• דים אמור
בימים האחרונים התלהט השיח הציבורי סביב דמותו של ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, שכיהן בתפקידו בעת אסון 7 באוקטובר. הדיון התעורר בעקבות פוסט שפרסם חבר הכנסת חילי טרופר מהמחנה הממלכתי, שביקש להאיר צדדים אחרים באישיותו של בר ובהתנהלותו לאחר האסון.
טרופר, שכיהן בעבר כשר התרבות, שיתף בפוסט שפורסם בפייסבוק כי "לפני כמה שבועות אחד החטופים שחזרו ביקש לדבר עם רונן בר בשעה 1 בלילה. כמובן שרונן התייצב מיד. הם שוחחו במשך שעות ארוכות ומאז הם ממשיכים לדבר". הוא הוסיף כי "לא מעט משפחות חטופים מספרות שרונן בר היה מהיחידים שהיה קשוב להן והן האמינו לו לאורך כל השנה וחצי האיומות האלה".
לפי טרופר, בר "הגיע למקומות הכואבים ביותר בעוטף והסתובב בין קהילות שבורות. הישיר מבט אל הכאב, השפיל מבט מול מי ששילמו את המחיר היקר, לקח אחריות וביקש סליחה".
הפוסט של טרופר מגיע בעת שיח ציבורי נוקב על אחריותם של ראשי מערכת הביטחון לאסון. טרופר מציין כי "דבר מכל אלה לא ישנה את העובדה שרונן בר היה ראש השב"כ בעת האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. יש לו כמובן אחריות, והוא היה הראשון ליטול אותה. בלי להתחמק ובלי להתפתל".
אולם, הפוסט של טרופר עורר ביקורת נוקבת מצד גורמים שונים, הטוענים כי אין די בהבעת אחריות כאשר מדובר באסון בסדר גודל כזה. המבקרים מציינים כי תחת פיקודו של בר התרחש האסון הנורא בתולדות המדינה, שבו נהרגו מאות אזרחים ונחטפו אזרחים רבים, חלקם עדיין מוחזקים בשבי.
בר, כראש השב"כ, קיבל שכר גבוה במשך תקופת כהונתו, וכעת, עם סיום תפקידו (כאשר הממשלה הנוכחית לא המשיכה את כהונתו), הוא זכאי לפנסיה ופיצויים נדיבים. לקיחת אחריות משמעה לשאת בתוצאות וברור שאינה מתמצה בהכרה ציבורית בכך שהייתה כשלון.
ההתנצחות הפוליטית סביב דמותו של רונן בר משקפת את השסע העמוק בחברה הישראלית בתקופה זו. בעוד חלק מהציבור מוקיר את שירותו ארוך השנים של בר לביטחון המדינה ואת נכונותו ליטול אחריות על האסון, אחרים דורשים חשבון נפש מעמיק יותר ממי שעמד בראש אחד הארגונים האחראים על ביטחון המדינה ברגעים הקריטיים.
טרופר, כחבר כנסת בזמן האסון, נושא גם הוא באחריות מסוימת למחדל. הם שואלים היכן היו ההתרעות שלו לפני 7 באוקטובר, ומדוע לא פעל ביתר שאת אם היה חשש לאסון מתקרב.
האתגר הניצב לפתחה של החברה הישראלית הינו ניהול שיח רב־רבדים זה באופן אשר יאפשר הן התחקות נפש כנה והן איחוי חברתי. בעוד אישים דוגמת טרופר מבקשים להאיר פנים אנושיות בדמותם של נושאי האחריות, מן ההכרח כי השיח לא יתעלם מן השאלות הנוקבות אודות המחדלים אשר אפשרו את התרחשות הפורענות.
לצד זאת, ראוי לשוות לנגד עינינו כי מערכת הביטחון הישראלית מורכבת מרבבות אשר מקדישים את הווייתם לשמירת ריבונות המדינה, וכי אחריות ציבורית אינה שוללת את ההוקרה לתרומתם לאורך שנות דור. האתגר הוא למצוא את שביל הזהב בין דרישה לנשיאה באחריות לבין הכרה במורכבות האנושית.
בעודנו צועדים קדימה כקהילה לאומית, סוגיות האחריות וחשבון הנפש תמשכנה להלך עמנו. האופן בו נתמודד עם תהיות אלו ישפיע לא רק על יכולתנו להפיק תובנות מן העבר, אלא אף על עתידנו המשותף כחברה.
בינתיים, השיח הציבורי יוסיף להתקיים, כאשר אישים דוגמת טרופר ובר יהוו סמלים למחלוקת הרחבה יותר אודות אחריות, הנהגה, ומקומה של הביקורת בחברה הדוגלת בערכי הדמוקרטיה.
צילום מעמוד הפייסבוק הרשמי של חילי טרופר
