דים אמור
קטי גבעוני, אם כן, היא זונה לשעבר. שני גברים אנסו אותה, והיא החליטה לעסוק בזנות. הגיונה בכך מפוקפק, אולם זה עניינה. יחד עם זאת, היא גם עבריינית מס – עובדה שזוכה לפחות תשומת לב.
לפי הגיון זה, לו נשדדתי, הייתי יכול לטעון כי הפגיעה השדדנית הובילה אותי להפוך לגנב ושודד, ואז אולי אף הייתי מוזמן לאולפני ערוץ 13. מעניין!
הסערה שפרצה השבוע סביב הראיון עם קטי גבעוני בתוכנית "מוריה וברקו" מעלה שאלות רחבות יותר על יחס כפול באכיפת החוק במדינת ישראל. מעבר לדרמה התקשורתית, הפרשה חושפת פערים משמעותיים באופן שבו מערכת המיסים מתייחסת למקצועות שונים ולהכנסות לא מדווחות.
המקרה של גבעוני, שסיפרה על עברה בזנות, מעורר שאלות חדות על העקביות באכיפת חוקי המיסוי. בעוד שרשויות המס פועלות בנחישות נגד עובדי ניקיון (למשל) שלא דיווחו על הכנסות של מאות שקלים בודדים, נראה כי קיימת חוסר עקביות בטיפול באנשים אחרים שאינם מדווחים כלל — לדוגמה, זונות, או כפי שכינוי זה מוחלף בעדינות יותר, 'נשרדות זנות'.
במקרה של גבעוני, שסיפרה כי הגיעה לזנות לאחר שעברה פגיעה מינית, לא נראה שהועלתה השאלה של דיווח מס או תשלום מיסים על ההכנסות שהופקו. לטענתה, הפגיעה המינית שעברה הובילה אותה לבחירה בזנות כמקור פרנסה. אולם עולה השאלה: האם חוויה טראומטית מצדיקה מעבר לפעילות שמטבעה כרוכה בהפרת חוקי מס? כמו במקרה של אדם שנשדד – האם עובדה זו מצדיקה שהוא עצמו יפנה לשוד? זאת למרות שמדובר בהכנסות שיכולות להיות משמעותיות יותר מאלה של עובדת הניקיון שמקבלת קנס כבד.
הפער הזה מעורר שאלות על הצדק והעקביות במערכת האכיפה. האם המדיניות נקבעת על פי קלות האכיפה? האם רשויות המס מעדיפות לרדוף אחרי אזרחים חסרי ישע שקל יותר לאתר ולהוכיח נגדהם עבירות, במקום להתמודד עם מקרים מורכבים יותר?
השאלה הופכת לחריפה יותר כאשר בוחנים את ההשלכות החברתיות. עובדת ניקיון שמתפרנסת בקושי ומקבלת קנס של עשרות אלפי שקלים עלולה להיכנס למצוקה כלכלית קשה. מצד שני, אנשים שהפיקו הכנסות גבוהות יותר ממקצועות שונים לא תמיד מוצאים עצמם באותה רמת אכיפה.
מערכת המיסוי אמורה להיות עיוורת לזהות האדם או למקצועו. העיקרון הוא פשוט: מי שמפיק הכנסה חייב לדווח עליה ולשלם מיסים בהתאם. אך המציאות מורכבת יותר, ונראה שקיימים שיקולים נוספים הקובעים מי יעמוד במוקד האכיפה.
במקרה של גבעוני, שחזרה השבוע לאולפן של ברקוביץ' ואסרף, ההתמקדות הייתה בהתנצלות על הראיון הקודם. ברקוביץ' אמר: "אני מתנצל מכל הלב אם פגעתי בך", אך גבעוני השיבה: "אתה מבין על מה אתה מתנצל?" כאשר המגיש ענה: "זה לא משנה, אני לא רוצה להיכנס איתך לזה".
המונח "שורדת זנות" מיועד לזונה לשעבר שבחרה בתחום מרצון. "שורדת" – כביכול! בעוד עובדות מפעל, נהגות אוטובוס, חדרניות, מנקות, קופאיות וכו' – אשר באמת שורדות את החיים ולא יודעות איך לסגור את החודש – אינן זוכות לתשומת לב תקשורתית, זונה לשעבר מקבלת במה בערוץ 13. מתי יהיה ראיון עם "שורד גנב או נוכל"?
המצב מעורר אף הוא שאלות מהותיות בדבר האחריות הכפולה הטמונה בתופעת הזנות. אִלמלא שילמו גברים תמורת שירותים מיניים, לא הייתה התופעה קיימת כלל. כך גם אִלמלא בחרו נשים למכור את גופן, לא הייתה הזנות מתקיימת. מדובר בשוק הנשען על יסודות ההיצע והביקוש, ואף על פי שיש להבין את הנסיבות האישיות המנחות בחירות מסוג זה, החוק חל על כלל הציבור ללא יוצא מן הכלל.
נ.ב
זנות מתוך רצון חופשי או בחירה מרצון – עניין פרטי הוא, היו נא בטוחות. ברם, אל תצפינה כי הציבור יחשוב אתכן לגיבורות. אתן עמלות קשה אמנם, אך לא במקום הראוי. אם קיימת בעיה נפשית "כתוצאה מפגיעה מינית", לכו נא אל תחומי הפסיכולוגיה או ה-NLP. לכו לעבוד כחדרניות בבתי מלון – עדיף הדבר מזנות. אולם כאשר בוחרות בבתי זנות או במשרדי ליווי, אל תצפינה שלא יהיה זעם כלפיכן. גיבורת דורנו – הלא הן אלו המוכרות את גופן. למדו נא לכבד את הגוף ואל תספרנה סיפורים הזויים לציבור.
לצפייה בראיון ששודר בערוץ 13 – לחצו כאן
צילום: ערוץ 13
