר כל מקור אמין, פומבי או מקצועי המאמת טענה זו, וכי האזכור היחיד לפרויקט האמור מופיע אך ורק באתר kotler.co.il.
• ממצא מאומת אחד: ספר ילדים
הממצא שנמצא מאומת הוא ספר הילדים "לולי השבלול מחפש מקום לגור", הנמכר ברשת סטימצקי במחיר 59 ש"ח, במחיר מוזל 53.10 ש"ח, ולחברי מועדון 34.90 ש"ח.
• עבודה במעריב (2003)
על פי רשימת התעסוקה המרשימה המופיעה בקורות חייו של מר יניב שלום, עולה לכאורה כי שימש ככתב במערכת מעריב, במסגרת טור שכותרתו "קומיקס מעריב לילדים". ואולם, בדיקת מערכת האתר בארכיוני העיתון משנת 2003 העלתה שורה ארוכה של פרסומים מאותה תקופה, מבלי שנמצא בהם כל אזכור לשמו של יניב שלום ככתב, כעובד מערכת או כבעל טור תחת שמו. המערכת פנתה לעיתון מעריב בבקשה לקבל הבהרה רשמית בעניין, עד למועד פרסום הדברים טרם התקבלה תגובה.
כיצד ייתכן שרזומה רחב היקף, הכולל שיתופי פעולה נטענים בארץ ובחו"ל, מתקשה להותיר עקבות ממשיים מעבר לעמוד אינטרנט יחיד – ללא קישורים, ללא תיעוד חזותי של עבודות, ללא תיק עבודות סדור וללא אזכורים בביקורת מקצועית של מבקרי תרבות? האם מדובר במציאות שבה התעשייה "שכחה" להעניק קרדיט, או שמא במציאות שבה הקרדיט נכתב עוד בטרם קדמו לו העובדות?
נוסיף ונציין כי פנינו למר יניב שלום בבקשה לקבל ראיות המאמתות את טענת התעסוקה האמורה, לרבות אפשרות כי פעל תחת שם עט או שם במה, וכן בבקשה להציג אסמכתה קונקרטית כלשהי מתוך העשייה המקצועית המרשימה המיוחסת לו. ואולם, לבקשתנו לא נענינו: תחת זאת נתקבל סירוב משתמע, ולאחריו נחסמו ערוצי ההתקשרות עמו – בטלפון, בוואטסאפ, בפייסבוק ובאינסטגרם.
בדיקת תסריט שהוצגה כיצירה, ומיזמים שעדיין בשלב "תרמו עכשיו"
לאחר חיפוש ממושך ומעמיק, איתרה המערכת מספר מקרים מצומצמים שבהם היה מר יניב שלום, כך נראה, מעורב בדרך זו או אחרת. מטעמי הגינות ואובייקטיביות עיתונאית, ראוי לציין גם את אותם פרויקטים ושיתופי פעולה שלגביהם נמצא אזכור קונקרטי ומאומת לשמו.
אסקובנק
על-פי בדיקת מערכת "מעקב", מעורבותו של מר יניב שלום בפרויקט האמור הצטמצמה לביצוע בדיקת תסריט בלבד – קרי, ליטוש לשוני, תיקוני ניסוח, בדיקת שגיאות כתיב ועריכת טקסט – ככל הנראה במסגרת התקשרות פרילנסרית בתשלום. למר שלום לא הוקנו זכויות יוצרים בפרויקט, והוא אינו נמנה עם בעליו או יוצריו.
עם זאת, בפוסט מפורט שפרסם ברשתות החברתיות נוצר הרושם כי הפרויקט לא היה יוצא אל הפועל אלמלא מעורבותו.
מקור מטעם חברת HOT מסר למערכת, באמירה היתולית, כי למר שלום אכן ניחן בהומור ובנטייה לפרגון עצמי – אולם התיאור שהובא בפוסט רחוק, לדבריו, מן המציאות העובדתית.
Mamad
על פי בדיקות מערכת "מעקב", עולה כי מר יניב שלום מקושר לפרויקט בשם Mamad, ככל הנראה כסופר או כתסריטאי. ואולם, חרף הצגה פומבית של הפרויקט, זה טרם פורסם ולא הגיע לכדי מימוש מלא או יצירה מוגמרת.
מן המידע הזמין לציבור עולה כי מדובר במיזם המצוי בשלב גיוס תרומות, כאשר קשיים תקציביים מהותיים מעכבים את קידומו ואת הוצאתו אל הפועל. בשלב זה, הפרויקט מתנהל בעיקר במסגרת קמפיין מימון, ולא כהפקה קולנועית שהושלמה או מצויה בשלבי הפקה מתקדמים.
האתר הרשמי של Mamad מתפקד בפועל כעמוד קמפיין, וכולל הצגת רעיון כללי, קטעי וידאו קצרים ופנייה ישירה לציבור לתרום למיזם. מן הטקסטים המופיעים באתר עצמו עולה כי נכון למועד הבדיקה לא קיים סרט גמור, לא פורסם טריילר רשמי ערוך, לא נמסר כל מידע בדבר הקרנות, השתתפות בפסטיבלים או הפצה מסחרית, וכן לא הוצגו קרדיטים מלאים או סטטוס הפקה ברור ומוגדר.
The Tournament
מערכת "מעקב" קיימה ראיון עם הנהלת חברת ההפקה, הן בשיחה טלפונית והן בהתכתבות, וממנה נמסר כי מר יניב שלום אינו התסריטאי הבלעדי של היצירה. על פי דברי ההפקה, תרומתו של שלום התמקדה בגיבוש העלילה והסיפור הכללי, בעוד שהתסריט המלא נכתב בפועל בידי תסריטאית דתייה, אשר בחרה מיוזמתה שלא לפרסם את שמה. מטעם זה, ולבקשתה המפורשת, מופיע שלום בקרדיטים כתסריטאי, אף שבפועל לא שימש כתסריטאי המלא של היצירה.
עוד נמסר כי גם במקרה זה פורסמו פוסטים בעברית ובאנגלית, אשר יצרו רושם שלפיו בלעדיו לא היה הפרויקט יוצא אל הפועל. עם זאת, בהפקה מציינים כי בניגוד למקרים אחרים שנבדקו, במקרה זה אכן התקיימה עבודה ממשית מול ההפקה, וכי מר שלום קיבל תמורה כספית בעבור חלקו בפרויקט.
בנוסף נמסר מן ההפקה כי לאחר העברת התשלום הוציא מר יניב שלום קבלה כדין, וכי לא התעוררה כל בעיה או מחלוקת בנוגע לדיווח הכספי או להנפקת הקבלה.
באשר לקרדיטים, בהפקה מאשרים כי מר שלום רשום כתסריטאי יחיד, אך מבהירים כי מי שבפועל כתבה, השלימה וערכה את התסריט מראשיתו ועד סופו היא אותה תסריטאית שבחרה שלא להירשם. לדבריהם, אילו הייתה מבקשת להופיע בקרדיטים, היו השניים נרשמים במשותף כתסריטאים.
הפניות והתגובות: מי השיב, מי שתק ומי סגר את הטלפון במילה אחת
מערכת "מעקב" פנתה למר יניב שלום בבקשה לקבלת תגובה ולעריכת ראיון, והעבירה אליו את מכלול השאלות במלואן. תגובתו, כפי שנמסרה לנו במישרין, הייתה קצרה וחד משמעית: "לא מכיר את אתר ‘מעקב’, יאללה ביי", ולאחר מכן נותקה השיחה.
נציין כי במסגרת אותה פנייה ביקשנו לקבל הבהרות וראיות באשר לעבודות המיוחסות לו, להשלמת תואר ראשון, לאי הנפקת קבלות כדין, וכן לשורה של סוגיות נוספות שפורטו בכתבה – ובהן ראיות להגשת לקוחות לקרנות, ניהול משא ומתן עם חברות הפקה, קידום תסריטי לקוחות, וכן הצגת התסריט אשר התחייב, במסגרת התקשרות חוזית והבטחות שניתנו, להכין עבור מר שושן. כלל הטענות שפורסמו בכתבה הועברו אליו במסגרת שאילתה כתובה, וחלקן הועלו גם במהלך שיחה טלפונית. ואולם, ניסיונות להציג את השאלות במסגרת השיחה לא נענו, והשיחה נותקה בטרם ניתנה כל תגובה עניינית.
עם זאת, התברר לנו כי נחסמנו בערוצי תקשורת נוספים – ובהם פייסבוק, ווטסאפ, טלפון ואינסטגרם – ולפיכך לא התקבלה כל תגובה.
חובתנו כגוף עיתונאי הפועל על פי כללי האתיקה והעיתונאות האחראית היא לפנות למושא הכתבה, להציג בפניו את השאלות ולאפשר למר שלום למסור את תגובתו, הבהרותיו או ראיות מטעמו. כך אכן נעשה במקרה זה. עם זאת, מר יניב שלום בחר שלא להשיב לשאלות ולא לשתף פעולה עם הפנייה העיתונאית.
אנו מכבדים את זכותו שלא להגיב או לא להתראיין, לצד זאת, חובת הפנייה והצגת האפשרות לתגובה התקיימה במלואה.
המערכת פנתה לקו החם של רשות המסים והעבירה טענות בדבר אי מתן קבלות כפי שנמסרו לה על ידי אסף שושן. עד למועד פרסום הדברים, לפי הטקסט, לא התקבל מענה.
תגובת ה-BBC פורסמה במסגרת הכתבה.
איגוד התסריטאים טרם מסר את תגובתו לפנייתנו.
איגוד המפיקים הבהיר כי מר יניב אינו חבר באיגוד.
כמו כן, תגובותיהן של חברות יס והוט פורסמו אף הן בכתבה.
-אנו במעקב-
