• דים אמור
בתאריך 01.05.2025 נערכו הפגנות אלימות בצפון הארץ, שכללו נזק במאות אלפי שקלים, חסימת צירי תנועה מרכזיים, והתפרעויות של מפגינים רעולי פנים. המחאה הדרוזית האחרונה חצתה זה מכבר את גבול ההפגנה הלגיטימית והפכה למה שנראה כהתנהגות בריונית ומסוכנת, המאיימת על יסודות הסדר הציבורי והביטחון הלאומי.
בימים האחרונים עלתה לכותרות המחאה של בני העדה הדרוזית בישראל, המוחים נגד מה שהם מגדירים כחוסר מעש ישראלי נוכח הטבח בבני עדתם בסוריה. השאלה המרכזית העולה מהמחאה הזו היא: מדוע צה"ל והחלטות הממשלה צריכים לדאוג לצרכים של אזרחי סוריה ממוצא דרוזי על חשבון האינטרסים הביטחוניים של ישראל? עד מתי כל מפרי סדר יכתיבו לממשלת ישראל מה לעשות בסוריה, לבנון או עזה?
ברשתות החברתיות רווחות אמירות כמו "דרוזים אחים שלנו" – אמירה שאין עליה עוררין כל עוד היא אינה באה על חשבון הביטחון הלאומי. מטרות צה"ל בסוריה נקבעות על פי שיקולים ביטחוניים מורכבים, וממשלת ישראל וצה"ל חייבים, לפני הכל, לדאוג לביטחון של מדינת ישראל. גורם צבאי בכיר, שביקש להישאר בעילום שם, מסר ל"מעקב": "די להכתיב לצה"ל מה נכון ולא נכון לעשות בסוריה או לבנון. כל דבר שפוגע במדינת ישראל והביטחון של מדינת ישראל יטופל, כמובן בהתאם לפקודות והוראות של הרמטכ"ל ולפי ערכי צה"ל".
צילום מתוך רשתות חברתיות, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
בפועל, ישראל כבר פועלת להגנת הדרוזים בסוריה בדרכים שונות, ואף מגישה סיוע הומניטרי לפצועים. כך מסר דובר צה"ל: "מוקדם יותר היום, שני אזרחים סורים-דרוזים פונו לקבלת טיפול רפואי בשטח ישראל. הפצועים פונו למרכז הרפואי זיו בצפת, לאחר שנפצעו בשטח סוריה. כוחות צה"ל פרוסים במרחב דרום סוריה וערוכים למנוע כניסת כוחות עוינים למרחב ולכפרים הדרוזים. צה"ל מוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות במוכנות להגנה ולתרחישים שונים".
בניגוד לתדמית האחידה שלעתים מוצגת בתקשורת, חשוב לציין שאין אחידות מלאה בקרב העדה הדרוזית בישראל באשר ליחס למדינה. דרוזים מרמת הגולן, למשל, שונים בדעותיהם מדרוזים בגליל ובכרמל, ולא תמיד רואים במדינת ישראל את מדינתם. בעוד שהם מוכנים לקבל הטבות מהמדינה, שירות בצה"ל ותרומה למדינה אינם מובנים מאליהם עבור חלקם.
התמונה פורסמה ברשתות החברתיות ומובאת כאן מכוח סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
הנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם: אחוזי הגיוס של דרוזים מהגולן לצה"ל עדיין נמוכים בהשוואה לדרוזים בגליל ובכרמל, שם הגיוס לצה"ל הוא כמעט אוניברסלי (בסביבות 80%-90%). ברמת הגולן, למרות העלייה שדובר עליה בשנים האחרונות, עדיין מדובר על מיעוט — ככל הנראה כמה עשרות בני נוער מדי שנה, ולא על גיוס המוני. הכותרות שמציגות את זה כהתפתחות דרמטית לעיתים מגזימות – זו אכן מגמה, אך לא מהפכה מלאה.
בקרב הנשים הדרוזיות, המצב אף בולט יותר. גם בקרב הדרוזים בגולן וגם בקרב הדרוזים בגליל, גיוס נשים נדיר ביותר, כולל בקרב מי שאינן דתיות. מדובר במסורת חברתית עמוקה מאוד, וצה"ל גם לא מגייס נשים דרוזיות באופן אוטומטי, אלא אם הן מבקשות להתגייס ביוזמתן (וזה קורה במקרים נדירים בלבד). זאת בניגוד לנשים יהודיות, שעבורן הגיוס הוא חובה מגיל 18.
ב-01.05 נצפו חסימות כבישים נרחבות בצפון הארץ, כאשר מפגינים דרוזים הבעירו מדורות בצמתים מרכזיים, ואלפים רבים נתקעו בפקקי ענק. בין היתר נרשמו חסימות בכבישים 6, 85, 65 ו-90 – בצמתים אליקים, עמיעד, כפר ורדים, עילבון, כברי, ראמה, צלמון, עין תות ואחרים. רק לקראת השעה 23:20 הודיעה המשטרה כי כביש 6 נפתח מחדש במחלף אליקים, לאחר שעות ארוכות של חסימה. השוטרים, שנמנעו מלהתעמת עם המפגינים, הכווינו את התנועה לדרכים חלופיות, וכלי רכב שנחסמו נאלצו לפנות לאחור ולנסוע בדרכים אחרות.
הנזק הכלכלי והתפעולי של הפגנות אלו כבר מוערך במאות אלפי שקלים, והתמונות של מפגינים רעולי פנים המשבשים את חיי השגרה של אזרחים תמימים מעלות שאלות קשות לגבי הגבול בין מחאה לגיטימית לבין התנהגות בריונית.
במקביל למחאות האלימות בכבישים, מתרחשת תסיסה גם בקרב חיילים וקצינים דרוזים בצה"ל, שחלקם שוקלים צעדי מחאה חסרי תקדים בעקבות מה שהם מגדירים אוזלת יד ואיטיות בתגובה של הממשלה נגד משטרו של הנשיא אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) בסוריה. ביום 01.05.25 פעלו מאות אנשי מילואים בני העדה הדרוזית להתארגנות למחאה ראשונית, בעקבות תגובת הממשלה וצה"ל למעשי הטבח. בקבוצות סגורות הם הביעו זעם על כך שלדבריהם ישראל אינה עושה די כדי למנוע מארגונים ג'יהאדיסטיים הפועלים ברחבי סוריה לפגוע בקרוביהם.
הלילה, שיגרו דרוזים המשרתים במילואים מכתב מחאה ראשון לראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש עמותת החיילים הדרוזים המשוחררים כתב לראש הממשלה כי "מאות לוחמים דרוזים מוכנים להילחם כדי להציל את אחינו – גם במחיר של לקיחת אחריות על עצמנו" – איום שיש לקחת אותו ברצינות הראויה.
המצב בסוריה אכן קשה. עד כה, לפחות 73 דרוזים נרצחו שם, והמחאה של בני העדה בישראל נובעת מדאגה כנה לגורל בני משפחותיהם מעבר לגבול. אך השאלה שצריכה להישאל היא האם אכן מדובר בטבח מכוון בדרוזים, או בחלק ממלחמת האזרחים העקובה מדם שנמשכת בסוריה זה שנים, ושפוגעת בכל הקבוצות האתניות והדתיות במדינה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, נזכיר, הורה לצה"ל לפני חצי שנה להגן על הדרוזים בסוריה אם יותקפו לאחר נפילת משטר אסד. לאחר מכן, נרשמו כמה תקיפות – בעיקר תקיפות אזהרה – סביב צפון הגולן הסורי ולמען תושבי חאדר, הכפר הדרוזי-סורי שמול מג'דל שמס. בתחילת השבוע ביצע חיל האוויר, בהנחיית הדרג המדיני, גם כמה תקיפות אזהרה באזור דמשק נגד ארגונים ג'יהאדיסטיים, אך מעשי הרצח האכזריים לא פסקו – גם באזור א-סווידא והר הדרוזים שבדרום המדינה.
עדיין יש לזכור שמדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר דואגת בראש ובראשונה לצרכים ולאינטרסים של אזרחיה ולביטחונה. מעורבות יתר בסכסוך בסוריה עלולה לגרור את ישראל למלחמה מקיפה יותר, שתסכן את כלל אזרחי המדינה.
יחד עם זאת, קולות מהמערכת הפוליטית קוראים למעורבות גדולה יותר. כמו כן, בתאריך 01.05 הגיע ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) לביקור סולידריות בקרב תושבים דרוזים ברמת הגולן, על רקע המצב המדאיג בסוריה. קרויזר הביע את תמיכתו בדרישת התושבים להתערבות ישראלית דחופה, על מנת למנוע טבח אפשרי בבני העדה הדרוזית בסוריה. ראוי לציין כי עד כה לא נשמעה קריאה ברורה מצד אותו חבר כנסת להפסקת המלחמה באוקראינה, שבה נהרגו אלפי יהודים. גם זעם דומה לזה שהביע כעת – לא נרשם מצדו לנוכח ההרג המתמשך בזירה ההיא.
חבר הכנסת יצחק קרויזר, התומך בדרוזים. קטע וידאו מתוך הרשתות החברתיות, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
במהלך ביקורו, שמע קרויזר מפי התושבים על החששות הכבדים שלהם לגורל אחיהם בסוריה, לנוכח הלחימה המתמשכת והאיום הגובר מצד ארגונים קיצוניים. הוא הדגיש את מחויבותה המוסרית של מדינת ישראל לפעול למען הגנה על מיעוטים נרדפים, וקרא לממשלה לנקוט בצעדים קונקרטיים על מנת להבטיח את שלומם של הדרוזים בסוריה.
"אנו לא יכולים לעמוד מנגד בשעה שחייהם של אחינו הדרוזים בסוריה נתונים בסכנה מוחשית", אמר קרויזר. "מדינת ישראל חייבת להפעיל את כל כובד משקלה כדי למנוע טרגדיה הומניטרית. זהו צו מצפוני ומוסרי, ועלינו לפעול בהתאם".
קרויזר הוסיף כי הוא מתכוון להעלות את הנושא במליאת הכנסת ולפעול לגיבוש קונצנזוס רחב סביב הצורך בפעולה ישראלית. הוא קרא לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית להצטרף למאבק למען הצלת חייהם של הדרוזים בסוריה.
במקביל, שיגר שר הביטחון ישראל כ"ץ איום לעבר הממשל הסורי החדש: "אני שב ומזהיר את ראש המשטר של אל-ג'ולאני – במידה והפגיעות בדרוזים בסוריה לא ייפסקו – נגיב בחומרה רבה. בעקבות הפגיעות בדרוזים בסוריה ב־01.05, ראש הממשלה ואני הנחנו את צה"ל לבצע מספר תקיפות אזהרה נגד גורמים קיצוניים. במקביל, הועבר מסר ברור למשטר הסורי, שלפיו מוטלת עליו האחריות למנוע את הפגיעות הללו. אנו מחויבים להגנת בני העדה הדרוזית, ועוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. אם יימשכו הפגיעות והמשטר לא יפעל לבלימתן – נגיב בעוצמה רבה".
השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא היכן עובר הגבול בין מחאה לגיטימית לבין פגיעה בביטחון המדינה ובשגרת החיים של אזרחיה. דאגה לגורל בני העדה בסוריה היא מובנת וטבעית, אך הפגנות אלימות, חסימת כבישים, ואיומים של אנשי מילואים לפעול באופן עצמאי חוצים את הגבול בין דאגה ומחאה לבין ערעור הסדר הציבורי.
אל מול ההתפרעויות, בולטת התגובה המאופקת של המשטרה, שנמנעה מעימותים ישירים עם המפגינים והסתפקה בהכוונת התנועה לצירים חלופיים. האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם הפרות סדר בסדר גודל כזה? האם הגישה הזו תעודד הפגנות אלימות נוספות בעתיד?
גם התבטאויותיהם של אנשי צבא דרוזים במילואים, המאיימים במשתמע לפעול באופן עצמאי אם המדינה לא תפעל כרצונם, מעלות תהיות קשות. העלאת האפשרות של "לקיחת אחריות על עצמנו" היא בעייתית ביותר במדינה דמוקרטית, שבה רק לממשלה הנבחרת יש את הסמכות להפעיל כוח צבאי.
יש לזכור כי מדינת ישראל, ככל מדינה ריבונית, מחויבת קודם כל לשמירה על ביטחון אזרחיה ועל האינטרסים האסטרטגיים שלה. הדאגה לדרוזים בסוריה היא ערך חשוב, אך היא אינה יכולה לבוא על חשבון ביטחון המדינה או להכתיב את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.
ההחלטה כיצד, מתי, ובאיזו עוצמה לפעול בסוריה חייבת להישאר בידי הדרג המדיני הנבחר, תוך התחשבות במכלול השיקולים האסטרטגיים והביטחוניים. קריאות רחוב, הפגנות אלימות, או איומים מצד קבוצות מיעוט אתניות או דתיות אינם יכולים להחליף את תהליכי קבלת ההחלטות הדמוקרטיים במדינה.
מחאה לגיטימית היא זכות יסוד בדמוקרטיה, אך המחאה הדרוזית האחרונה חצתה גבולות. האתגר העומד כעת בפני ממשלת ישראל הוא כפול: מצד אחד, לפעול להגנת הדרוזים בסוריה במסגרת האפשרויות והאילוצים הקיימים; ומצד שני, להבהיר בצורה חד-משמעית שאלימות, הפרות סדר, ואיומים אינם דרך לגיטימית להשפיע על מדיניות הממשלה.
בסופו של דבר, הדיון על מידת המעורבות הישראלית בסוריה צריך להתקיים במסגרת הממסדית המתאימה, ולא ברחובות ובכבישים. ההחלטות צריכות להתקבל על בסיס שיקולים רציונליים של ביטחון לאומי, ולא תחת לחץ של הפגנות אלימות או איומים. זוהי האחריות של מנהיגי העדה הדרוזית להנהיג את קהילתם בדרכי שלום ובמסגרת החוק, ולא לאפשר גלישה לאלימות והפרות סדר שפוגעות בכלל אזרחי המדינה.
צוות 'מעקב' פנה לפעיל החברתי מרואן ג'אבר בניסיון לקבוע עמו ראיון. לדבריו, הוא נמצא בסמינר ועסוק.
יהודי אוקראינה נזנחים, אזרחי מדינת אויב מטופלים – מי האחים האמיתיים?
נכון ל-3 במאי 2025, דובר צה"ל:
"חמישה אזרחים סורים-דרוזים פונו במהלך הלילה לקבלת טיפול רפואי בשטח ישראל. הפצועים פונו למרכז הרפואי זיו בצפת, לאחר שנפצעו בשטח סוריה. כוחות צה״ל פרוסים במרחב דרום סוריה וערוכים למנוע כניסת כוחות עוינים למרחב ולכפרים הדרוזים. צה״ל מוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות במוכנות להגנה ולתרחישים שונים".
בסופו של דבר, ההפגנות גרמו לנזקים בשווי מאות אלפי שקלים. הטיפול הרפואי בכל אזרח סורי (ממוצא דרוזי) עולה מאות אלפי שקלים, ועבור שבעה פצועים – מדובר במיליוני שקלים על חשבון משלם המסים הישראלי. גם החילוץ עולה לישראל מאות אלפי שקלים. סך הכל, הטיפול באזרחים סורים מהעדה הדרוזית עולה לישראל עשרות מיליוני שקלים – ובתמורה אנו מקבלים שריפת כבישים וחסימת צירי תנועה.
לעומת זאת, פצועים יהודים מאוקראינה אינם זוכים ל"חילוץ" מיוחד או טיפול רפואי בחינם. הם כלל אינם מובאים למדינת ישראל, שכן על פי חוקי המלחמה באוקראינה אסורה היציאה לגברים בגילאי 18-60 ולנשים המשרתות כרופאות, אנשי צבא, משטרה וכדומה. אף על פי כן, ייעודה של מדינת ישראל הוא להציל יהודים – אך כנראה יהודי אוקראינה אינם זוכים למספיק תשומת לב מצד המדינה. אוקראינה העניקה לעולם יהודים רבים, ביניהם:
גולדה מאיר – ראש ממשלת ישראל, ילידת קייב.
ליאון טרוצקי (לב ברונשטיין) – מנהיג מהפכני יהודי, יליד אוקראינה (אם כי יחסו ליהדות שנוי במחלוקת).
הבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר) – מייסד תנועת החסידות, פעל בעיקר במז'יבוז'.
רבי נחמן מברסלב – מייסד חסידות ברסלב, נכדו של הבעל שם טוב, קבור בעיר אומן.
החוזה מלובלין – אחד מממשיכי דרכו של הבעל שם טוב (אמנם לובלין כיום בפולין, אך החסידות הייתה קשורה גם לחסידות האוקראינית).
רבי שניאור זלמן מליאדי – מייסד חסידות חב"ד, שפעלה רבות באוקראינה (בשל פלישת נפוליאון, עבר רבי שניאור זלמן מליאדי לקרמנצ'וג שבאוקראינה והתגורר בה).
רבי חיים מצ'רנוביץ' ("החכם צבי הקטן") – מגדולי הדרשנים והמקובלים.
רבי דוד מלעלוב – מאבות חסידות לעלוב, שפעלה גם באזורים באוקראינה.
רבי יצחק מברדיטשב – "סניגורן של ישראל", דמות אהובה מאוד בחסידות (דאז אוקראינה היום פולין).
שלום עליכם – סופר יהודי חשוב, יליד פולנובה, סמוך לקייב.
לוי יצחק מאשטרחן (ברדיצ'ב) – משורר והוגה.
שלמה קרליבך – אף שבילדותו גדל בארה"ב, משפחתו מקורה מאוקראינה.
יצחק אדיזס – יועץ ניהולי בעל שם עולמי, ממשפחה אוקראינית.
אנו חיים בתקופה שבה יהודים אינם נחשבים אחים, בעוד שדרוזים נתפסים כאחים יותר מיהודים. יהודי אוקראינה אינם שורפים כבישים בישראל, ובכל יום הם נהרגים מהפצצות רוסיות (לשם השוואה).
נאה. ולאחר שהסורים (דרוזים) יקבלו טיפול רפואי בחינם, האם נצטרך גם להעניק להם אזרחות? תחת איזה חוק? מדוע? או שמא ישראל תחזיר אותם לסוריה? שאלות שרק הזמן יענה עליהן.
