• דים אמור
בהתרחשות דרמטית אשר הדהדה במסדרונות הדיפלומטיה הבינלאומית, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הורחק (על פי גרסת הבית הלבן) או עזב מיוזמתו (על פי גרסתו שלו) ממשכן הנשיאות האמריקאי בעקבות מפגש טעון עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ביום 28 בפברואר 2025. אירוע זה מהווה ציון דרך בהידרדרות משמעותית ביחסי הגומלין בין וושינגטון לקייב, ומעורר תהיות מהותיות באשר לעתידן של אמנות ביטחוניות בין-מדינתיות.
ניכר כי הנשיא טראמפ נהג בזלזול מופגן כלפי עמיתו האוקראיני, הביע את עמדותיו בסגנון תקיף ונעדר כבוד, והתעלם מהתחייבויות היסטוריות שעוגנו במזכר בודפשט.
ההבטחות השבורות של מזכר בודפשט
בלב המשבר הנוכחי נמצא מזכר בודפשט בדבר ערבויות ביטחון, שנחתם בשנת 1994. על פי הסכם זה, אוקראינה ויתרה על הארסנל הגרעיני שלה – השלישי בגודלו בעולם באותה עת – לטובת רוסיה. בתמורה, גם ארצות הברית וגם רוסיה התחייבו לשמש כערבים לביטחון ולשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה.
המזכר ייצג רגע מכריע במאמצי פירוק הנשק לאחר המלחמה הקרה. אוקראינה, שירשה ארסנל גרעיני משמעותי לאחר התמוטטות ברית המועצות, הסכימה להעביר נשק זה לרוסיה תחת לחץ דיפלומטי משמעותי הן מוושינגטון והן ממוסקבה. הערך הכספי של העברה גרעינית זו הוערך במיליארדי דולרים, מה שהותיר את אוקראינה פגיעה מבחינה צבאית תוך חיזוק היכולות הגרעיניות של רוסיה.
אולם, ערבויות הביטחון שהובטחו לאוקראינה החלו להתפורר בשנת 2014, כאשר רוסיה, אחת מהערבים להסכם, סיפחה את חצי האי קרים ותמכה בתנועות בדלניות במזרח אוקראינה באזורי לוגנסק ודוניצק. ארצות הברית, הערב השני לביטחון, הגיבה בסנקציות מוגבלות שהתבררו כבלתי מספיקות כדי להרתיע את התוקפנות הרוסית.
עד שנת 2025, המצב הידרדר עוד יותר, כאשר ארצות הברית נראית כעת כנוטשת את מחויבותה כערבה לביטחון, מה שמותיר את אוקראינה במצב מסוכן הולך וגובר. הקריסה הברורה של ערבויות הביטחון של מזכר בודפשט מעלה שאלות מטרידות לגבי אמינותם של הסכמים בינלאומיים וההשלכות של פירוק נשק גרעיני עבור מדינות קטנות יותר הלכודות בין מעצמות עולמיות.
פרטי מזכר בודפשט (Budapest Memorandum):
מזכר בודפשט (Budapest Memorandum) שנחתם בשנת 1994. במסמך זה התחייבו רוסיה, ארצות הברית ובריטניה לכבד את ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה בתמורה לוויתור של אוקראינה על הארסנל הגרעיני שלה, שהיה השלישי בגודלו בעולם לאחר התפרקות ברית המועצות.
המסמך נחתם ב-5 בדצמבר 1994 על ידי אוקראינה, רוסיה, ארצות הברית ובריטניה, ומכיל את ההתחייבויות שהוזכרו קודם לכן.
ההתחייבויות כללו:
כיבוד העצמאות והריבונות של אוקראינה.
הימנעות מאיום או שימוש בכוח נגד אוקראינה.
הימנעות מלחץ כלכלי שמטרתו להשפיע על הפוליטיקה של אוקראינה.
בקשת התערבות מיידית של האו"ם במקרה של איום בנשק גרעיני נגד אוקראינה.
המסמך נעדר מנגנוני אכיפה בעלי תוקף מחייב, ולפיכך הועברו האמצעים האסטרטגיים בשלבים הדרגתיים; המנה האחרונה הועברה בראשית חודש ינואר 2014, ובחודש פברואר של אותה שנה כבר הטילה רוסיה את מרותה על חבלי דרום אוקראינה ועל מרחבי ים השחור.
בגלל שהמסמך היה חסר מנגנוני אכיפה מחייבים, עובדה אשר הובילה לפולמוס נרחב בדבר תקפותו בעקבות השתלטות רוסיה על חצי האי קרים בשנת 2014.
העימות בבית הלבן
הפגישה ב-28 בפברואר בין הנשיא טראמפ, סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, והנשיא זלנסקי אורגנה לכאורה כדי לדון בהסכם מחצבים בין שתי המדינות. במקום זאת, היא הידרדרה לעימות חריף מלא בהאשמות הדדיות וחילופי דברים סוערים.
במהלך הפגישה, טראמפ האשים את זלנסקי ב"הימור על מלחמת עולם שלישית" ובהפגנת חוסר כבוד כלפי ארצות הברית. "אתה משחק עם חיים של מיליוני אנשים", אמר טראמפ לזלנסקי לפי דיווחים מהפגישה. "הקלפים לא בידיים שלך. מה שאתה עושה הוא חסר כבוד כלפי ארצות הברית".
בעקבות המפגש הסוער, טראמפ פרסם הצהרה רשמית בחשבון ה-X שלו: "הייתה לנו פגישה משמעותית בבית הלבן. זיהיתי שזלנסקי אינו מוכן לשלום אם אמריקה מעורבת, כי הוא חושב שהמעורבות שלנו נותנת לו יתרון גדול במשא ומתן. אני לא רוצה יתרון, אני רוצה שלום. הוא הפגין חוסר כבוד כלפי ארצות הברית בחדר הסגלגל. הוא יכול לחזור כשהוא יהיה מוכן לשלום".
מאוחר יותר אמר טראמפ לכתבים כי הפגישה עם זלנסקי "לא עלתה יפה" והמשיך לתקוף את הנשיא האוקראיני: "הוא הגזים. ארה"ב לא מחפשת לשחק משחקים ואנחנו לא מעוניינים במלחמה שתיקח 10 שנים." טראמפ טען שארה"ב רוצה להשיג שלום בין אוקראינה לרוסיה, בעוד שזלנסקי "רוצה להילחם להילחם להילחם".
כאשר נשאל אם הוא שוקל להפסיק לספק לאוקראינה סיוע צבאי, טראמפ השיב בצורה מעורפלת: "זה לא משנה מה אני שוקל".
תגובת זלנסקי והשלכות דיפלומטיות
שעות ספורות לאחר שעזב את משכן הנשיאות האמריקאי או הורחק ממנו (בהתאם לגרסאות השונות), העניק הנשיא זלנסקי ריאיון מקיף לרשת התקשורת השמרנית "פוקס ניוז". בראיון, הוא הביע חרטה על תוצאות הפגישה, באומרו, "זה לא טוב לשני הצדדים". כשנשאל אם לדעתו עליו להתנצל בפני טראמפ, זלנסקי השיב: "אנחנו צריכים להיות מאוד פתוחים וכנים. אני לא בטוח שעשינו משהו רע".
זלנסקי הדגיש כי הוא "מכבד את טראמפ ואת העם האמריקני" והביע אמונה ביכולתו להציל את היחסים עם טראמפ. הוא הודה שארצו חסרה נשק ותחמושת מספיקים כדי להדוף את צבא רוסיה והודה שניצחון במלחמה יהיה קשה ללא תמיכה אמריקאית.
"אנחנו לא רוצים לאבד את ידידינו הנהדרים באמריקה", הדגיש זלנסקי. "אנחנו מוכנים לשלום, אבל גם חייבים להיות בעמדה של כוח. טראמפ יכול להיות יותר בצד שלנו". זלנסקי גם הכחיש את טענתו של טראמפ כי אין בכוונתו לחתום על הסכם הפסקת אש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
בינתיים, גורם בכיר בבית הלבן אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי הנשיא טראמפ אינו מעוניין להחיות את עסקת המחצבים היקרים עם אוקראינה. הגורם טען כי המשלחת האוקראינית החלה "להתחנן" שהעסקה תיחתם מיד אחרי שזלנסקי גורש מהבית הלבן.
בנוסף, גורם אמריקני בכיר אמר ל-CNN כי היחסים בין זלנסקי לטראמפ "נראים חסרי תקנה" והעלה את האפשרות שהנשיא האוקראיני יתפטר. הגורם תיאר את המצב כ"אסוני" והוסיף: "לא ברור איך היחסים ההדדיים יתקדמו כל עוד זלנסקי בשלטון, אלא אם כן הוא ימצא דרך לתקן את המצב".
תגובות בינלאומיות וניצול רוסי
בעקבות העימות הפומבי, מספר מדינות אירופאיות התייצבו במהירות לצד זלנסקי, בהן צרפת, פולין, נורווגיה וגרמניה.
רוסיה, מצדה, ניצלה את גירושו של זלנסקי כדי ללעוג לו ולתקוף אותו מילולית. דוברת משרד החוץ הרוסי העירה בציניות לאחר העימות: "זה שטראמפ ו-ואנס לא הכו את זלנסקי זה נס של איפוק". נשיא רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב, המשמש כיום כראש מועצת הביטחון הרוסית, התבטא באופן פרובוקטיבי במיוחד: "בפעם הראשונה טראמפ אמר לליצן הקוקאין את האמת בפנים. המשטר בקייב מהמר על מלחמת עולם שלישית. החזיר כפוי הטובה קיבל סטירה חזקה ביד מבעלי דיר החזירים. זה חשוב, אבל לא מספיק. צריכים להפסיק את התמיכה הצבאית למכונה הנאצית".
מצב צבאי מחמיר
בעיצומו של משבר דיפלומטי זה, רוסיה ממשיכה לנצל את המצב מבחינה צבאית. בלילה שלאחר תקרית הבית הלבן, בית חולים אוקראיני בחרקוב שבמזרח המדינה, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, נפגע ממתקפת כטב"מים רוסית. ילד נפצע בהתקפה על בית החולים, וראש העיר דיווח כי יעדים נוספים נפגעו.
הקשר היסטורי: מזכר בודפשט והשלכותיו
לא ניתן להבין את המשבר הנוכחי במלואו מבלי לבחון את ההקשר ההיסטורי של מזכר בודפשט. המזכר, שנחתם בשנת 1994, היה אבן פינה בארכיטקטורת הביטחון ובמאמצי אי-הפצת נשק גרעיני לאחר המלחמה הקרה. החלטתה של אוקראינה לוותר על נשקה הגרעיני התבססה על ערבויות ביטחון איתנות הן מארצות הברית והן מרוסיה.
עם זאת, ערבויות אלה החלו להתמוטט בשנת 2014 כאשר רוסיה סיפחה את חצי האי קרים זמן קצר לאחר קבלת הנשק הגרעיני מאוקראינה. רוסיה גם תמכה בתנועות בדלניות במזרח אוקראינה באזורי לוגנסק ודוניצק. ארצות הברית, כערב הביטחון השני, הגיבה בסנקציות מוגבלות שהתבררו כבלתי מספיקות כדי להרתיע המשך תוקפנות רוסית.
הנטישה הברורה של התחייבויות ביטחוניות אלה על ידי שני הערבים – רוסיה באמצעות תוקפנות ישירה וארצות הברית באמצעות נסיגה דיפלומטית – מעלה שאלות יסודיות לגבי הקיימות של הסכמי ביטחון בינלאומיים והתבונה שבפירוק נשק גרעיני עבור מדינות בעמדות גיאופוליטיות פגיעות.
המחיר האנושי
בין המתחים הדיפלומטיים והתמרונים הפוליטיים נשכחת לעתים הטרגדיה האנושית המתמשכת באוקראינה. הסכסוך הביא להרס של מאות אלפי חיי אוקראינים מאז 2014, כאשר תשתיות אזרחיות נמצאות תחת מתקפה שגרתית. ההתקפה האחרונה על בית חולים בחרקוב היא רק הדוגמה האחרונה להשפעת המלחמה על אוכלוסיות אזרחיות.
ככל שהמתחים בין ארצות הברית לאוקראינה ממשיכים להחריף, וככל שרוסיה מנצלת מחלוקות אלה, העתיד נותר לא ודאי ביותר. אוקראינה מוצאת את עצמה במצב מסוכן הולך וגובר – ננטשת על ידי ערב ביטחון אחד ותחת מתקפה מהשני, כאשר נשיאה כעת נחשב כנראה לפרסונה נון גרטה בבית הלבן.
התמוטטות ערבויות הביטחון של מזכר בודפשט מעלה שאלות מטרידות לגבי הסכמים בינלאומיים וההשלכות של פירוק נשק גרעיני. כפי שהודה הנשיא זלנסקי בראיון שלו לפוקס ניוז, הדרך לניצחון הופכת מאתגרת משמעותית יותר ללא תמיכה אמריקאית מתמשכת.
לעת עתה, אוקראינה ממשיכה להתמודד עם תוקפנות רוסית תוך ניווט בנוף דיפלומטי מורכב הולך וגובר. המציאות הקשה היא שמזכר בודפשט, שבעבר נחשב לניצחון של שיתוף פעולה לאחר המלחמה הקרה, עומד כעת כסיפור אזהרה על שבריריותן של ערבויות ביטחון בינלאומיות כאשר אינטרסים גיאופוליטיים משתנים.
בצל המשבר הדיפלומטי הזה, אוקראינים רגילים ממשיכים לסבול את המציאות היומיומית של סכסוך שנמשך כעת לשנתו האחת-עשרה, ללא סוף ברור באופק.
