דים אמור

דוח מבקר המדינה החדש חושף את המציאות המורכבת של מערכת מרכזי החוסן בישראל – מערכת שהוקמה במשך יותר מעשור כדי לחזק את יכולת ההתמודדות של האוכלוסייה עם משברים, ושעמדה למבחן האמת הקשה ביותר שלה במהלך האירועים הטראומטיים של 7 באוקטובר ובעקבותיהם.

מערכת מרכזי החוסן הישראלית החלה להיבנות בשנת 2008, כאשר המדינה זיהתה את הצורך החיוני ביכולת מענה מקצועית לאוכלוסייה הנתונה תדיר למצבי חירום ולחץ ביטחוני. במשך 14 שנים, עד 2022, הוקמו 14 מרכזי חוסן ברחבי הארץ – חמישה מהם ביישובי עוטף עזה, ארבעה ביהודה ושומרון, שלושה בדרום ושניים בגבול הצפון. מרכזים אלה נועדו לשרת כ-1.3 מיליון תושבים מכלל מגזרי האוכלוסייה הישראלית, במטרה לספק מענה מקצועי לחיזוק החוסן האישי והקהילתי.

הפעילות של מרכזי החוסן מתבססת על נוהל שפרסם משרד הבריאות באוקטובר 2017, הקובע שלושה תפקידים עיקריים: חיזוק החוסן הנפשי והאישי של המטופלים, חיזוק ושיפור החוסן הקהילתי והלכידות בקהילה, והכנה ופיתוח של שירותי חירום. המרכזים אמורים לתת מענה הן בתקופות שגרה והן בשעת חירום, תוך הספקת טיפול קצר מועד לנפגעי חרדה וטראומה באמצעות שיטות טיפול מוגדרות. במסגרת המודל שקבע משרד הבריאות, מרכזי החוסן ממוקמים במעגלים השלישי והחמישי של נותני הטיפול.

החשיבות של מערכת זו התגלתה במלוא עוצמתה ביום שמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כאשר ארגון הטרור חמאס ביצע את המתקפה הטרור הקטלנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. המתקפה החלה בירי של אלפי טילים לעבר ישראל, ובמקביל חדרו אלפי מחבלים לבסיסי צה"ל, לערים וליישובים בנגב המערבי, במיוחד ביישובי עוטף עזה שבהם פעלו חמישה ממרכזי החוסן. המחבלים הגיעו גם למסיבות מרובות משתתפים שהתקיימו סמוך לרצועת עזה, שם ביצעו רצח המוני.

אירועי הטרור של 7 באוקטובר היו קיצוניים באכזריותם ובהיקפם. המחבלים רצחו מאות חיילים וכאלף אזרחים ישראלים וזרים, ביצעו פשעים מחרידים בנשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות, חיילות וחיילים. נוסף על הרצח, הם פצעו אלפי בני אדם, ביצעו בקורבנות פגיעות מיניות קשות וחטפו לתוך שטח רצועת עזה 251 נשים, גברים וילדים. הפגיעה לא הסתיימה באדם – המחבלים הרסו, שרפו והשמידו בתים ביישובים, מפעלים, ציוד ורכוש אחר.

הטראומה הלא נתפסת התרחשה גם ברמה הפסיכולוגית. במהלך הלחימה ביישובים נאלצו תושבים רבים להסתתר שעות רבות במרחבים המוגנים ובמקומות מסתור אחרים, תוך חשש כבד לחייהם ותוך שהם מתוודעים לזוועות הקורות לבני משפחה, קרובים, שכנים וחברים. חלק מהם ראו במו עיניהם את האירועים המחרידים מתרחשים. רבים אחרים ברחבי הארץ ראו את האירועים המחרידים בשידור חי באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, דבר שהרחיב את מעגל הטראומה לכלל האוכלוסייה.

ההשלכות היו מיידיות וחמורות. מאז פרוץ המלחמה ועד תחילת ינואר 2024 פונו מבתיהם או התפנו כ-210,000 איש. הנזק הנפשי לא פחת מהנזק הפיזי – לפי סקר שעשה משרד מבקר המדינה באפריל 2024, 38% ממשתתפי הסקר דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון, חרדה או שילוב שלהם ברמה בינונית או חמורה. מדובר בנתון מדאיג המעיד על היקף הפגיעה הנפשית באוכלוסייה.

נוכח התקפות אלה ונוכח איומים של התקפות נוספות, הן בזירה הדרומית והן בזירה הצפונית, התקבלה שורת החלטות בעניין פינוי האוכלוסייה מיישובי שתי הזירות. החלטות אלה הביאו לפגיעה נוספת בתחושת החוסן האישי והקהילתי של האוכלוסייה בישראל, כאשר קהילות שלמות נאלצו לעזוב את בתיהן ולהתמודד עם חוסר ודאות מתמשך.

המדינה הגיבה בחירום למצב החדש. חמישה ימים לאחר פרוץ המלחמה, ב-12 באוקטובר 2023, אושרה למשרד הבריאות התקשרות בפטור ממכרז עם הקואליציה הישראלית לטראומה עבור תגבור הפעילות במרכזי החוסן והקמת מרכז חוסן על-אזורי ארצי. המרכז החדש נועד להעניק טיפולים רגשיים באופן מקוון או בקליניקות של מטפלים שיועסקו לשם כך, במטרה להרחיב את המענה הטיפולי לאוכלוסייה הנפגעת.

מבחינה מבצעית, שני מרכזי החוסן בצפון מופעלים על ידי מרכז משאבים, ואילו שאר מרכזי החוסן מופעלים על ידי הקואליציה הישראלית לטראומה. חלוקת האחריות הזו משקפת את המאמץ של המדינה לפזר את הסיכונים ולהבטיח המשכיות פעילות גם במצבי חירום.

המציאות הקשה של 7 באוקטובר חשפה הן את החשיבות הקריטית של מערכת מרכזי החוסן והן את האתגרים העומדים בפניה. מחד גיסא, המרכזים שהוקמו במשך שנים רבות סיפקו תשתית מקצועית וארגונית שאפשרה מענה מיידי למשבר הטראומטי. מאידך גיסא, היקף האירועים והטראומה הקיצונית שנחוותה על ידי האוכלוסייה הציבו בפני המערכת אתגרים שלא נחוו קודם לכן.

דוח מבקר המדינה מדגיש כי למרכזי החוסן היה ועדיין יש תפקיד מרכזי בשמירה ובשיקום של חוסנה האישי והקהילתי של אוכלוסיית המדינה גם כפרטים וגם כחברה. התפקיד הזה נעשה קריטי עוד יותר במציאות הישראלית הנוכחית, שבה האוכלוסייה נדרשת להתמודד עם טראומה קולקטיבית חסרת תקדים ועם חוסר ודאות מתמשך לגבי העתיד הביטחוני.

המבחן האמיתי של מערכת מרכזי החוסן טרם הסתיים. בעוד שהמערכת הצליחה לספק מענה ראשוני למשבר, השאלה היא כיצד היא תצליח להתמודד עם האתגרים ארוכי הטווח של שיקום החוסן האישי והקהילתי בחברה שחוותה טראומה כה עמוקה. המשימה של החזרת האמון, של שיקום תחושת הביטחון והיכולת לתפקד כרגיל, ושל בניית חוסן לקראת אתגרים עתידיים – כל אלה מהווים בחינה מתמשכת של יעילות המערכת ושל יכולתה להסתגל למציאות המשתנה.