דים אמור
ולדברג מפרט ארבע מטרות מרכזיות, שפגיעה אפילו חלקית בהן עלולה לגרום לנזק משמעותי לכלכלת איראן:
1. האי חראג': נקודת מפתח בייצוא הנפט האיראני, דרכו עוברים 98% מהנפט הגולמי המיוצא מהמדינה.
2. נמל בנדר עבאס: הנמל המרכזי של איראן, המשמש לייצוא חלק ניכר מהסחורות האיראניות. בנוסף, הנמל מהווה בסיס מרכזי לחיל הים האיראני ולחיל הים של משמרות המהפכה.
3. בתי הזיקוק באבאדאן: אחראים על זיקוק חלק משמעותי מהנפט האיראני.
4. שדות הנפט והגז: ממוקמים בעיקר במערב איראן, בקרבת הגבול העיראקי, ובאסדות קידוח בים הפרסי.
לטענת ולדברג, "תקיפת מטרות אלו יכולה למוטט את הכלכלה האיראנית, להעלות זמנית את מחיר הנפט, אולם לרסק את היכולת של איראן להשקיע בצבא או בתוכנית הגרעין האיראנית". הוא מוסיף כי פעולה כזו עשויה להיות "מטרה הולמת לניסיונות פגיעה באסדות הגז של ישראל".
סניה ולדברג מתייחס ליכולות הצבאיות של ישראל, ומציין כי "לישראל יש יכולות לפגוע במטרות אלו עם חיל האוויר עם טילי אוויר-קרקע לטווח ארוך". הוא מזכיר את התקיפה באיספהאן, שעל פי מקורות זרים בוצעה על ידי ישראל, בה נעשה שימוש בטיל ה-Rocks, טיל בליסטי המשוגר ממטוס לטווח של מעל 500 ק"מ.
הערכותיו של ולדברג מעלות שאלות מורכבות לגבי האסטרטגיה הישראלית מול איראן והשלכותיה האפשריות על יציבות האזור והכלכלה העולמית. בעוד שתרחיש כזה עשוי להציג אפשרות להגבלת יכולותיה של איראן, הוא גם מעלה חששות לגבי הסלמה אפשרית והשפעותיה הרחבות על שוק האנרגיה העולמי.
נכון לעכשיו, לא התקבלה תגובה רשמית מגורמי ממשל ישראליים או איראניים להערכות אלו. ככל שיתפתחו אירועים בנושא, נמשיך לעקוב ולדווח.
צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'
