• דים אמור
בהחלטה דרמטית שזעזעה את מערכת הביטחון הישראלית, אישרה הממשלה ביום חמישי בערב פה אחד את הדחתו של ראש השב"כ רונן בר מתפקידו. המהלך החריג התרחש בעיצומה של אחת התקופות הביטחוניות המאתגרות ביותר שידעה ישראל, כאשר המדינה מעורבת בלחימה במספר זירות במקביל.
על פי ההחלטה שהתקבלה, אמור היה בר לסיים את כהונתו ב-10 באפריל, בעוד כשלושה שבועות, או כאשר ימונה לו מחליף קבוע – המוקדם מביניהם. אולם במפנה דרמטי נוסף, שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי המקפיא את פיטוריו של בר עד להחלטה נוספת בנושא, וקבעה כי דיון בעתירות נגד ההדחה ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל.
ראש השב"כ בחר שלא להשתתף בישיבת הממשלה הגורלית, ובמקום זאת שלח מכתב חריף לקבינט. במכתבו הביע בר כבוד למוסדות המדינה ולשלטון החוק, אך הסביר את היעדרותו בטענה שהדיון "אינו הולם את הוראות החוק והכללים הנוגעים להפסקת כהונה של עובד, קל וחומר של ממלא תפקיד בכיר – ואת תפקיד ראש השב"כ במיוחד".
בר טען במכתבו כי החלטה "תקדימית ומשמעותית" לגבי פיטוריו צריכה להתבסס על "טענות מפורטות ומבוססות לרבות דוגמאות" שיאפשרו לו להגיב באופן הולם. "לצערי, הצעת ההחלטה באופן בו נוסחה כוללת טענות כלליות, לקוניות ולא מבוססות שאינן מאפשרות לי לגבש מענה סדור, ונראה כי מסתירות את המניעים העומדים בבסיס הכוונה להפסקת כהונתי", כתב בר. "אציין כי גם בשיחה מקדימה עם ראש הממשלה, וחרף בקשתי, לא ניתנו דוגמאות".
במכתבו, בר לא חסך ביקורת על התהליך, ותיאר אותו כבעל "תוצאות שנקבעו מראש" וחסר מהות. "בנסיבות אלו איני יכול להתייחס כאן לטענות המופיעות בהצעת ההחלטה, אשר ניכר כי באו אל העולם לשם הליך זה, ושלרובן ככולן לא היה זכר בשיחותיי עם ראש הממשלה, ואין זה מקרה כי אין לצידן ולו דוגמה אחת", המשיך.
ראש השב"כ הרחיק לכת עוד יותר, בתארו את הטענות נגדו כ"מופרכות" ורק "מסווה למניעים אחרים לגמרי, זרים ופסולים מיסודם". לדברי בר, מניעים נסתרים אלה נועדו "לשבש את יכולתו של שירות הביטחון הכללי למלא את תפקידו בממלכתיות, על פי החוק ולטובת אזרחי ישראל ולא לטובת אינטרסים אישיים, ולמנוע את חקר האמת הן ביחס לאירועים אשר הובילו לטבח והן ביחס לפרשיות חמורות אותן חוקר השב"כ כעת".
בר ציין כי יציג את עמדתו המפורטת "בפורום המתאים בהתאם לחוק ולמה שייקבע על ידי הגורמים המשפטיים המוסמכים, וכן בפני אזרחי ישראל", רמז משמעותי למאבק משפטי ותקשורתי שעתיד להתפתח.
בין המתחים שהודגשו במכתבו של בר הייתה רמיזה למחלוקת בנוגע למשא ומתן על החטופים. "מהצעת ההחלטה משתמעת לכאורה טענה כאילו קיים חוסר אמון בין ראש הממשלה לביני על רקע הטיפול בסוגיית שחרור החטופים", ציין בר, לפני שהגן על מהלכיו.
הוא חשף את מעורבותו האישית ב"פעילות ייחודית" שהובילה לעסקת שחרור החטופים האחרונה, שבוצעה בידיעתו של נתניהו. "העסקה הושגה על פי היעדים שהוצבו על ידי ראש הממשלה, הובאה על ידו לאישור הממשלה, ואושרה בתמיכתו. על רקע זה אין בסיס לטענה בדבר חוסר האמון לכאורה, וזאת למעט אם הכוונה האמיתית – שככל הנראה כשלתי בהבנתה – הייתה לקיים משא ומתן מבלי להגיע לעסקה".
בר טען כי הרחקתו והרחקת ראש המוסד מהובלת המשא ומתן "פגעה בצוות ולא קידמה כלל את שחרור החטופים, ועל כן אין שחר לטענת ראש הממשלה בהקשר זה". הוא הדגיש את מחויבותו האישית ומחויבות השירות "לעשות כל שלאל ידנו כדי להחזיר את החטופים החיים ואלו שאינם בין החיים בחזרה לישראל, בעיקר בחלון ההזדמנויות הנוכחי".
בחלק נפיץ במיוחד של מכתבו, בר התייחס למה שכונה בתקשורת הישראלית "קטאר-גייט" – חקירת שב"כ מתמשכת שקשורה לכאורה ליחסים דיפלומטיים רגישים. מבלי לפרט, בר רמז שהדחתו קשורה לחקירה זו.
"פגיעה במהלכי החקירה באמצעות ניסיון הדחה בהול ופתאומי, הנתמך בנימוקים מופרכים מיסודם – טבולה בשיקולים זרים ובניגוד עניינים אישי ומוסדי שאין חמור ממנו", כתב. "פיטורי ראש השירות בשעה זו, ביוזמת ראש הממשלה, מעבירים מסר לכל העוסקים בכך, מסר שעלול להעמיד בסיכון את מיצוייה המיטבי של החקירה. זוהי סכנה ישירה לביטחונה של מדינת ישראל".
בחשיפה מפתיעה נוספת, בר גילה כי ראש הממשלה נתניהו הגביל את גישתו לשרי הממשלה במהלך השנה האחרונה. "לצערי, שרי הממשלה לא נחשפים לרובם של הדברים – בעקבות הנחיית ראש הממשלה אשר אסרה עליי לקיים פגישות עם השרים במהלך השנה האחרונה – הנחיה שספק אם יש לה בסיס בחוק", כתב.
טענה זו סתרה ישירות חלק מהצעת ההחלטה להדחה, כאשר בר ציין: "לפיכך, הופתעתי לקרוא בהצעת ההחלטה טענה כאילו חוסר האמון שבין ראש הממשלה לראש השירות פוגע ביכולתו של השירות למלא את ייעודו".
בר סיים את מכתבו בהטלת ספק בעיתוי הדחתו, תוך הדגשת חומרת האתגרים הביטחוניים הנוכחיים של ישראל. "מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה ומורכבת במיוחד. 59 חטופים עוד נמצאים בלב הרצועה, חמאס עוד לא הוכרעה, אנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית והיד האיראנית נמצאת עמוק בתוך המדינה".
הוא הוסיף נזיפה אחרונה: "ישראל חזקה, נחושה, נלחמת, אך לכל מי שנושא תפקיד ציבורי אחריות עצומה, ויש להתפלל כי במצב זה הממשלה מבקשת לנקוט בצעדים שתוצאותיהם מחלישות אותה – הן פנימית והן מול אויביה".
ההדחה התרחשה על רקע הפגנות המוניות, כאשר אלפי אנשים התאספו מחוץ למשרדי הממשלה כדי למחות נגד הסרתו של בר. ההחלטה מגיעה גם בצומת קריטי במלחמה המתמשכת, כאשר 59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה, חמאס טרם הוכרע, וישראל מתמודדת עם מלחמה רב-זירתית, כפי שתיאר בר.
למרות התנגדותו החריפה של בר והמחאות הציבוריות נגד המהלך, הממשלה המשיכה בהדחה, והצביעה פה אחד להסירו מתפקידו. ההחלטה מסמנת אחד השינויים המשמעותיים ביותר במערכת הביטחון הישראלית בשנים האחרונות ומגיעה בזמן של חששות ביטחוניים מוגברים הן בארץ והן באזור.
לאחר אישור ההדחה, פנו ארגונים שונים לבג"ץ בעתירה דחופה כנגד המהלך. בתגובה, השופטת גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי לפיו פיטורי בר יוקפאו עד החלטה אחרת. היא קבעה כי דיון בעתירות נגד הדחתו ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל, ודרשה מהמשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירות עד 72 שעות לפני מועד הדיון שייקבע, וכן תגובה לבקשות למתן צו ביניים נגד הפיטורים עד 24 במרץ.
"מבלי לנקוט כל עמדה בעתירות, ועל מנת למנוע טענה למצב דברים בלתי הפיך, ניתן בזאת צו ארעי לפיו יושהה תוקפה של ההחלטה מושא העתירות עד למתן החלטה אחרת", כתבה השופטת.
התגובות לצו הארעי היו חריפות ומיידיות. השר שלמה קרעי תקף את השופטת: "כבוד השופטת, רונן בר יסיים את תפקידו ב-10 באפריל או קודם לכן עם מינוי ראש שב"כ קבוע. אין לך סמכות חוקית להתערב בזה. זו סמכותה של הממשלה ושלה בלבד. הצו שלך משולל תוקף. נגמר הסיפור. העם הוא הריבון".
יו"ר הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', המשיך באותו הקו: "שופטי בג"ץ לא ינהלו את המלחמה ולא יקבעו את מפקדיה. נקודה." מנגד, השר משה ארבל מש"ס הביע עמדה שונה וחריגה יחסית בין חברי הממשלה: "ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לא תפר החלטות של בית המשפט".
במקביל להתפתחויות אלה, התפרסמו ציטוטים מתוך ישיבת הממשלה שבה אושרה הדחת בר. על פי הדיווחים, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לשרים: "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה". אמירה זו מעלה חשש מפני עימות חסר תקדים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת.
בעקבות צו הביניים של בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מסרה לראש הממשלה בהודעה רשמית כי "על פי החלטת בית המשפט העליון חל איסור לבצע כל פעולה הפוגעת במעמדו של ראש השב"כ רונן בר. חל איסור למנות ראש שב"כ חדש ואף אין לקיים ראיונות לתפקיד".
בהרב-מיארה הוסיפה כי "כמו כן, תושלם הבדיקה המשפטית המתחייבת באשר לאפשרות ראש הממשלה לעסוק בנושא נוכח החשש לניגוד עניינים הנובע מחקירות השב"כ את אנשי אמונו". למעשה, היועמ"שית בודקת בימים אלה האם נתניהו יכול להמשיך ולעסוק הן בהדחת ראש השב"כ והן בהליכים למנות לו מחליף. הנימוק: חלק מאנשי לשכתו נחקרים בפרשת "קטאר-גייט" בשב"כ, ויש חשש לניגוד עניינים על ידי ראש הממשלה המדיח את מי שאחראי על החקירה ופועל למנות את מחליפו.
בתגובה למצב הנוכחי, בר כתב במכתבו עוד לפני שהתקבלה החלטת בג"ץ: "השב"כ ככלל, ואני כעומד בראשו בפרט, נפעל למימוש תפקידי השירות בהתאם לחוק ועל פי החלטות המוסדות המשפטיים המוסמכים, כפי שראוי שיתקיים במדינת חוק. אין בכוונתי לסטות מכך ולו בפסיק".
פרשת הדחת ראש השב"כ, ההתערבות השיפוטית שבאה בעקבותיה, והמתיחות הגוברת בין הרשויות מסמנות משבר חריף במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל, והדבר מתרחש בעיצומה של מלחמה מתמשכת ומורכבת. התפתחויות הימים הקרובים יכריעו לא רק את גורלו של בר, אלא עשויות להשפיע גם על יחסי הכוחות בין רשויות השלטון בישראל ועל יכולתה של המדינה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים החמורים הניצבים בפניה.
פרשנות: מאבק הכוחות מסכן את המערכת הדמוקרטית
המשבר האחרון סביב הדחת ראש השב"כ מציג תמונה מדאיגה של מדינה במשבר מוסדי עמוק. הצעדים שננקטו בימים האחרונים מעמידים בסימן שאלה את יחסי הכוחות בין רשויות השלטון ומסכנים את מערכת האיזונים והבלמים שעליה מושתתת דמוקרטיה תקינה.
המדינה נמצאת במצב של כאוס מוסדי, כאשר החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר בעיצומה של מלחמה מורכבת וקריטית, נתקלת בהתנגדות מצד בית המשפט העליון. התערבות בג"ץ בהחלטה, באמצעות צו ארעי המקפיא את הפיטורים, מובילה לתגובות חריפות מצד בכירים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה נתניהו עצמו, המאיים שלא יכבד פסיקה של בג"ץ.
מצב זה, שבו ראש ממשלה מכריז בפורום ממשלתי כי "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה", הוא תסריט אימים לכל מי שמאמין בשלטון החוק. דברים אלה, יחד עם התגובות החריפות של שרים כמו קרעי וסמוטריץ', מעלים תהיות קשות לגבי מחויבותם של נבחרי ציבור לעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית.
ישנה אירוניה מסוימת בכך שבג"ץ, בניסיונו לבלום את מה שנראה כהדחה בעייתית בעיתוי רגיש, עשוי דווקא לחזק את הקולות הקוראים לרפורמה משפטית. טענות בדבר התערבות יתר של בית המשפט העליון בהחלטות הדרג המדיני מקבלות משנה תוקף בעיני תומכי הממשלה, כאשר שופטים מתערבים בסוגיה שנתפסת כפררוגטיבה מובהקת של הרשות המבצעת.
מצד שני, ראש הממשלה בוחר להדיח את ראש אחד מארגוני הביטחון המרכזיים של המדינה בעיצומו של מצב חירום לאומי, כאשר ישראל מצויה במלחמה רב-זירתית והיד האיראנית, כפי שבר עצמו מציין, "נמצאת עמוק בתוך המדינה". זאת, בשעה ש-59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה וחמאס טרם הוכרע. עיתוי זה מעורר שאלות קשות לגבי סדרי העדיפויות של הממשלה.
הטענות המועלות במכתבו של בר, שלפיהן ההדחה קשורה לחקירות השב"כ בפרשת "קטאר-גייט" והמניעים האמיתיים הם "זרים ופסולים מיסודם", מחייבות בירור יסודי. אם אכן מדובר בניסיון לשבש חקירה או להשפיע על מהלכה, הרי שמדובר בפגיעה חמורה בשלטון החוק ובעצמאות מערכת אכיפת החוק.
טענתו של בר כי ראש הממשלה אסר עליו לקיים פגישות עם שרי הממשלה במהלך השנה האחרונה מעוררת דאגה נוספת. אם אכן כך הדבר, הרי שיש כאן ניסיון להגביל את זרימת המידע הביטחוני לדרג המדיני, דבר שעלול לפגוע ביכולתם של השרים לקבל החלטות מושכלות.
הנטייה של ראש הממשלה וחלק משריו להציג את המשבר כמאבק בין "העם הריבון" לבין בית המשפט העליון היא מסוכנת ומטעה. בדמוקרטיה, ריבונות העם מתבטאת במוסדות ובחוקים שהעם בחר לעצמו, ובהם גם העצמאות של מערכת המשפט. פגיעה בעצמאות זו והפרת פסיקות של בית המשפט העליון אינן ביטוי של ריבונות העם, אלא פגיעה בה.
התנהלות זו של הממשלה מעמידה בסכנה את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית ואת חוסנה הפנימי בעת משבר. במצב שבו האמון במוסדות השלטון כבר נמצא בשפל, התנהלות שמחלישה עוד יותר מוסדות אלה עלולה להוביל להחרפת השסעים בחברה הישראלית.
למרות כל זאת, ראוי לציין שהיכולת של ראש ממשלה לבחור את בכירי מערכת הביטחון היא אכן חלק חשוב מסמכויותיו, ואמון הדדי בין ראש הממשלה לבין ראשי מערכת הביטחון הוא חיוני לתפקוד יעיל. אולם, הדרך שבה נעשה הדבר, העיתוי, והטענות החמורות שמועלות לגבי המניעים, מעלים חשש כבד שבמקרה זה לא מדובר בהחלטה ענייניית לטובת המדינה.
המשבר הנוכחי הוא תמרור אזהרה לגבי המחיר שהמדינה והחברה הישראלית עלולות לשלם כתוצאה מהחרפת המאבק בין הרשויות. הפתרון אינו יכול להיות בהתעלמות מהחלטות בית המשפט או בפגיעה בעצמאות מערכת אכיפת החוק, אלא בחיזוק מערכת האיזונים והבלמים ובשמירה על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
רק התנהלות אחראית ומכבדת מצד כל הרשויות תוכל להוביל את ישראל בבטחה דרך האתגרים הביטחוניים, הפוליטיים והחברתיים העצומים שניצבים בפניה. בסופו של דבר, החוסן הלאומי תלוי לא רק בעוצמה צבאית, אלא גם – ואולי בעיקר – בחוזקם של המוסדות הדמוקרטיים ובאמון הציבור בהם.
