דים אמור
הסרט, המתמקד בכיתה בבית ספר תיכון המעלה הצגה לרגל טקס יום השואה, מבטיח להעלות שאלות מורכבות על זיכרון, זהות וטראומה לאומית.
עלילת הסרט מתמקדת באנטון, עולה חדש ולא פופולרי, המקבל את תפקיד השומר הנאצי בהצגה, בעוד שרוב חבריו לכיתה מגלמים את תפקידי אסירי מחנות הריכוז היהודים. דרך עיניו של אנטון, הסרט מבטיח לבחון מחדש את המשמעות של יום השואה עבור הדור הצעיר בישראל.
בראיון בלעדי עם מעקב, חושף הבמאי יבגני גראטוול את תהליך היצירה המורכב שעבר הסרט. "הרעיון הגיע לפני שבע שנים", מספר גראטוול. "התסריט עבר הרבה שינויים. פיתחתי אותו, אבל לא היה לי את האומץ לשחרר אותו".
לאחר שהגיש את התסריט לקרנות קולנוע שונות, החליט גראטוול לבסוף לממן את הסרט בעצמו. "זה היה 'עכשיו או לעולם לא'", הוא מסביר.
ההחלטה לממן את הסרט באופן עצמאי לא הייתה קלה. "המדינה לא נתנה תקציב", מגלה גראטוול. "חסכתי כסף כמה שנים וכל הצילומים הם על חשבוני". למרות האתגרים הכלכליים, גראטוול נשמע נחוש ומלא תקווה לגבי הפרויקט.
אחד האתגרים המשמעותיים בהפקת הסרט היה העבודה עם שחקנים צעירים. "מעולם לא עבדתי עם ילדים בעבר", מודה גראטוול. "אבל מצאתי את השפה המשותפת איתם. לביים ילדים זה קשה, אבל גם כיף".
הבמאי מציין כי הצוות מורכב משילוב של שחקנים מקצועיים מנוסים לצד ילדים ללא ניסיון קודם בקולנוע, אשר מגלמים את התפקידים הראשיים. "הגעתי לילדים דרך חוגי תיאטרון במתנ"ס", הוא מסביר, "ואני מאוד מרוצה מהרמה שלהם. הם שחקנים מעולים".
יבגניה גראטוול מדגיש במיוחד את כישרונו של השחקן הראשי, בוגדן יופה, המגלם את דמותו של אנטון. "בוגדן הוא מוכשר ביותר ומגלם את התפקיד בצורה מושלמת", הוא אומר. "מאוד קל לעבוד איתו. הוא ליהוק מדהים".
הבמאי מתייחס גם לנושא הרגיש של השואה ומשמעותה בחברה הישראלית המודרנית. "החברה שאנו חיים בה היא תוצאה של השואה", הוא מסביר. "השואה הייתה הטריגר שיצר את החברה שאנו חיים בה היום. זוהי טראומה לאומית עמוקה שהעם היהודי עבר". גראטוול מוסיף כי "בכלל, מלחמת העולם השנייה הייתה טרגדיה, ולצערי ההיסטוריה חוזרת".
הסרט מבקש לבחון את האופן שבו המדינה מנסה לשמר את זיכרון השואה, ואת האתגרים הכרוכים בכך. "המדינה משתדלת לשמר את הזיכרון", אומר גראטוול, "אבל לפעמים זה לא עובד וזה הופך להצגת אבסורד. כלומר, המדינה עורכת טקסים של יום השואה כמעין חובה פורמלית".
תהליך הצילומים של הסרט לא היה נטול אתגרים, במיוחד לאור המצב הביטחוני המתוח בישראל. "אנו מצלמים בתקופה של מלחמה", מציין גראטוול, בהתייחסו לאירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. "נאלצתי להחליף צוות ברגע האחרון עקב גיוסי מילואים וביטולים. היו הרבה קשיים, אבל לא רק בגלל המלחמה". למרות זאת, הוא מדגיש כי כעת יש לו "צוות מדהים וכולנו עובדים בצורה מושלמת".
גראטוול מציין לטובה את תרומתו של מר אריאל לביא להפקה. "אריאל מאוד עזר באודישנים, הביא צוות מקצועי שלם, וחוץ מזה שהוא מפיק, הוא גם יעזור לקדם את הסרט בשיווק ויחסי ציבור", הוא אומר.
כשנשאל אם יד ושם, המוסד הרשמי להנצחת השואה בישראל, תמך בפרויקט, גראטוול משיב בשלילה. הוא מדגיש כי הסרט עוסק בנושאים רחבים יותר: "זה סרט על הזדהות, על זיכרון, על המערכת הממשלתית. יש בו הרבה מאוד צבעים".
אחת הדמויות המרכזיות בסרט היא המורה, אותה מגלמת השחקנית מי רן מנקיס. ניפודוב מתאר את תפקידה: "היא בוחרת את התלמיד אנטון להיות נאצי רק בגלל שהוא רוסי, אבל בלי לשים לב היא גורמת לילד טראומה. היא בוחרת תלמיד שפשוט מתאים להצגה באופן טכני, בלי לחשוב פעמיים. למעשה המורה, בשאיפתה להפיק מחזה רב-עוצמה לציון יום השואה, מבקשת להשיג אפקט מרבי".
המתמודדת עם אלימות, כוח וזיכרון היסטורי
יבגני גראטוול ממשיך להסביר כי במוקד היצירה ניצבת דמותו של דוד תלמיד, אשר גילומה הופקד בידי השחקן רב-הכישרון, אביתר בצלאלי. דוד מתואר כנער המתמודד עם קשיים בביתו, ומוצא מפלט בהפגנת כוח ואלימות בבית הספר. "דוד מאוד נמשך לכוח", מסביר גראטוול, "הוא מתעלל באנטון רק בגלל שיש לו את היכולת לעשות זאת". דמותו של אנטון, אותה מגלם בוגדן יופה, הופכת לקורבן של התעללות זו.
שוב המורה תמי, השבויה בתוך מערכת חינוכית נוקשה. "היא פשוט הולכת לפי סטיגמה. תלמידים בשבילה הם רק ברגים", מדגיש גראטוול.
אחד הרגעים המשמעותיים ביצירה הוא כאשר אנטון הופך להיות מכונה "הנאצי". גראטוול רואה בכך משל לאופן שבו החברה מתייגת ומדביקה תוויות, לעתים באופן שרירותי ומזיק.
גראטוול מתייחס גם להקשר הרחב יותר של היצירה: "היום אנו רואים שוב מלחמות ושוב יש סיפורים קשים. זה סוג של מעגלים, דור ישן מת ומגיע דור חדש". הוא מדגיש את הרלוונטיות של הנושאים הנדונים ביצירה לאירועים עכשוויים.
הצוות השחקנים כולל גם את עמית גמירה בתפקיד טל ומאור כהן בתפקיד אור, חברו של דוד. גראטוול מדגיש את חשיבות הכימיה בין השחקנים ואת היכולת שלהם להביא לחיים את הדמויות המורכבות.
בצד האמנותי, גראטוול מציין לשבח את עבודתה של המאפרת רותם ג'וליאן ראובן. "רותם עשתה איפור תקופתי באופן יוצא מן הכלל", הוא אומר, "היא חלק בלתי נפרד מהיצירה". הוא מדגיש את חשיבותו של האיפור הנכון בהעברת המסר האמנותי ובבניית האווירה הנכונה. "רותם מאוד מקצועית, וזו זכות לעבוד איתה", הוא מוסיף.
אריאל לביא, מפיק הראשי, שיתף את מערכת "מעקב" בתובנות מאחורי הקלעים של ההפקה. לביא, מפיק סרטים ותסריטאי בינלאומי בעל ניסיון עשיר, סיפר על האתגרים הייחודיים שבהפקת סרט בתקופה זו: "כאשר התחלנו את הצילומים היה קשה עם המלחמה ומילואים, קשה לעבוד עם האזעקות ולחץ של המלחמה, קשה לצלם סרט ולא לדעת מה יהיה מחר", אמר לביא.
למרות הקשיים, צוות ההפקה ממשיך בעבודתו במלוא המרץ. "אנו עובדים תחת לחץ בלתי רגיל, אך ממשיכים ליצור ושום דבר ואף אחד לא יעצור אותנו. חמאס וחיזבאללה לא יגרמו לנו לא ליצור", הדגיש לביא.
הסרט, קיבל משמעות נוספת לאור האירועים האחרונים. לביא מסביר: "יום השואה זה יום חשוב לעם ישראל וליהודים, ההיסטוריה מראה לנו שאנטישמיות יש גם היום. לאחר ה-7.10 אנו רואים את העלייה באנטישמיות, ויום השואה זו טרגדיה של העם שלנו – וחשוב לזכור, שחשוב לדבר על זה וכמו כן חשוב לצלם על זה".
לביא מאמין כי הוא יעשה רעש בזירה הבינלאומית. "יש לי ניסיון בינלאומי ואני יודע שלסרט יתחברו והוא יעשה רעש (במובן הטוב כמובן) ויזכה בפרסים רבים", אמר המפיק.
אחד היתרונות המשמעותיים של הסרט, לדברי לביא, הוא צוות השחקנים המוכשר. "אחת ההצלחות זה צוות שחקנים המוכשר ביותר, וליהוק מקצועי", ציין. הוא מאמין כי הדור הצעיר המשחק בסרט יחבר את בני הנוער לקולנוע, ובזכות הסרט, תעשיית הקולנוע הישראלית תגלה שחקנים מבטיחים וחדשים.
הסרט מיועד להקרנה בפסטיבלים בינלאומיים ובישראל, בבתי קולנוע, בפלטפורמות VOD ובהקרנות נוספות. למרות האתגרים הלוגיסטיים והרגשיים, צוות ההפקה ממשיך בעבודתו, מתוך אמונה בחשיבות הפרויקט ובמסר שהוא נושא.
"יום השואה" מצטרף לשורה ארוכה של יצירות קולנועיות המתמודדות עם נושא השואה, אך מביא איתו פרספקטיבה עכשווית וחיבור לדור הצעיר. בתקופה של עלייה באנטישמיות ברחבי העולם, הסרט מבקש להזכיר את חשיבות הזיכרון והלקחים מהעבר.
ההפקה של "יום השואה" מדגימה את כוחה של היצירה הישראלית, שממשיכה להתקיים ולשגשג גם בתנאים מאתגרים. היא מהווה עדות לחוסנה של התעשייה המקומית ולנחישותם של היוצרים להביא סיפורים חשובים למסך, גם כאשר המציאות מציבה מכשולים בלתי צפויים.
בוגדן יופה: מנער ישראלי לנאצי על המסך – סיפורו של כוכב עולה בקולנוע הישראלי
בוגדן יופה, תלמיד תיכון בן 17, מערכת "מעקב" זכתה לראיין את השחקן הצעיר ולהציץ אל מאחורי הקלעים של אחת ההפקות המסקרנות של השנה.
"אני משחק 'נאצי', אני רק נראה כמו 'נאצי'," אומר יופה בפתיחות מפתיעה. כאשר נשאל על תחושותיו לגבי התפקיד המורכב, הוא משיב בפשטות: "אני בסדר עם זה, אני עושה מה שנדרש ממני". תשובה זו מעידה על בגרות מקצועית ויכולת הפרדה בין המציאות לבין עולם המשחק – תכונות מרשימות עבור שחקן בתחילת דרכו.
מה שמעניין במיוחד הוא העובדה כי יופה לא למד משחק באופן פורמלי. למרות זאת, הוא הצליח להגיע לאודישנים ולזכות בתפקיד משמעותי. כאשר נשאל על המקורות שסיפקו לו מידע על האודישנים, יופה בחר לשמור על חשאיות, כפי שנהוג בקרב שחקנים מנוסים. התנהלותו של בוגדן עוררה עניין רב בקרב צוות "מעקב" ורומזת על סיפור מרתק שעתיד להתגלות, בפרט אם הסרט יזכה להצלחה בפסטיבלים בינלאומיים.
למרות ההצלחה המסתמנת בעולם הקולנוע, יופה מגלה כי שאיפותיו העתידיות נמצאות דווקא בכיוון אחר לגמרי. "בשנה הבאה אני אהיה בכיתה י"ב ואני חולם להיות טייס בצה"ל", הוא מספר. הצהרה זו מדגישה את הפער המעניין בין הקריירה המתפתחת שלו בקולנוע לבין השאיפות הפטריוטיות שלו לשרת את המדינה.
היצירה, אשר מועד חשיפתה לציבור הרחב טרם נקבע, צפויה לעורר שיח ציבורי נרחב בסוגיות כגון אלימות במוסדות החינוך, מערכת החינוך הישראלית, וההשלכות ארוכות הטווח של טראומה היסטורית על החברה בישראל. גראטוול מייחל כי יצירתו תשמש ככלי לבחינה עצמית ולדיון חברתי מעמיק.
בהינתן צוות רב-כישרונות ונושא טעון, יצירתו החדשה של גראטוול עתידה להיות מן היצירות הנדונות ביותר השנה. היא מציבה מראה בפני החברה הישראלית, מעלה תהיות מורכבות אודות זהות, כוח והיסטוריה, ומזמינה את הצופים לשקול מחדש את יחסנו זה לזה ולמורשתנו המשותפת.
"יום השואה" מבטיח להיות סרט מאתגר ומעורר הרהור, המתמודד עם שאלות סבוכות על זהות, זיכרון קולקטיבי והאופן שבו החברה הישראלית מתמודדת עם עברה רווי הטראומה. באמצעות סיפורם של תלמידי תיכון המתכוננים למופע לציון יום השואה, הסרט מבקש לבחון מחדש את משמעותו של יום הזיכרון הזה עבור הדור הצעיר בישראל.
