מאת דים אמור
• סיפור ילדים זה נכתב עבור ילדים, מגיל שנתיים ועד גיל שש
מולי הייתה חזירה חכמה וטובת לב. היא אהבה לטייל עם הגורים שלה בין העצים הירוקים של הכרמל, ללמד אותם איך למצוא אוכל טעים, ולספר להם סיפורים על אבא שלהם, מרקו הגיבור.
"אמא", שאל פעם אחד הגורים, "איפה אבא?".
מולי נאנחה בעצב. "אבא שלכם היה החזיר הכי אמיץ ביער", היא אמרה. "הוא תמיד הגן עלינו ועל כל החיות. אבל יום אחד, אנשים רעים לקחו אותו מאיתנו".
הגורים הקטנים הביטו באמא שלהם בעיניים גדולות ועצובות. "למה אנשים עשו דבר כזה?", הם שאלו.
מולי הסבירה בעדינות: "יש אנשים שלא מבינים כמה חשובות החיות. הם שכחו שאלוהים ברא את כולנו ושכולנו צריכים לחיות ביחד בשלום".
באותו זמן, בעיר חיפה, היה איש בשם יונה יהב. הוא היה ראש העיר, ולא אהב את חיות הבר. יונה, חשב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כאילו היה מלך.
יום אחד, יונה יהב החליט שהוא רוצה להיפטר מכל חזירי הבר בחיפה. הוא קרא לציידים רעים ואמר להם: "לכו ותפסו את כל החזירים!".
הציידים יצאו ליער, מחפשים אחרי חזירי הבר. הם היו מפחידים מאוד, עם רובים גדולים ומבטים רעים.
אבל לחיות היער היו חברים אמיצים. קרמלה השועלה הייתה אחת מהם. היא רצה מהר בין העצים, מזהירה את כל החיות: "הציידים באים! הציידים באים! כולם להתחבא!".
הציידים ראו את קרמלה ורצו אחריה. הם תפסו אותה וקשרו אותה בחבלים. "נביא אותה לתחנת המשטרה", הם אמרו. "היא מפריעה לנו לעבוד".
בתחנת המשטרה, השוטרים היו חולדות וצבועים. הם הסתכלו על קרמלה ולא ידעו מה לעשות. "הציידים אומרים שהיא מפריעה להם", אמר אחד השוטרים. "אבל היא נראית כל כך מפוחדת!".
בסוף, השוטרים החליטו לשחרר את קרמלה. "לכי הביתה", הם אמרו לה. "ותיזהרי מהציידים".
קרמלה רצה בחזרה ליער, לחפש את מולי וחבריה. "אנחנו חייבים לעשות משהו", היא אמרה להם. "הציידים לא יפסיקו עד שיתפסו את כולנו".
באותו זמן, הגיע לחיפה אורח מיוחד. זה היה אריה גדול בשם דוד. דוד לא היה סתם אריה – הוא היה סופר מפורסם! כל החיות אהבו את הסיפורים שלו.
כשדוד שמע מה קורה בחיפה, הוא כעס מאוד. "זה לא בסדר!", הוא אמר בקול רם. " אני אכתוב סיפורים ומחזות שיראו לכולם את הסבל שיונה יהב גורם לבעלי החיים".
דוד התחיל לכתוב. הוא כתב על החיות האמיצות של חיפה, על מולי ועל קרמלה. הוא כתב על כמה חשוב לאהוב ולכבד את כל היצורים.
יונה יהב שמע על הסיפורים של דוד והתרגז מאוד. הוא הלך לבית המשפט של החיות ואמר: "אני רוצה שדוד ישלם לי הרבה כסף! הוא אומר עלי דברים רעים!".
אבל דוד לא פחד. הוא עמד מול השופט ואמר בקול חזק: "אלוהים ברא את כולנו – את החיות ואת בני האדם. לאף אחד אין זכות לפגוע באחרים, אפילו לא לראש עיר כמו יונה יהב!".
כל החיות בבית המשפט הריעו לדוד. הן ידעו שהוא צודק.
הסיפורים של דוד התפשטו בכל העיר. אנשים התחילו להבין כמה חשובות החיות. הם ראו שיונה יהב טועה.
יום אחד, כל החיות החליטו שהן לא יכולות לסבול יותר את יונה יהב. הן התאספו יחד – חזירים, שועלים, ארנבות, וכל שאר חיות היער. הן הלכו לבית של יונה יהב.
"צא החוצה, יונה יהב!", הן קראו. "אנחנו לא רוצים שתהיה ראש העיר יותר!".
יונה יהב יצא מהבית שלו, מפוחד מאוד. הוא ראה את כל החיות ולא ידע מה לעשות.
דוד האריה ניגש אליו ואמר: "יונה יהב, אתה לא יכול להמשיך לפגוע בחיות. אתה חייב ללכת מכאן".
דוד קרא לנשרים הגדולים שחיו בעיר נשר הסמוכה. "קחו את יונה יהב", הוא אמר להם. "קחו אותו רחוק מכאן, לים הגדול".
הנשרים הגיעו, תפסו את יונה יהב בציפורניים שלהם, ועפו איתו לים התיכון. הם זרקו אותו למים.
יונה יהב נפל למים עם צעקה גדולה. "עזרה!", אבל אף אחד לא שמע אותו, חוץ מאביטל הכרישה.
אביטל ראתה את יונה יהב במים. "מי אתה?" היא שאלה.
"אני יונה יהב", הוא אמר בקול רועד. "אני ראש העיר של חיפה!".
אביטל הסתכלה עליו במבט רציני. "שמעתי עליך", היא אמרה. "אתה האיש הרע שפגע בחברים שלי ביבשה".
ובלי לחשוב פעמיים, אביטל פתחה את הפה הגדול שלה ו… אכלה את יונה יהב בלי פלפל!
מאותו יום, חיפה הפכה למקום נפלא לחיות בו. החיות והאנשים למדו לחיות ביחד בשלום. מולי וגוריה יכלו לטייל בעיר בלי פחד. קרמלה השועלה הפכה לשוטרת, שומרת על כולם. ודוד האריה המשיך לכתוב סיפורים נפלאים שלימדו את כולם על אהבה וכבוד.
וכך, בכל פעם שמישהו ראה חזיר בר או שועל או אפילו אריה ברחובות חיפה, הוא היה מחייך ונזכר בסיפור האמיץ של מולי וחבריה, שלימדו את כולם על כוחה של אהבה, אחדות, וכבוד לכל היצורים שאלוהים ברא.
בממלכת היער הקסומה, שועלה קרלמה פונה אל כל הילדים וההורים: "כדי להמשיך במאבק נגד אלו שאינם אוהבים חיות, אנחנו זקוקים לעזרתכם. לאורך ההיסטוריה תמיד היו אנשים שלא הבינו את החיות, אך יחד נוכל לשנות זאת. האם תתמכו ותתרמו למען חברינו בעלי החיים? לתמיכה ותרומה לחץ כאן
