דים אמור

דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-4 בנובמבר 2025 חושף תמונה מדאיגה על תפקודו של הקבינט החברתי כלכלי בשנים שקדמו למלחמת "חרבות ברזל", ובמרכזה – כישלון ניהולי חמור של שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן, שכיהן כיו"ר הקבינט. אותו ליברמן, שמציג עצמו כיום כקול האחריות והשוויון בנטל, מתברר כמי שהפקיר בדיוק את אותה אחריות כשהייתה מצויה בידיו. הדו"ח מתעד מחדלים מהותיים שהשאירו את ישראל חשופה ולא מוכנה למשבר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023, ויום לאחר פרסומו, מפלגתו של ליברמן פרסמה פוסט תוקפני המאשים את ממשלות נתניהו והמשתמטים – מהלך שנראה כניסיון להסיט את תשומת הלב מהממצאים המביכים.

ממצאי הדו"ח מצביעים על מגמות מדאיגות ארוכות שנים בתפקוד הקבינט החברתי כלכלי. הממצא המרכזי הוא ירידה דרמטית של כ-90% במספר ההחלטות שקיבל הקבינט לאורך 20 שנה. בעוד שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-30, שפעלה בשנים 2003-2006, התקבלו בממוצע 52 החלטות בשנה, הרי שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-37 עד פרוץ המלחמה, בין דצמבר 2022 לאוקטובר 2023, התקבלו רק 5.1 החלטות בממוצע שנתי. המבקר מדגיש כי נתונים אלו מלמדים על היעדר פעילות מהותית של הגוף שאמור לעסוק בניהול הכלכלה והחברה בישראל.

מעבר לירידה הכמותית, הדו"ח חושף בעיה איכותית חמורה לא פחות. בביקורת נמצאה מגמת עלייה חדה של עשרות אחוזים במספר ההחלטות שמקבל הקבינט ללא דיון כלל. בממשלות ה-30, ה-31 וה-32, שכיהנו בשנים 2003-2013, שיעור ההחלטות שהתקבלו ללא דיון נע בין 8% ל-12% מכלל ההחלטות. אך במהלך השנים התמונה השתנתה באופן דרמטי, והקבינט החל לקבל החלטות מבלי לקיים דיון מסודר או עבודת מטה מקצועית, תוך התעלמות מגופי הייעוץ המרכזיים כמו בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה.

בנוסף לכך, הבעיה של נוכחות חלקית של חברי הקבינט בדיונים מדגישה את חומרת המצב. בביקורת נמצא כי השתתפות השרים בדיוני הקבינט שהתקיימו בממשלות ה-36 וה-37 הייתה חלקית, ובחלק מהמקרים מצומצמת ביותר. בתקופת כהונת הממשלה ה-36, יו"ר הקבינט השתתף בכל ששת הדיונים שהקבינט קיים במהלך שנה וחצי של כהונה, אך שאר השרים לא תמיד הופיעו, מה שמעיד על חוסר מחויבות של הדרג המדיני לתפקוד תקין של הגוף.

תמונת המצב מחמירה עוד יותר כשבוחנים את תוצרי עבודת הקבינט בתקופות ספציפיות. משרד מבקר המדינה מצא מגמה של מיעוט החלטות שקיבל הקבינט בנושאים חברתיים כלכליים – בתקופת הממשלה ה-36 קיבל הקבינט רק 4 החלטות, ובתקופת הממשלה ה-37 לא קיבל החלטות כלל בנושאים אלה. זאת, למרות שהקבינט מוסמך לעסוק במגוון רחב של נושאים חברתיים כלכליים, ולרשותו עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו.

אחד הממצאים החמורים ביותר בדו"ח נוגע להיעדר היערכות כלכלית לשעת חירום. מדינת ישראל מצויה במצב חירום מתמשך ומתחדש ברציפות מדי שנה, מהימים הראשונים להקמתה, בין היתר לנוכח איומים בלתי פוסקים מצד אויביה – מקרוב ומרחוק. למרות זאת, הקבינט החברתי כלכלי בראשות ליברמן כמעט שלא עסק בהיערכות למצבי חירום. לא גובשו תוכניות חירום, לא נקבעו מנגנוני תגובה, ולא התקיימו דיונים מעמיקים בנושא זה. המבקר מדגיש כי זהו כישלון ניהולי בפני עצמו, שכן תוכנית לחלוקת מענקים כספיים לאוכלוסייה בשעת חירום ומנגנונים כלכליים אחרים לא הוכנו מראש

הדו"ח גם מצביע על כך שהקבינט עסק באופן מצומצם ביותר בנושאי ליבה בתחום החברתי והכלכלי. לנוכח הסמכות הרחבה שניתנה לקבינט לעסוק ב"נושאים חברתיים כלכליים", ואף שלרשות הקבינט עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו ומשתתפים בקביעות בדיוניו – בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה – הוא לא ניצל את היכולות הללו ולא קידם דיונים מהותיים בנושאים קריטיים.

לעיון בדוח המלא – לחץ כאן

כאשר פרצה מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023, פעילותו של הקבינט הייתה מצומצמת עוד יותר באופן חריג. התכנסויות הקבינט היו מעטות במיוחד, והוא חדל מלהתכנס כבר בדצמבר 2023. הביקורת מצאה כי מפרוץ המלחמה ועד ה-10 בדצמבר 2023 התכנס הקבינט חמש פעמים בלבד, ובמשך יותר משנה, עד סוף דצמבר 2024, לא התכנס כלל. זאת, על אף שהמלחמה יצרה צורך דחוף בניהול כלכלי-חברתי של המשבר ובקבלת החלטות מהירות למענה לצרכים האזרחיים.

הממשלה אמנם הקימה ב-15 באוקטובר 2023 מנגנון לעבודת הקבינט במלחמה, לפיו עבודת הקבינט תרוכז בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתיאום עם מנכ"ל משרד האוצר, ופורום המנכ"לים של משרדי הממשלה ישמש זרוע ביצוע. אולם, נמצא כי מנגנון זה לא פעל כנדרש, וההחלטות הקריטיות לא התקבלו בפורום המתאים.

אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לחבל הצפון. אף שב-15 באוקטובר 2023 הוסמך הקבינט החברתי כלכלי על ידי הממשלה לטפל בכלל ההיבטים האזרחיים הנוגעים לניהול מערך המלחמה, והגם שבמהלך המלחמה התהווה והעמיק משבר אזרחי בחבל הצפון, הקבינט לא עסק בנושא זה כלל. היישובים בצפון סבלו מאש רקטות, תושבים פונו מבתיהם, והכלכלה המקומית קרסה – אך הקבינט שהיה אמור לתת מענה לא התכנס ולא דן בבעיות.

גם בנושא הסיוע לעסקים, שנפגעו קשות מהמלחמה, נמצא כי גובש מתווה ללא קיום הליך בחינה והחלטה בקבינט. אף שנושא הסיוע הכלכלי לעסקים נקבע על ידי הממשלה כאחת מסמכויות הקבינט במלחמה; חרף אמירת שר האוצר כי תוכנית הסיוע לעסקים תובא לדיון בקבינט ולאישורו; ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שר הכלכלה והתעשייה – הנושא לא הובא לדיון, והתוכנית גובשה מחוץ למסגרת הקבינט.

המבקר מדגיש בדו"ח את עקרון האחריות המשותפת של השרים, לפיו כל שר שותף גם להחלטות שהממשלה נמנעת מלקבל. במילים אחרות, גם ההימנעות מפעולה היא החלטה בפני עצמה, ושרים נושאים באחריות על חוסר הפעילות. במקרה של ליברמן, שעמד בראש הקבינט כשר האוצר, ההימנעות הזו מקבלת משמעות כפולה – הוא לא רק לא קידם דיונים, אלא גם לא וידא שהקבינט מתכנס ופועל כנדרש.

בסיום תקופת כהונתו, ליברמן לא העביר לממשלה החדשה תכניות עבודה או סיכומי מדיניות, מה שהותיר את הקבינט הבא להתחיל מאפס, בדיוק ברגע שבו נדרשה פעולה מהירה וניהול משבר. היעדר העברת הידע והמשכיות במדיניות הוא חלק מהכישלון הניהולי שהדו"ח מתעד.

הפער בין התדמית הציבורית של ליברמן לבין המציאות שמתגלה בדו"ח הוא חד ובולט. בשנים האחרונות, ליברמן מציג עצמו כקול האחריות, השוויון בנטל והנאמנות למדינה. הוא מותח ביקורת קשה על ממשלות נתניהו, על חוקי הפטור למשתמטים, ועל מה שהוא מכנה "קונספציית היהיה בסדר". בנאומיו ובפוסטים שלו, הוא מטיף לעקרון "בלי חובות אין זכויות", ומדגיש את חשיבות השירות הצבאי והאזרחי לכלל האוכלוסייה.

אולם, כשבוחנים את תקופת כהונתו כשר האוצר ויו"ר הקבינט החברתי כלכלי, מתגלה כי דווקא הוא לא גילה אחריות מוסדית. הגוף שאמור היה להיות לב ההיערכות הלאומית, כמעט ולא פעל תחת הנהגתו. ישראל נכנסה למלחמת "חרבות ברזל" ללא תשתית אזרחית מספקת, ללא תכנון כלכלי ארוך טווח וללא מנגנוני גיבוי – והאחריות לכך מוטלת, בין היתר, על ליברמן.

בתאריך 3 בנובמבר 2025, יום לפני פרסום הדו"ח, מפלגת ישראל ביתנו פרסמה פוסט חריף בפייסבוק. לפי מקור במשרד מבקר המדינה, ליברמן קיבל מידע על הדו"ח וסקיצה שלו עוד באוקטובר 2025, מה שמעלה את האפשרות שהפוסט נועד להכין את הקרקע לקראת פרסום הדו"ח המביך.

הפוסט מציג מתקפה חזיתית על ממשלות נתניהו ועל "המשתמטים". הוא מתחיל בטענה: "במשך שנים, חיינו תחת אשליית היהיה בסדר שממשלות נתניהו/משתמטים מכרו לנו! וכולנו כמו פתים, אכלנו בשקיקה את קונספציית 'הם לומדים, אתם משרתים וכולם מרוויחים'". הפוסט ממשיך ומתאר את אסון 7 באוקטובר ואת משבר המילואים שנוצר בעקבותיו, ומאשים את חוקי ההשתמטות בחסות ממשלת נתניהו.

2025-Financial-and-Budgetary-101

בחלקו המרכזי, הפוסט מציג את ליברמן כ"צדיק אחד בסדום", שכבר שנים זועק בקול גדול "בלי נאמנות אין אזרחות". הוא מזכיר את ניסיונו של ליברמן ב-2009 לחייב אזרחים לא יהודיים להצהיר אמונים למדינה, ומציג את עמדתו לגבי שלילת זכות ההצבעה ממשתמטים. הפוסט מסתיים בקריאה: "בלי חובות, אין זכויות. אי אפשר רק לקבל ולא לתת. תשרתו – תצביעו. לא תשרתו – לא תצביעו".

מבחינה תקשורתית, הפוסט מהווה אסטרטגיית הסחה קלאסית. במקום להתמודד עם הממצאים הקשים של דו"ח המבקר על מחדלי הקבינט שעמד בראשו, ליברמן מעביר את מרכז הכובד אל השיח הערכי והלאומי. הוא מנסל למצב את עצמו מחדש כקול מוסרי ואידיאולוגי, תוך שהוא מגלגל את האחריות על ממשלות נתניהו ועל החרדים.

הפער בין הפוסט לבין ממצאי הדו"ח הוא מהותי. בעוד שהפוסט מציג את ליברמן כמי שהזהיר במשך שנים מפני חוסר אחריות והשתמטות, הדו"ח מראה שדווקא בתקופת כהונתו נרשמה אחת התקופות הפסיביות ביותר של הקבינט האזרחי. הוא מטיף ל"בלי חובות אין זכויות" – אך התעלם מחובתו הציבורית כשהייתה בידיו האחריות הישירה להכין את ישראל לחירום.

הדו"ח גם חושף כי בתקופת כהונתו, ליברמן לא קידם כל חקיקה ממשית נגד השתמטות, לא דרש חובת שירות אזרחי לכלל האוכלוסייה, ולא יזם רפורמות שישנו את מאזן החובות והזכויות. יתרה מכך, הוא עצמו היה שותף לממשלות שלא התמקדו בתיקון מוסדי אלא בהישרדות פוליטית.

הסתירה בין השיח הציבורי של ליברמן לבין ההיסטוריה המתועדת בדו"ח המבקר מעלה שאלות מהותיות לגבי אמינותו הפוליטית. כשליברמן מדבר היום על "אחריות", "שוויון בנטל" ו"נאמנות למדינה", קשה להתעלם מהעובדה שדווקא כשהייתה בידיו החובה לפעול – הוא לא עשה כן. הקבינט שעמד בראשו כמעט לא התכנס, כמעט לא קיבל החלטות, וכמעט לא עסק בהיערכות לחירום.

דו"ח מבקר המדינה אינו מכוון פוליטית, אך בפועל הוא מנפץ את תדמיתו הציבורית של ליברמן כקול השפוי שמזהיר מפני רפיון לאומי. האזהרות שלו היום נשמעות אולי צודקות, אך הן נולדו מאיחור של שנים – שנים שבהן הוא עצמו יכול היה לפעול, אך בחר שלא לעשות זאת.

הדו"ח מזכיר כי האחריות המוסרית והניהולית של הדרג המדיני נבחנת במעשים, לא בסיסמאות. במקרה של ליברמן, המעשים – או ליתר דיוק, היעדר המעשים – מדברים בעד עצמם. בין התיאוריה למעשים, בין הדוכן בכנסת לישיבות הממשלה, נותר פער מהותי: כאשר ליברמן נדרש לממש את אותה אחריות שעליה הוא מטיף, הוא פשוט לא היה שם.

הפוסט שפרסמה מפלגתו יום לפני פרסום הדו"ח אינו עוד הצהרה אידיאולוגית; הוא מהלך יחסי ציבור מתוחכם שנועד לשכתב את הנרטיב הציבורי. במקום להודות במחדלים – ליברמן בחר להאשים את נתניהו ואת החרדים, לגלגל את האחריות מעלה, ולצייר את עצמו שוב כקורבן של "קונספציה". דווקא בכך, הפער בין דבריו למעשיו נחשף ביתר חריפות, והדו"ח משמש תזכורת לכך שאחריות ציבורית אינה עניין של נאומים, אלא של פעולה – פעולה שליברמן נמנע מלבצע כשהייתה בידיו הסמכות לעשות זאת.

צילום חבר הכנסת אביגדור ליברמן מתוך אתר הכנסת  שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים