דים אמור
גל המינויים המסיבי במערכת המשפט – במסגרתו מונו 149 שופטים ורשמים המהווים כ-20% ממצבת התקנים – הוגש לציבור תחת הכותרת של "הסכמה רחבה" ועל מפלגתית. ואולם, ניתוח מעמיק של התנהלות הוועדה לבחירת שופטים ושל ממצאי תחקיר ynet (טובה צימוקי, 01.06.2024) מעלה תמונה שונה בתכלית: מאחורי מעטה ההסכמה הפורמלית פועל מנגנון משומן של וטו, פשרות, ודילים הפותחים פתח לתרבות של "יד לוחצת יד".
לקריאת הכתבה המלאה ב־ynet – לחצו כאן
במרכזה של שיטה זו בולט גם שמו של השופט אבנר יפרח, שמינויו מפורש במערכת כדוגמה מובהקת לאופן שבו זהות השופטים נקבעת עוד בטרם נפתחת ישיבת ההצבעה הרשמית.
השיטה: קודם סוגרים, אחר כך מצביעים
על פי הממצאים, הליך הבחירה השתנה מן היסוד. השליטה המלאה של שר המשפטים ויו"ר הוועדה, יריב לוין, בסדר היום, יצרה מציאות שבה שמו של מועמד אינו מועלה לדיון ללא הסכמות מוקדמות מאחורי הקלעים. את מלאכת התיווך והרכבת ה"חבילות" ניהל ח"כ יצחק קרויזר, שזז בין הקצוות – משר המשפטים והשרה אורית סטרוק ועד לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דאז עוזי פוגלמן ונציגי לשכת עורכי הדין.
התוצאה: פתרונות יצירתיים בצורת ניוד תקנים ומינויים בפועל, שנרקמו במחשכים עד שנתפרו דילים לשביעות רצונם של כלל הגורמים הפוליטיים.
תופעה זו המחישה כיצד שיקולים מקצועיים עלולים להידחק מפני דילים פוליטיים. כך, למשל, קודמו חמישה שופטי שלום לבית המשפט המחוזי בניגוד לעמדתה המפורשת של "ועדת השתיים" – הגוף המייעץ המורכב משופטות בדימוס. בין הדוגמאות הובא קידומו של השופט רון סולקין, שבמשך שנים נמנע קידומו מטיעונים הנוגעים לכשירות מקצועית, אך זכה לקידום לבית המשפט המחוזי מרכז בעקבות אותה מסכת הסכמות.
אבנר יפרח והאוריינטציה השפיטת: פלורליזם או קומבינה פוליטית?
בתוך מארג זה מופיע שמו של השופט אבנר יפרח. יפרח, שיוצג בעבר כרשם בכיר, תושב בני ברק ובוגר הקריה האקדמית אונו, נבחר ב-9 במאי 2024 פה אחד לכהונת שופט בית משפט השלום במחוז תל אביב.
מינויו של יפרח הוצג על ידי השר לוין כדוגמה ל"פלורליזם" ולייצוג המגזר החרדי בלב המערכת המשפטית בתל אביב, לצד קידומו של השופט הדרוזי זאיד פלאח. ואולם, במבט מערכתי, הדגשת זהותו ואוריינטציית הרקע שלו משתלבת במגמה רחבה יותר: הכנסת שיקולי השקפה וזהות כסחורה נסחרת בשולחן המו"מ. גורמים בימין אף הערכו כי מנגנון הווטו וההסכמות אפשר להבטיח כי 30% עד 50% מהממונים יחזיקו באוריינטציה ימנית ובעלי תפיסה "לאומית", כפי שהצהירה בגלוי השרה סטרוק.
המשמעות המערכתית
אף כי ההליכים התנהלו במסגרת החוק ואין טענה לעבירה פלילית, הרי שמערכת הדילים הפוליטית מייצרת מציאות של שמור לי ואשמור לך. כאשר מינויו של אבנר יפרח נסגר פה אחד בהצבעה הגלויה, הדבר נעשה רק לאחר שהמועמדות עברה את מסננת הווטו והדילים המוקדמים מאחורי הקלעים.
כאשר זהות השופטים מעוצבת בעסקאות חליפין פוליטיות עוד בטרם נפתחת הדלת, הציבור נותר ללא סקירה אמיתית לגבי השיקולים שהובילו לבחירת האנשים שיחרצו את דינו. מינויו של יפרח עומד כסמל למערכת שבה ההסכמה הרחבה אינה אלא תוצר של מנגנון קומבינציות פוליטי עמוק.
נ.ב
