דים אמור
קוואסמי, ערבי-ישראלי חירש ממוצא מוסלמי, מתאר את מסעו האישי מילדותו בבאר שבע ועד לחייו כיום כשף מצליח בתל אביב. "למדתי בבית ספר מקיף ו׳, בית ספר מעורב ליהודים וחירשים", הוא מספר. "שם נחשפתי לראשונה לרעיון של שירות לאומי וצבאי".
למרות שאינו מחויב על פי חוק, קוואסמי בחר להתנדב לשירות לאומי. "היה לי מאוד חשוב לתרום למדינת ישראל", הוא מסביר. "רציתי לעשות משהו משמעותי ולתרום לחברה שאני חלק ממנה". הוא מצא את מקומו כמתנדב במחלקה הנוירולוגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע.
החלטתו של קוואסמי לשרת לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד לאור הרקע המשפחתי שלו. "אבא שלי גר בחברון ומשפחתו נמצאת שם.אני לא בקשר עם משפחתו של אבא כי זה מורכב מאוד. אני יודע שמשפחתו של אבא שונאת את הצבא ואת השירות הלאומי", הוא מגלה.
יחד עם זאת, קוואסמי נאלץ להתמודד עם גזענות "לצערי חוויתי גזענות במקרים מסוימים. בתור ערבי ומוסלמי חירש בישראל, היו מקרים בהם אנשים שפטו אותי לפי המוצא שלי ולא לפי מי שאני" הוא מודה.
אך קוואסמי לא נתן לחוויות השליליות לעצור אותו. "השתדלתי תמיד לראות את הצד החיובי ולהמשיך קדימה. המסר שלי לגזענים הוא פשוט: כולנו בני אדם, ולכולנו מגיע יחס שווה וכבוד", הוא אומר.
לאחר השירות הלאומי, קוואסמי המשיך ללמוד ולהתפתח. הוא סיים קורס בשפת הסימנים למורים ולאחר מכן עבר לתל אביב ללמוד במכללה לשפים. כיום הוא עובד בבייקרי של R2M (רותי ברודו) כטבח אחראי ובעתיד מתכנן לפתוח עסק כשף עצמאי.
אך מעבר להצלחתו המקצועית, קוואסמי נושא עמו סוד כבד. "כן, אני הומו", הוא מגלה בכנות כואבת. "אני בזוגיות עם עדן בצלאל כבר שלוש שנים. הוא יהודי ואני ערבי. הזוגיות שלנו מייצגת את היופי בחברה הישראלית, שאפשר להיות ביחד גם עם דתות שונות מאיתנו ולקבל כל אחד".
אך המציאות מורכבת יותר. "אמא שלי יודעת שאני הומו, אבל לאבא שלי קשה לקבל הומואים וכל המשפחה שלו. אבא והמשפחה שלו יכולים להרוג אותי", הוא מסביר. הפחד מתגובת משפחתו המורחבת מונע ממנו לחשוף את זהותו המינית בפניהם.
למרות האתגרים הרבים, קוואסמי נשאר אופטימי ומאמין בכוחה של החברה הישראלית להשתנות ולהתפתח.
המסר של נור מאוד פשואט, "אני מבין שיש חששות והסתייגויות. אבל השירות הלאומי או הצבאי יכולים להיות דרך משמעותית לתרום לחברה ולמדינה. זו הזדמנות ליצור קשרים חדשים, ללמוד כישורים חשובים ולהשפיע בצורה חיובית".
נור מדגיש את חשיבות השיתוף והתרומה לחברה, במיוחד עבור קהילות מוחלשות. "חשוב לי לפנות לחברה של חירשים ערבים ולהזמין אותם להשתתף בפעילויות ולתרום לחברה. הרבה פעמים הם מרגישים לבד ולא מחוברים, אבל שיתוף פעולה ופעילות משותפת יכולים לשפר את התחושות האישיות והקבוצתיות וגם לתרום לבניית מדינה טובה יותר לכולנו", הוא מסביר.
סיפורו של נור מוחמד עלי קוואסמי הוא עדות חיה למורכבות ולפוטנציאל הטמון בחברה הישראלית. הוא מגלם בתוכו מתחים רבים – בין ערביות ליהודיות, בין דת למדינה, בין מסורת לקדמה – אך גם את התקווה לעתיד טוב יותר, שבו כל אדם יוכל לחיות את חייו בכבוד ובשלום עם כל חלקי זהותו.
בעולם שבו קל להתמקד בהבדלים ובמחלוקות, קוואסמי מזכיר לנו את הכוח הטמון בקבלה, בנתינה ובאמונה בטוב שבאדם. "כל תרומה, קטנה ככל שתהיה, יכולה לעשות שינוי גדול", הוא מסכם. ואכן, דרך סיפורו האישי והמרגש, קוואסמי עצמו מהווה דוגמה חיה לשינוי הגדול שאדם אחד יכול לחולל.
