מאת: ד"ר רפי נץ-צנגוט, חוקר במדע המדינה, עורך דין ופובליציסט
נקודת המוצא היא "ששמירה על מילה, על קיום הבטחה קואליציונית" היא אכן ערך מכובד וראוי.
עם זאת, אין זה ערך מוחלט שעומד לבדו ותקף בכל מצב; קיימת הצדקה משמעותית להפרה של ליברמן חלק מהבטחותיו הקואליציוניות. אפרט.
ראשית, הבטחות ליברמן לפני ולאחר הבחירות כוללות שני סוגים של הבטחות: א) הבטחות קואליציוניות – שעוסקות באופן הקמת הממשלה. כדוגמאות אפשר להתייחס לזו שהוזכרה נגד תמיכה חיצונית של מפלגות ערביות בממשלת מיעוט, כמו גם תמיכתו רק בממשלה ציונית, שחשוב לו שתהיה יציבה, ושלא תכלול את יהדות התורה, ש"ס והליכוד עם נתניהו; ב) הבטחות מצע הבחירות של ישראל ביתנו – שכוללות למשל הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח השבעה באוקטובר, חקיקת חוק גיוס לכולם, כינון חוקה לישראל, מאבק ביוקר המחיה, שיפור מערכת החינוך והחלת לימודי ליבה חובה, הקניית ביטחון אישי ומאבק בפשע המאורגן, והפרדת דת ומדינה.
הבטחות המצע ככלל חשובות יותר מההבטחות הקואליציוניות, כי הן כוללות את המטרות שהמפלגה מעוניינת להשיג, בעוד שההבטחות הקואליציוניות כוללות בעיקר את האמצעים להשגת מטרות אלו.
ושני סוגי ההבטחות הללו – הקואליציוניות והמצע – כלולות בהבטחת-על של ליברמן ומפלגתו: לפעול באופן המיטבי לשם יישום שני סוגי ההבטחות שהוזכרו, וזאת במסגרת ממשלת שינוי שתוקם בישראל. כלומר, הוא הבטיח לציבור כי יעשה כמיטב יכולתו להיכלל בממשלה החדשה שתוקם – תוך כדי יישום הבטחותיו הקואליציוניות; וזאת כדי שבמסגרת ממשלה כזו הוא ינסה באופן האופטימלי ליישם את הבטחות המצע שלו. הבטחת-על זו תכונה הבטחה "לפעול למימוש הבטחותיו". והיא חשובה יותר משני סוגי ההבטחות האחרים ומההבטחות הבודדות שנכללות בהם, שכן היא מקיפה את כולם. זאת, אפילו אם זו הבטחה משתמעת.
מה משמעות הניתוח הזה לענייננו? שקיימת הצדקה שליברמן יפר מעט הבטחות קואליציוניות (כאמור, שהינן פחותות בחשיבותן), כדי לקיים הרבה הבטחות אחרות שלו, שרובן חשובות יותר: את הבטחתו לפעול ליישום הבטחותיו ואת יתרת ההבטחות הקואליציוניות שלו, מה שיביא לכהונתו בממשלה שבה הוא יוכל לנסות ליישם את כל הבטחות המצע שלו.
שאם לא כן – ליברמן יקיים את כל ההבטחות הקואליציוניות שלו, אבל בכך ימנע הקמת ממשלת שינוי שנתמכת מבחוץ במפלגות הערביות. בכך הוא יסכל במידה רבה את האפשרות לממש את הבטחותיו האחרות, הרבות והחשובות יותר, ובראשן הבטחות המצע שלו. במצב כזה מאזן "שמירת המילה של ליברמן" יהיה מאוד נגדו.
שנית, גם תוכן ההבטחות הקואליציוניות של ליברמן תומך במסקנה זו. במצב הנוכחי אין אפשרות סבירה להקמת ממשלת שינוי יציבה ושאינה ממשלת מיעוט כמו שליברמן רוצה, מבלי שהוא יפר חלק מהבטחותיו אלו. ליברמן שולל ישיבה בממשלה ציונית בה חברה מפלגת הליכוד עם נתניהו (ולא סביר שהליכוד תצטרף לממשלת שינוי ללא נתניהו). אין גם אפשרות להצטרפות לממשלת שינוי של הציונות הדתית ועוצמה יהודית – עקב התנגדותן והתנגדות במסגרת מפלגות גוש השינוי. גם אין אפשרות להקמת ממשלה עם החרדים, היות וש"ס מתנגדת להצטרפות לממשלת שינוי.
שלישית, יש להביא בחשבון גם את המחיר האפשרי של החלופה: אי-הקמת ממשלת שינוי בראשות איזנקוט, מה שסביר שיוביל לקיום בחירות חוזרות שעלולות להביא להמשך כהונה של ממשלה כדוגמת זו הנוכחית. המדובר בממשלה שרבים בגוש השינוי, לרבות ליברמן, מתנגדים מאוד לפגיעות הקשות בישראל שהיא כבר גרמה בתחומים רבים וחשובים כגון: הדמוקרטיה ושלטון החוק, מחדל ה-7.10 ואי־החקירה שלו, גיוס חרדים לצה"ל, מערכת החינוך, והפרדת דת ומדינה. לפיכך, כהונה נוספת של ממשלה דומה תפגע קשות בכל אותם תחומים שהוזכרו, ובנוספים.
רביעית, קיום כל הבטחה קואליציונית צריך להיבחן בנסיבות הכוללות והעדכניות שלה. היות ותוצאות הבחירות אינן מאפשרות לממש את כל ההבטחות הקואליציוניות, נדרשות פשרות, תוך מתן עדיפות למטרות שמצע הבחירות של המפלגה מבקש ליישם. גם בית המשפט העליון כבר התייחס בפרשת אבו עקל לדינמיקה המשתנית כל הזמן במערכת הפוליטית, ככזו שמצדיקה התייחסות לא מחייבת להתחייבויות שניתנות במסגרתה. יותר לאחרונה בג"ץ דחה על הסף בהיעדר עילה את העתירות שהוגשו על ידי זריהן ופוגל נגד חתימת פוליטיקאים על הסכמים קואליציוניים שסתרו לטענת העותרים הבטחות קואליציוניות שניתנו על ידם לפני קיום הבחירות.
כל האמור לעיל הבהיר מדוע קיימת הצדקה מבוססת להפרת ליברמן חלק מהבטחותיו הקואליציוניות.
ולכן עולה השאלה: אילו מבין הבטחות אלו ראוי שהוא יפר? הקו המנחה צריך להיות הפרה של מספר קטן ככל האפשר של הבטחותיו הקואליציוניות, תוך מיקסום האפשרות לממש של הבטחות המצע שלו.
לנוכח כל זאת, ועד כמה שניתן לחזות את שיתרחש: נראה כי התרחיש הישים והאפקטיבי ביותר להקמת ממשלת שינוי הוא ויתור של ליברמן על שתי הבטחות קואליציוניות שלו – נגד ממשלת מיעוט ונגד תמיכה חיצונית של המפלגות הערביות בממשלה ציונית. כך גם נוצרת ממשלה שמאפייניה עומדים בהבטחות קואליציוניות אחרות של ליברמן: כל 48 חבריה הם ציונים והיא יציבה מבחינה מספרית בהיותה נתמכת על ידי 67 חברי כנסת, הרבה יחסית מעל לסף של 60 ח"כ. וזה יביא לכהונת ליברמן בממשלת השינוי, שבה הוא יוכל לפעול לשם מימוש הבטחות המצע שלו.
ויודגש: חברי שתי המפלגות הערביות כבר הביעו את הסכמתם לתמוך בממשלה כזו מבחוץ; ותמיכתם מבחוץ מקובלת על ידי גולן, ולא נשללה קטגורית על ידי איזנקוט ובנט (מה גם שמפלגת רע"ם כבר הייתה חברה בממשלת בנט-לפי). כלומר, נראה שזה התרחיש הישים ביותר להקמת ממשלת שינוי ציונית. כתמיכה באמור קודם ראוי גם לציין, כי ליברמן אינו מתנכר למגזר הערבי בישראל. לדוגמה, ב-11.10.26 הוא הצהיר "אנחנו צריכים לעשות הרבה כדי להחזיר את הציבור הערבי להיות חלק אינטגרלי".
ייתכן שעמדת ליברמן נגד תמיכת חיצונית של הערבים בממשלה ציונית היא חלק מניסיונו למקסם את הישגיו במשא ומתן הקואליציוני. ואולי במסגרת זו הוא מנסה להביא להדחת נתניהו מראשות הליכוד (לנוכח טינתו כלפי נתניהו), מה שיאפשר מבחינתו את צירוף הליכוד לממשלת השינוי. עם זאת, תרחיש כזה אינו סביר. בנוסף, ראוי שליברמן ייזהר פן התעקשות מוגזמת על תנאיו תסכל את הקמת ממשלת שינוי ותוביל לבחירות חוזרות; ובכך להפרתו את הבטחתו לפעול למימוש הבטחותיו ואת כל הבטחות המצע שלו.
יצוין, כי לליברמן יש גם נימוקים לגופו של ענין נגד הסתמכות על תמיכה חיצונית של המפלגות הערביות בממשלת מיעוט. עם זאת, מאמר זה מתמקד בבחינה רק של הנימוק להתנגדותו של "קיום הבטחותיו".
לסיום, מנהיגות אחראית אינה נמדדת בנאמנות להבטחות קואליציונית ככלל, ולמעט מהן בפרט. בהקשר הנדון היא נמדדת ביכולת לראות את התמונה הכוללת והעדכנית ולהכריע בין הבטחות מתנגשות, תוך מתן עדיפות להבטחות שמביאות למימוש המטרות העיקריות – הבטחות המצע. וסביר שאם מנהיג יישם התנהגות אחראית כמו זו המוצעת כאן – שיכולה גם למנוע כהונה נוספת של הממשלה הנוכחית ואת פגיעותיה הקשות בישראל – הדבר יגדיל את היקף התמיכה בו בבחירות הבאות.
הבהרה מטעם מערכת "מעקב": מאמר דעה זה נכתב בידי רפי נץ, חוקר בתחום מדע המדינה, עורך דין ופובליציסט, והועבר לפרסום במערכת "מעקב" מטעמו. המאמר מתפרסם במלואו, בנוסחו המקורי וכפי שהתקבל במערכת, ללא כל עריכה, שינוי, השמטה או התערבות בתוכנו.
