דים אמור 

נשיא פולין, קרול נברוצקי, הודיע באופן דרמטי על החלטתו לשלול מנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, את עיטור "הנשר הלבן"  העיטור הממלכתי הגבוה והמכובד ביותר ברפובליקה הפולנית. צעד חסר תקדים זה מגיע כשלושה שבועות בלבד לאחר שזלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק ליחידת עילית של צבא אוקראינה את השם "על שם גיבורי צבא המורדים האוקראיני (UPA ו-OUN)".

החלטה זו של השלטון בקייב חוללה סערה פוליטית וציבורית נרחבת חובקת גבולות. היחס כלפי ארגון ה-UPA, אשר שמו נקשר בהיסטוריה לפשעים חמורים, שונה באופן מהותי ויסודי בין אוקראינה לבין המדינות השכנות והקהילה בין לאומית. על אף שבשבועות האחרונים נדמה היה כי המתיחות הדיפלומטית סביב סוגיה טעונה זו שככה במידת מה, בחר נשיא פולין להודיע בנאום מקיף ונוקב לאומה כי החליט לממש את כוונתו ולשלול מזלנסקי את העיטור היוקרתי. מדובר במהלכים דיפלומטיים קשים החורגים מעבר למחווה סמלית בלבד, וצפויות להם השלכות פוליטיות ואסטרטגיות רחבות טווח הן בזירה הפנימית בפולין ובאוקראינה, והן על מערכת היחסים הרשמית בין המדינות ועל המערכת האירופית כולה.

הצו הנשיאותי בקייב וההתקוממות הדיפלומטית בפולין

המשבר הנוכחי החל להסלים ב-26 במאי, כאשר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק למרכז המבצעים המיוחדים העצמאי "צפון" של כוחות המבצעים המיוחדים של אוקראינה את השם המכובד "על שם גיבורי ה-UPA". במסמך הרשמי שיצא מלשכת הנשיאות האוקראינית נכתב במפורש כי החלטה זו התקבלה "לשם שיקום המסורות ההיסטוריות של הצבא הלאומי". הניסיון האוקראיני להציג את האדורה הזו כמהלך לגיטימי של זיכרון היסטורי נתקל בחומה בצורה של התנגדות וזעזוע מצד ההנהגה הפולנית.

התגובות הרשמיות בפולין לא איחרו לבוא והיו חריפות במיוחד. נשיאה לשעבר של פולין וחתן פרס נובל לשלום, לך ואלנסה, הודיע בצעד הפגנתי כי הוא יחדל לאלתר לענוד את סיכת דגל אוקראינה, שליוותה אותו בקפידה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה. במקביל, קרא הנשיא קרול נברוצקי לפעול מיידית לשלילת עיטור "הנשר הלבן" מזלנסקי – קריאה שתורגמה כעת למעשה בפועל. הנתק העמיק עד לרמת השלטון המקומי: בעיר לובלין שבפולין הוסר דגל אוקראינה מבניין העירייה הרשמי, מקום שבו התנוסס בגאון לצד דגלי פולין והאיחוד האירופי מאז שנת 2022.

סגן יושב ראש הסיים הפולני, קשישטוף בוסאק, החריף את הטון וקרא למדיניות נוקשה ובלתי מתפשרת מול השאיפות בין לאומיות של קייב. בוסאק קרא בגלוי לבלום באופן מוחלט את התקדמותה של אוקראינה לעבר חברות באיחוד האירופי, כל עוד ההנהגה בקייב "אינה מתרחקת מפולחן פושעים ואינה מאפשרת את כלל החפירות והזיהויים של קורבנות טרגדיית ווהלין". מנגד, ניסה שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, למזער את הנזק הדיפלומטי והסביר כי מטרת הצו הנשיאותי לא הייתה לפגוע בפולין או ברגשותיה, אלא נועדה אך ורק להנציח את זכרם של מי שנלחמו בעבר נגד השלטון האימפריאלי של מוסקבה. אולם, הסבר זה לא התקבל על דעתה של ורשה. על רקע המשבר המחריף, קרא ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, לנשיאי פולין ואוקראינה לקיים בהקדם "שיחה ישירה וכנה", תוך שהוא מציין בצער כי המאמצים הדיפלומטיים המקובלים שננקטו עד כה טרם הניבו פתרון למחלוקת הקשה והעמוקה.

הזווית הישראלית: מודעות היסטורית נחרצת נגד פשעי הלאומנים האוקראינים

לצד הוויכוח הפולני אוקראיני הסוער, הסוגיה מהדהדת באופן מובהק ונוקב גם במדינת ישראל. בישראל קיימת מודעות היסטורית רחבה, מבוססת ובלתי מתפשרת לפשעי המלחמה הקשים שבוצעו בידי גורמים שונים שפעלו במסגרת התנועות הלאומניות האוקראיניות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מוסדות מחקר וזיכרון בין לאומיים, ובהם יד ושם, עוסקים במשך עשרות שנים בחקר מעמיק של השואה בשטחי אוקראינה ובתקומתם של משתפי פעולה מקומיים, תוך תיעוד קפדני של מעורבותם הישירה והפעילה ברדיפת יהודים, בביצוע פוגרומים אכזריים ובשיתוף פעולה הדוק עם גרמניה הנאצית.

צילום מסך מתוך אתר "יד ושם". לצפייה במסמך המלא ולהורדתו – לחצו כאן

עמדתה הרשמית וההיסטורית של מדינת ישראל הובעה בצורה הברורה ביותר מעל הבמה הרמה ביותר באוקראינה. בשנת 2016, במהלך נאום היסטורי שנשא נשיא ישראל דאז, ראובן ריבלין, בפרלמנט האוקראיני (הראדה) לציון 75 שנים לטבח הנורא באבי יאר, הוטחה האמת ההיסטורית בפני המחוקקים בקייב. הנשיא ריבלין הדגיש בנאומו כי בשטחי אוקראינה של ימינו נרצחו כ-1.5 מיליון יהודים בתקופת השואה, וכי בין מסייעי ומבצעי הפשעים הללו היו גם אוקראינים מקומיים, לרבות פעילים בולטים מארגון הלאומנים האוקראינים (OUN). הנשיא ריבלין הדגיש כי אין לטשטש את העובדות ההיסטוריות ואין להאדיר או להלבין את עברם של אנטישמים ומשתפי פעולה ברצח יהודים.

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנאומו הנוקב קרא הנשיא ריבלין להנהגה הלאומית והעולמית להיאבק בכל כוחה באנטישמיות, להימנע באופן מוחלט משכתוב ההיסטוריה, ולהבטיח כי זכר השואה ופשעי העבר הקשים יישמרו לדורות הבאים ללא סילופים. דברים אלו מבהירים כי בישראל קיימת ביקורת היסטורית נרחבת, נוקבת וקבועה על ארגוני ה-OUN וה-UPA ועל חלק ממנהיגיהם, בשל מעורבותם הבלתי ניתנת להכחשה של גורמים מקרבם ברדיפת יהודים, בפוגרומים קשים ובשיתוף פעולה שיטתי עם מכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית בתקופת השואה.

ההחלטה הנוכחית של קייב להעניק ליחידת עילית צבאית את שמם של מי שנתפסים בפולין ובישראל כפושעי מלחמה ואנטישמים, מציבה סימן שאלה גדול סביב נכונותה של אוקראינה להכיר באמת ההיסטורית, ומעוררת זעם בין-לאומי מוצדק אשר הולך ומחריף את בידודה הפוליטי בסוגיות של זיכרון היסטורי ומורשת.

פוגרום לבוב: כשהשאיפה לעצמאות אוקראינית תורגמה לטבח המוני ואכזרי של אלפי יהודים  

הפוגרום בלבוב, אשר התרחש בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי 1941, מוכר כאחד ממוקדי האלימות ההמונית החמורים ביותר שננקטו נגד האוכלוסייה היהודית במערב אוקראינה בראשיתו של הכיבוש הנאצי. ב-30 ביוני 1941 הכריזו חברי פלג ה-OUN של ארגון הלאומנים האוקראינים, בהנהגת נאמני סטפן בנדרה, על חידוש הריבונות האוקראינית ועל הקמתו של מינהל זמני בעיר.

מן התיעוד ההיסטורי עולה כי הפוגרום יצא לפועל תחת שרביטו של המינהל האוקראיני החדש ובחסותו של הממשל הצבאי הגרמני. במעשי הקטל השתתפו פעילים לאומנים מקרב ה-OUN לצד המון מקומי משולהב. במהלך הפרעות צדו הפורעים יהודים ברחובות לבוב, והעבירו אותם מסכת קשה של הכאות, השפלות ומעשי עינויים, עד להוצאתם להורג בירי.

מעשי אלימות אלו גבו את חייהם של אלפי קורבנות יהודים. ערב מלחמת העולם השנייה התאפיינה לבוב כעיר פלורליסטית ורב-תרבותית, שבה התגוררו כ-312 אלף תושבים (כ-50% פולנים, כ-32% יהודים וכ-16% אוקראינים). על פי ההערכות המובאות, מניין קורבנות האלימות במערב אוקראינה כולה במהלך תקופה זו נע בין 10,000 ל-40,000 נפש.

עוד עולה מן המחקר, כי שיתוף פעולה מסוים בין גורמים בתנועה הלאומנית האוקראינית – ובכלל זה ארגון ה-OUN – לבין גרמניה הנאצית, נרקם עוד בטרם פלש הצבא הגרמני אל שטחי ברית המועצות. סיעת לבוב של ארגון זה סרה למשמעתו והייתה נתונה להנהגתו האידאולוגית של סטפן בנדרה.

האירועים הטרגיים בלבוב שרירים וקיימים גם כיום כאחד הפרקים הטעונים והמכאיבים ביותר בתולדות השואה, והם מוסיפים לעמוד במרכזם של דיונים היסטוריוגרפיים נוקבים בדבר היחסים שבין עמי המרחב.

צילום מתוך פוגרום בלבוב, שאורגן בידי ארגון OUN:

הטבח בבאבי יאר והוויכוח ההיסטורי על משתפי הפעולה

הטבח בבאבי יאר, שהתחולל בשלהי ספטמבר 1941 בפאתי קייב, נותר כאחד ממעשי הרצח ההמוניים והאכזריים ביותר שביצעה גרמניה הנאצית בימי השואה. בתוך יומיים בלבד, נקצרו חייהם של כ-34 אלף יהודים בגיא ההריגה.

ממצאים היסטוריים ועדויות רבות מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הגרמניים נעזרו במיליציות מקומיות ומשטרת עזר לצורך ריכוז האוכלוסייה היהודית, אבטחת המרחב והובלת הקורבנות אל אל-חזור. חלק מאנשי משטרת העזר נמנו עם חוגים לאומניים אוקראיניים, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון ה-OUN.

הפולמוס הציבורי והמחקרי סביב מורשתם של ארגוני ה-OUN וה-UPA ממאן לשכוך. בעוד שבאוקראינה המודרנית יש המבקשים לראות בהם לוחמי חירות, הרי שבקרב חוקרי שואה ובקהילה הבינלאומית מודגש חלקם של רבים מפעיליהם בשיתוף פעולה עם המכונה הנאצית ובביצוע פשעי מלחמה נגד יהודים ופולנים.

צילומי באבי יאר:

נ.ב

שוגה אשליות הנשיא זלנסקי אם הוא מניח כי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי נמחקו פשעיהם של אלו אשר טבחו ביהודים, חוללו רצח עם וסייעו למכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית. אומנם בידה של אוקראינה הרשות להנציח נאצים בקריאת רחובות על שמם ולכבס את פשעי ה-UPA וגרורותיהם, אך בישראל הזיכרון עודו חי וקיים.

יש לשבח את פולין על התייצבותה האיתנה והבלתי מתפשרת מול גילויי האהדה לנאציזם. מן הראוי להדגיש כי ארגון ה-UPA לא חס גם על דמם של פולנים, הונגרים ורוסים; מדינות כדוגמת פולין מסרבות לשכוח זאת, בפרט לאחר שה-UPA וה-OUN הוגדרו בה רשמית כארגונים שביצעו ג'נוסייד (רצח עם) באוכלוסייה הפולנית.

הבהרה היסטורית נחוצה:

ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) קרם עור וגידים כבר בשנת 1929, קרוב לשישה עשורים לפני תפנית המפתח של 1941. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, בחרו פלגים שונים בתוך הארגון לשתף פעולה עם הגרמנים בנקודות זמן מסוימות, מתוך שאיפה אסטרטגית לנצל את המומנטום להקמת מדינה אוקראינית עצמאית.

בשנים 1942-1943 חלה התפתחות דרמטית עם הקמתו של "צבא ההתקוממות האוקראיני" (UPA). מרבית שדרת הפיקוד, הפעילים וההנהגה של הגוף החדש צמחו מתוך שורות ה-OUN, ובעיקר מן הפלג המזוהה עם סטפן בנדרה. משום כך, היסטוריונים רבים רואים ב-UPA את הזרוע הצבאית המובהקת של התנועה הפוליטית, גם אם לא היה מדובר במיתוג מחדש או בשינוי שם רשמי, אלא בכינון מסגרת צבאית נפרדת שהייתה כפופה, הלכה למעשה, לתכתיבי ה-OUN.

במרוצת המלחמה ניהל ה-UPA מערכות עקובות מדם נגד שלושה כוחות שונים: הגרמנים, הסובייטים והפולנים. עם זאת, שמו של הארגון נקשר באופן בל יימחה במעשי טבח המוניים שבוצעו באוכלוסייה הפולנית בווהלין ובגליציה המזרחית בשנים 1943-1944. זאת ועוד, תיעודים היסטוריים מוכיחים כי פעילי OUN וגורמים ב-UPA היו מעורבים ישירות ברדיפת יהודים ובשיתוף פעולה עם המנגנון הנאצי בשלבים שונים של המערכה.

על ציר הזמן:

• 1929 – ייסוד ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN).

• 1941 – ה-OUN מנצל את הפלישה הגרמנית לפעולה ומכריז על ריבונות אוקראינית.

• 1942-1943 – הקמת צבא ההתקוממות (UPA) מתוך הרחם הרעיוני והאנושי של ה-OUN.

• שדרת הפיקוד: מפקדי ה-UPA והנהגתו נמנו ברובם המכריע עם פעילי ה-OUN.