מערכת "מעקב"
נגד העיתונאי דים אמור, ממערכת "מעקב", הוגשה בחודש אפריל 2025 תביעת השתקה על ידי ד"ר שוכרי עואודה, נבחר ציבור מהעיר נוף הגליל. ואולם, התביעה נשלחה לכתובת שגויה – בקריית אתא – עיר שבה העיתונאי מעולם לא התגורר, ולפיכך לא התקבלה אצלו בפועל. בא-כוחו של נבחר הציבור לא פעל למסירה כדין ולא טרח לוודא כי ההליך הובא לידיעת הנתבע, כמתחייב על פי חוק. ככל שהתביעה דומה במהותה למכתב ההתראה אשר כן התקבל אצל העיתונאי, מדובר, לכאורה, בתביעת השתקה קלאסית המבוססת על מצגי שווא, שקרים, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני.
העיתונאי דים אמור הגיש בקשה דחופה לבית המשפט השלום בנוף הגליל, בה הוא חושף באופן מפורט את הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שבוצעו על ידי התובע ועורך דינו אליאס מוסא במטרה לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית.
השקר הראשון והיסודי שנחשף הוא שימוש בכתובת פיקטיבית בכתב התביעה. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש כי מאז שנת 2010, כלומר זה חמש עשרה שנים שלמות, הוא אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. מקום מגוריו האמיתי של העיתונאי הוא בעיר בת ים, שם הוא מתגורר כבר שש שנים רצופות.
הדבר החמור ביותר הוא שברשותו של עורך הדין אליאס מוסא היה מספר הזהות של העיתונאי, המופיע אף הוא בכתב התביעה, ובכל זאת לא טרח לבצע את הבדיקה הפשוטה והבסיסית ביותר מול משרד הפנים באמצעות הזמנת שאילתא לאיתור כתובתו האמיתית של הנתבע. מדובר ברשלנות מקצועית חמורה או לחילופין בזדון מובהק.
השקר השני שנחשף הוא טענת מסירה כדין כוזבת. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש ובהחלטיות כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ושום מסירה לא בוצעה, לא ביד ולא בכל דרך אחרת. הגילוי המקרי של התביעה התרחש כאשר העיתונאי התקשר לבית המשפט לצורך חיפוש תיק אחר ומסר למזכירות את מספר הזהות שלו. באופן מקרי לחלוטין, מזכירות בית המשפט הודיעה לו על כל מספרי התיקים בהם הוא מופיע כצד, וכך, ורק כך, התגלה לעיתונאי על קיומה של התביעה.
החשד הכבד שעולה מכל המסמכים הוא כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית. התובע, כנבחר ציבור, מבקש לסתום את פיו של העיתונאי ולפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית, מתוך אי נכונות לשמוע ביקורת לגיטימית. העיתונאי דים אמור הצהיר כי יש לו הגנה מלאה של אמת דיברתי, והוא הכין את הכתבה נגד התובע בהתאם לכל הקריטריונים העיתונאיים המקובלים ופעל במסגרת עיתונאות אחראית ומקצועית – קרא עוד
לכאורה נחשף בתחום המשפטי מחדל נוסף המעיד על חוסר מקצועיות מצד עורך הדין אליאס מוסא. העיתונאי טען כי עורך הדין פועל, ככל שידוע, בחוסר מקצועיות בוטה, וכי אינו בקי, ככל הנראה, בפסיקת בית המשפט העליון. כמו כן, קיים חשש כי עורך הדין אינו מיודע להחלטת בית המשפט העליון בתיק רע"א 1954/24, העוסקת באופן ייחודי ובלעדי בסוגיית תביעות ההשתקה.
• קרא כתבה על תביעת ההשתקה ופסק הדין של בית המשפט העליון – לחץ כאן
נושא חמור נוסף שנחשף הוא חוסר הסמכות המקומית של בית המשפט בנוף הגליל לדון בתביעה זו. על פי תקנה 7א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל. העיתונאי דים אמור מתגורר באזור המרכז, ובמשך השנים האחרונות בעיר בת ים. כתובת האתר המקצועי של העיתונאי רשומה בתל אביב, גם היא באזור המרכז.
אחד החשדות החמורים ביותר נוגע לאישור המסירה שהוגש לבית המשפט. באישור המסירה מופיע השם ברק, אולם העיתונאי דים אמור הצהיר באופן חד משמעי כי אין לו כל היכרות עם אדם בשם זה, ואף אינו מכיר איש הנושא את השם ברק בכל הקשר שהוא. מבירור שנערך מול דואר ישראל עולה כי במסמך שכותרתו אישור מסירה מופיע מספר תעודת זהות של גבר שאין לו כל זיקה לעיתונאי, לא ישירה ולא עקיפה. תמוהה במיוחד העובדה כי דבר הדואר נשלח לכתובת בחיפה, בעוד שמקבלו, אדם הנושא את השם ברק, הציג תעודת זהות וקיבל את כתב התביעה בקריית אתא. לעיתונאי אין מכרים, קרובים או בני משפחה בעיר זו.
משכך, מתעורר חשש כבד, ממשי ומבוסס, שלפיו המסמך אשר הוגש לבית המשפט הינו מסמך כוזב, מטעה ושקרי — אשר יש בו כדי להוליך שולל את בית המשפט, ואף עשוי להתפרש כניסיון מפורש להונות את הערכאה השיפוטית. עולה הרושם כי התובע ביקש ליצור מצג שווא, ולפיו העיתונאי קיבל לידיו את כתב התביעה אך נמנע מלהגיש כתב הגנה, ובכך לאפשר מתן פסק דין בהיעדר הגנה — שעה שבפועל, העיתונאי כלל לא היה מודע לכך שתביעה הוגשה נגדו. רק בעקבות חקירה יזומה שערך העיתונאי, בעת שניסה לאתר תיקים שבהם הוא רשום כעד, גילה באקראי על קיומו של תיק נוסף — שבו שובץ כנתבע. נסיבות אלו מעוררות חשד ממשי לניסיון לבצע "קומבינציה" שמטרתה לעקוף את כללי ההמצאה ולקפח את זכותו של העיתונאי להליך הוגן. יודגש אפוא, כי לא העיתונאי הוא שקיבל את דבר הדואר, והמסירה שבוצעה לוקה — בלשון המעטה — בפגם מהותי היורד לשורשו של ההליך.
העיתונאי דים אמור הציע בבקשתו לבית המשפט, לפנים משורת הדין, להעניק לעורך הדין אליאס מוסא הדרכה טלפונית ללא עלות בנושא אישור מסירה כדין. כמו כן, הוא הזכיר כי עורך הדין מוזמן להשתתף בקורסים, הדרכות והשתלמויות המתקיימים במסגרת לשכת עורכי הדין, אשר כוללים הרצאות מקצועיות בנושאים כגון אישור מסירה כדין והגשת תביעה בהתאם להוראות הדין.
בתחום הפרת האתיקה המקצועית, העיתונאי טוען כי עורך הדין אליאס מוסא ידע או היה עליו לדעת שהנתבע אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. למרות ידיעה זו, עורך הדין הגיש את התביעה יחד עם אישורים כוזבים על מסירה כדין, תוך הטעיית בית המשפט באופן מכוון. טרם הגשת התביעה, מוטלת על עורך הדין החובה לוודא את כתובתו הנכונה של הנתבע.
העיתונאי דים אמור התריע כי התנהלותם של התובע ובא-כוחו עלולה, לכאורה, להגיע כדי עבירה על הוראות הדין, ובכלל זאת הטעיית בית המשפט, מסירת עובדות כוזבות, הגשת תביעה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה, וכן צירוף מסמכים שקריים או מטעים בנוגע לאישורי המסירה – אשר, על פי הנטען, אינם משקפים את המציאות העובדתית לאשורה.
המסקנות החמורות העולות מהתיק כוללות חוסר מקצועיות יסודי, הטעיית בית המשפט מכוונת, זלזול בהליכים משפטיים, ופגיעה בזכויות הנתבע שנאלץ לגלות את התביעה במקרה ולהשקיע משאבים בטיפול בהליכים פגומים.
העיתונאי דים אמור ביקש מבית המשפט לקבוע כי המסירה שבוצעה לכאורה היא פגומה, בטלה מיסודה, ומהווה הטעיית בית המשפט. כמו כן, הוא ביקש לקבוע כי לבית המשפט אין סמכות מקומית לדון בתביעה זו, להורות על ביטול ההליכים כליל בשל הפגמים היסודיים, ולהטיל סנקציות חמורות על התובע ועורך דינו בשל הטעיית בית המשפט והתנהלותם הבלתי ראויה.
המקרה החריג של חוסר יושר, חוסר מקצועיות, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני מדגים כיצד ניתן לנצל את המערכת המשפטית לפגיעה בחופש הביטוי והעיתונות החופשית. הליכים שנעשו תוך הפרה בוטה של כללי המסירה הבסיסיים, בחוסר סמכות מקומית, ותוך שקרים גסים לבית המשפט, מעוררים שאלות חמורות על הרמה המקצועית של מי שמנהל את התביעה ועל המניעים האמיתיים שמאחורי התביעה נגד העיתונאי.
התיק מדגים את חומרתן של תביעות השתקה וכיצד הן משמשות כלי לפגיעה בחופש הביטוי. העיתונאי דים אמור ממערכת מעקב נלחם על זכותו לעסוק בעיתונות אחראית ומקצועית, תוך חשיפת הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שמטרתן לסתום את פיו של עיתונאי מקצועי.
הלכה למעשה, דומה כי ד"ר שוכרי לא מצא חן בעיניו התוכן שפורסם בכתבתו של העיתונאי. אנו מצרפים את הכתבה במלואה, על מנת שתוכלו להתרשם בעצמכם ולעמוד על מהות הטענות בגינן מוגשות תביעות נגד עיתונאים – לעיתים תוך הצגת מצגי שווא בפני בית המשפט, ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ובזבוז זמנו היקר של בית המשפט.
הבקשה הוגשה טרם ניתנה החלטה.
צילום ראשי של התובע מתוך אתר חד"ש – שימוש בהתאם לסעיף 27א'
-אנו במעקב-
