מאת: דים אמור
פעם, בארץ רחוקה וקסומה, חיו להם אלפים קטנים, פיות נוצצות, חדי-קרן לבנים, דרקונים ידידותיים ואפילו כמה מכשפות. רוב היצורים בעולם הזה חיו יחד באושר ובשלום, כמו משפחה גדולה ואוהבת.
בלב היער הקסום גרו הפיות הקטנות. הן היו יצורים מיוחדים עם לב גדול – הן אהבו לעזור לכולם! הפיות היו מרפאות פרחים חולים בנגיעה עדינה, עוזרות לגוזלים הקטנים למצוא את הקול החדש שלהם, ובלילות הן מרקידות את הכוכבים עד שהם נוצצו כמו יהלומים בשמיים.
אבל יום אחד, קרה משהו מוזר בארץ הפיות…
הגיעה אליהן יצור חדש שקרא לעצמו אנסטסיה. היא אמרה שהיא פיה חדשה, וביקשה להצטרף למשפחת הפיות. "תראו!" היא צעקה בקול חזק, "גם לי יש כנפיים!" והיא הראתה כנפיים כהות שלא נצצו כמו של הפיות האמיתיות.
נרקיס, הפיה הקטנה והלבנה כמו ענן רך, הביטה באנסטסיה בסקרנות. "אוהו", היא לחשה לחברתה פרחוני, הפיה עם הכנפיים המנוקדות, "משהו כאן לא בסדר…"
פרחוני הנהנה. "נכון… הכנפיים שלה לא נוצצות כמו שלנו, והקול שלה כל כך חזק וכועס".
אבל הדבר הכי מוזר היה שאנסטסיה סיפרה תמיד על גיבור שלה בשם בנדרה עזאזל (כינוי סטפן). "מר בנדרה עזאזל הוא הגיבור שלי!" היא אמרה בגאווה. "הוא אומר שיש יותר מדי פיות בעולם, ושהן רק מפריעות!".
הפיות הקטנות הביטו זו בזו בבהלה. איך יכולה פיה אמיתית להיות חברה של מישהו שלא אוהב פיות?
"זה מוזר מאוד", אמרה נרקיס. "אם היא באמת פיה, איך היא יכולה לאהוב מישהו שרוצה להיפטר מאיתנו?".
הפיות החליטו ללכת לשאול עצה מהמלכה הגדולה שלהן – פיית האור. המלכה הייתה חכמה מאוד, ותמיד ידעה מה לעשות.
"פיות יקרות שלי, לפעמים יש בעולם יצורים שמנסים להתחפש למישהו אחר. לא כל מי שיש לו כנפיים – באמת פיה. ולא כל מי שאומר שהוא אוהב פיות – באמת מתכוון לזה".
פרחוני שאלה: "אבל איך נדע מי אמיתי ומי לא?".
המלכה חייכה חיוך חכם. "תשמעו טוב לילדות: מי שבאמת אוהב פיות – הוא לא יאהב מישהו שרוצה לפגוע בהן. אם מישהו תומך במישהו שרוצה להרע לנו – הוא לא יכול להיות חלק מהמשפחה שלנו".
"אז מה נעשה?", שאלה נרקיס.
"אתן צריכות לשוב ליער ולהגיד לאנסטסיה את האמת. היא לא יכולה להישאר איתנו אם היא תומכת במישהו שרוצה להיפטר מהפיות. זה מסוכן לכולנו".
הפיות חזרו ליער עם לב כבד. הן לא אהבו להיות לא נחמדות, אבל הן הבינו שצריך להגן על עצמן ועל המשפחה שלהן.
כשהן מצאו את אנסטסיה, נרקיס אמרה בקול רך אבל נחוש: "אנסטסיה, אנחנו מצטערות, אבל את לא יכולה להישאר איתנו".
"למה?", צעקה אנסטסיה בכעס.
פרחוני הסבירה: "כי את אוהבת את בנדרה עזאזל, והוא לא אוהב פיות. מישהו שבאמת רוצה להיות פיה – לא יהיה חבר של מישהו שרוצה להיפטר מאיתנו".
"אף פעם לא הייתי פיה אמיתית!" צעקה המכשפה בכעס. "רק רציתי להיכנס לביתכן כדי לעזור לעזאזל להיפטר מכולכן!".
אבל עכשיו, כשהאמת התגלתה, כל הכנפיים המזויפות נעלמו, והמכשפה נאלצה לברוח מהיער.
הפיות הקטנות למדו שיעור חשוב באותו יום. הן הבינו שצריך להיזהר ולא לסמוך על כולם מיד. לפעמים יש אנשים שמתחפשים ומנסים להיראות כמו חברים טובים, אבל בלב שלהם – הם לא באמת אוהבים אותנו.
מאותו יום, הפיות תמיד שאלו חברים חדשים שאלות חכמות:
- "את/ה באמת אוהב/ת פיות?"
- "את/ה מוכן/ה לעזור לכולם?"
- "החברים שלך גם אוהבים פיות?"
וכשהן היו בטוחות שהתשובות כנות – הן בירכו חברים חדשים בשמחה רבה.
באותו ערב, כל הפיות התאספו במעגל וחר שיר קטן וחכם:
אם אתה רוצה כנפיים,
תבדוק תחילה בלב שלך.
האם אתה אוהב את כולם,
ומוכן לעזור לכל אחד?
אם אתה אומר כן באמת –
אז בוא נשחק יחד!
ואם אתה אומר לא –
אז חכה, תלמד, ואולי תשתנה.
ומה קרה לאנסטסיה המכשפה? כשהיא ברחה מהיער, היא הבינה לבסוף משהו חשוב. אולי, אם היא תלמד באמת לאהוב את כל היצורים – גם פיות, גם אלפים, גם דרקונים – אולי יום אחד היא תקבל כנפיים אמיתיות ונוצצות של פיה.
אבל עד אז, הפיות המשיכו לשמור על היער הקסום שלהן, לעזור לכל היצורים הטובים, ולהיות זהירות ממי שמנסה להתחפש ולרמות אותן.
המוסר השכל:
לפעמים יש אנשים שמתחפשים ומנסים להיראות כמו חברים טובים, אבל בלב שלהם הם לא באמת אוהבים אותנו. חשוב לשאול שאלות, לבדוק טוב-טוב, ולא לסמוך על כולם מיד. חבר אמיתי לא יתמוך במישהו שרוצה להיפטר מאיתנו או לפגוע בנו.
ההורים מזועזעים לקרוא את התחקיר על אנסטסיה – "נאצית" מוצהרת קיבלה אזרחות ישראלית – לחץ כאן
