מאזן הכוחות בין הדרג הפוליטי למקצועי מגיע לנקודת רתיחה חדשה: שרת הגנת הסביבה, עידית סילמן, הכריזה על תנין היאור כ"חיית בר מטופחת" – צעד תקדימי שנועד לאפשר לשירות בתי הסוהר (שב"ס) להציב תנינים כאמצעי אבטחה והרתעה סביב מתקני כליאה שבהם שוהים אסירים ביטחוניים. המהלך, שקודם על רקע לחצים ממושכים מצד המשרד לביטחון לאומי בראשות השר איתמר בן גביר, מעורר התנגדות חריפה וגורפת מצד אנשי המקצוע, המשפטנים וארגוני בעלי החיים, המזהירים מפני פגיעה חמורה ברווחת בעלי החיים, היעדר בסיס חוקי וסיכונים בטיחותיים קשים.

הלחץ הפוליטי וההגדרה המשפטית החדשה

היוזמה להקמת "כלא התנינים" החלה לפני מספר חודשים, כאשר הופעל לחץ על רשות הטבע והגנים (רט"ג) לאפשר למשרד לביטחון לאומי לקבל תנינים מחמת גדר. על פי התוכנית, הפיילוט הראשוני של הפרויקט עתיד היהצאת לפועל בכלא קציעות. לאחר שגורמי המקצוע ברט"ג והדרג המשפטי במשרד להגנת הסביבה סירבו להכשיר את המהלך, בחרה השרה סילמן לעקוף את עמדתם באמצעות יצירת הגדרה משפטית חדשה לתנין היאור.

חוות הדעת המקצועית של רשות הטבע והגנים קובעת באופן חד משמעי כי השימוש בתנינים כאמצעי אבטחה יוצר סיכונים משמעותיים לביטחון, לסביבה ולרווחת בעלי החיים, ואינה ממליצה לקדם את המהלך. עו"ד שי פרץ, התובע הראשי של רט"ג, שיגר מכתב רשמי ליועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, עו"ד נטע דרורי, ובו פירט את עמדת הרשות המתנגדת בתוקף לבקשת השרה. ברט"ג הבהירו לשר בן גביר ולשרה סילמן כי "אנחנו צריכים לשמור עליהם ולא הם עלינו. זו לא רוח החוק".

התנגדות משפטית ומקצועית מקיר לקיר

הוויכוח המרכזי סביב ההחלטה אינו נוגע רק לעצם הרעיון של שימוש בטורפים במתקני כליאה, אלא בעיקר לשאלת הסמכות החוקית. היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, עו"ד נטע דרורי, התריעה כי אין לשרה סמכות להשתמש בהכרזה על "חיית בר מטופחת" לצורך אבטחת בתי כלא. לטענת הדרג המשפטי והמקצועי, חוק חיות הבר נועד להסדיר החזקת בעלי חיים למטרות מוגדרות בלבד, כגון מחקר, שימור, חינוך והסברה – ולא כאמצעי הרתעה ביטחוני.

גורמים מקצועיים מדגישים כי אין כל תקדים מקצועי או משפטי לשימוש בתנינים כאמצעי אבטחה בבתי כלא מודרניים. עמדת המשפטנים היא שאם המדינה חפצה לאפשר שימוש מסוג זה, עליה להוביל חקיקה ראשית ומסודרת בכנסת, ולא להסתפק בהחלטת שרה המנוגדת ללשון החוק. כמו כן, הועלו חששות כבדים מפני היעדר מומחיות של שב"ס בגידול וטיפול בתנינים, וכן מפני סיכונים ממשיים של בריחת החיות ופגיעה בחיי אדם.

מנגד, תומכי המהלך מציגים קו טיעון לפיו ככל שהתנינים יוחזקו בתנאים נאותים, יקבלו טיפול וטרינרי הולם ולא יסבלו מעבר למה שנגרם לבעלי חיים בגני חיות או בחוות גידול, אין הבדל מהותי מבחינת רווחתם, ועל כן ניתן להסדיר את הנושא גם למטרות אבטחה. עם זאת, המתנגדים משיבים כי גני חיות פועלים בישראל תחת מערכת חוקית מוסדרת ומפוקחת למטרות שהמחוקק הכיר בהן, בעוד שימוש בבעלי חיים לצורכי הרתעה ואבטחה חורג לחלוטין ממסגרת זו ומעלה שאלות אתיות וציבוריות קשות.

ביקורת חריפה בארגוני בעלי החיים ובזירה הציבורית

ההחלטה עוררה תגובות נסערות מצד ארגונים למען בעלי חיים. בארגון "אנימלס" תקפו בחריפות את המהלך ומסרו:

"הם רוצים לקחת תנינים ולנצל אותם בבית כלא. ההחלטה להגדיר תנינים כ'חיות מחמד מטופחות' כדי שיהיה אפשר לנצל אותם היא פשוט מזעזעת. אין לזה מילה אחרת. רק לפני כמה חודשים טבחו במאות תנינים בחוות פצאל, ועכשיו מפקירים את בעלי החיים המסכנים האלה לגורל של ניצול והתעללות. חייבים לבטל את זה עכשיו! איך החלטות נוראיות כאלה מתקבלות ב-2026?".

במקביל לביקורת הממוקדת על הפרויקט הנוכחי, עולה בקרב פעילי סביבה טענה עקרונית רחבה יותר, לפיה גם החזקת בעלי חיים בשבי במסגרת גני חיות כרוכה בהתעללות ובפגיעה ברווחתם, פגיעה שאינה זוכה לעיתים קרובות להד תקשורתי מספק.

השלכות פוליטיות ואלקטורליות

מעבר להיבטים המשפטיים והסביבתיים, המהלך גורר ביקורת ציבורית נוקבת המופנית כלפי מפלגת הליכוד וכלפי השרה סילמן, אשר מתוקף תפקידה מחויבת להגנת הסביבה ולשמירה על הטבע. גורמים במערכת הפוליטית מציינים כי קידום תוכנית מעין זו, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת הדרג המקצועי ומזכויות בעלי החיים, מסב נזק תדמיתי כבד למפלגת השלטון, במיוחד בתקופה שלפני בחירות.

בקרב הציבור הרחב ובקרב פעילי סביבה מתחזקת התחושה כי נציגי הליכוד פועלים בדרכים המרחיקות באופן אקטיבי בוחרים ומצביעים פוטנציאליים. ההנחה הרווחת בקרב ארגוני הסביבה היא כי כל אדם שאוהב בעלי חיים ומגלה חמלה כלפיהם לא יוכל לתת את קולו בקלפי למפלגה המאשרת מהלכים הנתפסים כהתעללות ממוסדת בבעלי חיים – נתון שעלול להתברר כבעל משקל אלקטורלי מכריע ביום הבוחר.

הפוסט מיזם התנינים של סילמן ובן גביר: מכה אנושה לטבע ולאלקטורט של הליכוד הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח ביקורת חמור במיוחד של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם ב-9 ביוני 2026, חשף שורה ארוכה של כשלים מבניים, ליקויים ניהוליים חמורים ופיקוח לקוי בכספי הציבור ובמערכי הביטחון והכליאה של מדינת ישראל. הממצאים, המבוססים על ביקורת מקיפה שנערכה בין אוגוסט 2024 למרץ 2025 עם בדיקות השלמה שנמשכו עד פברואר 2026, מציגים תמונה מדאיגה של אי-היערכות מערכתית לתוצאות מלחמת חרבות ברזל (אשר זכתה לשם הרשמי "מלחמת התקומה"). הדוח חושף פגיעה ישירה בסיכול הטרור, שיבוש של מערכי המעצרים והחקירות, ושיתוק מוחלט בהליכי התביעה נגד האחראים לטבח שמחת תורה.

קריסה אל תוך משבר ידוע מראש

על פי ממצאי הדוח, המשבר הנוכחי אינו גזירת גורל בלתי צפויה, אלא תוצאה של הזנחה מתמשכת. כבר ביולי 2022 קבע מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי כי מדינת ישראל מצויה בעיצומו של "משבר כליאה לאומי".

ערב פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, עמד תקן מקומות הכליאה הרשמי של שירות בתי הסוהר (שב"ס) על 14,500 מקומות בלבד, בהתאם לתיקון חקיקה מפברואר 2023. בפועל, באותה עת כבר שהו במתקנים 16,200 אסירים, חריגה של כ-12% מהתקן, מתוכם כ-5,200 אסירים ביטחוניים. במסגרת קביעת התקן, לא בוצעה כל הפרדה בין מכסות האסירים הפליליים לאסירים הביטחוניים.

למרות אזהרות ברורות אלו, ובניגוד לנהלים המשותפים שנקבעו עוד בשנת 2006, צה"ל ושב"ס לא ביצעו ערב המלחמה עבודת מטה מתואמת לקליטת אסירים ביטחוניים באירועים חריגים. עם פרוץ מעשי הזוועה בשבעה באוקטובר, שכללו מעשי טבח המוניים, רצח משפחות, אונס ואלימות מינית, עינויים וחטיפת 251 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, זינק מספר העצורים והכלואים הביטחוניים באופן דרמטי.

הנתונים המספריים של המשבר במתקני הכליאה

המחסור החמור במקומות כליאה במצב החירום משתקף בנתונים המרכזיים שהציג משרד מבקר המדינה:

פגיעה אנושה בסיכול הטרור ובביטחון המדינה

הצפיפות המאסיבית והחריגה המוכרזת מתקני החירום שינו לרעה את "יחסי העוצמה" בין אנשי סגל שב"ס לבין האסירים הביטחוניים במחוזות הצפון, המרכז והדרום (ובפרט בבתי הכלא גלבוע, מגידו, עופר, קציעות וגנות). הגידול בהיקף המשימות לצד שחיקת יחסי הכוחות יצרו אתגרים תפעוליים חסרי תקדים והגבירו את הסיכונים הביטחוניים הפנימיים במתקנים. תגבור שב"ס בכוחות מילואים של צה"ל לא נתן מענה מלא לפערים, וכן עלו פערים בשיתוף הפעולה המודיעיני בין שב"ס, שב"כ וצה"ל.

חמור מכך, מצוקת מקומות הכליאה חלחלה ישירות לפעילות המבצעית לסיכול טרור בשטח:

• צמצום מעצרים באיו"ש: שירות הביטחון הכללי (שב"כ) נאלץ לבצע תת-ביצוע של מעצרים מתוכננים ביהודה ושומרון, ואף נמנע מלבצע מעצרים חיוניים בשל היעדר מקום פיזי לכלוא את החשודים.

• פגיעה בחקירות אפקטיביות: שב"כ התקשה לנהל חקירות אפקטיביות של פעילי טרור בעקבות התנאים ומצוקת המקום הקיצונית במתקנים.

• שחרור כלואים ביטחוניים בכירים: בשל הצורך הדחופ לפנות עצורים ממתקן הכליאה של צה"ל "שדה תימן", גיבש שב"כ, לבקשת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), המלצה לשחרור מספר לוחמים בלתי חוקיים (לב"חים). ב-1 ביולי 2024 שוחררו 19 לב"חים, ובהם מנהל בית החולים שיפא בעזה ו-18 כלואים נוספים.

שחרור זה בוצע ללא עדכון ראש הממשלה וללא קבלת אישורו מראש. המבקר הדגיש כי השחרור עמד בניגוד מוחלט לתבחינים הקבועים בחוק הלב"חים, שכן היה יסוד סביר להניח כי שחרורם יפגע בביטחון המדינה, בייחוד בשעה שאזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים כחטופים ברצועת עזה.

אפס כתבי אישום נגד מחבלי השבעה באוקטובר

הפרק המהדהד ביותר בדוח נוגע למערכת אכיפת החוק וההנהגה המדינית. נכון לפברואר 2026, יותר משנתיים ושמונה חודשים מאז פרוץ המלחמה, לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שחשוד בביצוע פשעים במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר.

נכון למועד סיום הביקורת, מאות אסירים ביטחוניים ממתינים להגשת כתבי אישום בעניינם, אך מאזן התביעה עומד על אפס כתבי אישום שהוגשו בפועל. משרד מבקר המדינה חושף כי הרקע לשיתוק המערכתי הזה הוא החלטה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים שלא לקדם את העמדתם לדין של מחבלי השבעה באוקטובר.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מתח ביקורת נוקבת על מציאות זו וציין בדוח:

"עדיין לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שהשתתף במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר. מיצוי הדין עם מחבלים אלה יעשה צדק עם קורבנות הטבח".

דרישה לאחריותיות ותיקון הכשלים

ממצאי ביקורת המדינה מציבים פתח רשמי להטחת האשמות הדדיות, אך הדוח מבהיר כי ממשלה נבחנת בתוצאותיה ולא בהצהרותיה. כלי הביקורת הרשמיים נועדו להגן על כספי הציבור ועל חוסנה של המדינה, ולא להוות כלי ניגוח פוליטי. הציבור, הממלא את חובותיו ומשלם מיסים, זכאי לקבל שירותי ביטחון וכליאה תקינים.

משרד מבקר המדינה קובע כי לאור חומרת הממצאים, נדרשת לקיחת אחריות מיידית מצד הדרגים המנהלים והנבחרים. על הגופים המבוקרים, המשרד לביטחון לאומי, שב"ס, צה"ל, שב"כ, פרקליטות המדינה והמל"ל, לספק לציבור תשובות ברורות באשר לסיבות המחדל, לקבוע מי הגורמים שנכשלו בתפקידם, ולהציג תוכנית אופרטיבית דחופה לתיקון ליקויי העומק הניהוליים על מנת למנוע את הכשל המערכתי הבא.

קראו את הדוח המלא – לחצו כאן

נ.ב

איפה בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'? איפה חברי הקואליציה וחברי הכנסת?

האם קראתם את דוח מבקר המדינה? האם עיינתם בממצאים החמורים שעלו ממנו?

כיצד ייתכן שנגד מחבלי הטבח של שבעה באוקטובר טרם הוגשו כתבי אישום? מציאות זו מעוררת שאלות קשות באשר לטיפול המשפטי בעניינם, והציבור מצפה לקבל תשובות ברורות ממקבלי ההחלטות.

מה אתם עושים כדי לתקן את המצב? היכן האחריות? והיכן הפעולות הנדרשות כדי להבטיח שמחדלים כאלה לא יישנו?

אזרחי ישראל ראויים לתשובות, למעשים ולמנהיגות.

התמונות של נבחרי הציבור מקורן באתר הכנסת, והן מובאות בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט מחדל הכליאה הלאומי: אפס כתבי אישום נגד מחבלי הטבח הופיע לראשונה ב-מעקב.