• דים אמור
די בסיור לילי ברחובות ערינו כדי להיווכח במציאות המדאיגה – נערות צעירות משוטטות בחיפוש אחר ריגושים. כאשר שוטרים, במילוי תפקידם, מבקשים להשיבן לביתן, הם נתקלים בחקירה נגדית. במקום להכיר תודה לאנשי החוק המשיבים את בנותיהם בשלום, הורים רבים מפנים כלפיהם אצבע מאשימה.
הורים יקרים, בעוד אתם שקועים בשנתכם העמוקה, בנותיכם עלולות להפוך לעוד אות אנונימית בכותרות העיתונים. נער או נערה הגדלים בבית יציב, תחת השגחה הורית ראויה, אינם נוטים להסתובב במקומות מפוקפקים בשעות הלילה המאוחרות (עם כל הצער שבדבר).
אמנם פרשה זו נקשרה בשמו של אייל גולן, והתקשורת אצה רצה לראיין ולחשוף, אך המציאות המרה היא שמדי יום ביומו עוברים בני נוער חוויות קשות ומטלטלות – בעוד הוריהם נמים את שנתם. תופעה זו מתרחשת ממש מתחת לאפכם, בזמן שאתם, ההורים, שקועים בתרדמת עמוקה.
בעוד התקשורת רועשת סביב חשיפתה של ט', הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולשאול את השאלות הקשות שאף אחד לא מעז לשאול.
אייל גולן, מלך המוזיקה המזרחית, האיש שהרים דורות של זמרים, נרדף כבר עשור על ידי פרשה שמעולם לא הוכחה. כן, אתם קוראים נכון – התיק נסגר מחוסר ראיות. אבל מי בתקשורת טורח לציין את העובדה הזו?
היכן היו ההורים בזמן שילדה בת 17 חגגה עם גברים מבוגרים ממנה? ההורים פשוט… נעלמו? האם זו לא רשלנות פושעת? האם לא מגיע להם לפחות חלק מהאצבע המאשימה?
"הטעות היחידה שלי הייתה שהערצתי אותו", אומרת ט'. באמת? לא הטעות של ההורים שנתנו לך להסתובב בלילות? לא הטעות של החברה שמעודדת ילדות להתנהג כמבוגרות? לא הטעות של מערכת החינוך שלא מלמדת על גבולות? למה אף אחד לא שואל אותם שאלות קשות? למה הם לא עומדים מול המצלמות ומסבירים איך איבדו שליטה על בתם?
ועכשיו, עשר שנים אחרי, כשהרשתות החברתיות בשיאן והתקשורת מחפשת רייטינג בכל מחיר, פתאום מגיעה החשיפה הגדולה. איזה תזמון מופלא! איזה צירוף מקרים מדהים שזה קורה בדיוק כשתעשיית הבידור זקוקה לעוד סנסציה!
אייל גולן, שהעלה את המוזיקה המזרחית לפסגות חדשות ותרם לחברה הישראלית יותר מרוב מבקריו, נאלץ להתמודד שוב ושוב עם אותן האשמות. גולן הפך לשק החבטות של תקשורת צמאה לדם.
נדבר על צביעות? היכן נמצאים כלי התקשורת בעת שנערים ונערות במצוקה נתונים בסכנת נפשות יום יום? בעודם שרויים בסכנות חמורות במחוזות שבהם איש אינו מתעניין, הרחק מאור הזרקורים. לא נראו כתבים מכלי התקשורת המובילים – 'ישראל היום', 'וואלה', Ynet, ערוץ 12 או 11 – פוקדים את התחנה המרכזית בתל אביב על מנת לתעד את מצוקתן של נערות צעירות בנות שש-עשרה, אשר נופלות קורבן להתמכרות לסמים ולפגיעות מיניות קשות מנשוא. היכן אתם, אנשי העיתונות? או שמא תשומת לבכם מופנית אך ורק לפרשיות שבהן מעורב הזמר אייל גולן, שכן שמו מבטיח תנועת גולשים ערה לכתבותיכם!
באשר לאשמתו או לחפותו של גולן – זו סוגיה אשר רשויות אכיפת החוק תכרענה בבוא העת. ברם, לדעתי, האחריות ההורית ניצבת אף היא במוקד הסוגיה, ומן הראוי כי הפרסום בתקשורת יעורר בקרב ההורים חשבון נפש נוקב באשר למעשי ילדיהם בשעות הליל, לאחר השעה עשרים ואחת.
הגיע הזמן לומר את האמת: החברה הישראלית אוהבת להאשים אחרים בכישלונות שלה. קל להצביע על אייל גולן, קל לצייר אותו כמפלצת. הרבה יותר קשה להסתכל במראה ולשאול את השאלות האמיתיות.
שאלה אחת פשוטה: אם המקרה היה כל כך חמור, איך זה שהתיק נסגר? איך זה שלמרות כל הרעש התקשורתי, כל ההאשמות, כל הדרמה – לא נמצאו מספיק ראיות להעמיד לדין?
אולי הגיע הזמן להפסיק את ציד המכשפות ולהתחיל לדבר על האחריות של כולנו – הורים, מחנכים, חברה – במקום להמשיך ולרדוף אדם שתרם לתרבות הישראלית יותר מרוב מבקריו.
כי בסוף, כשמסירים את כל השכבות של צביעות וצדקנות, נשארים עם שאלה אחת פשוטה: מי באמת אשם כאן?
