דים אמור
בעשורים האחרונים, וביתר שאת בשיח הציבורי והבינלאומי, נשמעות לעיתים טענות שלפיהן באוקראינה לא הוצעו כמעט ניסיונות הצלה ליהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, או שהחברה האוקראינית כולה עמדה מנגד. ואולם, בדיקה מדוקדקת של הנתונים הרשמיים של יד ושם מעלה תמונה מורכבת ושונה מן הנרטיב הפשטני הזה.
על פי נתוני יד ושם, נכון ל-1 בינואר 2024, אוקראינה מדורגת במקום הרביעי בעולם במספר חסידי אומות העולם שהוכרו רשמית – עם 2,713 בני אדם. דירוג זה מציב את אוקראינה אחרי פולין (7,318), הולנד (6,137) וצרפת (4,303), ולפני עשרות מדינות אחרות באירופה ובעולם.
הנתון הזה אינו קביעה ערכית או פוליטית, אלא ממצא תיעודי הנשען על הליך מחקרי קפדני. יד ושם מדגיש במפורש כי מספר חסידי אומות העולם אינו משקף בהכרח את מספר היהודים שניצלו בפועל בכל מדינה, אלא את מספר האנשים הלא יהודים שהוכרו לאחר בחינת עדויות, מסמכים והוכחות ברורות לסיכון אישי שנלקח לשם הצלת יהודים.
חשוב להדגיש: בכל מדינה שבה התקיימה השואה התקיימו גם תופעות של אנטישמיות, שיתוף פעולה עם הנאצים, אדישות ולעיתים אלימות מקומית. אוקראינה אינה חריגה בהיבט זה. אך לצד זאת, הנתונים מראים כי אזרחי אוקראינה – כיחידים – נטלו סיכון אישי ממשי להצלת יהודים, לעיתים תוך סכנת חיים מיידית, והיקף ההכרה בהם מציב את המדינה בקבוצת המדינות המובילות בעולם במונחי תיעוד הצלה מוכר.
לשם הבנת התמונה המלאה, ראוי להביא את כלל הנתונים כפי שהם מופיעים ביד ושם, לפי ארץ ומוצא אתני, נכון ל-1 בינואר 2024:
לפי נתוני יד ושם, נכון ל-1 בינואר 2024, המדינות המובילות במספר חסידי אומות העולם המוכרים הן פולין עם 7,318 איש, הולנד עם 6,137 וצרפת עם 4,303. אחריהן מדורגת אוקראינה עם 2,713 חסידים, ולאחר מכן בלגיה (1,819), ליטא (924), הונגריה (887), איטליה (810), בלרוס (683), גרמניה (666) וסלובקיה (639).
בהמשך הדירוג נמצאות יוון עם 365 חסידי אומות העולם, רוסיה עם 231, סרביה עם 141, לטביה עם 138, קרואטיה עם 133, צ'כיה עם 129, אוסטריה עם 115, מולדובה עם 79, אלבניה עם 75, רומניה עם 69 ונורבגיה עם 68.
מדינות נוספות עם מספרים נמוכים יותר הן בוסניה ושווייץ (49 כל אחת), ארמניה (24), דנמרק והממלכה המאוחדת (22 כל אחת), בולגריה (20), סלובניה (16), מקדוניה ושוודיה (10 כל אחת), ספרד (9) וארצות הברית (5).
ברשימת המדינות שבהן הוכרו בודדים בלבד נמנות אינדונזיה, אסטוניה, פורטוגל ופרו (3 כל אחת), ברזיל, סין וצ'ילה (2 כל אחת), וכן אל סלוודור, אירלנד, מצרים, מונטנגרו, גרוזיה, קובה, לוקסמבורג, ויטנאם, טורקיה ויפן – עם חסיד אומות עולם אחד בכל מדינה.
בסך הכול הוכרו עד כה 28,707 חסידי אומות העולם ברחבי העולם.
מידע נוסף מופיע גם בוויקיפדיה, אולם העדכון האחרון בוצע בשנת 2014, לפיכך הנתונים שם מיושנים, חלקיים וברמת דיוק נמוכה יותר – לחץ כאן. עם זאת, יד ושם מהווה מקור ראשוני ואמין, בעוד ויקיפדיה נסמכת, בין היתר, על נתונים שמקורם ביד ושם.
יד ושם עצמו מזהיר מפני הסקת מסקנות פשטניות מן הדירוג המספרי. ברבות מהמקרים, ההכרה ניתנה רק כאשר יהודים ניצלו ויכלו להעיד לאחר המלחמה. במקרים שבהם ניסיונות ההצלה נכשלו והיהודים נרצחו – לא תמיד נותר תיעוד שיאפשר הכרה במצילים. בנוסף, במדינות מזרח אירופה שפעלו תחת שלטון קומוניסטי, עדויות רבות לא הוגשו במשך עשרות שנים בשל פחד, מחסור במידע או חסמים בירוקרטיים.
הדוגמה שמביא יד ושם מברלין ממחישה זאת היטב: אלפי יהודים ירדו למחתרת, אך רק חלקם שרדו. רבים מאלה שסייעו להם לא הוכרו מעולם, לא בשל היעדר מעשה, אלא בשל היעדר ראיות.
לפיכך, כאשר נטענת הטענה כי "באוקראינה לא הצילו יהודים", מדובר בטענה שאינה מתיישבת עם הנתונים הרשמיים של מוסד הזיכרון המרכזי לשואה. הנתונים אינם מלבינים עבר, אינם מתעלמים מפשעים, אך כן מעידים על קיומם של אלפי אזרחים אוקראינים שפעלו להצלת יהודים תוך סיכון אישי – בהיקף שמציב את אוקראינה בין ארבע המדינות המובילות בעולם במספר חסידי אומות העולם המוכרים.
יש להבהיר כי רשימות חסידי אומות העולם אינן ממצות בהכרח את כלל מקרי ההצלה. באוקראינה פעלו גם אזרחים שסייעו ליהודים אך לא הוכרו, בין היתר משום שנהרגו במהלך המלחמה או שטרם נכללו בתיעוד ובדיווחים הרשמיים בישראל.
עוד יש לציין כי היקף ההצלה משתנה ממדינה למדינה, בין השאר בהתאם לגודל האוכלוסייה היהודית המקומית; במדינות שבהן חיו פחות יהודים, מספר מקרי ההצלה המתועדים נמוך יותר, ואין בכך בהכרח כדי להעיד על היעדר סיוע.
אוקראינה מהללת גיבורים – והזיכרון היהודי זועק פרעות ופוגרומים
יש לציין כי בוגדן חמלניצקי, הנחשב באוקראינה לגיבור לאומי ושמו מונצח ברחובות, בערים ואף על המטבע הלאומי, זכור בזיכרון ההיסטורי היהודי כאחראי לפרעות קשות ביהודים. במהלך מרד הקוזאקים בשנים 1648-1649 הנהיג חמלניצקי התקוממות רחבת היקף נגד השלטון הפולני ליטאי, שבמהלכה נטבחו יהודים רבים בידי כוחות הקוזאקים ותומכיהם.
בנאומיו ובכרוזיו הציג את היהודים כחלק מ"שעבוד" פולני יהודי, ואף דרש, בין היתר, את הסגרת יהודי לבוב. על פי הערכות מחקריות מקובלות בספרות ההיסטורית, נהרגו בעימותים אלו עשרות אלפי יהודים, ולפי חלק מן המחקרים – עד כ-20 אלף. בשל כך נחרת שמו בזיכרון היהודי כמוביל הפרעות הידועות כ“גזרות ת״ח–ת״ט”, וכדמות מרכזית באחת התקופות הקשות בתולדות יהדות מזרח אירופה.
עם זאת, בכתבה שפורסמה באתר JDN נטען כי בתקופת פרעות ת"ח-ת"ט, שהתרחשו בראשית המחצית השנייה של המאה ה-17 על רקע מרד חמלניצקי, נרצחו במהלך כשנתיים, לפי "הערכות היסטוריונים", בין כ-100 אלף ל-500 אלף יהודים – גברים, נשים וטף – בשטחי אוקראינה. הכתבה מתארת את השנים הללו כתקופה שבה האזור הפך ל"בית קברות איום, מזוויע ומזעזע". יצוין כי הערכות אלו שנויות במחלוקת חריפה במחקר ההיסטורי, וחוקרים רבים מצביעים על פערים משמעותיים בין מקורות התקופה לבין הערכות דמוגרפיות מאוחרות.
לשם המחשה, לפי הטענה בכתבה, מספר של 500 אלף יהודים באותה עת היה שקול לכ-20% מן העם היהודי כולו – נתון הממחיש את עוצמת הזעזוע ההיסטורי הנטען, אך גם את עומק המחלוקת סביב היקף הקורבנות.
דמות נוספת המוגדרת כיום באוקראינה כגיבור לאומי היא סטפן בנדרה, מנהיג לאומני שפעל בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, אשר זוהה עם אידאולוגיה לאומנית קיצונית ושיתף פעולה, בשלבים שונים, עם גרמניה הנאצית.
במסגרת פעילות הארגונים הקשורים אליו, ובהם ה-UPA, בוצעו פוגרומים ומעשי אלימות קשים נגד יהודים, שבמהלכם נרצחו אלפים, בהם גם אלפי יהודים בלבוב. חרף עבר זה, בנדרה ממשיך להיות מונצח באוקראינה כדמות לאומית, עובדה המעוררת ביקורת חריפה מחוץ למדינה, ובפרט בישראל.
נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי לא פעל לביטול האדרתן של דמויות היסטוריות כגון חמלניצקי ובנדרה – דמויות המזוהות, בין היתר, עם אלימות קשה ורדיפות כלפי יהודים. סוגיה זו מעוררת ביקורת וכעס בישראל, במיוחד לנוכח השיח הציבורי סביב מוצאו היהודי של זלנסקי.
עם זאת, ההיסטוריה האוקראינית מורכבת ורבת פנים: לצד פרקים מתועדים של רדיפות, פוגרומים ומעשי טבח ביהודים, קיימים גם מקרים מוכחים של הצלה, סיוע ומעשי חסד כלפי יהודים בתקופות שונות, ובהם אלפי חסידי אומות עולם מאוקראינה. מורכבות זו ממשיכה לעמוד בלב הוויכוח ההיסטורי, הציבורי והפוליטי סביב זיכרון העבר והאופן שבו הוא מונצח בהווה.
נ.ב: ההיסטוריה האוקראינית מורכבת – רדיפות לצד מעשי הצלה
נתוני יד ושם מצביעים על ממצא מחקרי מובהק: אזרחי אוקראינה, כיחידים, מדורגים במקום הרביעי בעולם במספר חסידי אומות העולם שהוכרו רשמית, עם 2,713 מצילים לא יהודים שפעלו להצלת יהודים בתקופת השואה. מדובר בממצא תיעודי הנשען על בחינה פרטנית של מקרי הצלה מוכחים, ולא בקביעה ערכית או קולקטיבית ביחס לחברה האוקראינית כולה.
המחקר ההיסטורי מצביע על הבחנה גאוגרפית ברורה: מרבית מקרי ההצלה תועדו בצפון ובמרכז אוקראינה, בעוד שבמערב המדינה – אזור שבו פעלו זרמים לאומניים רדיקליים בתקופת המלחמה, ובהם תנועות המזוהות עם סטפן בנדרה, שנודע בעמדותיו העוינות ליהודים – נרשמו פחות מקרי הצלה, לצד תיעוד נרחב של שיתוף פעולה עם הנאצים, אלימות ופגיעה ביהודים. הבחנה זו משקפת הקשרים היסטוריים ופוליטיים שונים, ולא מאפיינים אתניים גורפים.
התמונה הכוללת מורכבת וטעונה: לצד פרקים קשים של רדיפות, פוגרומים ושיתוף פעולה עם גורמי השמדה, התקיימו גם אלפי מעשי הצלה של אזרחים אוקראינים שפעלו כיחידים, לעיתים תוך סכנת חיים מיידית. רשימות יד ושם אינן ממצות את כלל ניסיונות ההצלה, אך הן מחייבות דיון אחראי, מדויק ומבוסס עובדות, הרחק מהכללות פשטניות.
הזיכרון היהודי נושא עמו גם פרקים קשים של פרעות והאדרת דמויות היסטוריות המזוהות עם אלימות כלפי יהודים, ובהן בוגדן חמלניצקי וסטפן בנדרה. המתח בין ההכרה במצילים לבין הביקורת על הנצחת פוגעים ממשיך ללוות את השיח הציבורי והבינלאומי סביב אוקראינה עד היום.
יד ושם עצמו מזהיר מפני קריאה פשטנית בנתונים: ההכרה בחסידי אומות העולם תלויה בעדויות ובתיעוד, ואינה מבקשת להלבין את העבר, אלא להציג תמונה היסטורית מורכבת – של זירת רדיפות קשות לצד מעשי הצלה אנושיים יוצאי דופן.
כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
הצילומים המשולבים בכתבה נלקחו ממאגרי יד ושם ומרשתות חברתיות באוקראינה, ונעשה בהם שימוש בהתאם לסעיף 27א'
