מאת: ד"ר רפי נץ-צנגוט, חוקר במדע המדינה, עורך דין ופובליציסט

פגיעה זו מומחשת במחדל החמור של פליי דובאי: אגף הביטחון, החירום והסייבר במשרד התחבורה כשל במניעת השתתפותו בטיסה של טייס המשנה בעל הרקע הביטחוני הבעייתי. רק תושייתם של הקברניט ומספר נוסעים מנעה אסון כבד.

לטענתי, סביר להניח שההידרדרות במקצועיות ובכשירות של משרד התחבורה בתקופת מירי רגב תרמה למחדל. בתקופתה עזבו אנשי מקצוע רבים ובהם כ-90 מנהלים, דווח על דחיקת עובדים מקצועיים, מבחני נאמנות לשרה, מינויים פוליטיים של מקורבים בלתי מקצועיים, והתעלמות משיקולים מקצועיים. כך כתב אלוף במילואים חגי טופולנסקי, מנכ"ל רשות שדות התעופה, במכתב התפטרותו ששלח לרגב: "בתקופה האחרונה ראיתי איך פוליטיקה, איומים, שיקולים זרים ותהליכים לא תקינים גוברים על ביצועים, ערכים, טובת הציבור והכלל".

זאת ועוד, ספציפית בהקשר הנדון: דוח מבקר המדינה מ-21.5.24 מצא ליקויים חמורים רבים באגף הביטחון במשרד, האחראי לפיקוח על מטוסים זרים המגיעים לישראל; אך רוב הליקויים לא תוקנו. בנוסף, לאחר המחדל נחשף שכ-1,200 אנשי צוות של חברות תעופה זרות ממדינות ללא יחסים דיפלומטיים עם ישראל נכנסו אליה מתחילת השנה, אך לא נבדקו בידי אגף הביטחון. עוד נחשפו בעיות בפיקוח על שני בכירים באגף הביטחון: דביר רובינשטיין, שקיבל תשלום מפליי דובאי עבור הדרכות שסיפק לה באופן המעורר חשש לניגוד עניינים; ואברהם כהן, שעבד בעבודה נוספת ללא היתר. כלומר: מחדל פליי דובאי אינו מייצג אירוע מקרי בודד במשרד התחבורה, הוא קצה קרחון שידוע מזה זמן רב!

מחדל פליי דובאי הוא רק דוגמה אחת לפגיעה הנטענת של המהפכה המשטרית במקצועיות ובכשירות של מוסדות המדינה. התהליך ברור: המהפכה מעדיפה שיקולים פוליטיים ואישיים על פני כישורים מקצועיים, כגון השכלה, ניסיון וביצועים. כך, נאמנותו של אדם לשר או למפלגתו, כמו גם הסכמתו לעמדותיו, הם שיקולים מרכזיים: במינויו, ביחס אליו במהלך כהונתו, ובהחלטה על המשך כהונתו. וכפי שנקבע במחקרים, בפסיקת בג"ץ ובדוחות מבקר המדינה, וגם הגיוני: פעולות ומינויים פוליטיים פוגעים בכשירות של מוסדות המדינה.

להלן דוגמאות נוספות, מיני רבות שקיימות, לפעולות שהקואליציה ביצעה או ניסתה לבצע הפוגעות במקצועיות ובכשירות של מוסדות המדינה:

• ביטול נבחרת הדירקטורים או פגיעה בה – הנבחרת היא מאגר מועמדים שעברו מיון מקצועי, וממנו אמורים השרים לבחור כ-630 דירקטורים לכ-70 חברות ממשלתיות. היא נועדה לצמצם מינויים פוליטיים פסולים ולהבטיח את כשירות הדירקטורים בחברות רבות המשפיעות על תחומים חשובים ובהם חשמל, מים, דיור ציבורי, כבישים ורכבת.

השר דודי אמסלם, הממונה על רשות החברות הממשלתיות, פועל נמרצות לפגיעה בנבחרת הדירקטורים ובמינויים מקצועיים. כחלק מכך הוא מקדם חקיקה שתבטל את הנבחרת ותאפשר מינויים פוליטיים, וגם נאבק קשות נגד מנהלת הרשות מיכל רוזנבוים, שלבסוף התפטרה. במכתב התפטרותה כתבה: "על פי תפיסת עולמו המוצהרת של השר אמסלם, החברות הממשלתיות אינן משאב ציבורי אלא 'מאגר ג'ובים' שאמור לשמש אותו לצבירת כוח ומעמד פוליטי… השר אמסלם הפעיל עלי ועל הרשות לחצים אדירים לתמוך במינוי פעילים פוליטיים… לאפשר הדחות במסגרת 'חיסול חשבונות' פוליטי… לתועלתו האישית ותוך פגיעה באינטרס הציבורי". במכתבה תיארה גם את אי-ההיענות של נתניהו לבקשותיה לסייע לה.

התנהלות כזו נחשבת שחיתות פוליטית, הכוללת ניצול לרעה של סמכות ציבורית גם לטובת מפלגה, לא רק לטובת בעל התפקיד עצמו.

על גישתו הבעייתית של אמסלם למינויים מעידים גם דבריו בריאיון ברדיו: "בוודאי, את מי אני אמנה [כדירקטורים בחברות הממשלתיות]? אני מגיש [כמועמדים לדירקטורים] אנשים שאני מכיר מהחבר'ה. התפקיד שלי זה להגיש אנשים שאני מכיר ומעריך".

• תופעות רווחות של מינויים פוליטיים, פגיעה בעצמאות הדרג המקצועי ולכן הדחת או עזיבת בכירים דווחו גם במשרדי ממשלה רבים נוספים. למשל, במשרד החינוך עזבו כ-30 בכירים, והשר יואב קיש ניסה למנוע פרסום ציונים נמוכים במבחני התלמידים ולהדיח את דר' אלון גל שהחליט לפרסמם; כמו גם הקמת יחידת הערכת הישגים חדשה "מטעמו". באופן דומה דווח גם לגבי משרדי התקשורת והכלכלה. במשרד להגנת הסביבה עזבו יותר מעשרה בכירים, ונפסל מינויו של אהרוני נויבואר ליו"ר רשות הטבע והגנים, לאחר שהוא והשרה לאיכות הסביבה סילמן הסתירו את הזוגיות של ביתו ובנה.

הבעייתיות במינויים ובפעולות על בסיס פוליטי היא משולשת:

ראשית, כאמור, פגיעה במקצועיות ובכשירות של מוסדות המדינה לספק לאזרחים את השירותים המגיעים להם.

שנית, הכפפת המינויים והפעולות לאינטרסים הצרים של השר או מפלגתו, במקום לאינטרסים הרחבים של הציבור, כדברי טופולנסקי ורוזנבוים. חוקי המדינה נועדו להבטיח שירות ציבורי ממלכתי וא-פוליטי, שעובדיו נאמנים לכלל האזרחים ופועלים למענם במקצועיות ובניטרליות, משום שאינטרסים אישיים ומפלגתיים פעמים רבות מתנגשים באינטרס הציבורי.

שלישית, מוסרית וחברתית, ראוי להימנע מחזרה לאפליה הפוליטית שהתקיימה בעבר בישראל, כאשר מוסדות המדינה העדיפו את תומכי מפא"י, המערך והעבודה. אפליה זו פגעה בתומכי מפלגות אחרות והגבירה את המתח החברתי.

כל הבעיות האלו במינויים ובפעולות על בסיס פוליטי לא קיימות לגבי מינויים ופעולות על בסיס כישורים.

לסיכום: המהפכה המשטרית מקדמת מינויים ופעולות משיקולים פוליטיים, שחלקם מהווים פרוטקציוניזם ואף שחיתות פוליטית. הדבר פוגע במקצועיות ובכשירות מוסדות המדינה, באינטרס הציבורי הרחב, ובלכידות החברתית. מגמה זו מתבטאת בפעולות שרים במסגרת משרדיהם, ביוזמות חקיקה ובהצהרות חברי הקואליציה.

למשל, חברי הקואליציה טוענים כי כנבחרי ציבור הם זכאים לעשות ככל העולה על רוחם, לרבות במשרדי הממשלה שבאחריותם – אך טענה זו נשללה. השרים כפופים לחוקים שחוקקו נבחרי ציבור קודמים ולפרשנותם בפסיקות בג"ץ – כפי שנקבע בחוקים אלו.

חברי הקואליציה גם תוקפים את "שלטון הפקידים", אך בהיעדר כל בסיס. אותם "פקידים״" הם לעיתים יועצים משפטיים שפשוט מבהירים לשרים שיוזמותיהם אינן חוקיות, ולעיתים בעלי סמכויות מקצועיות עצמאיות מכוח החוק, כגון מיכל רוזנבוים וגל אלון. תקיפתם בשל מילוי תפקידם כחוק היא למעשה תקיפת חוקים שחוקקו נבחרי ציבור קודמים ושל שלטון החוק. עצמאותם נועדה להבטיח החלטות מקצועיות ולא פוליטיות ולהגביל את כוח נבחרי הציבור, מתוך הכרה שהכוח נוטה להשחית – כגון פעולות אמסלם למינוי חבריו כדירקטורים וניסיון קיש למנוע פרסום ציונים נמוכים. לכן ראוי שנבחרי הציבור יכבדו את ההחלטות המקצועיות והחוקיות של בעלי תפקידים אלו, לטובת האזרחים והמדינה.

לסיום: ככל שתתרחב העדפת המינויים והפעולות הפוליטיים במסגרת המהפכה המשטרית, כך ישראל תדרדר ממדינה מצטיינת בתחומים רבים למדינה כושלת בתחומים אלה. הידרדרות זו תפגע קשות באזרחים, ואף סביר שתגבה חיי אדם; וגם במדינה – עקב הירידה מהארץ של רבים מהאזרחים שימאסו בבעיות שיאפיינו אותה אז.

לפיכך, בבחינת המהפכה המשטרית והשלכותיה על ישראל, מוצע להביא בחשבון לא רק את הפגיעה בשלטון החוק ובדמוקרטיה, אלא גם את הפגיעה במקצועיות ובכשירות מוסדות המדינה לשרת אותה ואת אזרחיה.

הבהרה מטעם מערכת "מעקב": מאמר דעה זה נכתב בידי רפי נץ, חוקר בתחום מדע המדינה, עורך דין ופובליציסט, והועבר לפרסום במערכת "מעקב" מטעמו. המאמר מתפרסם במלואו, בנוסחו המקורי וכפי שהתקבל במערכת, ללא כל עריכה, שינוי, השמטה או התערבות בתוכנו.