דים אמור
בית משפט השלום בבת ים דחה את תביעת לשון הרע שהגיש הזמר קובי פרץ נגד העיתונאי ומגיש הטלוויזיה רביב דרוקר, והשית על הזמר תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקלים. ההחלטה המשפטית מעוררת מחדש את הדיון הציבורי הסוער סביב גבולות הומור, סאטירה וחופש הביטוי במרחב התקשורתי, ומעלים את התהייה בקרב מבקרים רבים: האם הגנת חופש הביטוי מעניקה רוח גבית יתרה לאנשי תקשורת בכירים ובעלי כוח, בעוד אזרחים ואמנים נדרשים לעמוד בסטנדרטים חמורים בהרבה?
ראשיתה של הפרשה בחודש יולי 2023. ברקע מחאות סוערות נגד הרפורמה המשפטית, נחשף פרץ לתיעוד בו נראו מפגינים מנפצים שמשת רכב שבתוכו שהו אישה וילדיה. הזמר, שנסער מהמראות הקשים, פרסם בחשבון האינסטגרם שלו מילים חריפות וקשות בגנות המפגינים. בין היתר כינה אותם "נמושות פחדנים", טען כי הם "הבושה הכי גדולה שיש לנו במדינה", קרא "להוקיע אותכם ולהקיא עליכם" והוסיף כי הם "האויב מבית הכי גדול שיש לנו, לא פחות מהמחבלים ואולי אף יותר".
זמן קצר לאחר מכן, גילה פרץ אחריות ציבורית, מחק את הפרסום והתנצל מעומק הלב. הזמר הבהיר כי הדברים נכתבו מתוך סערת רגשות עזה וציין כי מדובר ב"מילים כואבות בלהט הרגע".
אלא שלמרות ההבהרה והסרת הפרסום, הקדיש רביב דרוקר את מונולוג הפתיחה בתוכניתו "אזור בחירה" בערוץ רשת 13 למתקפה חזיתית נגד פרץ. דרוקר ציטט מדברי הזמר, ציין את התנצלותו, ומיד לאחר מכן השתמש בבמה הטלוויזיונית שניתנה לו כדי להטיח בפרץ מילים קשות: "אני ממליץ להחרים את כל הופעותיו של קובי פרץ, לקרוא לכל מקום עבודה לא להזמין אותו לשום מקום, עבריין מורשע, מעלים מסים שכמותו, נמושה, פחדן ואפס. אבל אני רוצה להתנצל שאמרתי את זה, זה היה בלהט הרגע".
בעקבות הדברים הללו הגיש פרץ, באמצעות עורך הדין שי אליאס, תביעת לשון הרע על סך 200 אלף שקלים (ת"א 58269-12-23). בכתב התביעה נטען כי דרוקר ניצל לרעה את מעמדו הבכיר כמגיש בערוץ מרכזי כדי לפרסם דברי בלע קשים וחמורים מאין כמותם, הפוגעים בשמו הטוב ובמטה לחמו של הזמר.
קרא את פסק הדין במלואו – לחץ כאן
מנגד, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של דרוקר באמצעות עורכי הדין דורון קול ויסמין פפרמן, נטען כי לא נפלה כל עוולה במעשיו. לטענתם, בחינה אובייקטיבית של המונולוג, שנשא את הכותרת "סורי, בלהט הרגע", מבהירה כי מדובר בפרסום סאטירי שנועד לבקר את התנהלותו של פרץ באמצעות שימוש במילותיו שלו. כמו כן, טען דרוקר כי ביחס לכינויים "עבריין מורשע" ו"מעלים מסים", עומדת לו הגנת "אמת בפרסום".
השופט יאיר חסדיאל קיבל את עמדתו של העיתונאי ודחה את התביעה במלואה. בפסק הדין קבע השופט כי המונולוג ביקש להעביר ביקורת סאטירית תוך שימוש באמצעים של היפוך וחיקוי. השופט ציין כי המסגרת השידורית "נועלת את תפיסת תכליתו הסאטירית באוזני הצופה הסביר", ואף הפנה לאמירתו של דרוקר במהלך המשדר – "אח שלנו אתה קובי, אוהבים אותך" – כאל ביטוי פארודי שאין לראותו כהצהרה רצינית. כמו כן, נקבע כי לגבי הרשעתו הקודמת של פרץ בעבירות מס עומדת לעיתונאי הגנת אמת בפרסום.
תוצאת פסק הדין, המטילה על קובי פרץ גם תשלום הוצאות משפט, מותירה תחושה קשה בקרב מבקרים רבים במערכת הציבורית והמשפטית. הכרעה זו מעלה תהיות נוקבות לגבי מעמדם של גופי התקשורת החזקים: האם השימוש באצטלה של "סאטירה" מעניק חסינות נרחבת לעיתונאים בכירים לפגוע בשמם של אזרחים ואמנים מעל גלי האתר? פסק הדין מדגיש את הפער התפיסתי בין זכותו של אדם שהביע חרטה על דברים שנאמרו בעידנא דרתחא, לבין ההגנה המשפטית הניתנת למגיש טלוויזיה המשתמש בכוחו התקשורתי כדי לקרוא לחרם כלכלי ותרבותי על זמר בישראל.
