דים אמור
חבילת הסנקציות האחרונה של האיחוד האירופי כלפי רוסיה, הכוללת איסור מקיף על ייבוא גז טבעי נוזלי מרוסיה, יצרה חלון הזדמנויות כלכלי ואסטרטגי משמעותי עבור ישראל. בעוד אירופה מחפשת באורח דחוף חלופות לגז הרוסי, ישראל מוצאת עצמה במצב ייחודי שבו תשתיות הגז הטבעי שלה והיכולות היצואיות הקיימות הופכות אותה לשחקן פוטנציאלי במפת האנרגיה האירופית.
הנתונים מ-2024 מצביעים על כך שישראל כבר נמצאת בעמדת זינוק. יצוא הגז הטבעי הישראלי למדינות השכנות, בעיקר מצרים וירדן, עלה בכ-13.4 אחוזים והגיע לרמה של 13.11 מיליארד מטר מעוקב. במקביל, התפוקה הכוללת משדות הגז המרכזיים של המדינה – לוויתן, תמר וכריש – עמדה על כ-27.38 מיליארד מטר מעוקב, כאשר הצריכה הפנימית הסתכמה בכ-14.27 מיליארד מטר מעוקב. המשמעות הישירה של נתונים אלה היא שכמעט מחצית מהגז המופק בישראל, כ-49 אחוזים, מיועד כבר כיום ליצוא, עובדה ההופכת את ישראל לנכס אנרגטי בעל פוטנציאל אסטרטגי לאירופה.
התלות האירופית בגז רוסי הייתה במשך שנים נקודת תורפה משמעותית במדיניות האנרגיה של היבשת. הסנקציות החדשות, הכוללות איסור על ייבוא גז טבעי נוזלי מרוסיה, מחזקות את הצורך האירופי במקורות אנרגיה חלופיים ויציבים. ישראל, עם עתודות הגז המשמעותיות שלה ובסיס היצוא הפעיל שהקימה בשנים האחרונות, נמצאת במיקום אופטימלי להגדיל את חלקה בשוק האירופי. הסכם משמעותי שנחתם עם מצרים, המשתרע עד שנת 2040, קובע כי ישראל תייצא כ-130 מיליארד מטר מעוקב של גז דרך שותפות הכוללת את שדה לוויתן, מהלך המציב את המדינה כספק ארוך טווח בשוק האזורי והבינלאומי.
ההיבט הכלכלי של ההזדמנות אינו מבוטל. הגברת היצוא משמעה הגדלת הרווחים עבור חברות הגז הפועלות בישראל ועבור קופת המדינה דרך מיסים, רווחים ותמלוגים. על פי הערכות, סקטור הגז הטבעי צפוי להביא השנה להכנסות ממשלתיות בגובה של כ-5 מיליארד שקל, כאשר בטווח הבינוני הנתון עשוי להגיע לכ-10 מיליארד שקל בשנה. הכנסות אלה, המגיעות ממקור יצוא, תורמות לחיזוק השקל, למימון תשתיות ולפיתוח אזורי, ומהוות מנוע צמיחה כלכלי משמעותי למשק הישראלי.
מעבר להיבט הכלכלי הישיר, התמקמות ישראל כספק אנרגיה משמעותי לאירופה נושאת עמה השלכות אסטרטגיות ומדיניות. ישראל, הנמצאת בקואליציה של מדינות בעלות אינטרסים משותפים עם המערב, רואה בעצמה שחקן אנרגטי שיכול לתרום באופן ממשי לביטחון האנרגטי של אירופה. מעמד זה מחזק את מיקומה המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית ופותח דלתות לשותפויות חדשות עם מדינות אירופה. העובדה שהסנקציות נגד רוסיה חיזקו את הצורך באפשרויות אנרגיה חלופיות באירופה מעמידה את ישראל בעמדה משופרת בהקשרים דיפלומטיים וכלכליים בינלאומיים.
ברם, מימוש ההזדמנות אינו חף מאתגרים. שוק היצוא דורש תשתיות נרחבות, הכוללות מתקני גז טבעי נוזלי, צינורות, תחנות קירור ויכולות שינוע מתקדמות. כיום, חלק ניכר מהיצוא הישראלי עובר דרך מצרים, עובדה היוצרת תלות במדינת תיווך ודורשת תיאום הדוק והסכמים יציבים. השיקולים הביטחוניים והסביבתיים מהווים גורם נוסף הדורש התייחסות רצינית. איומים מגורמים חיצוניים או מתיחות אזורית עלולים להשפיע על יכולות היצוא, כפי שהודגם בהפסקות זמניות בפעילות שדה לוויתן עקב סכסוכים ביטחוניים.
אתגר נוסף טמון באיזון הדק בין הגדלת היצוא לבין שמירה על אספקה יציבה לשוק המקומי. פיתוח יתר של יכולות היצוא עלול להותיר פחות גז זמין לצריכה הפנימית הגדלה, דבר הדורש תכנון זהיר ומאזן עדין בין האינטרסים הכלכליים של היצוא לבין הצורך לשמור על ביטחון אנרגטי מקומי. המדיניות הממשלתית תצטרך לטפל בדילמה זו ולוודא שההזדמנות הכלכלית לא תבוא על חשבון הצורך בגז של התעשייה והמשק הישראלי.
ההזדמנות שנוצרה בעקבות הסנקציות האירופיות כלפי רוסיה היא משמעותית ורב-ממדית. היא משלבת פוטנציאל כלכלי ישיר דרך הגדלת היצוא והכנסות המדינה, חיזוק המעמד האסטרטגי של ישראל בזירה הבינלאומית, ופתיחת דלתות לשיתופי פעולה חדשים עם מדינות אירופה. עם זאת, תרגום ההזדמנות למציאות מעשית דורש השקעות בתשתיות, פיתוח יכולות לוגיסטיות, גיבוש הסכמים מדיניים יציבים, ושמירה על איזון נבון בין יצוא לצריכה פנימית.
מאגרי הגז הטבעי של ישראל, בראשם לוויתן ותמר, מהווים נכס לאומי אסטרטגי שיכולתו לתרום הן למשק הישראלי והן לביטחון האנרגטי של אירופה ניכרת. ככל שאירופה ממשיכה להפחית את תלותה בגז רוסי ומחפשת ספקים חלופיים יציבים, הביקוש לגז ישראלי צפוי לגדול.
השאלה אינה האם ישראל יכולה להיות שחקן משמעותי בשוק האנרגיה האירופי, אלא כיצד היא תנהל את ההזדמנות הזו בצורה שתשרת את האינטרסים הלאומיים בטווח הארוך, תחזק את המשק הישראלי, ותבסס את מעמדה כספק אנרגיה אמין ואסטרטגי בזירה הבינלאומית.
בנוסף, יש לזכור כי יוון וכפריסין – שתיהן חברות באיחוד האירופי – היו עד לאחרונה תלויות באספקת גז מרוסיה. אך הסנקציות שהוטלו על מוסקבה והטלטלה בשוקי האנרגיה באירופה הובילו למפת אנרגיה חדשה, שבה ישראל ממלאת תפקיד מרכזי. ישראל מייצאת כיום גז טבעי למדינות שכנות, בהן מצרים וירדן, ומבססת את מעמדה כמעצמת אנרגיה אזורית.
בהתאם לכך, משרד האנרגיה אישר כי נחתמו הסכמים בין ישראל, קפריסין (Cyprus) ויוון (Greece) לקידום ייצוא גז טבעי מהים המזרח־תיכוני באמצעות פרויקט צינור EastMed. מדובר בתוכנית אסטרטגית שמטרתה לחבר את מאגרי הגז של האזור לשוק האירופי, כשישראל עשויה לשמש ספקית או חוליה מרכזית בשרשרת ההובלה. עם זאת, נכון לעכשיו, אין אינדיקציה לקיומו של ייצוא נפט גולמי מישראל ליוון או לקפריסין.
צילום: AP
מדובר בכתבה המבוססת על דעה הנסמכת על למידת השוק, איסוף נתונים ותיעוד מעמיק שנערכו במסגרת תהליך תחקירי. הכתבה משקפת ניתוח מעמיק של מגמות השוק ולמידתן, לצד הבעת עמדה מקצועית ומבוססת.
