דים אמור
ח"כ חילי טרופר פרסם אמש ברשת החברתית פייסבוק עדות מזעזעת של אסף פלג, לוחם לשעבר ביחידת דובדבן, שחשף את מאבקו הקשה עם הלם קרב במשך 25 שנה. העדות, שפורסמה בקבוצה סגורה של לוחמי היחידה, מתארת מסע כואב של התמודדות עם פוסט טראומה, מחשבות אובדן ואגרסיביות בלתי נשלטת.
פלג, שהוגדר על ידי טרופר כ"אחד הלוחמים הפרועים והאמיצים בצוות", שירת באינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן, כולל הלחימה הקשה בג'נין. העדות נכתבה בעקבות המונולוג של אודי כגן, והיא חושפת את המחיר האישי הכבד ששילם הלוחם על שירותו הצבאי.
"כשהשתחררתי ברחתי להודו ולכל מה שהיא מציעה. לכל מה שאפשר הרחק הרחק מהמלחמה שלא עזבה לרגע את הלב שלי ואת המוח. ומאז רצף של שנים של סיוטים בלילות בלי לישון, מצבי רוח משתנים במהירות, קושי לנהל מערכות יחסים, אגרסיביות מתפרצת בלתי נשלטת ורצון אובססיבי למות. כל הזמן רצון למות. כמעט לא רצוני", כתב פלג בעדותו המטלטלת.
הלוחם מתאר אירוע קריטי שהתרחש בהודו, שם גילה את מלוא חומרת מצבו. בעדותו הוא מספר על לילה שבו התקיף כמעט הודי תמים שנגע ברגלו בזמן שישן על החוף. "שלפתי עליו את החרב שקניתי וקשרתי על הגיטרה שקשורה לאופנוע. הרי חייבים נשק. לפני השינה עשיתי 'יבשים' לראות שאני שולף מהר אם יגיע מחבל. והוא הגיע בדמות הודי שיכור ותמים", מתאר פלג את הרגע המכונן.
רק מזלו הציל את פלג מביצוע מעשה שהיה עלול לשנות את חייו לחלוטין. "המזל הגדול של שנינו שהחרב היתה קשורה לגיטרה, ובמקום לשחוט את ההודי – התעוררתי מהמשקל של הגיטרה ביד שלי. בלילה הזה הבנתי שיש בעיה", הוא מספר.
התגלית האמיתית הגיעה חודש וחצי לאחר מכן, במהלך טרק בהרי נפאל בגובה 4,000 מטר. "גיליתי את ההלם קרב בטרק בנפאל אחרי שנלחמתי עם מחבל דמיוני בתוך החדר בגסטהאוס, כשבחוץ שלג וקור מקפיא. בהרים הבנתי שאני חייב לעשות משהו בקשר לזה. משם התחיל מסע שבו הבנתי שאני נלחם על החיים שלי", מתאר פלג.
העדות חושפת את האופי המתמשך והבלתי פוסק של הפגיעה הנפשית. "הכל נראה בדיוק בדיוק כאילו קרה היום, זה אחד התסמינים הידועים: שאין מימד זמן. שחזור של היתקלות עם מחבל בבית בחברון בלופ, למה לא יריתי עוד מחסנית, למה לא זרקתי את הרימון לעבר הזיג, למה לא ניתנה פקודת הסתערות. אין סוף מבצעים ומצבי לחימה שחרטו את המוח במצב קרב. פאקינג 25 שנה וזה לא משתנה", הוא כותב.
פלג מתאר כיצד האמונה, האשה והילדים שלו החזיקו אותו במהלך השנים הקשות. "האמונה, האשה והילדים, המחויבות לאהוב אותה ואת הילדים החזיקו את הנפש עד שנרגעה", הוא מספר. לפי דבריו, הוא קיבוצניק שהפך לחרדי במהלך שנות חייו.
אירועי השביעי באוקטובר חידשו את הסבל של פלג. "מאז ה7.10 הכל גם אצלי התעורר בחמת זעם ואיים להרוס את הבית שלי ואותי. כמו שאודי כגן מתאר, רק מאוד מאוד אגרסיבי וצבאי. עם אשמה קשה מאוד למה לא הבנתי ולא ידעתי ולא ראיתי ולא יצאתי להלחם ולמות שם", הוא מתאר.
המחיר האישי של האירועים הללו עבורו הפך למוחשי כאשר איבד את בניהו ביטון, נער בסיכון שעבד איתו שבע שנים. "איבדתי שם בשער של בארי נער שעבדתי איתו 7 שנים בפנימיה לנוער בסיכון ואהבתי יותר מכל, בניהו ביטון הי״ו", כותב פלג בכאב.
העדות מסתיימת במסר של תקווה ותמיכה הדדית. "אני יכול להמשיך שעות וימים, אבל בינתיים תודה שיש לי אתכם בחיים אחים לנשק, ללב ולהיסטוריה משותפת. זה אולי נראה רחוק אבל זה הכי קרוב שיש. לפעמים מה שצריכים מתמודדים עם פוסט טראומה זה פשוט לא להיות לבד. להיות איתם בזה", הוא מסיים.
הפרסום של ח"כ טרופר, שכותרת הפוסט שלו הייתה "שימוש ציני בחברות", מעורר שאלות לגבי האופן שבו נעשה שימוש בעדות אישית ואינטימית זו לצרכים פוליטיים או ציבוריים. עדותו הקשה של פלג מצטרפת למאבקם של לוחמים רבים נוספים עם פוסט טראומה, ומדגישה את הצורך בטיפול והתמיכה בפגועי נפש מקרב חיילי צה"ל.
צילומים מתוך עמוד הפייסבוק האישי של ח"כ חילי טרופר – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
