• דים אמור
העברת הארונות התרחשה בבני סוהילה, פרבר של חאן יונס בדרום רצועת עזה, במעמד שכונה על ידי גורמים רשמיים כ"טקס חולני" שנערך בניגוד לסיכומים עם המתווכים הבינלאומיים. הצלב האדום, שאסף את הארונות, מחה בפני אנשי חמאס על אופי האירוע. במקביל, העבירה ישראל מחאה רשמית לארגון הסיוע הבינלאומי ולמדינות המתווכות.
הניגוד הקיצוני בין היחס לחטופים הישראלים לבין הטיפול במחבלים בכלא הישראלי בולט במיוחד. בעוד שהחטופים הישראלים הוחזרו ללא רוח חיים, מחבלים המוחזקים בבתי הכלא בישראל מקבלים טיפול רפואי מקיף, תנאי מחיה הולמים הכוללים מיזוג אוויר, מקלחות, חיסונים ומזון מסודר.
במעמד קבלת הארונות בשטח הרצועה, קרא הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף אייל קרים, את פרק פ"ג מספר תהילים, פרק המסמל בקשה לעשיית דין באויבי ישראל. הארונות עברו שיקוף ביטחוני לפני העברתם למכון לרפואה משפטית באבו כביר לצורך זיהוי.
נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס לאירוע הטראגי באמירה כואבת: "זהו רגע של ייסורים וכאב. לב של עם שלם מרוסק לרסיסים. בשם מדינת ישראל אני מרכין ראש ומבקש סליחה. סליחה שלא מילאנו את חובתנו. סליחה שלא הגנו עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא השבנו אתכם הביתה בשלום".
בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ציינו כי נשקלה אפשרות הגעתו למעמד קבלת החללים, אך הוחלט שלא לעשות זאת. הודגש כי לא נעשו הכנות מעשיות למהלך כזה בשום שלב.
ברחבי הארץ נערכו מחוות הזדהות שונות. אזרחים התייצבו עם דגלי ישראל במקומות שונים, ובשכונת כרמי גת בקריית גת, אליה פונו תושבי קיבוץ ניר עוז, נערכה דקת דומייה. אמילי דמארי, ששוחררה לאחר 471 ימי שבי, הביעה הזדהות עם משפחת ביבס ברשתות החברתיות.האירוע המחריד מבליט את התהום הפעורה בין יחסו האכזר של ארגון החמאס כלפי השבויים הישראליים, לבין הגישה ההומניטרית אשר נוקטת מדינת ישראל במתקני הכליאה שברשותה. זו האחרונה מספקת למחבלים הכלואים שירותי רפואה מן המעלה הראשונה ותנאי מחיה העולים בקנה אחד עם אמות המידה הבינלאומיות. פער זה משקף נאמנה את התהום הרובצת בין שתי תפיסות העולם – האחת המקדשת את ערך חיי האדם, ורעותה המפגינה זלזול מופגן בהם.
המאורעות הטרגיים הנוכחיים מוסיפים נדבך מכמיר לב למערכה המתמשכת, עת משפחות החטופים, אשר ייחלו במשך חמש מאות ושלושה ימים תמימים לשיבת יקיריהן, ניצבות אל מול מציאות קודרת של אובדן בלתי הפיך.
צילומים מרשתות חברתיות
