דים אמור
יאיר גולן מתגלה כאיש ציבור הפועל בניגוד מוחלט לעקרונות שעליהם הוא מתיימר להגן. האיש אשר מציג עצמו כלוחם עיקש למען הדמוקרטיה ולמען חופש הביטוי, הוא דווקא זה הפוגע בהם פגיעה אנושה. גולן, אשר בנה את דימויו הציבורי כמי שמגן על חירות האזרח, בוחר להשתמש בכלים משפטיים כבדים כדי להצר את צעדי מבקריו ולהטיל אימה על מי שמעז להעמיד אותו ללעג סאטירי.
ב־25 במאי 2025 פרסם הקריקטוריסט אור רייכרט איור סאטירי ששם ללעג את גולן. באקט שהיה אמור להיות מופת מובהק לחופש יצירה ולביטוי דמוקרטי, נענה רייכרט בתביעה אזרחית על סך שלוש־מאות אלף שקלים שהגיש נגדו גולן עצמו. וכך, האיש המתיימר להיאבק למען החירות, עושה שימוש בכוחו ובמשאביו כדי להכות בבסיס החירות – בחופש הביטוי.
• צילומים מסך מעמוד הפייסבוק של אור רייכרט – שימוש בהתאם לסעיף 27א' ובמסגרת דיווח תקשורתי
חופש הביטוי, אבן היסוד של כל משטר דמוקרטי, הוא הערובה היחידה לשלטון החוק, לשקיפות ולביקורת ציבורית. בלעדיו לא תיכון דמוקרטיה אמיתית. הוא המנגנון המאפשר לאזרח להביע דעה, גם אם היא צורמת או מנוגדת לעמדת הרוב; הוא הכלי שבאמצעותו מתאפשרת ביקורת נוקבת על בעלי השררה; והוא המגן מפני עריצות הרוב והשתקת המיעוט. בהיעדרו – החברה כולה עלולה להיגרר אל מחוזות שבהם מותר להלל את השלטון בלבד, וכל קול ביקורתי מושתק עד עפר.
דווקא במדינת ישראל, על גווניה החברתיים, התרבותיים והפוליטיים, חופש הביטוי איננו מותרות אלא הכרח קיומי. הוא המבטיח כי כל מגזר, כל קבוצה וכל יחיד יוכלו להשמיע את עמדתם. מגבלות על זכות זו אינן רק פגיעה פרטית, אלא חבלה ישירה בלב־לבה של המערכת הדמוקרטית.
ואולם, חרף כל סיסמאותיו, ב־24 באוגוסט פרסם יאיר גולן הצהרה רשמית בזו הלשון: “הגשתי תביעת לשון הרע בסך 300 אלף ש״ח נגד אור רייכרט, שפרסומיו מהווים גם הסתה פרועה. כבר שילמנו מחיר כבד מדי מהסתה כזו – ונראה כי בסביבת נתניהו לא למדו דבר. במכונת הרעל חייבים להיאבק, ואנחנו נמגר אותה מתוכנו בכל הכלים שברשותנו. מי שמרעיל ומסית – ישלם”.
מלים אלה מגלמות את מהותה של הצביעות: האיש המדבר גבוהה־גבוהה על חירות ודמוקרטיה, מתגלה כמי שמוכן להפעיל את כוחו כדי לדכא ביקורת אומנותית. זוהי אינה מלחמה בהסתה – אלא מלחמה בחירות היצירה.
גולן מתהדר כי הוא נושא הדגל של מחנה "הליברל דמוקרטים", אך בפועל מוכיח כי הוא סובלני רק כלפי מי שמשמיע דברים התואמים את עמדותיו. דעה שונה? קריקטורה נוקבת? מיד הוא שולף תביעה דרקונית. זהו איננו חזון דמוקרטי – זהו עיוות מסוכן של מושגי יסוד.
יתרה מזו, דמותו הפוליטית של גולן מצטיירת כזיקית מתמדת. הוא מחליף עמדות בקצב מסחרר – פעם ליברל מובהק, פעם קיצוני מתון – הכול לפי צורכי הרגע. בהיעדר עקביות וביושרה מתערערת, מאבד הציבור את אמונו במנהיגות ובשיח הפוליטי. במקום לגלם דמות מופת של יושרה, מתגלה גולן כמי שמתחפש למצפון מוסרי, אך בפועל מערער את יסודות הדמוקרטיה עצמה.
פנינו לאור רייכרט, אשר מסר כי טרם קיבל את כתב התביעה ולכן אינו יכול להגיב לגופה של הפרשה. לדבריו, לכשיקבל את המסמכים ויתייעץ עם עורך דינו, יוציא הודעה מסודרת לתקשורת.
נציין כי יאיר גולן – סגן הרמטכ״ל לשעבר ויו״ר מפלגת "הדמוקרטים" – מציג את תנועתו כאלטרנטיבה שלטונית רחבה למחנה הליברלי־דמוקרטי בישראל. הוא מצהיר כי מפלגתו "נחושה להחזיר את הביטחון והתקווה". אלא שהפער בין הסיסמאות לבין המעשה גדול ורב: מי שמתיימר להוביל מאבק למען חירות, נוטל חלק בפגיעה ישירה בזכות יסוד זו.
המסר החריף העולה מן האירוע פשוט וברור: הדמוקרטיה איננה זקוקה למנהיגים המניפים את דגלה מן הפה ולחוץ, אלא לאנשים המגשימים אותה במעשיהם. חופש הביטוי איננו קלף פוליטי – הוא יסוד שאין בלתו. מי שמכריז על עצמו כמגנה של הדמוקרטיה אך חותר תחתיה במעשיו, אינו מגן אלא מאיים עליה מבפנים. בכך מתגלה יאיר גולן לא כדוברה של החירות, אלא כסמל לסתירה הקטלנית שבין סיסמאות נאות ובין מציאות של דיכוי והשתקה.
יאיר גולן נמנע מלהשיב לפניית מערכת "מעקב".
צילום: מתוך דף הפייסבוק הרשמי של גולן, שימוש בהתאם לסעיף 27א'
