דים אמור

המשבר הדיפלומטי החריף בין טורקיה לישראל, שהחל בעקבות המתיחות האזורית מאז 7 באוקטובר 2023, הפך במהרה למשבר כלכלי משמעותי עבור שתי המדינות. הקפאת היחסים הדיפלומטיים והפסקת הסחר הישיר יצרו גלי הלם בכלכלות של שתי המדינות, אך ההשפעות התבררו כשונות באופן דרמטי בהיקפן ובאופיין.

במחצית הראשונה של 2025 התבהרה התמונה המלאה של הנזק הכלכלי: בעוד שטורקיה איבדה מקור הכנסה חשוב אך שולי יחסית לכלכלתה הרחבה, ישראל ספגה פגיעה ניכרת בענפי מפתח שהתבססו על יבוא טורקי נרחב.

הנתונים החדים מגלים עד כמה הקשר הכלכלי בין המדינות היה חד־צדדי בעיקרו. הייצוא הישראלי לטורקיה קרס ב־99% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד היבוא מטורקיה צנח ב־70%. המספרים האלה חושפים תמונה ברורה של תלות כלכלית ישראלית בשוק הטורקי בתחומים קריטיים למשק.

ההשפעה המיידית על הכלכלה הישראלית הורגשה בעיקר בשני ענפים מרכזיים. בתחום הבנייה, שנחשב למנוע צמיחה קריטי במשק הישראלי, הסתמכות על חומרי גלם טורקיים הייתה משמעותית במיוחד. כ־35% מהמלט, הנחושת והפלדה שהגיעו לשוק הבנייה הישראלי מקורם בטורקיה. בענף החקלאות, התלות הייתה פחותה אך עדיין משמעותית, כאשר 10־15% מהפירות והירקות בשוק הישראלי הגיעו מטורקיה.

החסימה הפתאומית של מקורות אספקה אלה יצרה בתחילה עיכובים ואי־ודאות רחבה בענף הבנייה. קבלנים דיווחו על קשיים בהשגת חומרי גלם, בעיקר מלט ופלדה, מה שאיים לעכב פרויקטים ולהעלות את עלויות הבנייה במשק. במקביל, המחסור הזמני בפירות וירקות יוצר לחצים על המחירים בשווקים המקומיים.

אולם המערכת הכלכלית הישראלית הפגינה גמישות יחסית. הממשלה, בשיתוף עם יבואנים פרטיים, הצליחה להסב את מקורות האספקה למדינות חלופיות תוך זמן קצר יחסית. יוון, מצרים וקפריסין הפכו למקורות אספקה עיקריים עבור חומרי הבנייה, בעוד שמדינות נוספות במזרח הים התיכון מילאו את החסר בפירות ובירקות.

המעבר למקורות אספקה חלופיים לא חלף ללא מחיר. עלויות ההובלה הגבוהות יותר, זמני השינוע הממושכים ומורכבות הלוגיסטית של פיתוח שרשראות אספקה חדשות יצרו לחצים נוספים על ענפים שכבר התמודדו עם עליות מחירים. במונחים מאקרו־כלכליים, ישראל נאלצה להשקיע משאבים רבים בהסבת מקורות הסחר ובפיתוח יחסים מסחריים חדשים, מה שיצר תחושת פגיעות כלכלית ואי־יציבות.

נכון לקבוע כי ההשפעה על הכלכלה הטורקית התגלתה כשונה מבחינה מהותית. אמנם טורקיה איבדה שוק יצוא בהיקף שנאמד בכשלושה מיליארד דולר בשנה – סכום אשר הציב את ישראל בין חמש ספקיות היבוא המרכזיות של טורקיה עובר למשבר – אולם כלכלתה של טורקיה נשענת על יצוא רחב־היקף בהרבה, בראש ובראשונה אל מדינות אירופה, רוסיה ויתר מדינות המזרח התיכון.

במונחים יחסיים, היקף הסחר עם ישראל היווה רק כ־2% מסך היצוא הטורקי וכחצי אחוז מהתוצר המקומי הגולמי. כלומר, בעוד שחברות טורקיות ספציפיות בתחומי הברזל, הפלדה והחקלאות ספגו הפסדים ממשיים ופגיעה במקומות עבודה, ההשפעה המאקרו־כלכלית על אנקרה נותרה מוגבלת יחסית.

מבחינתה של טורקיה, הנזק הכלכלי המוגבל התגמד אל מול הרווח הפוליטי בזירה האזורית והפנימית. הצעדים נגד ישראל זכו לתמיכה רחבה בציבור הטורקי התומך במאבק הפלסטיני, מה שחיזק את מעמדו הפוליטי של הנשיא ארדואן. במונחים אסטרטגיים, טורקיה הצליחה לחזק את מעמדה כמדינה מובילה בעולם המוסלמי ולהגביר את השפעתها האזורית.

בתחום התיירות, התמונה מורכבת יותר מהטענות הרווחות על פגיעה חדה. מאז 7 באוקטובר 2023 עלו הערכות כי טורקיה חווה ירידה דרמטית בתיירות, במיוחד בשל היעדרותם של ישראלים. אולם נתוני הרשויות הטורקיות מציירים תמונה שונה.

בשנת 2024 טורקיה רשמה דווקא שיא של כ־52.6 מיליון מבקרים זרים והכנסות בהיקף 61.1 מיליארד דולר, נתון המעיד על המשך כוח המשיכה של היעד הטורקי חרף המתיחות האזורית. בשנת 2025 אמנם ניכרת ירידה מתונה: בין ינואר ליולי נרשמה ירידה של כ־2.1% במספר המבקרים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. ביולי 2025 נרשם קיטון של כ־5%, עם 6.97 מיליון מבקרים לעומת 7.33 מיליון ביולי 2024.

הטענה לפגיעה ישירה בהיקף דרמטי עקב ירידה במספר הישראלים אינה נתמכת בנתונים הרשמיים. אמנם זרם התיירים מישראל נפגע בעקבות המשבר הדיפלומטי, אך מדובר בשוק שאינו מהווה את עמוד התווך של התיירות הטורקית. לעומת זאת, רוסיה ואוקראינה מהווים שווקים חשובים בהרבה, ודווקא כאן התמונה מורכבת. לצד ירידות באזורים מסוימים, דווח על עלייה של 22% במספר המבקרים מאוקראינה באנטליה ב־2025.

מבחינה כלכלית, ההכנסות מתיירות המשיכו להוות אחד ממנועי הצמיחה של טורקיה. למרות תנודות במספר המבקרים, במחצית הראשונה של 2025 דווח על עלייה כוללת של כ־9% בכמות המבקרים לצד זינוק של יותר מ־100% בהכנסות משירותים נלווים. המשמעות היא שהתיירות אולי מתמתנת בכמות, אך מתחזקת באיכות ובצריכה.

התמונה העולה מן המשבר הכלכלי שבין טורקיה לישראל היא של אסימטריה מובהקת. ישראל הצליחה לרסן זינוק חד במחירים באמצעות פנייה מהירה לשווקים חלופיים, אולם שילמה מחיר כלכלי כבד יותר בדמות חוסר יעילות, תלות בחומרי גלם חיוניים וערעור יציבותן של שרשראות האספקה. מנגד, טורקיה אמנם איבדה הכנסות יצוא בהיקפים של מיליארדי דולרים, אך פגיעה זו נותרה שולית יחסית לממדיו של משקה הכלכלי הרחב.

המסקנה המתבקשת היא כי המשבר הניב שני סוגים שונים של נזק: טורקיה איבדה הון, ואילו ישראל איבדה יציבות.

גרפיקה: MAAKAV