דים אמור
כנסייה הפכה לשדה קרב? תיעוד מאובוחובו מצית דיון על טשטוש הגבולות בין דת למיליטריזם ברוסיה.
תיעוד חדש מרוסיה מעורר סערה ומציף מחדש את השיח סביב הקשר ההולך ומתהדק בין הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית לבין הממסד הצבאי והמדינתי. בסרטון שפורסם לאחרונה נראים נערים המשתייכים ל"מרכז לחינוך פטריוטי" מפגינים כישורי לחימה ושימוש בנשק בין כותלי כנסייה באובוחובו, הסמוכה למוסקבה – מראה חריג הממחיש את עומק הזיקה שבין מוסדות דתיים לבין תכנים צבאיים.
האירוע משתלב במגמה רחבה יותר שעליה מצביעים עוקבים ותיקים של הנעשה ברוסיה: עירוב הולך וגובר בין הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית לבין תפיסות מיליטריסטיות ומסרים לאומניים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הקמת קתדרלת הצבא הראשית של רוסיה, שנבנתה בכספי משרד ההגנה בסמוך למוסקבה. המבנה, שזכה לסיקור נרחב, נתפס בעיני מבקרים כסמל למיזוג שבין דת, צבא ומדינה.
לצד הסמלים האדריכליים, נשמעת גם לגיטימציה תיאולוגית לפעולות צבאיות. הפטריארך המוסקבאי קיריל ובכירים נוספים בכנסייה העניקו בשנים האחרונות גיבוי פומבי לפלישה לאוקראינה, שהוצגה לא אחת כמאבק בעל ממד רוחני ואף כ"מלחמה בשטן". ברכות לחיילים ולטקסים צבאיים הפכו לחלק מן הנוף הציבורי, והגבול בין שיח דתי לשיח מלחמתי היטשטש.
על רקע זה, הסרטון מאובוחובו נתפס בעיני מבקרים כחריג במיוחד. בתיעוד נראים בני נוער מתאמנים באמנויות לחימה ובהדגמות שימוש בנשק בתוך מבנה כנסייתי. עבור רבים, עצם קיומו של אימון בעל אופי צבאי במרחב מקודש מהווה חציית קו רעיוני וסמלי.
אנדריי קוראייב, בכיר לשעבר בכנסייה הרוסית אשר גלה ממולדתו, התייחס לתופעה בחריפות. לדבריו: "ממש אפשר לראות את מריה מביאה ישו הקטן ללמוד רכיבים של אמנויות לחימה וירי בחץ וקשת מהכהנים במקדש… את הפגיעה הגדולה ביותר ברגשות הדתיים גורמים לא אתאיסטים אלא כהנים, הטוענים ל"דעת אלוהים"". דבריו מבטאים ביקורת פנימית חריפה על תהליכים המתרחשים בתוך הממסד הדתי עצמו.
החיבור בין דת לבין יעדים מדינתיים וצבאיים אינו תופעה חדשה בהיסטוריה הרוסית, אולם בשנים האחרונות הוא קיבל ביטוי גלוי ומוצהר יותר. הכנסייה, שבעבר הציגה עצמה כגורם רוחני-מוסרי עצמאי, נתפסת בעיני מבקרים כחלק ממערך רחב של תמיכה במדיניות השלטון. ברכות לחיילים, טקסים דתיים ביחידות צבאיות והצגת העימותים בזירה הבינלאומית כמאבק בעל משמעות מטפיזית – כל אלה הפכו לרכיב קבוע בשיח הציבורי.
ביקורת נוספת מתמקדת בהשפעה האפשרית על הדור הצעיר. ,מרכזים לחינוך פטריוטי" הפועלים ברחבי רוסיה נועדו, על פי פרסומים רשמיים, להקנות ערכים של נאמנות, משמעת ואהבת המולדת. אולם כאשר פעילות זו מתקיימת בתוך כנסיות ובשילוב תכנים צבאיים מובהקים, מתעוררות שאלות בדבר אופייה של החינוך הרוחני והגבולות שבין אמונה לבין הכשרה צבאית.
הסרטון מאובוחובו אינו אלא הצצה אחת לתופעה רחבה ומורכבת. עבור מבקרים, הוא מהווה המחשה חדה במיוחד לאופן שבו המדינה עלולה לעצב את דמותה של הכנסייה, וכיצד שימוש בדת ככלי להשגת מטרות ארציות עלול לשנות את אופייה של האמונה עצמה. מנגד, תומכי המהלך רואים בשילוב בין דת לפטריוטיות ביטוי טבעי לזהות לאומית מגובשת.
כך או כך, המראות מתוך הכנסייה באובוחובו מציבים סימן שאלה מהותי על גבולות הקדושה ועל תפקידה של הדת במרחב הציבורי ברוסיה של ימינו. התיעוד מצטרף לשורת אירועים והצהרות הממחישים כי הדיון על יחסי דת, צבא ומדינה ברוסיה רחוק מסיום — וכי הוא ממשיך לעורר הדים הן בתוך המדינה והן מחוצה לה.
