דים אמור
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הודיע השבוע על החלטה דרמטית שמעמידה את ישראל בפני אולטימטום חד צדדי: להיכנע לדרישות בריטיות או לעמוד מול הכרה בריטית במדינה פלסטינית כבר בחודש ספטמבר הקרוב. האיום הבריטי, שהושמע במסגרת ישיבה חריגה של הקבינט בלונדון, חושף את המדיניות המניפולטיבית של הממשלה הבריטית כלפי בעלת בריתה הדמוקרטית במזרח התיכון.
סטארמר הציב בפני ישראל רשימת תנאים מוכתבת מראש, כשהוא דורש שממשלת ישראל "תנקוט בצעדים ממשיים לשים קץ למצב המזעזע בעזה, תסכים להפסקת אש, תבהיר שלא תתבצע סיפוח של הגדה המערבית, ותתחייב לתהליך שלום ארוך טווח שיביא לפתרון של שתי מדינות". המסר הבריטי ברור: כניעה מוחלטת לדרישות הבינלאומיות או עימות דיפלומטי קשה.
הצעד הבריטי מגיע בעת שישראל נאבקת במלחמת הישרדות נגד ארגון טרור שביצע את הטבח הנורא ביותר ביהודים מאז השואה. בעוד ישראל מנסה להחזיר את בני הערובה הישראליים שנחטפו בשבעה באוקטובר ולמגר את איום החמאס, לונדון בוחרת להפעיל לחץ על הקורבן במקום על התוקף. האירוניה בולטת: בריטניה דורשת מישראל לעצור את המלחמה בעוד חמאס ממשיך להחזיק בבני ערובה ולירות לעבר ישראל.
המהלך הבריטי מתעלם ממציאות השטח המורכבת. בניגוד לטענות הבינלאומיות על רעב מכוון, ישראל איננה משתמשת ברעב כאמצעי לחץ נגד הפלסטינים. דווקא חמאס הוא זה שמחרים את מרבית הסיוע ההומניטרי המוזרם לרצועה, בעוד צה"ל מבצע הפסקות יזומות בלחימה כדי לאפשר הטלת חבילות מזון לאוכלוסייה האזרחית. עובדות אלו נעלמות מהנרטיב הבריטי החד צדדי.
בה בעת שמופעל איום על ישראל, מצהיר סטארמר כי אין מקום לחמאס במסגרת חזון שתי המדינות, וקורא לארגון להשיב את בני הערובה ולהניח את נשקו. ואולם, דרישה זו נותרת בגדר אמירה רטורית בלבד, נטולת כל מנגנון לחץ ממשי על חמאס או על תומכיו. הדואליות הזו בעמדתה של בריטניה חושפת כשל מוסרי עמוק: הפעלת לחצים כבדים על הדמוקרטיה הישראלית – לצד שיח מפויס כלפי ארגון טרור רצחני.
צרפת כבר הודיעה שתתמוך במהלך הבריטי ותכיר במדינת פלסטין "מתוך תקווה להשגת שלום באזור". כך נוצרת חזית אירופית שמתעלמת מהמציאות שבה הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית רק תעודד את הקיצוניות ותרחיק את הסיכוי לשלום אמיתי.
הקהילה הבינלאומית טוענת שהיא מגבירה את הלחץ על ישראל בשל "המצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה". אבל מי יוצר את המצב ההומניטרי הזה? מי החל במלחמה בשבעה באוקטובר? מי מונע מהאוכלוסייה האזרחית לקבל סיוע? התשובות ברורות, אבל אירופה בוחרת להתעלם מהן ולהאשים את ישראל בתוצאות של מלחמה שלא היא יזמה.
המהלך הבריטי חושף את קוצר ידה של המערב בהתמודדות עם טרור. תחת לתמוך במדינה דמוקרטית הנאבקת על קיומה, בוחרת בריטניה בדרך של דיפלומטיה המגלמת כניעה לאיומים. כאשר סטארמר מאיים בהכרה במדינה פלסטינית כאמצעי לחץ, הוא למעשה מתגמל את האלימות, ומשדר מסר הרה אסון לכל ארגוני הטרור ברחבי העולם: האלימות משתלמת.
המדיניות הבריטית הופכת את בריטניה מבעלת ברית לגורם מערער יציבות. כשלונדון מעדיפה את הלחץ על ישראל על פני לחץ אמיתי על חמאס, היא מבהירה שהיא איבדה את המצפן המוסרי שלה. ישראל, מצדה, תמשיך להגן על אזרחיה ולפעול להחזרת בני הערובה, ללא קשר לאיומים הדיפלומטיים של מי שאמורים להיות שותפיה במערב.
צילום: AP
