דים אמור

דוחות הביקורת לשנת 2026 מציגים תמונה קשה של פערים מבניים, היעדר אכיפה, תת-ניצול תקציבי והפקרת הפריפריה – החל מחוסר מוכנות למצבי חירום ועד לניהול לקוי של משאבי הציבור.

עם פתיחת חודש ספטמבר 2026, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, מפרסם דברים קשים ומפנה את הציבור לסדרת דוחות ביקורת מקיפים שהתפרסמו במהלך שנת 2026. הדוחות חושפים כשלים מערכתיים עמוקים בתפקודן של הרשויות המקומיות, בניהול מערכי האנרגיה, באכיפת החוק, בתמיכה בתנועות הנוער, ובראש ובראשונה – בקליטת האוכלוסייה שפונתה ובטיפול בה על ידי גופי הממשלה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל.

"זהו הדוח האחרון על השלטון המקומי שאני חתום עליו כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור", ציין אנגלמן בדברי המבוא לדוח יוני 2026. "לאורך שנות כהונתי ראיתי בביקורת על השלטון המקומי כלי ראשון במעלה לשיפור המערכות המוניציפליות, להגברת השקיפות ולשמירה על זכויות הפרט. חוסנה של החברה בישראל נשען במידה רבה על יכולתן של הרשויות המקומיות לספק שירותים נגישים ואיכותיים לכלל תושביהן".

התחדשות עירונית: הכדאיות הכלכלית ניצחה את הביטחון

דוח הביקורת על השלטון המקומי (יוני 2026) בוחן את תפקוד הרשויות במגוון תחומי ליבה – תכנון, בנייה, סביבה, תשתיות, ניהול, רווחה וחינוך. פרק מרכזי בדוח מוקדש לתחום התכנון והקידום של התחדשות עירונית, המהווה כלי אסטרטגי מרכזי לנוכח הגידול המהיר באוכלוסייה והצורך הגובר בפתרונות דיור איכותיים וממוגנים.

ממצאי הביקורת חושפים תמונה מורכבת:

• תנופה בתכנון: בשנים 2021-2024 אושרה בנייתן של כ-157,000 יחידות דיור – כ-60% מסך כלל היחידות שבנייתן אושרה מאז שנת 2010.

• אפליה גיאוגרפית חמורה: כ-58% מכלל מיזמי ההתחדשות העירונית מתרכזים במחוזות תל אביב והמרכז בשל כדאיות כלכלית.

• הפקרת אזורי הסיכון: באזורים המצויים בסיכון גבוה לרעידות אדמה ולמתקפות טילים, כדוגמת בית שאן, טבריה, צפת וקריית שמונה, לא הוצא ולו היתר בנייה אחד למיזם פינוי בינוי בין השנים 2017 ל-2025.

• חסמים ועיכובים: רק כ-33% מתקציבי הסכמי המסגרת שנחתמו בשנת 2023 נוצלו בפועל, וסכום של 105 מיליון ש"ח טרם הוקצה לרשויות. ב-23 מתוך 71 הרשויות המקדמות מיזמי פינוי בינוי לא פועלת מינהלה ייעודית. הדוח מציג דוגמה חריפה לפרויקט ברעננה שנמשך 23 שנים מראשיתו ועד לאכלוסו.

המבקר מדגיש את הנחיצות בגיבוש מדיניות לאומית אחידה שתסיר חסמים ותספק תמריצים כלכליים לקידום מיזמים באזורים נטולי כדאיות כלכלית מובהקת.

אנרגיה סולארית: כישלון בהשגת היעדים הלאומיים

בתחום האנרגיה הסולארית במרחב העירוני, הביקורת מצביעה על פער משמעותי בין יעדי המדינה לבין המציאות בשטח:

• אי עמידה ביעדים: בעוד יעד הממשלה קובע שיעור של 30% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030, בפועל בשנת 2024 עמד השיעור על 14.6% בלבד (מתוכם 13% מקורם באנרגיה סולארית).

• תת ניצול במרחב העירוני: המרחב העירוני מרכז כ-60% מפוטנציאל הייצור הרשותי, אך שיעור המימוש עומד על כ-15% בלבד. נכון לשנת 2023 הותקן הספק של 2,700 מגה-ואט מתוך פוטנציאל של 11,400 מגה-ואט (כ-23%).

• ספק לגבי יעדי 2025: הגם ששר האנרגיה הציב בפברואר 2025 יעד לאומי של 100,000 גגות סולאריים חדשים עד 2030, הממצאים מעלים ספק רב לגבי מימושו ללא הסרת חסמי אסדרה וקשיי מימון.

• הקפאת תקציבים: מתוך תקציב של 248 מיליון ש"ח שהקצה משרד האנרגיה בקולות קוראים לשנים 2021-2025 לרשויות המקומיות, נוצלו עד יוני 2025 כ-39 מיליון ש"ח בלבד (כ-16%). רק 52 רשויות ניצלו בפועל כ-136 מיליון ש"ח מתוך קרן הלוואות של כחצי מיליארד ש"ח שהעמיד מפעל הפיס (כ-27%). כמו כן, "הקרן לאזרחי ישראל" לא הקצתה כספים כלל לתחום זה בשנים 2023-2024, ורק בתקציב 2025 אושרה לראשונה הקצאה של 20 מיליון ש"ח (כ-11% בלבד מתוך הקצאה כוללת של 189 מיליון ש"ח).

הדוח ממליץ כי משרד הפנים יבחן הקצאת תקציבים ייעודיים, משרד האנרגיה יגביר את ההסברה והנגשת המידע, ומשרד האוצר יפרט בהצעתו השנתית את הסכומים המוקצים מכספי הקרן לאזרחי ישראל כמתחייב בחוק.

פערי הכנסות וניהול כספי לקוי ברשויות המקומיות

למרות שהכנסותיהן הכוללות של הרשויות המקומיות צמחו מכ-76.9 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-83.6 מיליארד ש"ח ב-2022, ולכ-92.4 מיליארד ש"ח בשנת 2023, מבנה ההכנסות חושף אי-שוויון מבני עמוק:

• פערים עצומים בארנונה: פוטנציאל גביית הארנונה בשנת 2023 עמד על 31 מיליארד ש"ח (45% למגורים ו-55% לשימושים אחרים). היחס בין ארנונה שלא למגורים לארנונה למגורים נע בין 0.09 בבוסתאן אל-מרג' לבין 1.95 במועצה האזורית מגידו.

• פוטנציאל הכנסה לנפש: פערים אלו מתורגמים ישירות להכנסה נטו לנפש מארנונה – 861 ש"ח בלבד בבוסתאן אל-מרג' ו-944 ש"ח באלעד, לעומת 4,327 ש"ח במגידו.

• המנעות מביצוע סקרי נכסים: ארבע מתוך שבע רשויות שנבדקו לא ביצעו סקר נכסים במשך יותר מחמש שנים (אלעד ועספייא לא ביצעו מאז 2018).

• אי-מיצוי חוקי עזר: הכנסות מצטברות מחוקי עזר בשנים 2021–2024 הסתכמו בכ-1 מיליון ש"ח בלבד בעספייא וכ-2 מיליון ש"ח בדאליית אל-כרמל, בהשוואה ל-109 מיליון ש"ח בעיריית נוף הגליל.

• שיהוי בקבלת החלטות במשרד הפנים: נמצאו פערי זמן גדולים בין מועד פרסום המלצות הוועדות הגיאוגרפיות בנוגע לחלוקת הכנסות לבין המועד שבו שר הפנים מקבל החלטות. השיהוי עלול לשלול תוספת הכנסות מרשויות במעמד חברתי-כלכלי נמוך ולפגוע ברמת השירותים לתושב.

הביקורת קוראת להשלמת חוקי עזר, ביצוע סקרי נכסים מדי חמש שנים, ואימוץ מנגנון בעל לוחות זמנים מחייבים במשרד הפנים לקבלת החלטות על חלוקת הכנסות מאזורי תעשייה באופן שוויוני ושקוף.

מצלמות אכיפה: פגיעה בפרטיות ומחיקת מאות אלפי אירועים

השימוש במצלמות לאכיפת עבירות חניה ונסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"ץ) מציג תמונה של אכיפה מוגברת ורווחית, אך כזו הלוקה בחוסר אחידות, בניהול לקוי ובפגיעה בזכות לפרטיות:

• אכיפה חלקית: מתוך 38 רשויות שבשטחן קיימים נת"צים, רק 6 רשויות מפרסמות כי הן אוכפות נסיעה באמצעות מצלמות. משרד התחבורה אינו מפעיל את סמכותו ליטול את האכיפה לידיו ברשויות שאינן עושות זאת.

• פוטנציאל כספי גבוה: ברשויות שנבדקו הופקו בשנת 2024 כ-121,000 דוחות באמצעות מצלמות (81,026 בהרצליה ו-36,192 ברמת גן) בשווי כולל של כ-44 מיליון ש"ח.

• חוסר יעילות ופגיעה בפרטיות: 8 מצלמות שנבדקו לא תיעדו עבירות כלל או תיעדו מעט מאוד. כמו כן, נחשפו ליקויים חמורים: שמירת תצלומים באיכות המאפשרת זיהוי פנים, והמשך תיעוד המרחב הציבורי בכל שעות היממה גם לאחר שהופסקה האכיפה.

• מחיקת אירועים נרחבת: פקחים מחקו כ-257,000 אירועים החשודים כעבירות (כ-256,000 מתוכם בעיריית רמת גן).

הדוח ממליץ למשרד התחבורה לבחון ביצוע אכיפה עצמאית בנת"צים, ודורש מהרשויות לבחון תקופתית את נחיצות הצבת המצלמות ולהבטיח שימוש מידתי והוגן תוך שמירה על הזכות לפרטיות.

מעקב ליקויים: מחדלי ניקוז ופרצות אבטחת מידע

ביקורות המעקב שנכללו בדוח מעלות כי ליקויים קודמים שנחשפו לא תוקנו כנדרש:

היערכות לשיטפונות והצפות

נוכח העלייה בתכיפות אירועי הגשם החריגים והתרחבות השטחים הבנויים, העליות בסיכון לשיטפונות חמורות. ביקורת המעקב העלתה כי:

• הסדרת הטיפול בהיערכות הרשויות לאירועי חירום אזרחיים לא הושלמה, ועדיין אין גוף המוסמך לאכוף ביצוע הנחיות.

• לא הוגדרה חלוקת האחריות בין רשויות הניקוז לרשויות המקומיות לגבי תשתיות בתחום העירוני.

• תשתיות הניקוז ברשויות שנבדקו ישנות ואינן מותאמות לתרחישי הייחוס המעודכנים.

• לא הוכנו תוכניות רב-שנתיות להשקעה בתשתיות ניקוז. המבקר מציין כי תיקון הליקויים "בנפשנו הוא!".

ניהול מערכות מידע וסייבר

בהמשך לאזהרות קודמות, ביקורת המעקב העלתה כי חלק מהגופים המבוקרים לא קיימו את הליך תיקון הליקויים המלא כנדרש בדין. היעדר ניהול מיטבי ואי-הגברת מוכנות להגנה על המידע מותירים את הרשויות חשופות למתקפות סייבר, דליפת מידע רגיש על תושבים, פגיעה בפרטיות ובתשתיות קריטיות, ונזקים כלכליים ותדמיתיים כבדים.

תנועות הנוער: מחסור במבנים ותקצוב המבוסס על נתונים מיושנים

בביקורת עומק שנערכה מאי 2025 עד ינואר 2026 (בעיריות דימונה, חדרה, טירה, פתח תקווה ובמועצה האזורית מטה יהודה, וכן ב-13 תנועות הנוער המוכרות), נבחנו נתוני המפתח של תנועות הנוער הפועלות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי:

הליקויים המרכזיים שנחשפו:

1. היעדר אסדרה ומפקד מיושן: משרד החינוך לא הסדיר את תחום הפעילות ולא פרסם מסמך הנחיה מחייב. בשנת 2024 העביר המשרד כ-137 מיליון ש"ח (כ-33% מתוכם כספים קואליציוניים ותקציבים תוספתיים), כשהחלוקה מתבססת על מפקד חניכים שלא עודכן מאז שנת 2015.

2. שחיקה בתקציב היחסי: שיעור תמיכת משרד החינוך ירד מ-0.21% מתקציב המשרד בשנת 2020 (כ-145 מיליון ש"ח) ל-0.18% בשנת 2021. כמו כן, נמצא פער משמעותי בין התמיכות שהתנועות צפו לקבל לבין התמיכות שניתנו בפועל.

3. היעדר מעקב נוכחות: אף תנועת נוער אינה מנהלת מעקב שיטתי וסדור אחר השתתפות חניכים בפעולות השוטפות (תנועת הצופים החלה בפיילוט בלבד בשנת 2026).

4. נטל תשלומי הורים: תשלומי ההורים (דמי חבר ومפעלים) מהווים את הרכיב הגדול ביותר בתקציב ההכנסות של שש תנועות. בתנועת הצופים נרשמו 173.2 מיליון ש"ח מתשלומי הורים (73% מההכנסות), ובאיחוד החקלאי 8.8 מיליון ש"ח (66%).

5. מחסור חמור במבנים: 79% מתוך 61 רשויות שהשיבו לשאלון דיווחו על מחסור במבנים עבור סניפים. רק 137 רשויות (כ-53%) הגישו בקשות לתקצוב. ב-23% מהמבנים הקיימים קיים קושי להכיל את כלל החניכים.

6. מיגון: כ-89% מהמבנים סמוכים למרחבים מוגנים או מכילים מרחבים מוגנים בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

7. אי עדכון שכר מנהלי יחידות נוער: מאז 2010 עלה שכר עובדי ההוראה בכ-50%, אך משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי נמנעו מלעדכן את בסיס החישוב להשתתפות בשכר מנהלי יחידות הנוער.

קליטת המפונים במלחמת חרבות ברזל: מחדל לאומי ואי-הערכות לחירום

פרק הביקורת הנוקב ביותר בדוח עוסק במענה הממשלתי לקליטת האוכלוסייה שפונתה מבתיה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר 2023, שבה נפלו 415 חיילים ואנשי כוחות הביטחון, נרצחו 905 אזרחים, ונחטפו 251 נפש לרצועת עזה.

בעקבות הלחימה בדרום ובצפון, פונו ואיגפו את עצמם כ-210,000 תושבים בשלושת החודשים הראשונים. מתוכם, פונו באופן יזום כ-130,000 תושבים בחודש הראשון ונקלטו בכ-700 בתי מלון. סך הסיוע הכספי הישיר של הממשלה למפונים הגיע לכ-7.1 מיליארד ש"ח עד סוף אפריל 2024.

נתוני מפתח החושפים את כשל הדרג המדיני והביצועי:

• 65 שנים ללא עדכון: חלפו 65 שנים מהחלטת הממשלה משנת 1960 על הקמת מערך פינוי, סעד, חללים (פס"ח), ומאז לא עודכנו אחריותו ומקורות סמכותו בחקיקה או בהחלטות ממשלה.

• 18 שנים של הפקרה נורמטיבית: 18 שנים חלפו מאז שהוטל על שרי הביטחון בשנת 2007 להגדיר את תחומי האחריות והסמכות בין מערכת הביטחון, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות – אך הנושא לא הוסדר.

• אפס תוכניות אופרטיביות: ערב המתקפה בשבעה באוקטובר, היו 0 תוכניות אופרטיביות לאומיות מוסכמות ומאושרות בתוקף לפינוי אוכלוסייה – לא להתפנות עצמית, לא לשהייה מתמשכת מחוץ לבית, ולא לפינוי ערים.

• אפס אימונים לדרג הבכיר: רח"ל לא ערכה כל אימון לחירום בשלוש השנים שקדמו למלחמה עבור משרד הבריאות, משרד ראש הממשלה והדרג המדיני באותם משרדים.

עיכובי חילוץ ופינוי תושבים בשבעה באוקטובר

הפקרה בתחומי החינוך והרווחה במלונות:

• נפילה בדיווחים על פגיעות בילדים: נרשמה ירידה של כ-70% במספר הדיווחים למשרד הרווחה על פגיעות בילדים ביישובים שפונו (אוקטובר-דצמבר 2023 מול התקופה המקבילה ב-2022). מיעוט הדיווחים מעלה חשש כבד לפגיעות שלא דווחו ולמניעת טיפול מתאים.

• אי שיתוף בני נוער בסיכון: רק כ-3% מבני הנוער בסיכון שמפונים (88 בני נוער בלבד מתוך 3,300) השתתפו בתוכניות הטיפול סל"ע ומית"ר של משרד הרווחה.

• אובדן קשר עם תלמידים: נכון ל-31.12.23 היו כ-48,000 תלמידים מפונים (31,000 מהדרום ו-17,000 מהצפון). כ-27% מהתלמידים המפונים מעל גיל 3 (כ-10,000 תלמידים) ו-31% מתלמידי החינוך המיוחד המפונים (כ-1,300 תלמידים) – חסרו מידע לגבי שיבוצם במסגרת חינוכית במערכות משרד החינוך כ-7 חודשים לאחר תחילת הפינוי (אמצע מאי 2024).

• הנשרה מקרית שמונה: כ-6% מתלמידי קריית שמונה המפונים (כ-350 תלמידים) לא הגיעו כלל למוסדות החינוך בחודשים מאי-יולי 2024 – יותר מחצי שנה מפרוץ המלחמה. עוד 7% הגיעו ללימודים עד יומיים בשבוע בלבד.

הביקורת התמקדה באחריות הדרג המיניסטריאלי והמקצועי – כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הפנים דאז משה ארבל, שר הביטחון דאז יואב גלנט, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', גורמי המל"ל, רח"ל, פק"ר ומפקדי צה"ל. משרד מבקר המדינה ביצע הליך שיתוף ציבור עם קבוצות מיקוד של בני נוער מפונים מקריית שמונה, שדרות ועוטף עזה כדי לעמוד מקרוב על תחושות מוגנותם בעת השהות הממושכת במלונות.

ממצאי מבקר המדינה לשנת 2026 מציבים מראה נוקבת אל מול שרשרת הניהול הממשלתית והמוניציפלית בישראל. היעדר תכנון ארוך טווח, שיהוי בקבלת החלטות, הזנחת תשתיות קריטיות והסתמכות על כדאיות כלכלית קצרת טווח פגעו מוכחות בחוסן האזרחי – הן בשגרה והן בעת חירום לאומי.

לקריאת כל דוחות מבקר המדינה – לחצו כאן