• דים אמור
פרשה מטרידה נחשפת בימים אלה בבית משפט השלום בבת ים, המעלה שאלות נוקבות על התנהלותו של כתב כאן 11, דניאל אלעזר, ועל מעורבות אפשרית של תאגיד השידור במימון הגנתו המשפטית בתביעות פרטיות.
במרכז הפרשה עומדות שתי תביעות חמורות: האחת, בגין שימוש בצילומים ללא מתן קרדיט ובניגוד לחוק זכויות יוצרים, והשנייה, בגין צילום בעלי דין באולם בית המשפט – התנהלות שכבר הוגדרה כבלתי חוקית בפסק דין קודם.
די בפרסום דבר קיומו של הדיון, ככל שאינו חסוי על פי דין. מה תועלת צומחת מצירוף התצלום לפרסום החדשותי? לא מצאתי לכך כל הצדקה", כך קבעה כבוד השופטת אידית קליימן בלק בפסק דינה מחודש יולי 2022 (תיק 5289-05-22), תוך שמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של אלעזר, עובד ציבור אשר נטען כי פעל בניגוד להוראות הדין.
במהלך הדיון אשר התקיים אתמול (27.10.2024), נחשפה תמונת מצב מטרידה. אלעזר, עובד ציבור הניזון מקופת משלם המיסים, אף ביקש להשיב לעורך הדין אהב כהן, אשר חקר אותו במסגרת הדיון. תשובותיו של מר אלעזר היו חסרות כל מהות, עד אשר נאלץ כבוד השופט להתערב ולהזכיר לאלעזר את מעמדו הראוי בין כותלי בית המשפט.
הפרשה מעלה תהיות חמורות כאשר מתברר כי אלעזר מיוצג על ידי משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך־מוזר־גליק ועו"ד מיה כץ. מי משלם את שכר הטרחה? האם כספי ציבור משמשים למימון הגנה משפטית על התנהלות פרטית?
פניות חוזרות לתאגיד השידור בנושא נתקלו בחומה של שתיקה. ניסיונות לברר האם נערך מכרז לבחירת הייצוג המשפטי לא זכו למענה. באופן תמוה, עו"ד כץ הפנתה שאלות על תביעה פרטית למנגנון חופש המידע של כאן 11 – לכתבה בעניין זה (לחץ כאן)
"שימוש בצילום עיתונאי ללא מתן קרדיט וללא קבלת הרשאה מהצלם, שפרנסתו מבוססת על יצירה, מהווה הפרת דין", כך מסר עורך הדין אהב כהן בדיון שהתקיים ביום 27.10.2024, בא כוחם של התובעים דניס צ'רקוב ואולגה ניקולייבה.
בעת שביקשתי, בתוקף תפקידי ככתב "מעקב", לקבל את תגובתו של אלעזר, השיב הלה: "שמן" (כלשונו אליי), "ליצן" – תגובה אשר מעוררת תהיות נוספות באשר להתנהלותו המקצועית של עיתונאי הממלא תפקיד בשירות הציבורי.
אנו, ב"מעקב", פנינו פעמים רבות אל תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' בבקשה לקבל הבהרות בדבר היעדר הליך מכרזי לבחירת הייצוג המשפטי של התאגיד. ביקשנו לברר את היקף ההוצאה הציבורית בגין שירותים משפטיים אלו, שכן מטבע הדברים משרד יוקרתי אינו מעניק את שירותיו ללא תמורה. זאת ועוד, משרד זה מופיע כנציג התאגיד, ומשכך מתקיימת ביניהם התקשרות כלכלית.
מן הראוי כי הציבור יהא מודע להיקף המשאבים המושקעים בייצוגו המשפטי של מר דניאל אלעזר. ואולם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, תאגיד השידור נמנע מלהשיב לשאלותינו. התנהלות זו מעוררת תמיהות ושאלות בלתי פתורות. שהרי, שמירה על כספי הציבור הינה ערך עליון ומקודש.
אירוע משפטי פרטי כרוך בהוצאות כספיות ניכרות, ומשכך מתעוררת השאלה האם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" נושא בעלויות האירועים המשפטיים הפרטיים של עובדיו (לרבות אירועים פרטיים אחרים). מדוע שונה דינם של עובדי התאגיד מדינם של יתר עובדי המגזר הציבורי – בין אם במוסד לביטוח לאומי, במשרד מבקר המדינה, בכנסת ישראל וברשויות ציבוריות אחרות – אשר אינם זוכים למימון אירועיהם הפרטיים מן הקופה הציבורית?
מניין נובעת התעוזה לממן הליך משפטי פרטי, אשר אין לו ולא כלום עם פעילותו המקצועית של תאגיד השידור הציבורי? כיצד ניתן להצדיק שימוש בכספי ציבור למטרות אישיות שכאלה?
אך יש להצביע על הסתירה המהותית בהתנהלות תאגיד השידור הציבורי. שהרי, אילו היה עובד במשרד ראש הממשלה עושה שימוש בכספי ציבור לצרכיו הפרטיים, הייתה גברת מיכל רבינוביץ' פותחת את מהדורת החדשות המרכזית בכותרת נוקבת: "נחשף: קומבינה בכספי ציבור – משרד עו"ד יוקרתי מייצג פקידת רה"מ ללא מכרז והשקיפות נעלמה".
אין מנוס מן המסקנה כי תאגיד השידור הציבורי מיישם אמות מידה שונות בתכלית כאשר מדובר בענייניו שלו.
בהיותי עיתונאי, קיבלתי תשובה מעורכת הדין מיה כץ, אשר ממנה עולה מסקנה מטרידה: ההליך המשפטי שהתקיים אתמול מומן, ככל הנראה, מן הקופה הציבורית, שכן הופניתי לממונה על חוק חופש המידע בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11" (תיעוד עיתונאי זה הינו בעל ערך בל ישוער):
עורכת הדין טל ליבליך, אשר אף היא נכחה בדיון, נמנעה מלהשיב בדבר היקף שכר טרחתה המשולם מקופת הציבור, ובאשר לשאלת קיומו של הליך מכרזי כמתחייב בדין. היעדר תגובה מצידה מהווה, כשלעצמו, תשובה רבת משמעות!
אנוכי, כאיש תקשורת ואזרח במדינת ישראל, ובמסגרת מילוי תפקידי העיתונאי, פניתי אל כתב תאגיד השידור הציבורי בשאלות הנוגעות להליכים המשפטיים. חלף מתן מענה שקוף וענייני כמתחייב מעובד ציבור, בחר הלה להשפילני באמצעות סדרת התבטאויות פוגעניות: "אתה נוכל", "ליצן", "השמנת" (בהתייחסו למראי החיצוני). משמע, חרץ דין ופגע בשמי הטוב.
האומנם לשם כך נועדו כספי משלם המיסים? הלזאת ישמשו כספי הציבור – לממן עובד ציבור המטיח עלבונות בעמיתו למקצוע העיתונות?
זאת ועוד, עורכת הדין מיה כץ, אשר קיים יסוד סביר להניח כי היא מקבלת תמורה מקופת הציבור בהיעדר הליך מכרזי כמתחייב בדין, ביקשה להשפילני באומרה: "האם כדי להיות עיתונאי בישראל, צריך 12 שנות לימוד?". על דברי הזלזול וההשפלה הללו תראה אור כתבה נפרדת ומנומקת – לא אחריש נוכח ביזיון שכזה.
הנה לנו מצב אבסורדי: דניאל אלעזר, בהיותו עובד ציבור אשר נוהג יחד עם תאגיד השידור הציבורי להסתיר מידע מן הציבור, משפיל ומטיח דברי גנאי באזרחי מדינת ישראל (וכפי שתועד בהשפלתי), ואשר לכאורה זוכה למימון מן הקופה הציבורית עבור ענייניו הפרטיים, מרהיב עוז לצווח בקול רם וללא מורא כי הנני "נוכל".
וזאת יש לזכור: בניגוד אליו, אינני נהנה מכספי הציבור – נהפוך הוא, אני, כחלק מציבור משלמי המיסים, הנני מן המממנים את שכרו.
השאלות המהותיות נותרות פתוחות: מדוע תאגיד השידור מעורב בתביעה פרטית? האם כספי ציבור משמשים להגנה על התנהלות שכבר הוגדרה כבלתי חוקית? ומדוע בוחר התאגיד להסתיר מידע מהציבור?
אבקש סליחה על העלאת שאלות והצגת הצביעות והיעדר השקיפות בהתנהלות תאגיד השידור הציבורי אל מול פניותיי. ברם, השאלות המהותיות עודן ניצבות ללא מענה: מה טיבה של מעורבות תאגיד השידור בהליך משפטי פרטי? האם נעשה שימוש בכספי ציבור לשם הגנה על התנהלות אשר כבר הוגדרה כבלתי חוקית? ומדוע בוחר התאגיד להסתיר מידע מעיני הציבור?
עד לשעה זו, תאגיד השידור נוקט במדיניות של התעלמות מוחלטת מכלל הפניות בסוגיה זו. שתיקה רועמת זו אך מעצימה את החשש למעורבות בלתי תקינה בכספי ציבור. ציבור משלמי המיסים זכאי לשקיפות מלאה באשר לאופן ניצול כספו, ביתר שאת כאשר המדובר במימון הגנה על התנהלות אשר נקבע כי היא עומדת בניגוד לחוק.
בתוקף תפקידי ככתב "מעקב", ובעקבות הערותיה של עורכת הדין מיה כץ, הגשתי היום בקשה לפי חוק חופש המידע לממונה בתאגיד השידור הציבורי. נמתין לתשובתם. מכל מפגש ומכל ניסיון השפלה ניתן להפיק לקחים (שהרי תעודת שתים-עשרה שנות לימוד ברשותי).
