דים אמור 

חבר הכנסת אחמד טיבי פרסם דברים קשים נגד אזרחים ישראלים ויהודים, אשר מעוררים ביקורת נוקבת בדבר גזענות ואנטישמיות לכאורה. בפרסום רשמי מטעמו, התייחס חבר הכנסת לאירוע בגליל וכתב: "שתי צעירות ערביות מכפר כאוכב אבו אלהיג׳א בגליל ישבו בגן ביישוב מורשת הסמוך והחלאה הגזענית הגיעה עם כלב וגרשה אותן".

במעשה זה, שבו בוחר חבר כנסת של מדינת ישראל לכנות יהודיות בתואר "החלאה", עולה טענה כי הגזענות חוגגת בעולם הערבי בישראלי. המבקרים מדגישים כי ח"כ טיבי שכח שאותן אזרחיות המכונות על ידו "החלאה", הן אלו שמשלמות את שכרו החודשי, העומד על כ-50 אלף שקלים, לצד המון הוצאות נוספות הממומנות ישירות מטעם המדינה. בכך, עולה תהייה קשה לגבי הדוגמה האישית שמהווה חבר הכנסת, המפגין אנטישמיות וגזענות בעודו מתשכר ומקבל כספים על חשבון הציבור היהודי.

כדי להמחיש את חומרת הדברים, נמתחת השוואה בינלאומית למדינות כמו סרביה, הונגריה או איטליה. המציאות מלמדת כי לו אדם שאינו איטלקי או אינו הונגרי היה מכנה את הציבור המקומי בארצו בתואר "החלאה", הדבר היה נתפס כגזענות וכאנטישמיות מובהקת. לקלל יהודים בצורה כזו מהווה, ככל הנראה, ביטוי של אנטישמיות וגזענות.

התנהלותו של נבחר הציבור עומדת, לכאורה, בניגוד מוחלט לאיפוק שמפגינים אזרחים מן השורה גם במקרים שבהם הם חווים יחס מפלה ביישובים ערביים. קיימים מקרים שבהם יהודים שנכנסו בטעות לכפרים ערביים נקלעו לאירועי אלימות חמורים ואף לסכנת חיים, אולם על אירועים מסוג זה ח"כ אחמד טיבי אינו מתבטא באותה חריפות.

במקרה שבו, על פי הנטען, ילדות נהגו באלימות כלפי ילדים יהודים, ואימהות ביקשו מהן לעזוב את גן המשחקים ולהימנע מהטרדת הילדים, בחר ח"כ טיבי לפרסם התבטאות חריפה בנושא. הפער בין ההתייחסויות מעורר תהיות באשר לאמות המידה שלפיהן הוא בוחר להתבטא בפומבי.

זאת, אף שבאירוע אחר נטען כי תושבים ערבים מנעו לחלוטין את כניסתם של יהודים לכפר. חרף אותה תקרית, שבה, על פי הנטען, נמנעה כניסת יהודים ליישוב ערבי, לא פורסמה מצדו התבטאות שבה כינה את אותם תושבים בתואר "החלאה". בעיני מבקריו, מדובר באבסורד המעורר שאלות בדבר אחידות המסר הציבורי.

הניגוד שבין התנהלות המבקרים לבין הפרסום המשתלח של חבר הכנסת מדגיש את הפרובוקציה שבמעשיו. בעוד הציבור נמנע מהכללות, חבר כנסת רשמי בוחר לפרסם דברים חריפים נגד ישראלים ויהודים, ולהפגין גזענות ואנטישמיות לכאורה, חרף היותו מתוקצב מכספי המדינה.