דים אמור
ביקורת שיפוטית חריגה וחריפה הוטחה בנאמן, עו"ד אסף שמרת, לאחר שדרש מן החייב תשלום עתק בסך 463 אלף שקלים, זאת אף שמדובר באדם שקרס כלכלית במהלך תקופת הקורונה. דרישה זו, כך עולה מן ההחלטה, הייתה עלולה להותיר את החייב בהליכי חדלות פירעון כמעט עד גיל 80. ברקע הדברים מרחפת התחושה כי "הפשע הגדול" של החייב היה, ככל הנראה ולפי גישת הנאמן, עצם קריסת עסקיו בתקופת הקורונה.
השופט חגי ברנר דחה על הסף את התיאוריות בדבר "כספים המוסתרים בכספת" וחיים ראוותניים, וקבע בפסק דין מהדהד כי מדובר בדרישה המנותקת לחלוטין מיכולתו של החייב, שיש עמה זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית. במקביל, נחשפת תלונה חריפה שהוגשה נגד הנאמן בגין מסכת השפלות, הטרדות וניצול סמכויות.
בין שיקום כלכלי למשחקי כוחות דורסניים
האם הליך פשיטת הרגל במדינת ישראל נועד להוות קרש הצלה, לשקם בני אדם שהמזל לא האיר להם פנים ולהחזירם למעגל היצרני, או שמא הוא הפך למגרש משחקים של כוח, הפגנת סמכות דורסנית וניסיונות שבירה נפשיים וכלכליים של מי שאיבדו את עולמם? שאלה נוקבת זו עומדת במרכזו של פסק דין דרמטי ומטלטל שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 6970-08-17). פסק הדין חושף עימות חזיתי חסר תקדים, במסגרתו מתח כבוד השופט חגי ברנר ביקורת שיפוטית חריפה, ישירה ונוקבת על תפקודו, עמדותיו והמלצותיו המקצועיות של הנאמן בתיק, עו"ד אסף שמרת.
בזמן שחייבים רבים נושאים את עיניהם אל ההליך המשפטי בציפייה לסיום הסיוט המתמשך ולפתיחת דף חדש בחייהם, ההחלטה המדוברת מציגה תמונה קשה ומטרידה ביותר באשר להתנהלותו של הנאמן. מן העבר האחד ניצב אדם כבן 50, אשר חווה קריסה עסקית קולוסלית, איבד את מקור פרנסתו בתקופת משבר הקורונה ונותר עם חובות כבדים. מדובר באב המשפחה המנסה להחזיק בשיניים את ביתו ואת שלושת ילדיו – בהם חייל ותלמידת תיכון – תוך שהוא שוהה בהליך פשיטת הרגל במשך שנים ארוכות ומעביר תשלומים חודשיים קבועים לנושים, ללא כל נכסים ממשיים הניתנים למימוש. מן העבר השני, כפי שעולה מכתבי הבי-דין ומקביעותיו החד משמעיות של בית המשפט, ניצב נאמן הפועל לכאורה מתוך אטימות, תוך הצגת דרישות אכזריות, מחמירות וקיצוניות, המנותקות לחלוטין מהמציאות הכלכלית והאנושית בשטח.
אלא שהביקורת המקצועית הנוקבת של הערכאה המשפטית אינה חזות הכל. כעת נחשף כי מערכת "מעקב" ממשיכה לגלול את מסכת התלאות וההתנהלות הפסולה לכאורה של עו"ד אסף שמרת, וכי נגד הנאמן הוגשה תלונה חריפה וללא פשרות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. התלונה מגוללת דפוס התנהלות חמור הכולל השפלות קשות, הטרדות בלתי פוסקות, ניצול סמכויות בוטה, והטעיה של בית המשפט. נראה כי לקץ ההתנהלות המזלזלת הזו יש כעת תאריך תפוגה רשמי, בעקבות הממצאים הקשים העולים מפסק הדין.
"דמיון עשיר" ותיאוריות קונספירציה: האשמות השווא שהתנפצו במחוזי
מעיון מעמיק בהליך המשפטי עולה כי החייב עבר, ככל הנראה, שרשרת ארוכה ומתישה של חקירות, דרישות וזימונים חוזרים ונשנים לביקורות אשר נחוו בעיניו כקנטרניות, עד שההליך כולו הפך עבורו לסיוט מתמשך. עו"ד אסף שמרת נקט, ככל הנראה, קו חקירתי יסודי, תקיף ובלתי מתפשר, אשר הותיר תחושת לחץ כבד ומתמשך על החייב לאורך ההליך כולו.
נראה כי עו"ד אסף שמרת פועל מתוך תפיסת עולם חשדנית יתר על המידה, במסגרתה הוא נוטה לייחס לחייבים כוונות זדון ומניעים שליליים אוטומטיים, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המורכבת של קריסה עסקית, סגירת חברות או היקלעות למבוי סתום מול המערכת הבנקאית. נראה כי בעיני הנאמן, כל חייב הוא בבחינת "מסתיר כספים" בפוטנציה, אשר יש לרדפו ללא לאות.
כך, במסגרת ההליך, העלה עו"ד שמרת טענות חמורות והזויות, אשר התבססו על דמיון עשיר במיוחד אך משולל כל יסוד עובדתי. הנאמן טען בנחרצות כי החייב מחזיק ומסתיר סכום של 113 אלף שקלים, אשר נמשכו מחשבונות החברות ערב הקריסה הכלכלית. הנאמן ניסה לצייר בפני בית המשפט תמונה של נוכל המטמין שטרות מזומנים בכספת סודית על מנת להתחמק מחובותיו.
אלא שבית המשפט המחוזי סירב לקבל את הסברות הללו ודחה אותן באופן ישיר, חד ובלתי משתמע לשני פנים. בפסק הדין נכתב בצורה ברורה ונחרצת. לצורך העניין, קבע כב' השופט חגי ברנר כי אינו שותף לסברתו של הנאמן, שלפיה החייב "מסתיר בכספת" את הסך של 113 אלף שקלים.
בהמשך ההחלטה, בחר השופט חגי ברנר להעניק לנאמן שיעור מקצועי ומפוכח באשר לדרך שבה עסקים קורסים במציאות הכלכלית. השופט תיאר את התנהלותם של בעלי עסקים ערב קריסה, וציין כי במקרים רבים, כאשר העסק נקלע למצוקת נזילות קשה, בעלי העסקים משתמשים במזומן ובחשבונות של בני משפחה קרובים מתוך ניסיון נואש "לכבות שריפות", לשלם לספקים דחופים או להציל את מפעל חייהם, ולא בהכרח מתוך כוונה להסתיר נכסים או להונות את הנושים. קביעה זו מוטטה לחלוטין את החשד החמור והבלתי מבוסס שניסה הנאמן להטיח בחייב.
הניסיון להשחיר את פניו של החייב לא עצר שם. עו"ד אסף שמרת הוסיף וטען כי החייב מנהל אורח חיים "ראוותני", וזאת בהסתמך על העובדה שמשפחת החייב שכרה דירת מגורים בשכונת המשתלה בתל אביב, בסכום של 8,000 שקלים בחודש. גם בנקודה זו, יצא בית המשפט באופן נחרץ נגד הקו הדורסני שהציג הנאמן.
השופט חגי ברנר קבע בצורה ברורה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לזקוף עניין זה לחובתו של החייב.
בית המשפט הבהיר כי בני הזוג בחרו להקריב חלק משמעותי ביותר מהכנסתם החודשית הפנויה, וזאת מתוך מניע ראוי והכרחי: שמירה על היציבות הנפשית והחינוכית של ילדיהם, הגנה על סביבת המגורים המוכרת להם והמשכיות בבתי הספר שבהם למדו. בית המשפט קבע כי זוהי זכותם המלאה של בני הזוג לקבוע את סדרי העדיפויות הכלכליים שלהם לצורך הגנת משפחתם, ובכך דחה לחלוטין את הניסיון הפסול של עו"ד שמרת להציג את מגורי המשפחה כהתנהלות מופרזת או כחיים ראוותניים.
26 שנות פשיטת רגל: הדרישה הבלתי נתפסת שהייתה מותירה חייב בהליך עד גיל 76
לב פסק הדין והחלק המקומם ביותר בפרשה נוגעים לדרישה הכספית יוצאת הדופן שהציב עו"ד אסף שמרת כתנאי למתן הפטר לחייב. הנאמן, בעמדה משותפת עם הכנ"ר, דרש כי החייב ישלם תוספת עתק של 463 אלף שקלים לקופת פשיטת הרגל.
כאשר בוחנים את המשמעות המעשית והמספרית של דרישה זו, נחשף ממד מבהיל של אטימות וחוסר רחמים. מאחר שמדובר בחייב חסר נכסים המשורר בהליך שנים ארוכות, המשמעות של הטלת סכום כזה היא הותרתו תחת המגבלות המשתקות של פשיטת רגל למשך כ-26 שנים נוספות. בהתחשב בכך שהחייב הנו אדם כבן 50, עמדת הנאמן הייתה גוזרת עליו להישאר בהליך עד גיל 76 – למעשה, כמעט עד גיל 80, ללא שום יכולת לשיקום כלכלי, ללא טיפת חמלה, וללא שמץ של לב טוב או רגש כלפי חיי אדם.
בהמשך ההחלטה, החריף בית המשפט עוד יותר את הטון, והשתמש בביטויים חריגים וקיצוניים ביותר, אשר כמעט ואינם נשמעים כלפי בעלי תפקיד במערכת המשפטית:
"מדובר בסכום בעל אופי עונשי, שיש עימו זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית בהליך פשיטת הרגל".
מדובר באמירה חריגה ותקדימית. בתי המשפט נוהגים כדבר שבשגרה להעניק גיבוי מלא ומשקל מקצועי רב לעמדותיהם של נאמנים, המכהנים כידו הארוכה של בית המשפט. קביעה שיפוטית לפיה נאמן מציג דרישה בעלת "אופי עונשי" תוך "זניחה מוחלטת" של מטרת החוק, מהווה פגיעה אנושה במקצועיותו של עו"ד שמרת. השופט ברנר ראה לנכון להזכיר לנאמן את מושכלות היסוד של הדין, וכתב נחרצות: "הליך פשיטת רגל איננו הליך עונשי". השופט הבהיר כי הדרישה שהציג עו"ד שמרת הייתה כה כבדה, עד שבפועל היא חסמה לחלוטין ובאופן מוחלט את האפשרות של האדם לזכות בשיקום כלכלי ובכבוד אנושי בסיסי.
המפלה המקצועית של הנאמן אל מול רוח הגב של בא כוח החייב
פסק דינו של השופט חגי ברנר מהווה דחייה מוחלטת וגורפת של כל קווי המחשבה, הסברות וההמלצות שהציג עו"ד אסף שמרת לאורך ניהול התיק. במספר סוגיות ליבה מרכזיות וקריטיות, גובה הדרישה הכספית, הטלת החשד הדרקוני להסתרת כספים בכספת, והביקורת המזלזלת על אורח חיי המשפחה – קבע בית המשפט כי הנאמן עבר את הגבול באופן קיצוני, וסירב לאמץ את הקו הנוקשה והאכזרי שלו.
מנגד, מי שזכה לרוח גבית משמעותית, מוצדקת ויוצאת דופן מפסק הדין היה בא כוחו של החייב, עו"ד שי צוקרמן. עו"ד צוקרמן ניהל מאבק משפטי עיקש, מקצועי ובלתי מתפשר מול דרישותיו המחמירות של הנאמן, והצליח להוכיח לבית המשפט כי הליך חדלות פירעון אינו יכול להפוך לכלי להתעמרות אינסופית בחסרי ישע. בסופו של דבר, בית המשפט אימץ את הגישה האנושית והמאוזנת שהציג עו"ד צוקרמן, והבהיר כי תכליתו המרכזית של ההליך היא שיקומית גרידא.
תמרור אזהרה מפני שרירות לב
המקרים המצטברים בעניינו של עו"ד אסף שמרת, הן בכובעו כפרקליט והן כנאמן הממונה על ידי בית המשפט, נחשפים כעת במלוא חומרתם. פסק הדין בתיק פש"ר 6970-08-17 מהווה תמרור אזהרה חריף ומנחית מכה מוחצת על המוניטין של בעל התפקיד. קשה מאוד להתעלם מהעובדה שבית המשפט המחוזי נאלץ להתערב בצורה כה בוטה כדי להגן על אדם בן 50 מפני עמדה משפטית אטומה, שהייתה קוברת אותו כלכלית ונפשית עד גיל זקנה מופלגת.
בעוד השופט חגי ברנר בלם את הניסיונות לפגוע בחייב והחזיר את הצדק והחמלה להיכל המשפט, המאבק עובר כעת למישור המשמעתי. התלונה החריפה שהוגשה נגד עו"ד אסף שמרת ללשכת עורכי הדין בגין ההשפלות, ניצול הסמכויות, ההטרדות וההטעיה, תאלץ אותו לספק תשובות ברורות לגבי דרך פעולתו. הציבור, כמו גם קהילת המשפט, ימשיכו לעקוב באדיקות אחר הטיפול המשמעתי בנאמן, במטרה לוודא כי הליכי פשיטת הרגל במדינת ישראל יישארו כלי לשיקום בני אדם – ולא מסלול ענישה דורסני ושרירותי.
לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן
הצילום והתמונה הראשית הופקו באמצעות סוכן ה-AI של מערכת "מעקב".
