Special Investigation: The famous UFC fighter is accused of supporting antisemitism and remaining silent in the face of the murder of his people

Khamzat Chimaev, a rising star in the world of mixed martial arts with over 11 million social media followers, has found himself at the center of a media storm beyond the fighting arena. The fighter of Chechen origin is accused of openly supporting Palestinians and Hamas, comparing Israel's Prime Minister to Adolf Hitler, and expressing joy over the acts of killing on October 7. But behind the thundering headlines lies a far more complex story – about a people that was slaughtered, about a family that sold out their countrymen, and about a fighter who remains silent in the face of the genocide perpetrated by Russia against the Chechens, while pointing an accusatory finger toward Israel.

The questions that arise are sharp and burning: Why does Chimaev, whose people suffered one of the greatest humanitarian tragedies in modern history, choose to ignore the suffering of the Chechens while directing media spotlight toward the Israeli-Palestinian conflict? Why do his countrymen view him as a traitor? And is there a personal connection between him and Ramzan Kadyrov, the man who ruled Chechnya with an iron fist and has been accused of crimes against humanity?

Wars of Blood: How Russia Erased Chechnya from the Map

To understand the background of the controversy, one must return to the black decade in Chechen history. In the 1990s, following the collapse of the Soviet Union, many republics gained independence – Uzbekistan, Ukraine, Belarus, Kazakhstan, etc. Chechnya too, with its language, customs, religion, and distinct national identity, aspired to establish an independent state. However, Russia's president at the time, Boris Yeltsin, and later Vladimir Putin, rejected the request due to the value of Chechen lands and their natural resources. The result: two devastating wars that spilled rivers of blood.

On December 11, 1994, Russian army forces invaded Chechnya on three axes, as part of an operation defined in Moscow as "restoration of constitutional order". In practice, this was a massive military invasion aimed at restoring Russian rule over a territory that in 1991 had declared its independence as the Republic of Ichkeria. Chechnya sought political freedom; Russia chose a comprehensive military solution, including heavy artillery and aerial bombardment of Grozny, the capital, and other settlements.

The campaign for Grozny in winter 1994-1995 was bloody. Russian armored penetrations failed, and Russia shifted to tactics of heavy fire from a distance. Subsequently, Russia captured most of the plains and cities but encountered severe attrition, guerrilla warfare, and rebel infiltration operations. Finally, on August 31, 1996, the Khasavyurt Accords were signed, establishing a ceasefire and Russian army withdrawal, while postponing a final decision on the republic's status.

Shocking Human Cost: Tens of Thousands of Dead

The number of casualties in the First Chechen War is disputed, but every estimate points to a tragedy of enormous scale. According to data from human rights organizations, including Human Rights Watch, at least 50,000 Chechen civilians were killed during 20 months of fighting – approximately 5% of the republic's entire population. Other estimates speak of 30,000 to 80,000 civilian deaths. The number of casualties on the Russian side stands at approximately 5,000-14,000 soldiers, while the Chechen rebels lost between 3,000 and 10,000 fighters.

In addition to the dead, hundreds of thousands were wounded, more than half a million residents were displaced, and extensive documentation points to serious violations of the laws of war, including indiscriminate attacks in populated areas. Encyclopedia Britannica, Human Rights Watch, and other historical sources document the enormous destruction experienced by the Chechen people.

But this was only the beginning. The second war, which began in September 1999, was even more devastating. During this time, Moscow initiated a large-scale military operation, returned forces to Chechen territory, and began bombardments and ground advances. The campaign was presented as "counterterrorism", but in practice it dismantled the Chechens' aspiration for sovereignty and renewed the Russian occupation.

The main phase of the second war lasted from August 1999 to April 2000, but guerrilla warfare and rebellion continued until the official lifting of the state of emergency on April 16, 2009. Casualty estimates vary greatly: Russian forces lost between 6,000 and 14,000 soldiers; Chechen underground fighters – between 3,500 and 14,000; and civilians – up to 25,000, with an additional 5,000 missing. Human Rights Watch estimated that in just the first nine months of the war, between 6,500 and 10,500 civilians were killed.

According to UN data, approximately 800,000 out of Chechnya's approximately 1.1 million residents were displaced during the conflicts – an enormous proportion indicating total civil collapse. The capital Grozny was almost completely destroyed, and the UN described it in 2003 as "the most destroyed city on earth". In the battle for Grozny alone, thousands of civilian casualties were estimated.

UN Accusations: International Recognition of War Crimes

In official United Nations documents, sharp criticism was leveled at the Russian Federation's war in Chechnya. In document E/CN.4/RES/2000/58, adopted on April 25, 2000, by the UN Commission on Human Rights, the Russian government was called upon to immediately establish an independent commission to investigate human rights violations and violations of international humanitarian law committed in Chechnya.

The resolution expresses deep concern about the disproportionate use of force and serious human rights violations, and calls for the cessation of hostilities, opening passage for humanitarian aid organizations, and opening dialogue with representatives of the Chechen people.

In another resolution from 2001 (E/CN.4/RES/2001/46), the Commission condemned the forced disappearances, extrajudicial executions, torture, and other forms of cruel, inhuman, and degrading treatment carried out by Russia's federal forces in Chechnya.

However, Russia ignored all the resolutions and calls from the international community. The state continued its policy of oppression, bombardment, and mass killing. Not a single case of prosecution or conviction was recorded for the war crimes committed against the Chechen people.

The Russians carried out pogroms, burned houses, and shot to death entire village populations – facts documented in dozens of articles and documentary films, including on networks like Radio Svoboda and others. Almost every Chechen family retained a memory of a son, sister, mother, grandmother, grandfather, father, or friend – shot to death brutally. The Chechens were murdered simply because they sought independence. From this nation they created "the greatest enemy", and in 2000 Vladimir Putin called the Chechens the "nation of terror".

The Satanic Deal: How the Kadyrov Family Sold Out Their People

The Kadyrov family – Akhmad Kadyrov and his son Ramzan – initially fought against Russian aggression. Evidence exists, including public statements, in which they declared they would fight "until the last Russian is killed". Historical sources confirm: both fought against Russia and vehemently opposed the Russian occupation and the mass atrocities committed against Muslims of Chechen origin.

But when Russia realized that its soldiers' mortality rate was reaching enormous numbers, Vladimir Putin offered Akhmad Kadyrov a deal: billions of dollars, reconstruction of destroyed buildings, and grants and budgets exceeding any other district in the Russian Federation. In return, Russia would turn a blind eye to what happens in Chechnya, grant it sham autonomy, and allow the Kadyrov family to rule it as they wish.

It was further stipulated that the Kadyrov family would receive absolute immunity, would be allowed to establish tax-free wealth funds, and Akhmad Kadyrov would be appointed head of the republic. After his death, his son – Ramzan Kadyrov – would inherit his position. The offer was tempting, and following repeated meetings, the Kadyrov family chose to betray their people and sell them to the regime that had brutally oppressed them.

After the agreements were signed, "peace" was declared in Chechnya – but it was a sham peace. The citizens of the republic were forbidden to mention the war, it was prohibited to mourn the dead, and Chechen journalists, writers, and intellectuals – were eliminated. A minority managed to escape, but the friends, relatives, and acquaintances of the escapees – were arrested, tortured, and executed, despite the fact that Russian law does not include capital punishment at all.

Putin, from then until today, grants the Kadyrov family complete freedom of action and turns a blind eye to all their crimes. According to allegations, when Ramzan Kadyrov reached adulthood, he himself killed Akhmad Kadyrov in an incident presented to the public as a terrorist attack, and took his place as president of the Chechen Republic.

Thunderous Silence: Khamzat Chimaev and the Question of Double Standards

Ramzan Kadyrov, known for the brutal regime he operates in Chechnya, maintains close ties with Khamzat Chimaev. Chimaev frequently publishes photos with Kadyrov, whom he calls "my brother", as well as with his son Adam Kadyrov. The fighter enjoys millions of rubles that, according to allegations, originate from Kadyrov's regime, and serves as a mouthpiece for his propaganda.

The glaring contradiction is this: Chimaev frequently publishes photos with the Palestinian flag, compares Netanyahu to Hitler, and, according to allegations, expressed joy over the acts of killing on October 7. However, he remains completely silent about the fact that Kadyrov is responsible for the murder of thousands of Russians in the 1990s and thousands of Chechens afterward, as well as for the brutal oppression of LGBT community members and journalists in Chechnya. He also remains silent about Russia's crimes, which killed tens of thousands of Chechens, and about Putin's support for the war in Ukraine.

Chimaev has never condemned the murder of righteous Chechens in the 1990s and 2000s. Among the Chechens, he is known as a traitor, and it is claimed that he receives his money from Putin and Kadyrov – and thus, according to critics, he too has sold out his people.

The obvious question: How can a person whose people suffered one of the greatest humanitarian tragedies of the 21st century choose to focus on one conflict while completely ignoring the horrors done to his own people? Why have Chechen Muslims, murdered by the thousands, ceased to be human beings in his eyes?

Rumors and Accusations: The Alleged Connection Between Kadyrov and Chimaev

In Chechnya and among Chechen refugee communities in Europe, rumors circulate regarding the nature of the relationship between Ramzan Kadyrov and Khamzat Chimaev. It's important to emphasize: these are unverified rumors, without solid public evidence, and they are presented here as part of the complex picture that emerges.

According to these allegations, Kadyrov maintains particularly close relationships with Chimaev and with Magomed Daudov, another fighter. In psychology, the phenomenon of denial is recognized, where people who suppress a certain sexual identity behave violently toward that very community precisely to hide their true identity.

Kadyrov is known for his extreme hostility toward the LGBT community. In Chechnya, brutal oppression and elimination of anyone who dares to think differently or be different continues to this day. International human rights organizations have documented cases of arrests, torture, and disappearances of suspected homosexuals. Anyone who tries to expose Chechnya's war crimes or the Kadyrov family's economic corruption mechanisms – is silenced, persecuted, or disappeared.

Even in Europe, murders of Chechen journalists and bloggers who dare to publish criticism of Kadyrov continue. In Chechnya, intense hatred toward Kadyrov and everything related to him prevails, while Chimaev, who is closely connected to him, is perceived by many as a partner in his regime.

Summary: Two Measures, Two Realities

When looking at the complete picture, a complex and disturbing story emerges. On one hand, Khamzat Chimaev presents himself as a supporter of Palestinians and a harsh critic of Israel. On the other hand, he maintains complete silence about the historical tragedy his people suffered, about the genocide perpetrated by Russia against the Chechens, and about the continued oppression and violence that Ramzan Kadyrov continues to operate in the republic.

The Chechen people, who sought only independence and freedom, paid a terrible price in blood. Tens of thousands dead, hundreds of thousands displaced, almost complete destruction of the capital – all of these are well documented in UN documents, human rights organizations, and journalistic sources. However, the Kadyrov family chose to cooperate with the oppressor instead of continuing the struggle, and according to allegations, even became oppressors themselves.

Chimaev, who benefits from Kadyrov's financial support and his status in Russian media, continues to maintain silence. He points an accusatory finger toward Israel but ignores the Chechen blood that was spilled, the mass murder perpetrated by Russia, and the continued brutal oppression of his people.

Among the Chechens, he is perceived as a traitor. In Europe, Chechen journalists and bloggers who dare to expose the truth pay with their lives. The Chechen people remain oppressed, frightened, and held captive in constant terror – and filled with hatred toward Kadyrov and those who serve him.

The central question remains unanswered: Is it possible to fight for justice in the world while ignoring the horrors done to your own people? Can someone who receives funds from an oppressive regime truly be considered a moral voice against another country's policies?

The answers to these questions are subject to each reader's discretion. But the facts – the genocide in Chechnya, Chimaev's silence, and his close connection with Kadyrov – combine to create a disturbing picture of double standards and the choice to remain silent about one of the greatest tragedies of our time.

The Thunderous Silence of Khamzat Chimaev

Responsible journalism requires giving fair right of response to all sides – and therefore an official inquiry was sent on behalf of the "Maakav" website to the Chechen fighter Khamzat Chimaev. In the inquiry, Chimaev was asked to address allegations that he attacks Israel and compares its prime minister to Hitler, while remaining silent about the massacre of his countrymen in Chechnya. He was also asked to clarify the nature of his relationship with Ramzan Kadyrov – a ruler accused of war crimes, torture, and serious human rights violations – and to explain whether he receives financial or political assistance from him. Additionally, he was questioned about allegations that he serves as a mouthpiece for Kadyrov and Putin, as well as about rumors regarding a personal relationship and his positions toward the LGBT community.

Chimaev chose not to respond to the inquiry – a thunderous silence that raises additional questions in itself.

Documentation, documents, evidence, and video footage – click here

הפוסט Chimaev: Betrayed His People, Compares Netanyahu to Hitler, Silent About 80,000 Chechens הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר מיוחד: לוחם ה-UFC המפורסם מואשם בתמיכה באנטישמיות ובשתיקה מול רצח עמו (18+)

חמזאת צ'ימאייב, כוכב עולה בעולם אומנויות הלחימה המעורבות עם למעלה מ-11 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, מצא עצמו במרכז סערה תקשורתית שמעבר לזירת הקרב.

הלוחם ממוצא צ'צ'ני מואשם בתמיכה גלויה בפלסטינים ובחמאס, בהשוואת ראש ממשלת ישראל לאדולף היטלר, ובביטוי שמחה על מעשי ההרג של 7 באוקטובר. אך מאחורי הכותרות הרועמות מסתתר סיפור מורכב הרבה יותר – על עם שנשחט, על משפחה שמכרה את בני עמה, ועל לוחם ששותק מול רצח העם שביצעה רוסיה בצ'צ'נים, בעוד הוא מפנה אצבע מאשימה לעבר ישראל.

השאלות שמתעוררות חדות ובוערות: מדוע צ'ימאייב, שעמו ספג אחת מהטרגדיות ההומניטריות הגדולות בהיסטוריה המודרנית, בוחר להתעלם מסבלם של הצ'צ'נים תוך שהוא מכוון זרקור תקשורתי אל הסכסוך הישראלי-פלסטיני? מדוע בני עמו רואים בו בוגד? והאם קיים קשר אישי בינו לבין רמזאן קדירוב, האיש ששלט בצ'צ'ניה באגרוף ברזל ונאשם בפשעים נגד האנושות?

מלחמות דמים: כיצד רוסיה מחקה את צ'צ'ניה מהמפה

כדי להבין את רקע המחלוקת, יש לחזור לעשור השחור בהיסטוריית הצ'צ'נים. בשנות התשעים, לאחר התמוטטות ברית המועצות, רפובליקות רבות זכו לעצמאות – אוזבקיסטן, אוקראינה, בלארוס, קזחסטן וכו'. גם צ'צ'ניה, עם שפתה, מנהגיה, דתה וזהותה הלאומית המובחנת, שאפה להקים מדינה עצמאית. אולם נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, ולאחריו ולדימיר פוטין, דחו את הבקשה בשל ערך אדמות צ'צ'ניה ומשאביה הטבעיים. התוצאה: שתי מלחמות הרסניות ששפכו נהרות דם.

ב-11 בדצמבר 1994 פלשו כוחות צבא רוסיה לצ'צ'ניה בשלושה צירים, במסגרת מבצע שהוגדר במוסקבה כ"שיקום הסדר החוקתי". בפועל, מדובר היה בפלישה צבאית מסיבית שמטרתה להחזיר את השלטון הרוסי על טריטוריה שב-1991 הכריזה על עצמאותה כרפובליקת איצ'קריה. צ'צ'ניה ביקשה חירות מדינית; רוסיה בחרה בפתרון צבאי נרחב, כולל הפצצות ארטילריות ואוויריות כבדות על גרוזני, הבירה, ועל יישובים נוספים.

• תיעודים חזותיים מהמלחמה ומההרס שנגרם – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק

המערכה על גרוזני בחורף 1994-1995 הייתה עקובה מדם. חדירות שריון רוסיות נכשלו, ורוסיה עברה לטקטיקה של אש כבדה מרחוק. בהמשך כבשה רוסיה את מרבית המישורים והערים, אך נתקלה בשחיקה קשה, לוחמת גרילה ומבצעי חדירה של המורדים. לבסוף, ב-31 באוגוסט 1996, נחתמו הסכמי חאסאווירט שקבעו הפסקת אש ונסיגת הצבא הרוסי, תוך דחיית החלטה סופית על מעמד הרפובליקה.

• תיעודים קשים מן המלחמה ומההרס – שימוש הוגן לפי סעיף 27א'

מחיר אנושי מזעזע: עשרות אלפי הרוגים

מספרי ההרוגים במלחמה הצ'צ'נית הראשונה שנויים במחלוקת, אך כל הערכה מצביעה על טרגדיה בקנה מידה עצום. לפי נתוני ארגוני זכויות אדם, ובהם Human Rights Watch, נהרגו לפחות 50,000 אזרחים צ'צ'נים במהלך 20 חודשי לחימה – כ-5% מכלל אוכלוסיית הרפובליקה. הערכות אחרות מדברות על 30,000 עד 80,000 הרוגים אזרחיים. מספרי ההרוגים בצד הרוסי עומדים על כ-5,000-14,000 חיילים, ואילו המורדים הצ'צ'נים איבדו בין 3,000 ל-10,000 לוחמים.

בנוסף להרוגים, נפצעו מאות אלפים, נעקרו למעלה מחצי מיליון תושבים, ותיעוד רב מצביע על הפרות חמורות של דיני הלחימה, לרבות תקיפות חסרות הבחנה באזורים מאוכלסים. אנציקלופדיה בריטניקה, Human Rights Watch ומקורות היסטוריים נוספים מתעדים את ההרס העצום שחווה העם הצ'צ'ני.

אך זו הייתה רק ההתחלה. המלחמה השנייה, שהחלה בספטמבר 1999, הייתה הרסנית אף יותר. במהלך זה יזמה מוסקבה מבצע צבאי רחב היקף, השיבה כוחות לשטח צ'צ'ניה והחלה בהפצצות ובהתקדמות קרקעית. המערכה הוצגה כ"סיכול טרור", אך בפועל פירקה את שאיפת הצ'צ'נים לריבונות וחידשה את הכיבוש הרוסי.

השלב העיקרי של המלחמה השנייה נמשך מאוגוסט 1999 עד אפריל 2000, אך לוחמת גרילה ומרד המשיכו עד ביטול רשמי של מצב החירום ב-16 באפריל 2009. ההערכות לגבי מספר ההרוגים משתנות מאוד: כוחות רוסיים איבדו בין 6,000 ל-14,000 חיילים; לוחמי המחתרת הצ'צ'נית – בין 3,500 ל-14,000; ואזרחים – עד 25,000, עם 5,000 נוספים שנעדרו. Human Rights Watch העריך כי רק בתשעת החודשים הראשונים של המלחמה נהרגו בין 6,500 ל-10,500 אזרחים.

לפי נתוני האו"ם, כ-800,000 מתוך כ-1.1 מיליון תושבי צ'צ'ניה נעקרו במהלך העימותים – שיעור אדיר המעיד על קריסה אזרחית כוללת. הבירה גרוזני הוחרבה כמעט כליל, והאו"ם תיאר אותה בשנת 2003 כ"העיר ההרוסה ביותר עלי אדמות". בקרב על גרוזני בלבד הוערכו אלפי הרוגים אזרחיים.

האו"ם מאשים: הכרה בינלאומית בפשעי מלחמה

במסמכים הרשמיים של ארגון האומות המאוחדות נמתחה ביקורת חריפה על מלחמתה של הפדרציה הרוסית בצ'צ'ניה. במסמך E/CN.4/RES/2000/58, שהתקבל ב-25 באפריל 2000 על ידי ועדת זכויות האדם של האו"ם, נקראה ממשלת רוסיה להקים לאלתר ועדה בלתי תלויה לחקירת הפרות זכויות האדם והפרות המשפט ההומניטרי הבינלאומי שבוצעו בצ'צ'ניה.

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

ההחלטה מביעה דאגה עמוקה מהשימוש הבלתי מידתי בכוח ומהפרות חמורות של זכויות האדם, וקוראת להפסקת פעולות האיבה, לפתיחת המעבר לארגוני סיוע הומניטריים ולפתיחת דיאלוג עם נציגי העם הצ'צ'ני.

בהחלטה נוספת משנת 2001 (E/CN.4/RES/2001/46), גינתה הוועדה את ההיעלמויות הכפויות, ההוצאות להורג ללא משפט, העינויים וצורות אחרות של יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל שבוצעו בידי כוחות הפדרליים של רוסיה בצ'צ'ניה.

עם זאת, רוסיה התעלמה מכל ההחלטות והקריאות של הקהילה הבינלאומית. המדינה המשיכה במדיניות הדיכוי, ההפצצות וההרג ההמוני. לא נרשם אף מקרה אחד של העמדה לדין או הרשעה בעבור פשעי המלחמה שנעשו כלפי העם הצ'צ'ני.

הרוסים ביצעו פוגרומים, שרפו בתים וירו למוות באוכלוסיות שלמות של כפרים – עובדות המתועדות בעשרות כתבות ובסרטים דוקומנטריים, לרבות ברשתות כמו "רדיו סבובודה" ואחרות. כמעט בכל משפחה צ'צ'נית נותר זיכרון של בן, אחות, אם, סבתא, סב, אב או חברה – שנורו למוות באכזריות. הצ'צ'נים נרצחו אך ורק משום שביקשו עצמאות. מן האומה הזו יצרו את "האויב הגדול ביותר", ובשנת 2000 כינה ולדימיר פוטין את הצ'צ'נים "אומת הטרור".

העסקה השטנית: כיצד משפחת קדירוב מכרה את עמה

משפחת קדירוב – אחמד קדירוב ובנו רמזאן – לחמה תחילה נגד התוקפנות הרוסית. קיימות עדויות, כולל הצהרות פומביות, בהן הצהירו כי יילחמו "עד אשר ייהרג הרוסי האחרון". מקורות היסטוריים מאמתים: שניהם נלחמו נגד רוסיה והתנגדו בחריפות לכיבוש הרוסי ולמעשי הטבח ההמוניים שבוצעו במוסלמים ממוצא צ'צ'ני.

אך כאשר רוסיה הבינה כי שיעור התמותה של חייליה מגיע למספרים עצומים, הציע ולדימיר פוטין לאחמד קדירוב עסקה: מיליארדי דולרים, שיקום המבנים ההרוסים, ומענקים ותקציבים שיעלו על כל מחוז אחר בפדרציה הרוסית. בתמורה, רוסיה תעצום עין לנעשה בצ'צ'ניה, תעניק לה אוטונומיה מדומה, ותאפשר למשפחת קדירוב לשלוט בה כרצונה.

• אחמד קדירוב בגד בעמו וחתם על הסכם עם הקרמלין. בתצלום נראה לצד ולדימיר פוטין – סמל לברית שנכרתה. מאז ועד היום, בצ’צ’ניה חל איסור מוחלט לדבר על המלחמה שהייתה:

עוד נקבע כי משפחת קדירוב תקבל חסינות מוחלטת, תורשה להקים קרנות עושר פטורות ממס, ואחמד קדירוב ימונה לראש הרפובליקה. לאחר מותו, יירש את מקומו בנו – רמזאן קדירוב. ההצעה הייתה מפתה, ובעקבות פגישות חוזרות ונשנות, בחרה משפחת קדירוב לבגוד בעמה ולמכור אותו למשטר שדיכא אותו באכזריות.

לאחר חתימת ההסכמות, הוכרז "שלום" בצ'צ'ניה – אך היה זה שלום מדומה. לאזרחי הרפובליקה נאסר להזכיר את המלחמה, אסור היה להתאבל על ההרוגים, והעיתונאים, הסופרים ואנשי הרוח הצ'צ'נים – חוסלו. מיעוט הצליח להימלט, אך חבריהם, קרוביהם ומכריהם של הנמלטים – נעצרו, עונו והוצאו להורג, למרות שבחוק הרוסי עונש מוות כלל אינו קיים.

פוטין, מאז ועד היום, מעניק למשפחת קדירוב חופש פעולה מוחלט, ומעלים עין מכל פשעיה. לפי הטענות, כאשר רמזאן קדירוב הגיע לבגרות, הוא עצמו הרג את אחמד קדירוב באירוע שהוצג לציבור כפיגוע טרור, ותפס את מקומו כנשיא הרפובליקה הצ'צ'נית.

שתיקה רועמת: חמזאת צ'ימאייב ושאלת המוסר הכפול

רמזאן קדירוב, שנודע במשטר האכזרי שהוא מנהל בצ'צ'ניה, מקיים קשרים הדוקים עם חמזאת צ'ימאייף. צ'ימאייב מפרסם תדיר תמונות עם קדירוב, אותו הוא מכנה "אחי", וכן עם בנו אדם קדירוב. הלוחם נהנה ממיליוני רובלים שמקורם, לפי הטענות, ממשטרו של קדירוב, ומשמש כשופר לתעמולתו.

הסתירה הבולטת היא זו: צ'ימאייב מפרסם תדיר תמונות עם דגל פלסטין, משווה את נתניהו להיטלר, והביע, לפי הנטען, שמחה על מעשי ההרג ב-7 באוקטובר.

אולם הוא שותק לחלוטין מול העובדה שקדירוב אחראי לרצח אלפי רוסים בשנות התשעים ולאלפי צ'צ'נים לאחר מכן, וכן לדיכוי אכזרי של אנשי קהילת הלהט"ב ועיתונאים בצ'צ'ניה. גם מול פשעי רוסיה, שהרגה עשרות אלפי צ'צ'נים, וגם מול תמיכתו של פוטין במלחמה באוקראינה – הוא שותק.

קרא עוד – לחץ כאן

צ'ימאייב מעולם לא גינה את רצח הצ'צ'נים הישרים בשנות התשעים והאלפיים. בקרב הצ'צ'נים הוא ידוע כבוגד, ונטען כי הוא מקבל את כספו מפוטין ומקדירוב – ובכך, לפי המבקרים, מכר גם הוא את עמו.

השאלה המתבקשת: כיצד אדם שעמו ספג אחת מהטרגדיות ההומניטריות הגדולות ביותר במאה ה-21, בוחר להתמקד בסכסוך אחד תוך התעלמות מוחלטת מהזוועות שנעשו לבני עמו? מדוע מוסלמים צ'צ'נים, שנרצחו באלפים, חדלו להיות בני אדם בעיניו?

שמועות והאשמות: הקשר המיוחס בין קדירוב לצ'ימאייב

בצ'צ'ניה וקרב קהילות הפליטים הצ'צ'נים באירופה מסתובבות שמועות לגבי אופי הקשר בין רמזאן קדירוב לחמזאת צ'ימאייב. חשוב להדגיש: מדובר בשמועות בלתי מאומתות, ללא ראיות פומביות מוצקות, והן מובאות כאן כחלק מהתמונה המורכבת המצטיירת.

לפי טענות אלה, קדירוב מקיים קשרים קרובים במיוחד עם צ'ימאייב ועם מגומד דאודוב, לוחם נוסף. בפסיכולוגיה מוכר תופעת ההכחשה, שבה אנשים המדכאים זהות מינית מסוימת נוהגים באלימות כלפי אותה קהילה דווקא כדי להסתיר את זהותם האמיתית.

קדירוב ידוע בעוינותו הקיצונית כלפי קהילת הלהט"ב. בצ'צ'ניה נמשך עד היום דיכוי אכזרי והשמדת כל מי שמעז לחשוב אחרת או להיות שונה. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים תיעדו מקרים של מעצרים, עינויים והיעלמויות של חשודים כהומוסקסואלים. כל מי שמנסה לחשוף את פשעי מלחמת צ'צ'ניה או את מנגנוני השחיתות הכלכלית של משפחת קדירוב – מושתק, נרדף או נעלם.

גם באירופה נמשכים מעשי רצח של עיתונאים ובלוגרים צ'צ'נים שמעזים לפרסם ביקורת על קדירוב. בצ'צ'ניה שוררת שנאה עזה כלפי קדירוב וכל הקשור אליו, ואילו צ'ימאייב, הקשור אליו בקשר הדוק, נתפס בעיני רבים כשותף למשטרו.

שתי מידות, שתי מציאויות

כשמסתכלים על התמונה הכוללת, עולה סיפור מורכב ומטריד. מצד אחד, חמזאת צ'ימאייב מציג עצמו כתומך בפלסטינים ומבקר נוקב של ישראל. מצד שני, הוא שומר על שתיקה מוחלטת מול הטרגדיה ההיסטורית שספג עמו, מול רצח העם שביצעה רוסיה בצ'צ'נים, ומול המשך הדיכוי והאלימות שממשיך רמזאן קדירוב לנהל ברפובליקה.

העם הצ'צ'ני, שביקש רק עצמאות וחירות, שילם במחיר דמים נורא. עשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי עקורים, חורבן כמעט מוחלט של הבירה – כל אלה מתועדים היטב במסמכים של האו"ם, ארגוני זכויות אדם ומקורות עיתונאיים. ואולם, משפחת קדירוב בחרה לשתף פעולה עם המדכא במקום להמשיך את המאבק, ולפי הטענות, אף הפכה למדכא בעצמה.

צ'ימאייב, שנהנה מתמיכתו הכלכלית של קדירוב וממעמדו בתקשורת הרוסית, ממשיך לשמור על שתיקה. הוא מצביע אצבע מאשימה כלפי ישראל, אך מתעלם מהדם הצ'צ'ני שנשפך, מהרצח ההמוני שביצעה רוסיה, ומהמשך הדיכוי האכזרי של עמו.

בקרב הצ'צ'נים, הוא נתפס כבוגד. באירופה, עיתונאים ובלוגרים צ'צ'נים שמעזים לחשוף את האמת משלמים במחיר חייהם. העם הצ'צ'ני נותר מדוכא, מפוחד ושבוי באימה מתמדת – ומלא שנאה כלפי קדירוב ומי שמשרתים אותו.

השאלה המרכזית נותרת ללא מענה: האם אפשר להיאבק לצדק בעולם תוך שאתה מתעלם מהזוועות שנעשו לעמך שלך? האם מי שמקבל כספים ממשטר מדכא יכול באמת להיחשב כקול מוסרי נגד מדיניות של מדינה אחרת?

התשובות לשאלות אלה נתונות לשיקול דעתו של כל קורא. אך העובדות – רצח העם בצ'צ'ניה, השתיקה של צ'ימאייב, והקשר ההדוק שלו עם קדירוב – מצטרפות ליצור תמונה מטרידה של מוסר כפול ובחירה לשתוק מול אחת הטרגדיות הגדולות של זמננו.

שתיקה רועמת של חמזאת צ’ימאייב

עיתונאות אחראית מחייבת מתן זכות תגובה הוגנת לכל הצדדים – ועל כן נשלחה פנייה רשמית מטעם אתר „מעקב“ אל הלוחם הצ’צ’ני חמזאת צ’ימאייב. בפנייה התבקש צ’ימאייב להתייחס לטענות כי הוא תוקף את ישראל ומשווה את ראש ממשלתה להיטלר, בעודו שותק נוכח טבח בני עמו בצ’צ’ניה. כמו כן, נתבקש להבהיר את טיב יחסיו עם רמזאן קדירוב – שליט שהואשם בפשעי מלחמה, בעינויים ובהפרות חמורות של זכויות אדם – ולהסביר האם הוא מקבל ממנו סיוע כספי או פוליטי. בנוסף נשאל לגבי טענות כי הוא משמש שופר של קדירוב ופוטין, וכן על שמועות בדבר קשר אישי ועמדותיו כלפי קהילת הלהט"ב.

צ’ימאייב בחר שלא להשיב לפנייה – שתיקה רועמת, המעוררת שאלות נוספות כשלעצמה.

הפוסט צ'ימאייב: בגד בעמו, משווה ביבי להיטלר, שותק על 80 אלף צ'צ'נים הופיע לראשונה ב-מעקב.

In MMA, conflicts sometimes extend beyond the arena, manifesting in real-world tensions and dramatic confrontations.

One such case involves Israeli MMA star and fifth-degree black belt in Brazilian Jiu-Jitsu, Haim Gozali, and prominent Chechen fighter Khamzat Chimaev. This story is a blend of combat skills, political dispute, and personal survival.

Haim Gozali found himself at the center of a storm after a controversial social media post. Gozali wrote a post naming four Muslim UFC fighters – Khabib Nurmagomedov, Islam Makhachev, Khamzat Chimaev, and Belal Muhammad. The post quickly provoked numerous reactions, including death threats, especially from terror supporter Khamzat Chimaev.

Chimaev sent a personal death threat to Gozali, who responded by challenging him to a submission-only Jiu-Jitsu match:

Death Threats and Assassination Attempt.

The threats escalated dramatically following the controversial post. Recently, Gozali survived an assassination attempt in Ukraine, an event highlighting the severity of the hostility towards him.

According to Gozali, he, his son Elad, and their trainer Ben El Hassid arrived at a hotel near the Romanian border for an MMA competition. Shortly after their arrival, they were allegedly targeted for assassination. The group managed to escape to the hotel's roof, where they reportedly received little assistance from local police – read more

Following the harrowing experience, Gozali turned to social media to express his frustration and concern. Gozali pointed to ongoing threats from various sources and prominent MMA figures, specifically naming Khabib Nurmagomedov and Khamzat Chimaev as possible orchestrators behind the assassination attempt.

Despite the Danger, Gozali Remains Defiant.

On June 14, Khamzat Chimaev voluntarily admitted himself to a medical institution. Sources close to him reported that he is undergoing evaluation and receiving treatment.

The president of the American UFC organization, Dana White, announced the cancellation of Khamzat Chimaev's next fight, as reported by Tengri Sport (according to reports from the fighter's associates, he suffers from a heart disease causing contractions).

It should be noted that Khamzat Chimaev was supposed to face Australian Robert Whittaker (25-7) in the main event of the UFC event in Saudi Arabia on June 22. Instead of Chimaev, Akreem Alieskerov (15-1) will enter the arena.

It's important to remember that Khamzat Chimaev openly supports Hamas without shame, calls them "brothers," and publicly posts images with the flag of the non-existent Palestinian state.

It's not surprising that in "friendly" Russia, Hamas and Hezbollah are considered political organizations fighting for freedom. Therefore, terror supporters like Khamzat Chimaev (Russia, Chechen region) can freely enter Israel without visas, as there is a visa-free entry agreement between Israel and Russia, and there are aviation ties.

On this matter, Sharon Haskel, in an interview with Maakav, stated that there are quite a few discussions about severing international ties with Russia.

Besides his Russian citizenship, Chimaev also holds Swedish citizenship. He loves Russia and Chechnya very much but prefers to reside in Sweden.

Additionally, Chimaev is an admirer of Ramzan Kadyrov (Chechnya, Russia), who has destroyed more than 10,000 homosexuals and representatives of the LGBTQ+ community in Chechnya (Russia has no official statistics on the destruction of homosexuals and the LGBTQ+ community; the data is collected by European human rights organizations).

It should be said that Mr. Khamzat Chimaev hates Ukraine and supports Putin's policy of murdering innocent civilians in Ukraine.

(Russia was declared a terrorist state by the UN and the European Union (2022), and Putin is wanted by the International Criminal Court in The Hague for crimes in Ukraine)

Let's recall that Russia openly supports Hamas, and in October 2023, it demonstratively hosted Hamas and Iranian leaders in Moscow.

Also, Chimaev publicly supported fascist pogroms against Jews in Dagestan, the first pogrom against Jews in the 21st century (the event occurred at the airport upon the landing of a plane from Tel Aviv – read more).

It is highly likely that terror supporter Chimaev will not return to sports due to his heart disease!

הפוסט MMA Fighter Khamzat Chimaev Threatened to Murder Haim Gozali and Was Hospitalized הופיע לראשונה ב-מעקב.

אחד המקרים הללו מערב את כוכב ה-MMA הישראלי ובעל החגורה השחורה בג'יו-ג'יטסו ברזילאי בדרגה חמישית, חיים גוזלי, ואת הלוחם הצ'צ'ני הבולט חמזאט צ’ימאייב. סיפור זה הוא תערובת של מיומנות לחימה, מחלוקת פוליטית והישרדות אישית.

חיים גוזלי, מצא את עצמו במוקד סערה לאחר פרסום שנוי במחלוקת ברשתות החברתיות. גוזלי כתב בפוסט את שמותיהם של ארבעה לוחמי UFC מוסלמים – חביב נורמגומדוב, איסלאם מחצ'ב, חמזת צ'ימאייב ובלאל מוחמד, ועל כן פוסט עורר במהירות תגובות רבות, כולל איומי רצח, במיוחד מצד תומך טרור חמזאט צ’ימאייב.

צ'ימאייב שלח איום רצח אישי לגוזלי, שהשיב לו בהצעה לקרב ג'יו-ג'יטסו בכללי סאבמישן בלבד:

איומי רצח וניסיון התנקשות.

האיומים הסלימו באופן דרמטי בעקבות הפוסט השנוי במחלוקת. לאחרונה, גוזלי שרד ניסיון התנקשות באוקראינה, אירוע המדגיש את חומרת העוינות כלפיו.

לדברי גוזלי, הוא, בנו אלעד, והמאמן שלהם בן אל חסיד הגיעו למלון סמוך לגבול הרומני לקראת תחרות MMA. זמן קצר לאחר הגעתם, הם היו יעד לניסיון התנקשות לכאורה. הקבוצה הצליחה להימלט לגג המלון, שם הם לא כל כך קיבלו סיוע מהמשטרה המקומית – קרא עוד

בעקבות החוויה המטלטלת, גוזלי פנה לרשתות החברתיות כדי להביע את תסכולו ודאגתו. גוזלי, הצביע על איומים מתמשכים ממקורות שונים ודמויות בולטות ב-MMA, תוך ציון ספציפי של חביב נורמגומדוב וחמזאט צ’ימאייב כמתזמרים אפשריים מאחורי ניסיון ההתנקשות.

למרות הסכנה, גוזלי נותר מתריס.

בתאריך ה-14.06 חמזאט צ’ימאייב התאשפז מרצונו במוסד רפואי. גורמים בסביבתו מסרו כי הוא עובר הערכה ומקבל טיפול.

נשיא ארגון ה-UFC האמריקאי, דיינה ווייט, הודיע על ביטול הקרב הבא של חמזאט צ’ימאייב, כך דווח בטנגרי ספורט (לפי דיווחים של חברי הלוחם, הוא סובל ממחלת הלב הגורמת להתכווצויותׂׂ).

יש לציין כי חמזאט צ’ימאייב היה אמור להתמודד מול האוסטרלי רוברט וויטאקר (25-7) בקרב המרכזי של אירוע ה-UFC בערב הסעודית ב-22 ביוני. במקום צ'ימאייב, יעלה לזירה אכרם אליסקרוב (15-1).

חשוב לזכור כי חמזאט צ’ימאייב תומך בחמאס – בגלוי ללא בושה, מכנה אותם "אחים" ומפרסם בפומבי תמונות עם דגל המדינה הלא קיימת פלסטין.

אין זה מפתיע שברוסיה ה"ידידותית", חמאס וחיזבאללה נחשבים לארגונים פוליטיים הנאבקים למען חירות. ועל כן, תומכי טרור, למשל כמו חמזאט צ’ימאייב (רוסיה, מחוז צ'צ'ניה) יכולים חופשי להיכנס לישראל ללא אשרות, שכן בין ישראל לרוסיה קיים הסכם כניסה ללא אשרות ויש קשרי תעופה.

בעניין זה, ח"כ שרן השכל בראיון למעקב, מסרה שיש לא מעט דיונים על ניתוק קשרים בינלאומיים עם רוסיה.

מלבד אזרחותו הרוסית, לצ'ימאייב יש גם אזרחות שוודית. הוא מאוד אוהב את רוסיה ואת צ'צ'ניה, אך מעדיף להתגורר בשוודיה.

בנוסף, צ'ימאייב הוא מעריץ של רמזן קדירוב (צ'צ'ניה, רוסיה) אשר השמיד יותר מ-10,000 הומוסקסואלים ונציגי הקהילה הגאה בצ'צ'ניה (ברוסיה אין סטטיסטיקה רשמית לגבי השמדת הומוסקסואלים וקהילת הלהט"ב; הנתונים נאספים על ידי ארגונים אירופיים להגנה על זכויות אדם).

יש לומר שאדון חמזאט צ’ימאייב שונא את אוקראינה ותומך במדיניות של פוטין ברצח אזרחים חפים מפשע באוקראינה.

(רוסיה הוכרזה על ידי האו"ם והאיחוד האירופי (2022) כמדינת טרור, ופוטין מבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג בגין פשעים באוקראינה)

נזכיר כי רוסיה תומכת בגלוי בחמאס, ובאוקטובר 2023 אירחה בהפגנתיות במוסקבה את מנהיגי חמאס ואיראן.

• קרא כתבה בנושא רוסיה – ישראל – לחץ כאן

גם כן, צ'ימאייב תמך בפומבי בפוגרומים פשיסטיים נגד יהודים בדאגסטן, זהו הפוגרום הראשון נגד יהודים במאה ה-21 (האירוע התרחש בשדה התעופה עם נחיתת מטוס מתל אביב – קראו עוד).

קרוב לוודאי שתומכך טרור צ'ימאייב לא יחזור עוד לספורט בגלל מחלת הלב!

הפוסט לוחם MMA חמזאט צ’ימאייב איים לרצוח את חיים גוזלי והתאשפז הופיע לראשונה ב-מעקב.