דים אמור
סערה ברשתות החברתיות בעקבות תיעוד מעורר מחלוקת שפרסם פעיל השמאל הקיצוני, יזם ההייטק ואיש החינוך עמי דרור. דרור, המציג את עצמו דרך קבע כמי שנאבק למען מדינת ישראל הדמוקרטית וכמומחה למנהיגות, העלה לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו סרטון המציג תקרית חריגה מתוך מצעד הגאווה.
בסרטון המדובר נראית אישה הלובשת חולצה בצבעי קשת הגאווה, שעליה מתנוסס הכיתוב באנגלית: "FCK BNGVR" (תרגום חופשי לעברית: "בן גביר תזד*ין"). על פי התיעוד, שוטרים שנכחו במקום ניסו להתערב ולעצור את מה שנחזה כפגיעה בשמו הטוב של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וככל הנראה דרשו מהאישה להחליף את הלבוש הפרובוקטיבי. בתגובה לדרישת השוטרים, בחרה האישה להסיר את החולצה לחלוטין בפומבי.
אולם, לא רק התיעוד עצמו עורר תרעומת, אלא בעיקר הטקסט הנלווה שבחר מר דרור לצרף לפוסט. לצד הוידאו, כתב דרור בצורה חד-משמעית באנגלית:
"We will FCK BNGVR! It's a promise!" (ובתרגום לעברית: "אנחנו נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!").
בין מחאה גאה להשפלת נבחר ציבור
פרסום הפוסט עורר מיד סימני שאלה קשים בנוגע לגבולות השיח הציבורי ולמטרותיו של מצעד הגאווה. קשה להבין כיצד אירוע שנועד לחגוג סובלנות, שוויון וזכויות פרט, הופך לפלטפורמה המנוצלת להשפלתו האישית של שר בממשלת ישראל באמצעות ביטויים בוטים וגסים. הניסיון לקשור בין השניים נותר עמום, ונראה כי הדבר יישאר בגדר תעלומה שאינה ניתנת להסבר רציונלי.
התגובות בקרב הציבור הרחב לא איחרו לבוא, והגולשים ברשת התפלגו לשני מחנות מרכזיים. מחד, גולשים רבים הביעו מחאה קשה וטענו כי מצעד הגאווה אינו המקום המתאים להפגנת וולגריות שכזו ולקידום אג'נדות פוליטיות אישיות מהסוג הנמוך ביותר. מאידך, היו מי שהגנו על המעשה וטענו כי מדובר בפלטפורמה לגיטימית לחלוטין להבעת עמדה פוליטית נחרצת, גם אם היא קיצונית.
המומחה למנהיגות שבוחר בקללות
הניגוד המובהק ביותר בפרשה זו נעוץ ברקע המקצועי והציבורי של עמי דרור. מדובר בדמות שאינה פועלת בחלל ריק: דרור מוכר כאיש חינוך, יזם הייטק מצליח ומי שנושא תכופות את דגל המנהיגות והערכים הדמוקרטיים. התנהלות זו מעלה תהיות קשות: כיצד מי שאמון על חינוך הדור הבא ועל הטמעת ערכי מנהיגות, בוחר להשתמש בשפה כה ירודה, הכוללת קללות והבטחות לפגיעה אישית, מעל גבי רשת חברתית רשמית? גם את הפער הזה, בין היומרה החינוכית לפרקטיקה המשתלחת, כנראה לא נצליח להבין.
בעקבות האירועים, פנה אתר החדשות "מעקב" למר דרור בפנייה רשמית וישירה, במטרה לקבל את התייחסותו והבהרותיו לסוגיה. במסגרת הפנייה הוצגו בפניו מספר שאלות, ובהן האם סגנון ביטוי מסוג זה עולה בקנה אחד עם שיח ציבורי מכבד; כיצד, לשיטתו, מתקשר המסר הפוליטי הבוטה לאירועי מצעד הגאווה; והאם, כאיש חינוך וכדמות ציבורית, הוא סבור שמדובר בדוגמה ראויה לחיקוי או בהתבטאות שנאמרה בלהט הרגע. עוד צוין בפנייה כי תגובתו, ככל שתתקבל, תפורסם במלואה וללא עריכה.
למרות הפנייה המקצועית וההזדמנות שניתנה לו להסביר את מניעיו או לחזור בו מן הסגנון המשתלח, מר עמי דרור בחר שלא להגיב. שתיקתו של מי שמתיימר להוביל שיח דמוקרטי ונאור, מדברת במקרה זה בעד עצמה.
נ.ב
הפיכת מצעד הגאווה לזירה של התנגחות פוליטית אישית והתבטאויות בוטות מעוררת תהיות באשר להבנת מהותו של המאבק לשוויון ולזכויות הקהילה הגאה. קהילת הלהט"ב אינה מקשה פוליטית אחת, ונטייה מינית או זהות מגדרית אינן מכתיבות השקפת עולם מדינית או פוליטית. בקרב חברי הקהילה ניתן למצוא את כלל גוני הקשת הפוליטית – מן הימין ועד השמאל.
עדות מובהקת לכך היא יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הנמנה עם הדמויות הבולטות במחנה הימין בישראל. אוחנה חבר בקואליציה שבה שותף גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, והשניים מקיימים שיתוף פעולה במסגרת פעילותם הציבורית והפוליטית. מציאות זו ממחישה כי השתייכות לקהילה הגאה אינה מחייבת עמדה פוליטית אחידה, וכי זהות אישית והשקפה פוליטית אינן בהכרח כרוכות זו בזו.
הניסיון של פעילי שמאל קיצוני לצבוע קהילה שלמה בצבע פוליטי אחיד, תוך שימוש בקללות, פרובוקציות זולות ואיומים ישירים נגד שרים בממשלה, אינו משרת אף קבוצה. התנהלות קיצונית מסוג זה אינה מקדמת זכויות או סובלנות – היא רק מייצרת אנטגוניזם מריר, מעמיקה את השסע הציבורי ופוגעת בראש ובראשונה בקהילה עצמה, שרבים מחבריה מסתייגים לחלוטין מסגנון אלים ומשתלח זה.
