דים אמור

המערכה הצבאית בין איראן לישראל, שהסתיימה לאחר 12 ימים של קרבות, הותירה נתונים דרמטיים המצביעים על שינוי מהותי במאזן הכוחות במזרח התיכון. נתוני הסיכום מעלים כי איראן איבדה כמחצית מארסנל הטילים הבליסטיים שלה ורוב יכולות ההגנה האווירית, בעוד ישראל ספגה פגיעות כבדות בעורף אך שמרה על עליונות אווירית מוחלטת.

איראן שיגרה במהלך המערכה כ-500-550 טילים בליסטיים לעבר העורף הישראלי, לצד יותר מאלף כטבמים. הירי האיראני גבה מחיר כבד: 28 הרוגים ישראלים – 27 אזרחים וחלל צהל אחד – ומאות פצועים. מאות רבות של משפחות ישראליות נותרו חסרות בית בעקבות פגיעות ישירות בבתיהם, ועשרות אתרי הרס נתגלו ברחבי העורף. בין המטרות שנפגעו גם אתרים אסטרטגיים כמו מתקני בזן בחיפה ומכון ויצמן ברחובות.

מערכות ההגנה האווירית הישראליות הצליחו ליירט 80-90 אחוז מהטילים הבליסטיים שנורו, כאשר רק 50-60 טילים פגעו בעורף. שמונה מהטילים שפגעו גרמו לאבדות בנפש. ביכולות יירוט הכטבמים התוצאות היו מרשימות יותר – 99.99 אחוז יירוטים מוצלחים, כאשר רק כטבם אחד פגע בבית שאן ללא נפגעים. איראן הצליחה להפיל שני כטבמים ישראליים באמצעות מערכות ההגנה שלה.

התגובה הישראלית הייתה הרסנית. חיל האוויר הישראלי השמיד כ-800-1000 טילים בליסטיים עוד לפני ששוגרו, ופגע ב-65 אחוז ממשגרי הטילים. לפי הערכות המודיעין, לאיראן נותרו כ-1000-1500 טילים בלבד מתוך הארסנל המקורי – פחות ממחצית מהכוח הטילי שבנתה במשך שנים. יכולות הירי האיראניות נדחקו ממערב המדינה למרכזה ומזרחה, כשכל יחידות הטילים במערב יצאו מכשירות.

בתחום ההגנה האווירית, ישראל השיגה עליונות מוחלטת. יותר מ-80 אחוז מיכולות ההגנה האווירית האיראניות הושמדו, כולל יותר מ-80 סוללות טילי קרקע-אוויר. בניגוד להערכות המוקדמות, אף מטוס ישראלי מאויש לא הופל בשמי איראן, ואף טייס לא נזקק לחילוץ.

הפגיעה הקשה ביותר לאיראן הייתה בתכנית הגרעין. ישראל תקפה את שלושת מתקני הגרעין המרכזיים – נתנז, פורדו ואיספהאן – ועוד עשרות מתקנים קשורים, כולל מטה הגרעין בטהראן ומתקני ייצור צנטריפוגות. ההערכות המודיעיניות מצביעות על פגיעה משמעותית בכל המתקנים, אם כי היקפי הנזק עדיין נבדקים. במקביל, 15 מדעני גרעין איראנים בכירים חוסלו, כולל מובילי "קבוצת הנשק".

הפגיעה באליטה הצבאית האיראנית הייתה חסרת תקדים. חוסלו ארבעה מפקדי זרועות צבא בכירים: מפקד משמרות המהפכה, מפקד הכוחות המזוינים, מפקד מפקדת החירום ומחליפו. כמו כן חוסלו מפקד זרוע האוויר והחלל וכל צמרת חיל האוויר של משמרות המהפכה, שני בכירי כוח קודס ומאות אנשי בסיג ומשמרות המהפכה בסדרת תקיפות על מפקדותיהם בטהראן.

המימד הפוליטי-אסטרטגי של המערכה לא פחות חשוב. ארצות הברית הצטרפה לא רק להגנה על ישראל אלא גם למאמץ התקפי, במיוחד בתקיפת מתקן הגרעין התת-קרקעי בפורדו. במקביל, השלוחים האיראנים ברחבי המזרח התיכון, שנבנו במשך עשרות שנים בדיוק למטרה זו, נמנעו מהצטרפות למערכה. חזבאללה לא שיגר אף טיל אחד, המיליציות בעיראק לא פעלו, ואפילו החותים, שירו טילים כמעט מדי לילה לפני המערכה, שיגרו רק שני טילים בליסטיים ב-12 הימים האחרונים.

התשתיות החיוניות בישראל נותרו פעילות לאורך כל המערכה. אספקת החשמל, האנרגיה והמים המשיכה ללא הפסקה משמעותית, ו"תרחיש העלטה" שחששו ממנו לא התממש. הלגיטימציה הבינלאומית לפעולות הישראליות הייתה רחבה, מה שאיפשר לישראל לפעול בחופשיות מבצעית.

נתוני המערכה מצביעים על שינוי דרמטי במאזן הכוחות. איראן, שהשקיעה עשרות מיליארדי דולרים בבניית יכולותיה הצבאיות, איבדה בתוך פחות משבועיים מחצית מהארסנל הטילי, רוב יכולות ההגנה האווירית ופגיעה חמורה בתכנית הגרעין. מנגד, ישראל הוכיחה יכולות התקפיות ברמה חסרת תקדים, אך שילמה מחיר כבד בחיי אזרחים ובנזקים לעורף.

גרפיקה: מעקב