דים אמור
"מבצע ראווה" או פתרון אמיתי?
בעוד משטרת ישראל מתפארת במסע מקיף בערערה שבנגב בעקבות מאורעות הירי, עולות תהיות חמורות באשר ליעילות המבצע ולמניעיו הנסתרים. המשטרה, אשר לרוב מגלה אטימות לב לנוכח תופעות האלימות ביישובים דוגמת רמלה, יפו ובת ים, לפתע פתאום מפגינה "אפס סובלנות" בערערה. הייתכן כי לפנינו מבצע של אמת, או שמא מחזה ראווה לעיני התקשורת?
לפי הודעת דובר המשטרה, במהלך השבת נערכה פשיטה על שישה מוקדים בערערה, כולל מסגד, במסגרת חקירת סכסוך דמים בין שני פלגים ביישוב. חמישה חשודים נעצרו, ביניהם ראש מועצה לשעבר. אך האם די בכך כדי לפתור את בעיית האלימות המושרשת?
למרות הרעש התקשורתי שהם מייצרים, נוטים להיות קצרי טווח ובעלי השפעה מוגבלת. המשטרה עושה מבצע בשביל היופי, כאילו עובדים.
כמו גם, ביקורת חריפה מוטחת בשימוש המשטרתי במונחים לוחמניים כגון "אפס סובלנות" ו"פעילויות התקפיות" בערערה, בעוד ביישובים אחרים כחיפה, כפר קאסם, סחנין ויפו ניכרת הימנעות ממבצעי אכיפה נרחבים. גורמים במשרד טוענים כי מדיניות זו נועדה למנוע ערעור יציבות באזורים רגישים, מה שמעלה תהיות באשר לשוויוניות האכיפה.
יתרה מזאת, העובדה שהמשטרה מדגישה את מעצרם של "עשרות חשודים" בשבועיים האחרונים מעלה תהיות לגבי היעדר פעילות אכיפה משמעותית לפני כן. האם נדרש אירוע קיצוני כדי להניע את המערכת לפעולה?
בעוד שמפקד תחנת ערוער, סנ"צ ברוך הוניג, מצהיר על מחויבות לשמירה על ביטחון האזרחים, נשאלת השאלה האם פעולות אלו אכן יביאו לשינוי ארוך טווח. האם המשטרה מתמודדת עם שורשי הבעיה, או שמא היא מסתפקת בטיפול בסימפטומים?
ברם, כל מאמץ לביעור נגע האלימות ראוי לשבח ולהלל, שומה עלינו לבחון בעין פקוחה ובלב ער את יעילותם של מבצעים אלו ואת המדיניות הכוללת של המשטרה בהתמודדותה עם הפשע והאלימות ביישובי המיעוטים ובפריפריה בכללותה. הנוכל לראות בכך צעד ראשון לקראת תמורה של ממש, או שמא לפנינו אך מחזה ראווה חולף, אשר יישכח כלא היה?
באשר להתנהלות דוברות משטרת ישראל, דומה כי זו נקטה ביוזמתה במדיניות של חרם כלפי מערכת "מעקב". זה זמן רב נמנעת הדוברות ממתן מענה לפניותינו, ובהתאם למסורת ארוכת שנים, אינה טורחת להגיב על שאלותינו. ניכר כי שאלותינו הנוקבות מעוררות אי-נוחות בקרב גורמי המשטרה, ועל כן בחרו בדרך של שתיקה רועמת.
התנהלות זו מעלה תהיות כבדות משקל באשר לשקיפות ולאחריותיות של גוף אכיפת החוק המרכזי במדינה. האם אין זה מן הראוי כי משטרת ישראל תעמוד לביקורת ציבורית ותספק הסברים מניחים את הדעת לפעולותיה ולמדיניותה? שתיקתה הממושכת אך מגבירה את החשדנות ואת אי-האמון בקרב הציבור, ומטילה צל כבד על יכולתה למלא את תפקידה הנעלה בשמירה על שלום הציבור ובטחונו.
