דים אמור
בעת שמרבית אזרחי ישראל מתענגים על שלוות יום השישי בחופי הים, ממשיכים גורמי השמאל הקיצוני במסע ההסתה והאלימות כנגד נבחרי הציבור ללא הרף. הפעם, ניצב במוקד מתקפתם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אשר פקד את חוף הים בכוונה לבלות עם משפחתו.
השר בן גביר: 'החוף לא שייך לאבא שלהם' – תקרית אלימה היום בחוף תל אביב.
תקרית אלימה התרחשה היום בחוף גאולה בתל אביב, כאשר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע לבלות עם משפחתו. מה שהיה אמור להיות יום של הנאה משפחתית הפך במהרה לאירוע המדגיש את המתח הפוליטי השורר במדינה.
על פי דיווח המשטרה שהתקבל היום, אישה בת 27 מתל אביב חשודה בתקיפת השר כאשר השליכה לעברו חופן חול. "החשודה נמלטה לתוך המים עד ששוטרים הצליחו לעצור אותה בחשד לתקיפת עובד ציבור," נמסר מהמשטרה. החשודה הועברה לחקירה בתחנת לב תל אביב.
בן גביר, שנשאר מאופק למרות התקרית, מסר היום: "הגעתי היום לכמה שעות עם משפחתי לחוף הים בתל אביב, והתקבלתי בידי הרוחצים בחוף באהדה רבה". הוא הוסיף: "קומץ קטן של מפגיני שמאל בחוף החלו לצעוק לעברי ולקרוא לי לעזוב את המקום. זכותם, זהו חופש הביטוי, אבל החוף לא שייך לאבא שלהם".
דבריו של בן גביר מדגישים את הפער בין הקבלה החיובית מרוב הציבור לבין ההתנגדות האלימה של מיעוט קולני. הם גם מעלים שאלות לגבי זכותם של נבחרי ציבור להשתמש במרחבים ציבוריים ללא חשש מהטרדה או תקיפה.
השר הביע הערכה לכוחות הביטחון: "מודה למשטרה ולמאבטחים שפעלו בנחישות למעצר אישה שזרקה חופן". תגובה זו מדגישה את חשיבות האכיפה המהירה והיעילה במקרים של אלימות כלפי נבחרי ציבור.
ברשתות התקשורת החברתית מכנים פעולה זו בכינוי "מבצע חוף נקי", ומהללים את האלימות כגבורה.
מדוע נדמה כי כל פרט בחברתנו רשאי להניף יד ולהטיל צל על כבודו ושלומו של רעהו, בין אם הוא אזרח מן השורה, איש ציבור נכבד או נושא משרה רמה? מה פשר תופעה מדאיגה זו, המכרסמת בשורשי הסדר החברתי ומערערת את יסודות הכבוד ההדדי?
אכן, חירויות הפרט הן נכס יקר ערך בכל חברה נאורה, אך האין גבול לחופש הביטוי והמעש? הן לא ייתכן כי בשם החופש תותר הרצועה עד כדי פגיעה בזולת. גם אם דעותיה של אותה צעירה בת עשרים ושבע שנים נחרצות וסוערות ככל שיהיו, הרי שעליה – כעל כל אדם – מוטלת החובה לרסן את מעשיה ולכבד את גבולות החוק והמוסר.
זאת ועוד, האין זה מן הראוי כי בחברה מתוקנת יוכל כל אדם, ובפרט נבחר ציבור הנושא בעול האחריות הלאומית, ליהנות מרגעי מנוחה ופנאי מבלי לחשוש מהתנכלות או מפגיעה? הרי זכותו של כל אדם לפרטיות ולשלווה היא מאבני היסוד של חברה דמוקרטית ונאורה.
לפיכך, עלינו לשוב ולתהות: היכן עובר הגבול הדק בין חופש הביטוי לבין שמירה על כבוד האדם וחירותו? ומהי אחריותנו, כחברה, לוודא כי גבול זה נשמר בקפדנות, למען רווחתם ושלומם של כלל אזרחי המדינה?
האירוע החמור שהתרחש היום מעלה תהיות מהותיות ורבות משקל: האם לפנינו תופעה בודדת או שמא סימפטום של מצוקה חברתית עמוקה יותר? כיצד נוכל להבטיח את שלומם וביטחונם של נבחרי הציבור מכל קצות הקשת הפוליטית? והאם נדרשת חקיקה מחמירה יותר כנגד אלו המתנכלים לנבחרי ציבור?
בעוד שחופש הביטוי מהווה נדבך יסודי בכל משטר דמוקרטי, התקרית דהיום מחדדת את הגבול הברור בין מחאה לגיטימית לבין אלימות פיזית פסולה. האתגר הניצב בפני החברה הישראלית הוא לשמר שיח פוליטי פתוח ונוקב, תוך הקפדה יתרה על כללי התנהגות נאותים ושמירה על כבודם ושלומם של כלל אזרחי המדינה, ובכללם נבחריה. מדוע יש להתנכל לשר בעת מנוחתו? הלוא גם לו, כלכל אדם, שמורה הזכות לפרטיות ולרגעי שלווה במחיצת משפחתו.
צילום: רשת X, איתמר בן גביר
