• דים אמור
דרמה משפטית הגיעה היום לסיומה במוסקבה, כאשר בית המשפט דחה את הערעור של ד"ר נאדז'דה בויאנובה, רופאת ילדים בת 68, ובכך הותיר על כנו את גזר הדין החמור של 5.6 שנות מאסר. בויאנובה הורשעה בנובמבר האחרון בעבירה של "הפצת מידע שקרי על צבא רוסיה", עבירה המעוגנת בסעיף 207.3 לחוק הפלילי הרוסי.
הסיפור המטלטל של בויאנובה החל בפברואר 2024, כאשר נפתחה נגדה חקירה פלילית בעקבות סרטון שהופץ בערוץ טלגרם המזוהה עם השלטון. בסרטון הופיעה אישה בשם אנסטסיה אקינשינה, שטענה כי הביאה את בנה בן השבע לביקור אצל ד"ר בויאנובה וסיפרה לרופאה שבנה מתמודד עם קשיים התנהגותיים בעקבות מות אביו במלחמת אוקראינה. לטענת אקינשינה, בויאנובה אמרה לה שבעלה היה "מטרה לגיטימית לאוקראינה" והאשימה את רוסיה בתוקפנות.
הדיון בערעור התקיים היום בדלתיים סגורות, לבקשת התביעה שטענה ל"איום על בטיחותם של המשתתפים בהליך" – טענה שנראית תמוהה במיוחד לאור העובדה שפרטי המקרה כבר התפרסמו בפומבי. בויאנובה עצמה, שהשתתפה בדיון באמצעות שיחת וידאו מבית המעצר בו היא כלואה מאז נובמבר, מחתה נגד ההחלטה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. "אני רופאת ילדים… איך אני יכולה לגרום נזק כלשהו, במיוחד כשאני מאחורי סורג ובריח? איך אני יכולה לאיים?", שאלה בויאנובה בתסכול מובן.
עשרות אזרחים התאספו מחוץ לבית המשפט במחאה ולתמיכה ברופאה המבוגרת, אך ללא הועיל. הערעור נדחה וגזר הדין המקורי נותר על כנו.
ראוי לציין כי בויאנובה הכחישה מראשית החקירה ועד היום את כל הטענות נגדה. "אני רופאה, אני לא יכולה להגיד מילים כאלה", התעקשה. יתרה מכך, ישנן סתירות משמעותיות בעדותה של המתלוננת, אקינשינה, שבשלב מאוחר יותר טענה שבנה כלל לא היה נוכח בפגישה, בניגוד לטענתה הראשונית.
למרות היעדר ראיות חותכות לקיומה של השיחה המדוברת, ובהתבסס על עדות יחידה שאמינותה מוטלת בספק, בית המשפט הצבאי הרשיע את בויאנובה וגזר עליה עונש מאסר ממושך. עבור אישה בגילה, 68, המשמעות של 5.6 שנות מאסר בתנאי הכליאה הרוסיים היא קשה ביותר, ורבים מגדירים זאת כמעט כגזר דין מוות.
מקרה זה מצטרף לשורה ארוכה של מעצרים והרשעות דומות ברוסיה בשנים האחרונות, במיוחד מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. המשטר הרוסי מיישם מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי כל ביטוי ביקורתי על המלחמה או על פעולות הצבא הרוסי. חוקים חדשים שנחקקו עם פרוץ המלחמה אוסרים על כל דיון ציבורי המטיל ספק בצדקת המלחמה או בפעולות הצבא הרוסי.
המקרה מעורר אצל רבים זכרונות מהתקופות האפלות ביותר של ברית המועצות, במיוחד מתקופת שלטונו של סטלין, כאשר הלשנות והאשמות שווא היו חלק מהמציאות היומיומית. אז, כמו היום, נעשה שימוש בהלשנות ככלי להתנקמות אישית או להסרת יריבים פוליטיים. המחיר של מילה לא נכונה, אפילו בשיחה פרטית, עלול להיות שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח.
הפחד מהבעת דעה חופשית הפך למציאות יומיומית עבור אזרחי רוסיה. כיום, גם במסעדות, אולמות קונצרטים ובתי קפה במוסקבה ובערים אחרות, אזרחים נמנעים מלהביע דעה ביקורתית על המלחמה בפומבי, מחשש שמישהו עשוי להלשין עליהם והם ימצאו עצמם במצב דומה לזה של ד"ר בויאנובה.
ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מתחו ביקורת חריפה על ההליך המשפטי נגד בויאנובה, וקראו לשלטונות רוסיה לשחררה לאלתר. הם מדגישים כי אין זה מקרה בודד, אלא חלק ממגמה רחבה של דיכוי חופש הביטוי וההתנגדות למלחמה. עם זאת, נראה כי הקולות הבינלאומיים אינם משפיעים על המדיניות הרוסית הפנימית.
משפחתה וחבריה של בויאנובה חוששים לבריאותה הפיזית והנפשית בכלא. אך מעבר לטרגדיה האישית, המקרה שלה מהווה תזכורת מצמררת למחיר שמשלמים אזרחים רגילים על מילים שאולי מעולם לא נאמרו, ועל האווירה המדכאת השוררת ברוסיה של היום.
בזמן שד"ר בויאנובה מתחילה לרצות את עונשה הכבד, רבים מאזרחי רוסיה ממשיכים לחיות תחת צל הפחד – פחד מהלשנות, פחד מהבעת דעה, ופחד מהמערכת המשפטית שנראה כי איבדה את עצמאותה ואת מחויבותה לצדק. נדמה כי שתיקה הפכה לאסטרטגיית ההישרדות היחידה עבור רבים במדינה, בעוד המחיר של דיבור חופשי הולך וגדל.
צילום בהתאם לסעיף 27(א)
