דים אמור
תחילתה של שנת 2025 הביאה עמה תמונה מצמררת שפתחה פצעים עמוקים בזיכרון הקולקטיבי העולמי. הלווייתנית הקטלנית J35, המכונה טליקווה, נצפתה שוב נושאת את גופת הגור המת שלה במי מערב סיאטל, במחזור כאב שחזר לפקוד אותה כעבור שבע שנים מהאירוע שהפך אותה לסמל עולמי של אבל אימהי בטבע.
החוקרים הבחינו בטליקווה לראשונה השנה ב-31 בדצמבר מול חופי Alki Point במערב סיאטל, כשהיא נושאת על גבה את גופת הגור הרך שמת זמן קצר לאחר הלידה. המחזה המכאיב הזכיר באופן בלתי נמנע את אותם 17 ימים ב-2018 שבהם נשאה טליקווה את גור מת אחר, במחווה שזעזעה את העולם ושמה זרקור על המציאות הקשה של לווייתני האורקה הדרומיים.
ב-10 בינואר נצפתה טליקווה שוב במצר Haro, ממשיכה לשאת את הגור המת. התמונות הקשות חושפות שוב את עוצמת הקשר בין אם לגור בקרב לווייתנים קטלניים, יצורים שנחשבים בעלי אינטליגנציה רגשית וחברתית מתקדמת. התנהגות האבל של טליקווה דומה לזו הנצפית אצל יונקים חברתיים אחרים כמו פילים וקופי אדם, ומשקפת את עומק המבנה הרגשי והחברתי של הלווייתנים הקטלניים.
בד בבד עם הטרגדיה האישית של טליקווה, החוקרים זיהו גם בשורה מעודדת בלהקת J pod. גור חדש נוסף נצפה במצב בריאותי חזק ותקין, כאשר זהות האם ומין הגור עדיין לא ידועים. הצטרפות הגור החדש מעלה את מספר הגורים בני פחות מחמש שנים בלהקה ל-11, מתוכם שש נקבות, נתון שנושא חשיבות קריטית להתרבות עתידית של האוכלוסייה המצומצמת.
העובדה שטליקווה חוזרת לאבל אימהי חושפת את המציאות הברוטלית של אוכלוסיית האורקות הדרומיות. האוכלוסייה הייחודית הזו של חופי המערב, המוגדרת כמין תחת סכנת הכחדה, מונה כיום רק 73 פרטים. הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן ומציירות תמונה קשה: רק שליש מההריונות מניבים גור בר חיים, וכמחצית מהגורים שנולדים מתים לפני שהם מגיעים לבגרות.
בראד הנסון, ביולוג במרכז למדעי הדיג בצפון מערב ארהב, מסביר כי תמותת עגלים בשיעור של חמישים אחוז אינה חריגה בקרב האורקות הדרומיות. על אף הנתונים הקשים, הנסון מדגיש כי האורקות עדיין מתרבות ויש תקווה לשיפור שיעור ההמלטות וההישרדות בעתיד. הגור החדש שזוהה בלהקה מהווה נקודת אור בתמונה הכוללת.
מותו של הגור הנוכחי של טליקווה מדגיש את הקשיים המרובים מולם ניצבת האוכלוסייה. הירידה הדרמטית בכמות הסלמון, המקור המרכזי למזון של האורקות הדרומיות, מהווה אחד הגורמים העיקריים לירידה באוכלוסייה. בתי הגידול של דגי הסלמון נפגעו משנים של פיתוח חופי, זיהום ושינויי אקלים, מה שיצר מחסור במזון העומד בבסיס המשבר.
לטליקווה יש שני צאצאים נוספים בחיים: פניקס, גור בן ארבע, ונוטש, בן 14, שניהם זכרים. נוכחותם מעידה על יכולתה של טליקווה להביא גורים חיים לעולם, מה שמעצים את הכאב מהאובדן החוזר.
למול האתגרים, פועלת סוכנות NOAA בשיתוף עם גופים מחקריים ואזרחיים רבים למען הגנה על האוכלוסייה. המאמץ כולל את Center for Whale Research, SeaDoc Society, Orca Network ומאות אזרחים מדענים התורמים תמונות ומידע עדכני על מיקומם של לווייתנים בודדים. המידע המתקבל מאפשר מחקר מפורט וכתיבת היסטוריות בריאות מדויקות המסייעות להבין את הסיבות לאובדנים ולמצוא פתרונות.
מדינת וושינגטון חוקקה חוק חדש המחייב כלי שיט לשמור מרחק של לפחות 1,000 יארד מכל אורקה דרומית, במטרה להעניק ללווייתנים את המרחב הדרוש לחיפוש מזון, תקשורת ומנוחה. במקביל, פרויקט Quiet Sound מפעיל האטה עונתית מרצון של אוניות מסחר גדולות בפוגט סאונד, מה שהפחית את רעש הרקע התת ימי באזור בחמישים אחוז.
השותפים פועלים גם לשיקום בתי גידול קריטיים לדגי סלמון צעירים ולהבטחת זמינות מזון. הגנה על בתי הגידול החופיים נחשבת חיונית להישרדות הסלמון, מקור המזון המרכזי של האורקות הדרומיות.
על אף המאמצים הנרחבים, הדרך לשיקום האוכלוסייה ארוכה ומורכבת. הנסון מודה כי לעיתים המצב מרגיש קשה עד ייאוש, אך הוא שומר על אופטימיות ארוכת טווח לגבי עתידן של האורקות הדרומיות.
הלהקה צפויה להגר בימים הקרובים מאזור פוגט סאונד אל אזורי ההזנה בחוף. החוקרים ימשיכו לעקוב אחר טליקווה ואחר הגור החדש, בתקווה שהסיפור הבא שייכתב יהיה של החלמה ולא של אובדן נוסף.
סיפורה של טליקווה מהווה מראה לקשיים שבהם ניצבת הטבע במאה ה-21. הלווייתנית שהפכה לסמל עולמי של אבל אימהי ממשיכה להזכיר לנו את הצורך הדחוף בפעולה להצלת מינים מסוכנים. מותו של גור נוסף שלה אינו רק טרגדיה אישית, אלא תזכורת לכך שהזמן אוזל עבור אחת האוכלוסיות הימיות הייחודיות והיפות בעולמנו.
גור האורקה מת – רעש כלי השיט אשם
לפי ההערכות, הגור מת עקב רעש תת־ימי והפרעות מכלי שיט. רעשים חזקים ומגע קרוב עם סירות מקשים על לווייתני האורקה לצוד, לתקשר ולהתמצא במרחבם הטבעי – ובכך מוסיפים עוד שכבת לחץ על האימהות. גם כאן, בני האדם נושאים באחריות ישירה לפגיעתו של בעל חיים המצוי בסכנת הכחדה.
במקרה של טליקווה, הגור מת זמן קצר לאחר הלידה – תופעה שאינה חריגה באוכלוסייה המדולדלת של האורקות הדרומיות. החוקרים מסבירים כי שיעור ההצלחה של הריונות עומד על כשליש בלבד, וכי תמותת גורים מוקדמת בשיעור של כ־50% היא נתון כמעט קבוע.
לכן, מותו של הגור איננו אירוע מנותק, אלא תמרור אזהרה נוסף באשר למצבה הקשה של אוכלוסיית האורקה הדרומית: קבוצה זעירה של פרטים המתמודדת עם מחסור חמור במזון, זיהום סביבתי מתמשך, רעש והפרעות אנושיות – ועם שיעורי תמותה גבוהים שמציבים סימן שאלה על סיכויי הישרדותה.
צילום: Maakav
